חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:49 זריחה: 5:35 י"ג בסיון התשע"ט, 16/6/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"בטח משתתף בכל המבצעים וה' יצליחם"
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות 625 - כל המדורים ברצף
תשובה על החטאים תבטל ממילא את הגלות
גילוי פנימיות עניין הגלות
"בטח משתתף בכל המבצעים וה' יצליחם"
פרשת פינחס
"אם אין אני לי מי לי"
לעלות לדוכן כמנהג המקום
הלכות ומנהגי חב"ד

"אני עצמי קיבלתי מכתבים אישיים רבים שבהם המתכתבים סיפרו לי עד כמה התרגשו מהחוויה, שהתגלתה כנקודת מפנה בחייהם", מגלה הרבי במכתב * ה'מבצעים', שעליהם הכריז הרבי בשנת תשל"ד, חוללו מהפך תפיסתי עמוק * האם כשעורכים ביקורי-בית כדאי לדבר על כל ה'מבצעים' או רק על מקצתם? מדוע נמנע הרבי מלהוסיף עניינים חשובים נוספים ל'מבצעים'?

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

בל' בניסן תשל"ג שיגר מר שבתאי רוזן – יהודי נכבד שנפגש בעבר עם הרבי, בתקופה ששהה בניו-יורק במסגרת תפקיד חשוב שמילא שם – מכתב אל הרבי. במכתבו הציע לפתוח בתעמולה גדולה על מצוות מזוזה, בדומה לפעולת הרבי בקשר למצוות תפילין (שהתחילה, באופן רשמי, ערב מלחמת ששת-הימים).

כמה שבועות לאחר מכן, בכ' באייר תשל"ג, הגיב הרבי על הצעת רוזן, באיגרת תשובה ששיגר אליו (איגרות-קודש, כרך כח, עמ' רז):

לכבוד מר שבתאי שי' רוזן

שלום וברכה!

הפתעה נעימה היתה לי מכתבו מיום ל' בניסן, אחרי ההפסק הארוך מאז פגישתנו, ועוד יותר מתוכן מכתבו, בו כותב אודות תוכנית מבצע מזוזה, בדוגמת מבצע תפילין, וכו'. שזה נותן לי תקווה חזקה שככל שידו מגעת עושה מר בהפצת היהדות וערכיה וגם באופן שהוא מנקודות העיקריות של מצוות מזוזה – בפרהסיא, שהרי מזוזה מקומה על פתח ביתו מבחוץ, היפך הסיסמה הידועה "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך", אשר תוצאותיה לא איחרו לבוא, הן בשעת מעשה, קרע נפשי, ולאחרי משך זמן, שהבית נהפך לחוץ.

מובן שאתבונן עוד הפעם בתוכנית המבצע האמור שהעלה מר במכתבו. כותב אני "עוד הפעם", כי לפני שנים אחדות כאשר ניסו לעשות בזה, נתקלו בקושיים מיוחדים, שהרי במבצע זה צריך לבקר את בעל הבית בביתו, ושיהיה מן המוכן המזוזה וכל הדרוש לקביעת המזוזה, ועל-פי רוב צריך לשכנע גם את בני הבית ולא די בשיכנוע ראש המשפחה, מה שאין כל זה במבצע תפילין. שלכן רק במקרים מיוחדים השתדלו גם בנוגע לקביעת מזוזה.

עם כל זה, במיוחד על-פי תורת החסידות. אשר כל עניין הוא בהשגחה פרטית, וקבלת מכתב מר המעורר בעניין זה, בוודאי זו היא הוראה שצריך להתבונן בעניין זה עוד הפעם.

ברכות וזירוז

ואמנם, חודשים אחדים לאחר מכן, בחורף תשל"ד, העלה הרבי על סדר היום היהודי את מצוות מזוזה. בחודשים שלאחר מכן נוספו 'מבצעים' נוספים, שבמשך שנים זכו לשם הכולל "חמשת המבצעים".

