חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:14 זריחה: 6:06 י"א בניסן התשפ"ד, 19/4/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

למלא את הימים
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאוויטש. מעובד ע"י צ' לבנוני
מדורים נוספים
שיחת השבוע - 1050, כל המדורים ברצף
הצו האלוקי כבסיס לערכים
ספרים
למלא את הימים
יצר טוב ויצר הרע
להיגמל מחסדים
כוחה של ברכה
גמילות-חסדים
גלגלי אור
רפואה והלכה בכפיפה אחת
דיני גמ"ח

כאשר הגיע רבי יוחנן בן-זכאי לרגעי פטירתו, פרץ בבכי. שאלוהו תלמידיו: "מפני מה אתה בוכה". אמר להם (בין השאר): "יש לפניי שתי דרכים, אחת של גן-עדן ואחת של גיהינום, ואיני יודע באיזו דרך מוליכים אותי, ולא אבכה?!".

נשאלת השאלה, איך ייתכן שרבי יוחנן בן-זכאי, שהיה מגדולי התנאים, ובוודאי נזהר בתכלית ב'סור מרע' ו'עשה טוב', יהיה לו ספק אם יוליכו אותו לגן-עדן או לגיהינום?!

למה בכה?

שאלה נוספת המתעוררת כאן היא, מדוע אירע בכיו של רבי יוחנן בן-זכאי דווקא סמוך לפטירתו. הלוא את העובדה ש"יש לפניי שתי דרכים" ידע גם קודם לכן, ואם-כן היה עליו להצטער על כך כל ימיו ולאו-דווקא סמוך לפטירתו.

אי-אפשר לומר שבכיו נבע רק מכך שעכשיו הגיע הרגע שבו "איני יודע באיזו דרך מוליכים אותי". ברור שהוא לא הוטרד מהעניין של השכר והעונש, אלא מהשאלה הכללית היכן הוא עומד ומהי מדרגתו האמיתית, אם הוא שייך לעולם הקדושה או חלילה להפך. אך דבר זה היה אמור להטרידו כל ימיו ולא רק בשעת הפטירה!

לא התפנה

אחד ההסברים לכך הוא, שבמשך כל ימי חייו לא היה רבי יוחנן בן-זכאי יכול להתפנות להרהר בשאלה היכן הוא עומד. הוא היה מסור ונתון לגמרי לתפקידו ולשליחותו בעולם הזה, והשקיע את כל כוחות נפשו במילוי תפקידו, בלימוד התורה ובקיום המצוות. הוא לא היה יכול לפַנות זמן שנועד למילוי תפקידו כדי לחשוב על מדרגתו האישית.

כשיהודי מתמסר בכל ליבו ונפשו למילוי שליחותו ותפקידו, אין הוא יכול לעסוק בשום דבר אחר, אפילו בדברים טובים וחיוביים. אדם שמשתמש בזמן ובכוחות שהקב"ה העניק לו כדי למלא תפקיד מסויים, והוא מנצל את הזמן והכוחות הללו לדברים אחרים (אפילו חיוביים, אלא שאין זו שליחותו), הוא פוגם במילוי שליחותו, ואף מועל בשליחות של מלך מלכי המלכים הקב"ה.

ימים קצובים

רק כאשר רבי יוחנן בן-זכאי עמד סמוך לפטירתו, כשכבר הגיע לסיום שליחותו בעולם הזה, היה יכול לעצור מעבודתו המתמדת ולעשות חשבון-צדק (שהרי אם לא עכשיו, אימתי), ודבר זה גרם לו לפרוץ בבכי.

גישה לו לחיים רמוזה בפסוק "את מספר ימיך אמלא". יהודי נדרש להתבונן בכך שהימים שניתנו לו מוגבלים וקצובים, ועליו למלא אותם בתכלית שלשמה נברא. כל רגע שמנוצל לעניין אחר, הוא בבחינת מעילה בשליחותו של מלך-מלכי המלכים הקב"ה. כשהיהודי חושב על כך, הוא מזדעזע עד עצם נפשו, והדבר מביאו לכלל התמסרות מוחלטת למילוי שליחותו, עד שמתקיימת בו הבטחת התורה "את מספר ימיך אמלא".

(לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 271)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)