חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:50 זריחה: 5:35 ט"ז בסיון התשע"ט, 19/6/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הגביע הנודד וסיפורו המיוחד
חיים יהודיים


מאת: זלמן רודרמן
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1023 - כל המדורים ברצף
למצוא שקט ביהודה ושומרון
יש חדש
למעלה ממילוי חובה
יראת שמים
ויכוח מיותר
עצה וברכה
תפילה חסידית
מופיע בכבודו ומראה זרועו...
הגביע הנודד וסיפורו המיוחד
בדיקת תפילין ומזוזות

בקדמת הוויטרינה בסלון של משפחת מירוז ממעלה-אדומים עומד גביע כסף קטן, שאפילו שיעור 'רביעית' לקידוש אין בו. ובכל-זאת, בקרב בני המשפחה, המצומצמת והמורחבת כאחד, הגביע זוכה ליחס מיוחד של כבוד. "הגביע הזה עובר במשפחתנו מדור לדור ומסתתר מאחוריו סיפור יוצא-דופן", מסביר לנו אבי המשפחה, חזי מירוז, בנקאי המתמחה בהשקעות.

כמה דורות בדיוק הגביע עובר בירושה – לא ידוע. אך את הסיפור המיוחד שמאחוריו יודע חזי (59) לספר. הוא שמע אותו מאביו, מנשה ז"ל, שהיה חלק מהסיפור עצמו.

גביע הרפואה

מנשה נולד (בשנת תר"ס) להוריו, יוסף ורחְמה, בעיירה סַבְּלַךְ שבכורדיסטאן. אימו נפטרה בעת לידתו. מנשה גוּדל בידי אביו ואחותו הגדולה. כמה שנים לאחר שאיבד את אשת נעוריו, הוכה יוסף מכה נוספת, קשה מקודמתה – בתו היחידה נלקחה ממנו בכוח על-ידי שיח' מקומי שחשק בה.

בוקר אחד אמר יוסף לבנו, שהיה אז כבן חמש-עשרה: "אין לנו עוד מה לעשות כאן; הבה נעלה לארץ-ישראל". מכיוון שעניים היו ולא היה בידם כסף לקנות סוס או חמור, ארזו צרור מיטלטלים ויצאו לדרכם ברגל. בצרור היו טלית ותפילין, מעט אוכל ובגדים וגביע כסף קטן. הגביע היה יקר מאוד ליוסף, משום שבא לו בירושה מאבותיו ומפני שהיה לו ייעוד מיוחד – במשפחתו ידעו להכין שיקויי מרפא מעשבים, והגביע שימש להשקיית החולים.

השיקוי שהועיל

הכנת תרופות פִּרנסה אותם בדרכם ואפשרה להם להתקיים ולהמשיך בדרכם הארוכה. באחד הכפרים הופיע לפניהם שיח' וביקשם לרקוח תרופה לבתו העקרה. הם ידעו כי אין בכוחם לפקוד עקרות, אך חששו לאכזב את השיח' ועל-כן הכינו שיקוי כלשהו בעבור הבת.

בהמשך דרכם התנפלו עליהם שודדים ועשקו מהם את מעט כספם וכן את גביע הכסף. מדוכאים וחסרי-כול המשיכו בדרכם. שנה שלמה נדדו בדרכים, ללא מפה שתסייע להם לנווט את דרכם. יום אחד הגיעו ליישוב. לתדהמתם נוכחו כי חזרו על עקבותיהם והגיעו שוב לאותו כפר שבו רקחו תרופה לבת השיח'. השניים הוזעקו מיד אל  השיח'. להפתעתם, קיבלם הלה בשמחה ובחיבוקים, שכן בתו ילדה במהלך השנה. הוא העניק להם כסף ומתנות ושילחם לדרכם.

הגביע חזר

לא-הרחק מהכפר זרם נחל, והשניים התיישבו על גדתו, לנוח ולסעוד את ליבם. לפתע סנוורה קרן שמש את עיניו של יוסף. כשהביט לעבר מקור האור, נדהם לגלות את גביע הכסף הקטן נאחז בחלוק נחל. כל שנדרש ממנו היה לשלוח יד ולקחתו.

המסע לארץ-ישראל נמשך עוד כשנה, ובשנת תרע"ז דרכו רגליהם של יוסף ומנשה על אדמת עיר-הקודש ירושלים. תחילה שוכנו בבית הכנסת-אורחים בשכונת מאה-שערים. לאחר מכן השיגו דירת קבע. מנשה הקים משפחה לתפארת, ובה אחד-עשר ילדים וכחמישים נכדים. בשנת תשל"ב נפטר ונטמן בהר-הזיתים. קודם לכן הוריש את הגביע לילדיו ומאז הוא נודד ביניהם. כעת הוא בביתו של חזי, שהשבוע, בעזרת ה', יבוא בנו אורן-מנשה (על-שם הסב כמובן) בברית הנישואין. והגביע? הוא וסיפורו המיוחד יעברו הלאה, לדורות הבאים.

חזי והגביע: מכורדיסטאן לירושלים


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)