עניין ה'מבצעים' נגע מאוד לרבי, ובכל הזדמנות הזכירם ועורר את הכול ליטול בהם חלק. אפילו במכתבים אישיים ממש טרח הרבי להזכיר ליטול חלק במבצעים. להלן צילום מכתב ליהודי שהודיע לרבי כי הוא ורעייתו זכו בברכת ה' לפרי-בטן. הרבי מברך במכתבו את הבעל והאישה, מזכיר את אמירת חת"ת ומוסיף:

כן בטח משתתף בכל המבצעים והשם יצליחם.

מרוצה ושמח מהדיווחים

בחורף תשל"ה שלח יהודי, תושב ניו-יורק, מכתב לרבי ובו הוא מסתייג מה'מבצעים' הנעשים בחוצות. בי"א בניסן באותה שנה השיב לו הרבי, באיגרת בשפה האנגלית (מתוכן התשובה אנו למדים על השאלות. 'מורה לדור נבוך', עמ' 195-194):

חלף זמן מה מאז קיבלתי את מכתבך, שבו אתה מביע את תגובותיך למבצעי המצוות שנעשים על-ידי פעילי חב"ד הצעירים ברחובות ניו-יורק. בכוונה עיכבתי את תגובתי כדי שלא אצטרך לדבר במונחים של השערות וציפיות, אלא על יסוד עובדות ותוצאות בפועל.

עתה, לאחר שחלפו כמה חודשים, שבמהלכם מבצעי המצוות התנהלו בניו-יורק ובמקומות אחרים, ניתן להעריך את התוצאות, בהתבסס על אמרת חז"ל שהמעשה הוא העיקר.

אני גם מרוצה וגם מאוד שמח בעקבות הדיווחים שקיבלתי על הפעולות האלה, מכיוון שהם מראים באופן ברור שהפעולות התקבלו יפה, הן בניו-יורק והן בערים שונות אחרות בארה"ב. בכל מקום הן נתקלו בתגובה של נכונות, אפילו בהתלהבות, באמת הרבה מעבר לציפיות המקוריות שלנו.

לאור הנ"ל, נראה שחששך בנוגע לרושם שפעולות כאלה ברחוב עשויות ליצור, ובייחוד לגבי הדגשת ההבדל בין יהודים ולא-יהודים, לא היה מוצדק. לא נראה שעלה בדעתו של אף אחד לחשוב שפעולות אלה היו קשורות בגזענות או למשהו דומה. לעיתים קרובות הודגש שההבדלה של היהודים מעמים אחרים, והרעיון של "אתה בחרתנו", הוא רעיון של חובה, אחריות ועבודה, ולא של שררה וכו'. תהיינה אשר תהיינה הזכויות המיוחדות שיהודים עשויים להיות זכאים להן, הן באות כתוצאה מהחובות והאחריות הנ"ל, וגם כך הן לא הצד המהותי. אם לצטט מכתבי-הקודש – "אדם לעמל יולד".

כמובן, הפעילים של ליובאוויטש מנהלים פעולות שונות להפצת ולחיזוק יהדות גם באופן אישי, על-ידי ביקורי בית וכו', אלא שפעולות אלה, כפי שניתן להבין, אינן נראות לעין הציבור, ואין עליהן שום דיווחים ותמונות בעיתונים, וכו'. למרבה הצער, התוצאות בשטח זה, אף-על-פי שהן מאוד משביעות רצון, אינן כל-כך בולטות, כמו בשטח של מבצעי המצוות הגלויים. מלבד העובדה שהאחרונים יוצרים קשר רחב יותר עם היהודי ברחוב, יש גם גורם פסיכולוגי שמעורב בדבר, כאשר יש אנשים שעשויים להחשיב ביקורים בבתיהם כחדירה לפרטיותם ויש גורמים מורכבים אחרים. לעומת זאת, יהודי ברחוב, כשהוא רואה גם עד כמה הם מוכנים לקבל זאת, גם הוא יותר מוכן לקבל. אפילו אם באותו רגע הוא עשוי שלא להגיב, הוא הולך לדרכו עם חומר למחשבה, ובפעם הבאה שניגשים אליו הוא מגיב בחיוב ולעיתים קרובות אפילו בתודה.

