חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:29 זריחה: 6:03 י"ט באב התש"פ, 9/8/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

בכוח ה"שלום" ממשיכים שפע רב, יותר מכפי שנקבע בראש-השנה!
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 645 - כל המדורים ברצף
בכוח ה"שלום" ממשיכים שפע רב, יותר מכפי שנקבע בראש-השנה!
לפעול מתוך רצון לסיים השליחות ולשוב בשלום אל "בית אבי"
בלי חסידות לא חשים טעם בתפילה
"ימי סגולה דחודש כסלו"
פרשת ויצא
הפרדה באירועים / אמן ללא כוונה / תענית חתן
ברכת אבלים / "אוכלין תחת המיטה"
הלכות ומנהגי חב"ד

המושכל הראשון הוא ש"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה", כי מצד גדרי העולם אין שום כלי שביכולתו להכיל את ברכתו האין-סופית של הקב"ה * המשנה מחדשת שהדבר בכל-זאת אפשרי, על-ידי עשיית "שלום" * כאשר האדם מחבר הפכים ומשכין שלום בין נפשו הבהמית לנפשו האלוקית, גם הקב"ה מחבר הפכים ומשפיע לו מברכתו * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בסיום הש"ס שנינו: "אמר ר' שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר1 ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"2.

ועל-פי הידוע שלשון רז"ל הוא מדוייק – צריך להבין טעם אריכות הלשון "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום"; הרי אפשר לומר עניין זה בסגנון חיובי – השלום הוא כלי מחזיק ברכה לישראל?

ובפרט שהאריכות היא בסגנון הלשון "לא כו' אלא כו'", שלשון זה מורה שהדבר הוא לעיכובא – כמובן מדברי הגמרא במסכת מנחות3 בדיוק לשון המשנה "העומר ושתי הלחם (ש)אינן באים אלא מן החדש" (דלכאורה הוי ליה למימר העומר ושתי הלחם באין מן החדש, ומהו הצורך בהוספת התיבות "אינן כו' אלא"), שעניין זה הוא לא רק לכתחילה, אלא מעכב גם בדיעבד, שאם לא מביאים מן החדש, אזי חסר (לא רק עניין של הידור, אלא) כל העניין.

ב. ויש להוסיף בתור מאמר המוסגר, שדיוק הנ"ל הוא גם בנוגע לאריכות הלשון בדברי המשנה4 "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" (דלכאורה הוי ליה למימר בקיצור: "עומדין להתפלל מתוך כובד ראש") - שאין זה רק לכתחילה, אלא גם בדיעבד הרי זה מעכב5.

כלומר: עניין התפילה שחיובה בכל יום [לדעת הרמב"ם - מן התורה, ולדעת כמה ראשונים – מדרבנן6, ומכל-מקום, הרי "חמורין דברי סופרים יותר מדברי תורה"7], ולא רק פעם אחת ביום, אלא שלוש פעמים בימות החול, ועוד יותר בשבתות וימים-טובים, ועד ליום-הכיפורים שהוא יום שנתחייב בחמש תפילות8 – הנה לא רק לכתחילה צריך להיות "כובד ראש", ואם לאו, אינו מהדר במצוות, אלא משמעות הלשון "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" היא, שזהו עניין שמעכב בדיעבד.

והיינו, שבנוגע לכל תפילה שבכל יום ויום צריכה להיות הקדמת העניין ד"כובד ראש" – שפירושו "הכנעה ושפלות"9, והעצה לזה היא – כפי שפוסק הרמ"א בשולחן-ערוך10 שצריך להתבונן "מרוממות הא-ל יתברך ובשפלות האדם", ומובן, שאין זה עניין שיכול להעשות "בפיהם ובלשונם... וליבם לא נכון עמו"11, אלא צריך להיות לימוד והתבוננות באופן שעל-ידי זה תהיה  התוצאה ד"כובד ראש", "הכנעה ושפלות", וכאמור, שאין זה רק עניין של לכתחילה, הידור ושבח מצווה, אלא לעיכובא.

והביאור בזה:

כאשר אומרים לאדם "דע לפני מי אתה עומד"12, אזי מתבטלת לגמרי האפשריות שהאדם יוכל לעמוד בתפילה לפני מי שאמר והיה העולם ולבקש את צרכיו, שהרי זהו עניין שבאין-ערוך לגמרי!

