נושאים נוספים
	התקשרות גליון 649 - כל המדורים ברצף
	"שובה ישראל עד ה' אלוקיך", והכן עצמך לקבל פני משיח צדקנו!
	נקודת כל העניינים – "ודוד עבדי נשיא להם לעולם!
	"שיפעל בי ובהשומעים"
	פרשת ויגש
	קדיש על בן / כיסא של אליהו / אמן ללא כוונה / נשיאת כפיים
	הלכות ומנהגי חב"ד

האם האב אומר קדיש על בנו

אודות השאלה אם האב שאין לו הורים יאמר קדיש על בנו שנפטר רח"ל בלא בנים (שנידונה ב'התקשרות' גיליון תרמד):

הנה שיחה בפי הבריות שאין האב אומר קדיש כלל על בניו שנפטרו. אכן מצאתי בשו"ת חלק לוי (להגאון רבי מנחם פאללק אב"ד סערענטשן) סי' קל"ג שכתב וז"ל: הנה ראיתי נוהגין שאב שמת לו בן ל"ע האב יאמר אחריו קדיש, כשעושה מניין בביתו בתוך השבעה אם רשאי לעבור לפני התיבה עיי"ש. מוכח שהמנהג שהאב אומר קדיש.

וכן ידעתי שכן דעת כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, וכן ידעתי שהרה"ק בעל אהבת ישראל מוויז'ניץ זי"ע אמר קדיש על אחד מבניו שנפטרו בחייו, ואילו הרה"ק רבי יעקב יוסף מסקווירא זי"ע לא אמר קדיש על בתו שנפטרה שלא הניחה אחריה זרע של קיימא.

וראה בשו"ת חזון נחום סי' ק"כ שאם שוכר לאחר לומר קדיש במקומו חשיב כאילו הוא בעצמו אומר קדיש, וכ"כ בשו"ת יד יצחק ח"ב סי' ע"ה וע"ו עיי"ש.

ולמעשה אם האב מרגיש שקשה לו לומר קדיש מחמת גודל הצער ל"ע, ישכור שליח שיאמר קדיש בשביל בנו. ואם יש לו כוח, יאמר האב.

והשי"ת יעזור שלא יצטרכו שאלות כאלה ובמהרה בימינו נזכה להבטחת הנביא "הקיצו ורננו שוכני עפר".

הרב גבריאל ציננער, מחבר ספר נטעי גבריאל, ברוקלין ניו-יורק

כיסא של אליהו ו'קדיש' על-ידי האב

זה עתה ראיתי את חוברת 'התקשרות' לפרשת תולדות שנה זו, ובו מאמר על-דבר כיסא אליהו (גיליון תרמ"ד עמ' 13). אבקש להעיר:

א. לפלא שלא הובא הנדפס בספר-השיחות 'תורת שלום' עמ' 78 ואילך על-דבר ברית-המילה של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, מרשימת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע ששמע זאת מאביו הרבי נ"ע, ושם (עמ' 79 טור א): "וכ"ק אאזמו"ר – ה'צמח צדק' – היה צריך להיות סנדק, וישב על כיסא אליהו".

הרי מפורש שהיה רק כיסא אחד¹, וזה מתאים לדברי הרבי במכתבו שהובאו שם, שקרוב לוודאי שכשהיה נוכח בברית מילה שהיה כ"ק מו"ח אדמו"ר סנדק בווארשה לא היה אלא כיסא אחד.

ב. בנוגע לקדיש על בן (שם, עמ' 15) – כותב ששמע בשם הרה"ג הרה"ח ר' יעקב לנדא ע"ה שנוהגים שאין האב אומר קדיש על בנו.

כך שמעתי מפי הרה"ג הרה"ח וכו' הרב זלמן-שמעון דבורקין ע"ה, שהאב – אפילו אם אין לו הורים, אינו אומר קדיש על בנו, אלא מי שהוא אחר². וכן הורה במקרים כאלה – היל"ת – ומסיימים בטוב.

הרב יהודה-לייב גרונר, ברוקלין, נ.י.

---------------------

1)   לא ברור מה הראיה משם – הרי זה ממש כמו שאומרים בנוסח הברית מילה "זה כסא של אליהו הנביא" והכוונה (להנוהגים בשני כסאות) לשני הכיסאות המכוסים יחד, שנעשו כמו כסא אחד.

2)   אך עדיין צ"ע, איך להתאים הנהגה זו לדבריו המפורשים של הרבי במכתבו, שעדיפה אמירת האב דווקא.

תיקון טעות – נשיאת כפיים*

בדיון בעניין נשיאת-כפיים באה"ק בכל יום (שנדפס ב'התקשרות' גיליונות תרי"ד-תרכ"ה) בגיליון תרכ"ג עמ' 18 ס"ג, נאמר: "ואף היה מענה ביחידות להרה"ג הרה"ח ר' יעקב שי' הכהן כ"ץ, ראש ישיבת תומכי-תמימים בכפר-חב"ד, לשאת-כפיים בכל יום, כפי שנהג אביו ז"ל". הדברים נמסרו לנו על-ידי בן-משפחה, אבל בעל המעשה בעצמו מכחיש זאת לחלוטין: לא שאל ולא נענה כלל בקשר להנהגתו.