האמור לא עוסק במקרים בודדים אלא, להיפך, זה נהיה גלוי לעין בתור מתכונת מוחלטת. אני עצמי קיבלתי מכתבים אישיים רבים שבהם המתכתבים סיפרו לי עד כמה התרגשו מהחוויה, שהתגלתה כנקודת מפנה בחייהם.

לסיכום, ניתן לומר שאותם אנשים שפעילים במבצעי המצוות האלה ראויים לעידוד רב, בייחוד משום שהם מפגינים את נאמנותם המלאה להוראה הראשונה בחלק הראשון של השולחן-ערוך, שעושה זאת לחובתו הראשונה של יהודי, שלא לרפות את ידיו בגלל מי שלועגים לו: "שלא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו"...."

[הערה: בנושא דומה אך הפוך – פנייה בטעות לגוי, בנושא הנחת תפילין, השיב הרבי בהרחבה בהתוועדות י"א ניסן תשמ"ג].

המזוזה כשומרת הבית

ההסברה שנלוותה ל'מבצע מזוזה' התמקדה בסגולתה להגן על הבית ויושביו, כדבר הפסוק, "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם", וכדברי הזוהר שמזוזה כשרה בפתח הבית מגינה על דייריו גם בשעה שאינם בבית.

אישיות מסויימת ("הרב ד"ר...") פנתה בתלונה לרבי על קו הסברה זה. הלה, מסתבר, הסתייג מהגישה המדגישה את השכר והתועלת שיש מקיום מצווה. בט"ו בסיוון תשל"ז משיב לו הרבי ('מורה לדור נבוך', כרך ג, עמ' 226-225) תשובה ארוכה ומנומקת:

הנני לאשר את קבלת מכתבך מראש חודש סיוון, ואת ההתכתבות הקודמת עם המצורף אליה.

בהתייחס להערותיך בדבר הצורה שבה מוצגים 'מבצע מזוזה' ופעולות דומות, אני מוכרח לומר, עם כל הכבוד, שהנני מופתע מההתנגדויות שלך לכך שמציינים את השכר הקשור למזוזה מבחינת הגנה, ובמיוחד הדימוי לקסדה, וכו'. שכן, דווקא במקרה של מזוזה השכר בעולם הזה מודגש פעמים רבות במקורותינו הקדושים, ויתרה מזו, היא מתייחדת בכך ששכרה מנוסח במפורש בשולחן-ערוך, וזה לשונו: "...וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו, ואם אינו זהיר כו'" (יורה- דעה סימן רפ"ה, סוף סעיף א').

ברור שהשולחן-ערוך מדבר כאן על שכר בעולם הזה במובן הפשוט.

והרבי ממשיך וכותב:

אם ניסוח זה מעורר שאלות, כמו השואה וכו', כפי שאתה מזכיר, חז"ל כבר עסקו בשאלות כאלה בסגנון התמציתי האופייני להם, ועם נגיעה ישירה לנושא הנידון. הם סיפרו לנו שמשה רבנו (עוד לפני שפרשת המזוזה נכתבה) שאל את הקב"ה: "מפני מה יש צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו" (ברכות ז,א). אותה שאלה נשאלה במשך כל הדורות, כולל בספר איוב, שאתה מצטט.

הייתי רוצה להוסיף שזאת לא רק העמדה של יהודי מאמין, אלא – בתת-ההכרה, ואולי גם במודע – זו הגישה הבסיסית של כל מחנך ראוי למקצועו, שמחנך ילדים (בגיל או בידע) לפתח גישה והתנהגות מוסרית – לא בגלל מעלתה של אידיאליות טהורה בלבד, אלא גם ובעיקר על יסוד התועלת המעשית שלהם. רוב המחנכים לא יהססו לתמוך במידות טובות של צדקה, יושר וכו' ולשם השכר המיידי שלהן מבחינת סיפוק ושלוות נפש אישיים, וכן לטובת החברה שבה אנו חיים.

