שנה אחת לא הצליחו להשיג אתרוג בעבור הצדיק רבי חיים-מאיר-יחיאל ממגלניצה. בערב החג נודע כי בעיר סמוכה יש אתרוג ביד גביר אחד. נסעו אליו והפצירו בו למכור להם את האתרוג, ולא הסכים. לבסוף אמר, שאם הצדיק יבטיח שייוולד לו בן השנה – ייתן את האתרוג, אבל רק בתנאי זה. החסידים הבטיחו לו זאת.

כשמסרו לצדיק את האתרוג שמח שמחה גדולה, וכל הלילה לא ישן וציפה לבוקר, כדי שיוכל לברך עליו. בבוקר, כשעמד לברך על האתרוג, סיפרו לו החסידים על התנאי שעשה עמם העשיר. מיד נהפכה שמחתו של הצדיק לתוגה והניח את האתרוג מידו. כך עבר עליו כמעט כל החג. רק לפנות ערב, כשנוכח שאין לו ברירה, אמר: "יהי מה, מוכרח אני להבטיח", ובירך על האתרוג.

ובאותה שנה נולד לגביר בן זכר.