ובלשון הכתוב13: "אם חטאת – מה תפעול בו ורבו פשעיך – מה תעשה לו; אם צדקת – מה תיתן לו, או מה מידך יקח", ואם-כן, למאי נפקא-מינה אם הוא מתפלל ומבקש אם לאו, אם יש בידו תורה ומצוות אם לאו – בה בשעה ש"מה מידך יקח"?!

ונמצא, שהמושכל הראשון הוא – "אין עומדין להתפלל"; וכדי לשלול את העניין ד"אין עומדין להתפלל", שהאדם יוכל לעמוד בתפילה לפני המקום ולבקש צרכיו, שזה גופא מורה על השייכות בין האדם המתפלל עם זה שממנו מבקש את צרכיו – הנה על זה אומרת המשנה "אלא מתוך כובד ראש":

איתא בגמרא14 "גמירי מן שמיא מיהב יהבי מישקל לא שקלי", והיינו15, שמלמעלה ישנו רק עניין הבריאה להוות את היש ("מיהב יהבי"), אבל עניין ביטול היש לאין ("מישקל שקלי") – הנה מלמעלה "מישקל לא שקלי", אלא עניין זה ניתן לעבודת האדם, ועל-ידי זה נעשה האדם שותף במעשה בראשית16, כיוון שפועל חידוש בהבריאה שמצד עצמה היא באופן ש"אין כל חדש תחת השמש"17.

וביטול זה – הכנעה ושפלות – הוא ה"כלי" שפועל את האפשריות שהאדם יוכל לעמוד בתפילה ולהתקשר עם הקב"ה, והיינו, לפי שכן הוא רצון הבורא, וכמו שכתוב18 "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח".

ועל-פי זה מובן הטעם שהעניין ד"כובד ראש" קודם התפילה אינו רק הידור מצווה, אלא זהו תנאי  שמעכב את קיום המצווה, שאי-אפשר בלאו הכי – "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" – כי, כדי לשלול את העניין ד"אין עומדין להתפלל", שיהיה לו התוקף לעמוד בתפילה לפני הקב"ה, מוכרח להיות הכובד ראש, הכנעה ושפלות, "ונפשי כעפר לכל תהיה"19, דכיוון שעומד בביטול במציאות, "כעבדא קמיה מריה"20 (וכמדובר לעיל בהמאמר21 שעניין התפילה הוא עבודה שלמעלה מטעם ודעת, שמתבטל ממציאותו לגמרי), אזי יכול להתקשר עם הקב"ה ולבקש ממנו שימלא את צרכיו.

וזהו הטעם שהנהיגו שחייבים ללמוד קודם התפילה עניין שמביא לידי התבוננות בגדולת הוי' – שאין זה לימוד נוסף במשך היום, אלא לימוד שהוא תנאי המעכב, שלולי זאת לא יכול להיות עניין התפילה.

ג. ועל-דרך זה יובן בדברי המשנה "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום":

מסופר בגמרא22 שכאשר חוני המעגל ביקש שיירדו גשמים, וירדו גשמי זעף – טען ואמר "לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה", ולא "רוב טובה" ש"אינן יכולים לעמוד", היינו, שהעולם הנברא אינו כלי לברכה זו.

ואם הדברים אמורים בברכה שנפעלה על-ידי תפילתו של אדם – על-אחת-כמה-וכמה בנוגע לברכתו של הקב"ה מצד עצמו.

ובהקדם המבואר במאמר (שנדפס זה עתה) משנת תרכ"ט23, לפני תשעים שנה, במעלת ברכתו של הקב"ה לגבי ברכתו של אדם:

ברכתו של אדם – היא רק המשכה משורשו ומקורו של המתברך, וכמו שכתוב24 "איש אשר כברכתו בירך אותם", וכאשר מצד השורש ומקור נקבע ש"אחיו הקטן יגדל ממנו"25, אי-אפשר לשנות זאת, וכדי לפעול שינוי בשורש ומקור – יש צורך בעניין של תפילה26.

מה-שאין-כן ברכתו של הקב"ה – כיוון שמדובר אודות המאציל (ולא אודות שורש הנאצלים), יש בה מעלת התפילה, שעניינה הוא המשכת רצון חדש, "יהי רצון", כך, שגם כאשר יומשך בסדר השתלשלות ישתנו הצירופים כו'.

