תלמידיו של המגיד ממזריטש סיימו את תפילת ליל ראש-השנה וישבו לערוך את סעודת החג עם רבם הגדול. סקר המגיד את תלמידיו וראה שהצעיר שבהם, רבי שניאור-זלמן (לימים בעל התניא), אינו נוכח. שאל המגיד היכן הוא, והשיבו התלמידיו שהוא עדיין מתפלל.
המתין המגיד עד שיסיים את תפילתו, אולם רבי שניאור-זלמן עדיין שקוע בתפילה. חלפו הדקות, שעה עברה, ועדיין הוא עומד בתפילתו. עלתה במחשבתם של התלמידים קפֵדת-מה על חברם, שגורם לרבם להמתין לו.
הרגיש המגיד ממזריטש במחשבתם זו ואמר:"זַלְמֶנְיוּ (=זה היה כינויו), כשהוא אומר 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו', אינו זז מהתיבה שעליה הוא מתפלל עד שתיבת העץ עצמה תרגיש 'כי אתה פעלתו'".
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
