וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב (ו,ג)
וארא: אל האבות (רש"י)
מה מוסיף רש"י בפירושו על לשון הכתוב?
אלא ההתגלות האלוקית לאברהם ליצחק וליעקב לא היתה בגלל מעלתם הפרטית של כל אחד ואחד מהם, כי-אם לפי שהיו אבות האומה, וכל מה שקיבלו – מסרו לבניהם אחריהם ולבית ישראל כולו.
(ליקוטי-שיחות, כרך ג, עמ' 860)
ושמי ה' לא נודעתי להם (ו,ג)
סיבת שעבודם של בני-ישראל במצרים היתה כי הקב"ה רצה שיתגלה אליהם שם הוי' בשעת מתן-תורה [כדכתיב (דברים ה): "פנים בפנים דיבר הוי' עמכם"]. לפיכך היו בני-ישראל זקוקים להקדמת זמן של סבל וייסורים, כי על-ידי זה נתעוררה בהם תשוקה עזה לצאת מאפלה לאורה, ואז נעשו ראויים להתגלות אור התורה [ובלשון רז"ל (ברכות ה): "שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על-ידי ייסורים:... תורה וכו'"].
זהו שאמר הקב"ה למשה "ושמי הוי' לא נודעתי להם": אתה שאלת "למה הרעותה?". ובכן, דע כי סיבת הדבר היא רצוני לגלות לישראל את שם הוי', גילוי שלא זכו לו אפילו האבות.
(תורה-אור פרשת שמות, דף נ, עמ' ב וג)
* * *
מבואר בחסידות, שהאבות אשר קדמו למתן-תורה לא זכו לגילוי שם הוי', ואילו בני-ישראל זכו במתן-תורה לגילוי שם הוי' [כפי שנאמר בהמשך הכתוב ,"לכן אמור לבני ישראל אני הוי'... וידעתם כי אני הוי'"].
ויש לשאול, מכיוון שכבר עברו אלפי שנים מאז שנתגלה שם הוי' במתן-תורה, מה שייך אלינו העניין ד"שמי הוי' לא נודעתי להם" (והרי התורה היא נצחית)?
ויש לומר, דאף-על-פי שבמתן-תורה נתגלה שם הוי', מכל-מקום כיוון שלעתיד-לבוא יתגלה שם הוי' באופן נעלה לאין-ערוך, כמבואר בחסידות, נמצא, שגם המעמד ומצב שלאחרי מתן-תורה הוא באופן ד"שמי הוי' לא נודעתי" בערך לאותו הגילוי שיהיה לעתיד-לבוא.
(ספר-השיחות תשנ"ב, כרך א, עמ' 262)
והייתי לכם לאלוקים (ו,ז)
מדוע רק שם "אלוקים" בא בנטייה של "אלוקינו" (אלוקה שלנו)?
ההסבר הוא כי לומר על ה' שהוא שלנו שייך רק כשבא בצמצום; והצמצום הוא בחינת שם אלוקים, כידוע.
(דבר זה נתגלה לרבינו הזקן נ"ע בחלום, בהיותו בכפר פיענע, סמוך להסתלקותו, והוא אמר על כך: "הקושיא – טובה, והתירוץ – פשוט...").
החידוש בפסוק זה – "והייתי לכם לאלוקים" – הוא, שהקב"ה הבטיח למשה רבינו שאף שם הוי' (הנזכר בפסוק שלפניו – "אמור לבני ישראל אני הוי'") יתגלה ויאיר לנשמות ישראל כמו שם אלוקים, שהוא בבחינת אלוקה שלנו.
(אור-התורה שמות, כרך א, דף ריג)
נתתיך אלוקים לפרעה (ז,א)
אנו רואים בחוש כי לעיתים הצדיק מסוגל לבטל את הרשע ולהכניעו, ואילו לפעמים נבצר ממנו לעשות לו מאומה.
סיבת הדבר היא: אם ניצוצות הקדושה המצויים ברשע כבר נתבררו וחזרו למקורם – אפשר להכניעו. אך אם טרם נתבררו הניצוצות – לא יוכל לו. אולם הקב"ה יכול להשפיל את הרשע אפילו בשעה שיש בו עדיין ניצוצות קדושה.
ומכיוון שעדיין היו ניצוצות רבים בפרעה ובמצרים, היה צריך שמשה יהיה בבחינת "אלוקים לפרעה", דהיינו שהקב"ה המשיך בו כוח אלוקי כזה שיוכל לבטל ולהכניע את פרעה ומצרים.
(פלח-הרימון שמות, עמ' סד)
אתה תדבר (ז,ב)
"תדבר" הוא לשון הכנעה, כנאמר בתהילים (מז): "ידבר עמים תחתנו". הקב"ה ציווה את משה שיכניע וישפיל את גאוותו של פרעה כדי שיהיה בטל לרצון הקב"ה.
"אתה תדבר" – הכנעה זו צריכה הייתה להתבצע על-ידי משה דווקא, כי פרעה היה בתכלית ההתנשאות והגאווה, כנאמר (יחזקאל כט), "לי יאורי ואני עשיתיני". לכן שבירתו באה על-ידי משה רבינו שהיה הניגוד המוחלט לפרעה – תכלית הביטול והענווה, כעדות התורה (במדבר יב) עליו, "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם".
(תורת-חיים ח"ג, שמות, עמ' קכ-קכא)
ואני אקשה את לב פרעה (ז,ג)
מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפניי שאין נחת רוח באומות עובדי כוכבים לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה ליבו, למען הרבות בו אותותיי ותכירו את גבורתי (רש"י)
מה הקשר בין "שהרשיע והתריס" ל"טוב שיתקשה לבו"? אם מגיע לו עונש – עליו להיענש, אך מדוע ליטול ממנו את כוח הבחירה?
אלא העונש הוא בדרך של "מידה כנגד מידה":
פרעה התריס כנגד ה' ואמר: "מי ה' אשר אשמע בקולו" (שמות ה). הוא הצהיר בגאווה ובחוצפה שאינו מכיר במרותו של הקב"ה והוא חופשי לעשות ככל העולה על רוחו. על כן עונשו היה שנתקשה לבו, והראו לו מן השמים שאינו ברשות עצמו כלל וכלל, והוא נטול בחירה חופשית.
(ליקוטי-שיחות, כרך ו, עמ' 63)
וישלך אהרן את מטהו... ויהי לתנין (ז,י)
התנין מסמל את קליפת מצרים כדכתיב (יחזקאל כט), "הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו".
מטה (מלשון הטיה ו"המשכה") רומז להמשכת אור אלוקי מעולם לעולם.
בהפיכת המטה לתנין נרמז שהשורש והמקור דקליפת מצרים הוא האור האלוקי שירד פלאים על-ידי צמצומים רבים עד שנתהוותה ממנו מציאות של קליפות.
בזה שהתנין נהפך למטה (וכן בכך שמטה אהרן בלע את מטות החרטומים) נרמז, שלא זו בלבד ששורש ומקור הקליפות הוא מהאור האלוקי, אלא שגם עצם קיומם בהווה הוא מאור זה, המחיה ומקיים אותם תמיד, וברצות ה' נהפך הנחש למטה וכל הקליפות היו כלא היו.
(תורה-אור, דף נז, עמ' ב) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