ומזה מובן, שבסדר השתלשלות לא יכול להיות "כלי" שיוכל להיות מחזיק ברכתו של הקב"ה, דכיוון שהקב"ה הוא למעלה ממדידה והגבלה, הרי כאשר נמשכת ברכתו של הקב"ה ב"כלי", אזי מתבטל ה"כלי" ממציאותו ("דער כלי ווערט אויס כלי").

ובמכל-שכן וקל-וחומר ממה שמצינו בנוגע למלאכים, ש"הושיט הקב"ה אצבעו קטנה ביניהן ושרפם"27, היינו, שכאשר נמשך להם גילוי שכינה יותר מן המידה, אזי נתבטלה מציאותם של המלאכים, ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע למציאות של נברא בעולם-הזה הגשמי, שכאשר תומשך בו ברכתו של הקב"ה, הרי איזה "כלי" שיהיה, לא יוכל להיות מחזיק ברכתו של הקב"ה, ואדרבה: "ושרפם" – העולם יתבטל ממציאותו ויהיה במצב של כיליון ("ער וועט אויסגיין") לברכתו של הקב"ה שנמשכה בו.

וכפי שמצינו בגמרא28 בנוגע למחנה סנחריב, "אוזניים גילה להם (הקב"ה) ושמעו שירה מפי חיות ומתו":

לכאורה אינו מובן: כיוון שמדובר אודות גויים, ולא עוד אלא גויים שהיו מנגדים לפנימיות הקדושה (כמבואר בדרוש תער השכירה29) – איזו שייכות יש להם לשירת החיות, חיות הקודש, שתפעל עליהם שיתבטלו ממציאותם?

וההסברה בזה – שכאשר נמשך אור אלקי (ברכתו של הקב"ה) יותר מכפי המידה, לא יכול גשם העולם להישאר במציאותו. אלא שיש בזה חילוק: כאשר מדובר אודות גשם של קדושה – הרי זה על-דרך מה שכתוב30 "בקרבתם לפני ה' וימותו", שבא לידי כיליון ("מ'גייט אויס") ומתאחד עם האור האלוקי; ואילו כאשר מדובר אודות מחנה סנחריב, להבדיל – אזי נעשה בו עניין של מיתה, שמתבטל ממציאותו לגמרי.

אבל שיוכל להיות "כלי", והכלי יישאר במציאותו בתור כלי, ויחזיק ברכתו של הקב"ה – הנה המושכל הראשון הוא ש"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה".

ד. וסברא זו שוללת המשנה באומרה, "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", היינו, שהמשנה מחדשת שלמרות המושכל הראשון הנ"ל, ישנו "כלי" שמחזיק ברכתו של הקב"ה – עניין השלום:

שלום – עניינו ייחוד שני הפכים, שכן, שני עניינים שהם באותו סוג, אין מלחמה ביניהם, ובמילא, לא שייך גם עניין השלום, ששולל מלחמה קנאה ותחרות.

וכיוון שרצונו של הקב"ה שהנהגת האדם למטה תפעל הנהגה כזו למעלה, כמו שכתוב31 "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" – הנה כאשר הנהגת האדם למטה היא באופן שיש אצלו עניין השלום, דהיינו שהוא מאחד הפכים, הרי זה פועל שגם למעלה יתאחדו הפכים.

ובפרטיות יותר:

העניינים ההפכיים בעולם, שהאדם צריך לחברם הם – מיצר ומרחב, גשם ורוח, גהינום וקדושה.

ובכללות הרי זה החיבור של הגוף ונפש הבהמית עם נפש האלוקית – שמצד עצמם הם שני עניינים הופכיים: נפש האלוקית – היא "חלק אלוקה ממעל ממש"32, ועליה נאמר "חי הוי' אלוקי ישראל אשר עמדתי לפניו"33, כך שעניינה אינה אלא טהרה וקדושה בלבד; ואילו נפש הבהמית – כשמה כן היא – כמו בהמה שאין לה אלא עניינים גשמיים בלבד, ועל-אחת-כמה-וכמה הגוף, שהוא למטה גם מנפש הבהמית, עליו נאמר34 "גלמי ראו עיניך", בחינת דומם, ואפילו "יתוש קדמך"35.

