נושאים נוספים
	התקשרות גליון 651 - כל המדורים ברצף
	הנשמה עצמה אינה שייכת לגלות
	עבודה מתוך תוקף האמונה והציפייה לביאת המשיח תיכף ומיד
	"כל כבודה"
	פרשת שמות
	קריאת התורה בחול המועד סוכות בארץ ישראל
	הלכות ומנהגי חב"ד

הגלות איננה מצב 'טבעי' לבני-ישראל

כיוון שמצד מציאותם האמיתית ("בני ישראל") אינם שייכים למצרים, והיותם במצרים (לא במקומם האמיתי) הוא באופן ד"הבאים מצרימה", לשון הווה, "כאילו אותו יום נכנסו למצרים", ו"באותו יום" גופא ברגע זה (רגע ההווה) ממש – מודגשת יותר אצלם כוונת ותכלית בואם מצרימה, שברגע זה ("רגע כמימריה", שיש בו שיעור זמן דאמירת ג' אותיות "רגע") ימלאו שליחותו של הקב"ה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.

ועל-דרך זה בכל רגע ורגע ש"באים מצרימה" מחדש, ועד לרגע האחרון דזמן הגלות – שגם לאחרי כל אריכות וקושי הגלות, אינם שייכים לגלות, ואין זה מקומם, כך שהיותם בגלות ברגע זה, רגע האחרון של הגלות, אינו המשך טבעי לגלות ארוכה וקשה, אלא מצב חדש, "כאילו אותו יום (ואותו רגע) נכנסו למצרים". ולכן נעשית העבודה כל משך זמן הגלות עד לרגע האחרון דזמן הגלות בכל התוקף, ומתוך תוקף האמונה בביאת המשיח, ציפייה ותקווה חזקה לביאתו תכף ומיד ממש.

(משיחת שבת-קודש פרשת שמות, י"ט בטבת ה'תנש"א. 'תורת-מנחם – התוועדויות' תנש"א, כרך ב, עמ' 138-137)

כניעה לגזירה רוחנית מולידה גזירה גשמית

כשמדובר בעניין של רוחניות – אין לקבל (להיכנע בפני) גזירות, אלא יש ללכת בכל התוקף.

והיינו משום שהגשמיות תלויה ברוחניות. אם נכנעים לגזירה ברוחניות – מגיחה ("שפאַרט ארויס") הגזירה גם בגשמיות. ולאידך גיסא, אם אין נכנעים לגזירה ברוחניות, אזי מכריז פרעה בעצמו "לכו לסבלותיכם" – פרעה בעצמו מודה בעניין ד"לסבלותיכם", שאין משועבדים אליו.

[...] אם לא נכנעים במאומה לקליפה המבלבלת, אלא מתנהגים באופן ד"תומיך ואוריך לאיש חסידך" ("אוריך" – לימוד התורה, ו"תומיך" – קיום המצוות) – אזי נפטרים משעבוד הגלות, ואין לקליפה שום שליטה, לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות.

ואף-על-פי שמצד חושך הגלות נדרש לוותר ("צו פאַרבייגן") על כמה עניינים, וכמו מצוות התלויות בבית-המקדש – הרי באמת הכוונה בגלות היא שתהיה הכנה והקדמה להגילויים דלעתיד.

[...] וכאשר אין מוותרים בשום פרט, הרי אף-על-פי שבינתיים נמצאים עדיין בגלות, ולא בארץ-ישראל, כיוון שכך הוא מצד הכוונה העליונה – מכל-מקום ישנו העניין ד"ואכלו את חלב הארץ", דהיינו שישנו רק עניין הגלות (שלא נמצאים בארץ-ישראל), אבל לא עניין השעבוד.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת שמות, מברכים החודש שבט, ה'תשט"ז. 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשט"ז, חלק שני (טז), עמ' 18-16 – בלתי מוגה)