ומעשה שהיה כך היה: בהיותו בבית חיינו בחודש תשרי תשכ"ד, קיבל מכתב אקספרס מישיבת 'תורת אמת' בירושלים ת"ו, שביקשו ממנו לשאול את הרבי כיצד לנהוג בנשיאת-כפיים בתפילת נעילה ביום-הכיפורים כשמתפללים לפני השקיעה, כי היו בזה ויכוחים רבים שם במשך השנים. השאלה היתה, האם האמור במנהגים שב'מחזור-השלם'¹ "אין נשיאות-כפיים, אפילו עוד היום גדול" הוא רק לבני חו"ל², אבל בני ארץ-ישראל הנוהגים לשאת-כפיים בכל תענית-ציבור במנחה³, עליהם לשאת-כפיים גם בנעילה⁴ – או שהכוונה גם לבני ארץ-ישראל. הרב כ"ץ הכניס את השאלה למזכירות, וכשנכנס ליחידות אמר הרבי שהוא מתפלא ששואלים שוב, שהרי כבר שאלוהו על כך מזמן וענה להם, אך מכיוון ששואלים שוב – יענה שוב, שכבר מימי כ"ק אדמו"ר האמצעי קיים יישוב של חסידי חב"ד באה"ק, ומן הסתם היו ביניהם גם כוהנים, ויש לברר אצל זקני אנ"ש באה"ק כיצד נהגו בזה מזמן⁵, וכך ינהגו. עד כאן דברי הרבי.

הגר"י כ"ץ אמר לנו, שלא ידוע לו על בירור כלשהו שנעשה בזה, או על הנהגה שנקבעה מאז בירושלים ת"ו. ולמעשה אמר, שאצלו בבני-ברק (כאשר יוצא להתפלל נעילה מוקדם, כי בדרך-כלל מגיעים בתפילה לנשיאת כפיים רק אחרי השקיעה⁶) אין עולים אז לדוכן.

הרב יוסף-שמחה גינזבורג, רב אזורי עומר

------------------

*)    תיקון זה – בעקבות הפירסום בקובץ 'הערות הת' ואנ"ש' של ישיבת תו"ת כפר חב"ד, גיליון רכד עמ' 47, ולאחר שיחת-טלפון עם הגר"י כ"ץ בנדון.

1)   במקורי עמ' 435, ובחדש עמ' 573. ולפני-כן בס' המאמרים תש"ט עמ' 23 (במספור הראשון) ועמ' 233. ולאחר-מכן בס' המנהגים עמ' 59.

2)   שגם בחו"ל היו בזה מנהגים שונים אם נ"כ בנעילה דיו"כ, שהיא בשמחה לפני היציאה מביהכ"נ כמו במוסף דיו"ט, כמובא בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' קכח סעיף נז, ולמעשה אין נ"כ אפילו עוד היום גדול כמובא שם בסי' תרכ"ג ס"ח מהרמ"א, ועיי"ש באחרונים (שהכוונה אפילו בעוד היום גדול, בגלל שלרוב נהגו להאריך עד הלילה, ראה במשנה ברורה שם ס"ק ט מב"ח, א"ר ופרמ"ג ובפשטות זו גם כוונת אדה"ז). ולכאורה טעם זה שייך גם באה"ק (וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' אלול-תשרי, עמ' רלט-רמ).

3)   כמ"ש בשו"ע אדמוה"ז סי' קכט ס"א, כיוון שהיא "סמוך לשקיעת החמה". מנהג רוב החסידים באה"ק (להוציא חב"ד ובעלזא) שאינם נ"כ בתענית ציבור (לוח 'דבר בעתו' צום גדליה. השנה ס"ע 112) אולי גם הוא מפני שלמנהגם, לרוב מגיעים לנ"כ באיחור.

4)   כנדפס עד היום בלוח כולל-חב"ד.

5)   לכאורה, ע"פ המובא בהערה 2, אם תמיד נהגו לאחר את תפילת נעילה – ברור שגם לא נשאו בה כפיים, וראה להלן הערה 6. ואולי זאת גופא צריך לברר, האם היה מנהג בעבר להקדים את זמן תפילת נעילה כמנהג הספרדים.

ממה שלא הפנה אותו הרבי ללוח כולל-חב"ד (שלכאורה הכתוב בו נובע ממה שנהגו אנ"ש באה"ק בדורות שעברו), יש ללמוד לכאורה שלמרות שהרבי עבר על הלוח, הנה לא כל הוראה דשם חתומה "בחותם המלך" (ועל-דרך המענה בקשר לדיוק תרגום שם 'אד-ני' לאנגלית ב'סדר ברכות ותפילות' שהוציא הרבי במסגרת המל"ח, שבו כתב הרבי במפורש שאינו אחראי על כל פרט). ראה 'פרדס חב"ד' שבהערה הבאה.

6)   ולכן גם בירושלים אין נ"כ למעשה, 'פרדס חב"ד' גיליון 16 עמ' 123.