ובכוח המפליא לעשות36 – מקשרים שני הפכים אלו. והכוונה בזה היא – לא שיישארו שני דברים נפרדים שלוחמים זה בזה, אלא לפעול אחדות בין נפש האלוקית לנפש הבהמית והגוף; ועל-ידי זה שיהודי פועל עניין של אחדות בעצמו, יש ביכולתו להמשיך ולפעול אחדות בעולם, שזהו תפקידו של "גוי אחד בארץ"37, שגם בעניינים ארציים ממשיכים אחדות (כפי שמפרש רבינו הזקן, בעל השמחה, באיגרת-הקודש38).

כיצד היא הדרך לפעול אחדות ושלום בין נפש האלוקית ונפש הבהמית?

עניין זה אינו יכול להיות על-ידי הגברת החומר על הצורה – דכיוון שנפש האלוקית אפילו בשעת החטא היתה באמנה אתו יתברך39, להיותה חלק אלוקה, שהנהגתו היא באופן ד"מאריך אפיה וגבי דיליה"40, היינו, שסוף-כל-סוף מנצח וממלא כל ענייניו, הרי מובן, שלא ייתכן שיוכל להיות עניין השלום באופן שנפש הבהמית תתנהג כרצונה;

הדרך היחידה לפעול עניין השלום היא – שתהיה הגברת הצורה על החומר, הרוח על הגשם, ונפש האלוקית על נפש הבהמית, והיינו, שיכולים לפעול על נפש הבהמית והגוף שיסכימו לנפש האלוקית, כיוון שגם בנפש הבהמית והגוף ישנו ניצוץ אלוקי, אלא שהניצוץ האלוקי נמצא במאסר ובגלות, וכאשר נפש האלוקית מנהלת מלחמה עמהם, הרי היא מבטלת את המאסר, כך, שהניצוץ האלוקי שבגוף ונפש הבהמית יוצא אל הגילוי ונעשה מושל על הגוף ונפש הבהמית.

ובלשון הרמב"ם41 – "שהוא רוצה להיות מישראל, ורוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיוון שהוכה עד שתשש יצרו כו'", והיינו, שבית-דין בישראל, נפש האלוקית, מבטל את האונס של היצר-הרע, ואז עומד האדם על עיקרו ועושה לפי רצונו האמיתי – למלא את רצון הבורא.

וכאמור, כאשר האדם פועל עניין השלום בנוגע להפכים שבו, אזי "כמים הפנים לפנים גו'", באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, שגם הקב"ה מאחד שני הפכים – שיהיה "כלי" שיש לו מדידה והגבלה, ותהיה ברכתו של הקב"ה שהיא "עד בלי די"42, ואף-על-פי-כן יהיה הכלי "מחזיק" ברכתו של הקב"ה.

וזהו "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום" – שלום בפמליא של מטה ושלום בפמליא של מעלה43.

ה. וכדי לפעול עניין השלום בין נפש האלוקית להגוף ונפש הבהמית, שזהו "כלי מחזיק ברכה לישראל" – הנה על זה ישנו העניין דעבודת התפילה:

עיקר התפילה היא בקשת צרכיו בתפילת העמידה, בי"ב ברכות האמצעיות שבהם מבקש האדם ברכתו של הקב"ה: "ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל", "מברך השנים", וכיוצא בזה, ובאופן שיהיה "כלי מחזיק ברכה".

וכדי שיהיה "קרוב הוי' לכל קוראיו" – צריך להיות "יקראוהו באמת"44, שזוהי העבודה דקריאת-שמע, "ואהבת גו' בכל לבבך"45, "בשני יצריך"46, היינו, לעשות שלום בין היצר-טוב ליצר-הרע, ולא להסתפק בכך, אלא על-ידי זה לפעול עניין השלום, חיבור ואחדות, גם בכל הכחות וכל הניצוצות שבחלקו בעולם – שזהו עניין"בכל מאודך"45, "בכל ממונך"46 – שכולם יתאחדו ב"הוי' אחד"47.

וכאשר ישנו העניין ד"יקראוהו באמת" על-ידי העבודה דקריאת-שמע – אזי נעשה עניין התפילה (בקשת ברכתו של הקב"ה על כל צרכי האדם) באופן של "כלי מחזיק ברכה".

ו. וזהו גם הקשר להתחלת הש"ס – "מאימתי קורין את שמע בערבין":

לאחרי שלומדים את דברי המשנה "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", היינו, שמצד גדרי העולם לא יכול להיות "כלי" שיהיה מחזיק ברכתו של הקב"ה, והעצה היחידה לכך היא עניין השלום, שלום בפמליא של מטה ושלום בפמליא של מעלה – צריכים לבאר מהי הדרך שעל-ידה יוכל האדם לעשות את חלקו בעניין השלום.