יתרה מזו, אף-על-פי שהרבה מחנכים או מנהיגים רוחניים עשויים להיות מוכנים להתפשר בתחומים מסויימים תחת לחצים חברתיים או בהשפעת מה-שמכונה דמוקרטיה חופשית, לכל אחד יש אידיאלים ועקרונות מסויימים, שלגביהם הוא לא יתנהג על-פי הכלל של "כל דאלים גבר", בחברה שבה הפשע גדל בהתמדה בשנים האחרונות. ובעוד הוא מפיץ בקרב תלמידיו את הנאמנות לאותם אידיאלים, תוך הקרבה אישית למען עולם טוב יותר, וכו', יתגלה, לאחר בדיקה מדוקדקת וקפדנית, שהמניע הוא לא לגמרי בזה של אהבת-הזולת טהורה.

גם במקרה של יהודי שלא כל-כך שומר מצוות, הדבר יביא לו תועלת כשיזכירו לו את הפרשה השנייה של קריאת-שמע: "אם שמוע תשמעו אל מצוותי – ונתתי מטר ארצכם בעתו...". ואף-על-פי שהוא ראה פוגרומים וכדומה כאשר הם היו לכאורה הכי פחות ראויים, הוא ייחס אותם לגורמים בלתי ידועים כלשהם, אך לא ירשה לשאלות כאלה להרתיע אותו אישית, אלא יצפה שהדברים יהיו שונים במקרה שלו.

בוודאי אין צורך להרחיב עוד על הנ"ל...

אין הקומץ משביע...

עם היוודע בעולם הרחב על הצלחת פעילות ה'מבצעים', פנו לרבי גורמים מסויימים וביקשו שבמסגרת ה'מבצעים' יעוררו על נושאים נוספים, כדוגמת 'מבצע טיולים, הדרכה והסברה' ו'מבצע מיוחד לתיקון גדרי הצניעות'. על כך ענה הרבי כי אין הקומץ בזמן משביע את הנדרש וכי קשה להעמיס נושאים נוספים. עם זה אמר הרבי, כי בנושא הצניעות צריכים לטפל גופים רבניים תורניים ולא פעילים צעירים.

המכתב הראשון מכ"ה במרחשוון תשל"ז (פורסם בשבועון 'כפר חב"ד', גיליון 991, עמ' 174):

הוו"ח אי"א נו"נ

עוסק בצורכי ציבור

הרב...

שלום וברכה:

במענה על מכתבו מט"ו חשון, בו מציע אשר נוסף על המבצעים הידועים אליהם מדובר כבר באריכות ובפרט בשבועות אחרונים – להוסיף גם כן מבצע טיולים הדרכה והסברה, כולל ביקור בבתים וכו'.

והנני מיצר אשר המבצעים דעד עתה דורשים שימת לב רבה וגם רוב הזמן בכמות, וקשה להעמיס על אותם האנשים עוד עניינים. ובפרט אשר אחריות מיוחדת במבצע שכת"ר מציע, כיוון שקושר בביקור בבתים פרטיים ובדיבור בכללות, שאי-אפשר לדעת מראש לאיזה כיוון יטה השני את השיחה וכו', נוסף ג"כ שבמקומות מסויימים יש להתחשב עם המצב הבטחוני.

ואם תמצי לומר, הרי המבצעים העומדים כבר על סדר היום, כל אחד דורש הדרכה והסברה, על דרך מצווה (אחת) גוררת (הסברה על-דבר עוד) מצווה ועוד מצווה.

סגנון מכתבו מחזק אצלי התקווה אשר משתדל כת"ר בהמבצעים עליהם מדובר, ככל יכולתו, כולל גם-כן באופן דטופח על מנת להטפיח, שממנו יראו וכן יעשו. ויהי רצון שיהיה כל זה בהצלחה.

בכבוד ובברכה.