וזהו ההמשך בהתחלת הש"ס "מאימתי קורין את שמע בערבין" – שכאשר יהודי קורא את שמע, שהו עניין "הוי' אחד", ועושה זאת "בערבין", בחושך העולם, בחושך שבחלקו בעולם ובחושך של גופו ונפשו הבהמית, ופועל שם העניין ד"אמליכתיה למעלה ולמטה ולד' רוחות"48, הרי זה עניין השלום שפועל בעצמו.

ועל-ידי זה פועל בתפילת שמונה-עשרה שיהיה כלי מחזיק ברכתו של הקב"ה – לא רק באופן ד"איש אשר כברכתו בירך אותם", אלא גם באופן ד"יהי רצון", המשכת רצון חדש, היינו, שמבלי הבט על מה שנקבע בראש-השנה ויום-הכיפורים, פועל הוא רצון חדש שיומשך לו בני, חיי ומזוני רוויחי.

(משיחת י"ט כסלו תשי"ט. תורת מנחם התוועדויות תשי"ט חלק ראשון (כב) עמ' 268-262)

---------------

1)    תהילים כט,יא.

2)    ראה גם שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ' כסלו תשי"ז ס"כ ואילך (תו"מ חי"ח ס"ע 265 ואילך).

3)    תוד"ה מתני' – פג,ב.

4)    ברכות ל,ב.

5)    ראה גם תו"מ חי"ד עמ' 261. וש"נ.

6)    ראה שיחת כ' כסלו הנ"ל סל"ו (תו"מ שם ס"ע 280 ואילך). וש"נ.

7)    ראה סנהדרין פח,ב (במשנה). ירושלמי שם פי"א ה"ד.

8)    לקו"ת ס"פ פינחס.

9)    ראה לקו"ש חל"ד עמ' 69 הערה 18. וש"נ.

10) או"ח סצ"ח ס"א.

11) תהילים עח,לו-ז.

12) ראה ברכות כח,ב.

13) איוב לה,ו-ז.

14) תענית כה,א (ע"פ גירסת הע"י).

15) ראה תו"א בשלח סו, רע"ג. סה"מ תרפ"ה עמ' קנא. ועוד.

16) ראה שבת י, א. קיט, ריש ע"ב.

17) קוהלת א,ט.

18) ישעיהו נז,טו.

19) נוסח "אלוקי נצור כו'" (ברכות יז,א).

20) שבת י, רע"א.

21) פ"ו (לעיל הע' 244 ואילך).

22) תענית כג,א.

23) ד"ה אריב"ל כו' ואברך מברכך – סה"מ תרכ"ט בתחילתו.

24) ויחי מט,כח.

25) שם מח,יט.

26) ראה גם בהמאמר פ"ג (לעיל ס"ע 214).

27) סנהדרין לח,ב. וראה לקו"ת אמור לו,א. ובכ"מ.

28) סנהדרין צה,ב.

29) אוה"ת נ"ך ח"ב עמ' תשסז ואילך.

30) ר"פ אחרי.

31) משלי כז,יט.

32) תניא רפ"ב.

33) מלכים-א יז,א. ועוד. וראה בהנסמן בלקו"ש חכ"ה ע' 147 הערה 53.

34) תהילים קלט,טז.

35) סנהדרין לח,א. וראה תניא פכ"ד.

36) ראה רמ"א או"ח ס"ו ס"א.

37) שמואל-ב ז,כג. ועוד.

38) רס"ט.

39) תניא ספכ"ד.

40) ב"ר פס"ז, ד. וראה ירושלמי תענית פ"ב ה"א.

41) הל' גירושין ספ"ב.

42) מלאכי ג,י. וראה שבת לב, סע"ב. וש"נ. המשך תער"ב ח"א פקל"ג. ועוד.

43) סנהדרין צט,ב. וראה לקו"ת מטות פה, סע"ד ואילך. ובכ"מ.

44) תהילים קמה,יח.

45) ואתחנן ו,ה.

46) ברכות נד,א (במשנה). ספרי ופרש"י עה"פ.

47) ואתחנן שם,ד.

48) ברכות יג,ב.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)