"צריך עיון גדול"

המכתב הנוסף, מי"ז בשבט תשל"ח, פונה אל "חברי ועד משמרת הצניעות בעיר הקודש ירושלים ת"ו" ('כפר חב"ד' שם, עמ' 178). הרבי מעודד את פעילות חברי הוועד ואף משגר השתתפות סמלית, אך בקשר להצעתם הגיב:

נ.ב. לסיום מכתבם בנוגע הכרזת מבצע מיוחד לתיקון גדר הצניעות בתוך מסגרת המבצעים בפעילות אנשי חב"ד, הנה מכמה טעמים צריך עיון גדול אם אפשר להעמיד מבצע כזה על צעירים וצעירות שהן המה חלק הגדול המתעסקים במבצעים האמורים ויותר שייך זה לאיגודי רבנים וכיו"ב, אשר בוודאי עומדים עמהם בקשר ישיר שזהו האופן הפעיל ומצליח יותר.

על מה לדבר בביקורי-בית?

בחודש תשרי תשל"ו (או בסמוך לכך) שהו בחצר הרבי הרה"ח ר' אברהם-אלתר שיחי' הבר ורעייתו. כשנכנסו ל'יחידות' שוחח איתם הרבי על כמה עניינים ובין השאר, על פעילות ה'מבצעים' ועל תוכן הדיבורים במסגרת ביקורי בית הנערכים לשם כך (הדברים, על-פי הזיכרון בלבד, פורסמו ב'מכתבים מבית חיינו – תשורה הבר', כ"ו באדר תשס"ו, עמ' 186):

"בקשר לתוכן שיש לדבר בבתים על המבצעים:

"להשתדל לדבר על הכל, כי כאשר מחסירים פרט אחד (ואז נודע למשפחה גם על פרט זה) חושבת המשפחה שזהו בגלל שזה שייך רק לאדם חשוב, או שחושבים שהם לא ראויים לדבר בזה.

ולכן מהראוי לדבר אודות הכול, ואפילו כשיש ספק, גם-כן לדבר אודות הכול.

"בכלל, מהנשמע כאן הרי בנוגע לנרות שבת-קודש אין שאלות, ועיקר הבעיה בקשר לטהרת-המשפחה. ולכן לדבר על נש"ק, והיות ונש"ק זה דבר קל, צריך לדבר גם על כשרת, ובקשר לטהרת-המשפחה – להשתדל לדבר, וגם באם יש ספק, לדבר. אך באם רואים שהדבר יכול להזיק, אז לא לדבר; ולומר שיש עניין נוסף שבהזדמנות אחרת ידברו אודותיו.

"בקשר לשיעורים – [=במושבים, (בכפר ורבורג?)] לדבר עם מחנכים שאינם נוגעים בדבר אם כדאי לבוא שוב. בכלל, צריך לראות פאברייטערן [=להרחיב הפעילת].

"אם חושבים שאין מספיק כוחות, אז כמו שאמר הריי"ץ שכאשר יש החלטה לעשות למעלה מהכוחות, שבכוחותיו לא היה יכול לפעול זאת, הרי מעצם ההחלטה לעשות למעלה מהכוחות נפתחים צינורות חדשים וכוחות חדשים, וזכות הרבים מסייעתם".

"לפלא שכנראה אין יודעים"

ומעניין לעניין – הנה קטע שכתב הרבי בשנת תשי"א ('תשורה רייניץ', כ' בכסלו תשס"ו) על הדיבור בנושא טהרת-המשפחה:

ביקרו אצלי מר... וזוג[תו] שיחיו. ולפלא שכנראה אין יודעים על-דבר עניין טהרת-המשפחה! זוג' תחי' הבטיחה לי שבחזרתם תדבר עם זוג[תו] תי' להודע על זה ותשתדל לשמור ולעשות... מצידו יחפש הזדמנות בהקדם להיפגש איתם ולהקל עליהם התחלת הדיבור ונא להודיעני מהתוצאות לפועל בהקדם. ותשואות-חן מראש.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)