נושאים נוספים
	שיחת השבוע 1016 - כל המדורים ברצף
	יום של התעלות ומחוייבות
	יש חדש
	חשוב לעשות, חשוב שהמעשים יאירו
	שלום ואחדות
	ה"אייכה" של הרבי
	גלגולם של נרות
	"כאן הוא נמצא"
	כבר רואים את הניסים
	השטר שחיכה שלושים שנה
	שימוש יחיד ללא טבילה

הגיליון השבועי לכל יהודי
ערב שבת קודש פרשת קורח, כ"ז בסיוון ה'תשס"ו (23/06/2006)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

יום של התעלות ומחוייבות

רבבות יהודים פונים מדי יום ביומו ומבקשים ברכות וישועות מהרבי. עכשיו עלינו לחשוב לא רק על מה שאנחנו יכולים לקבל מהרבי, אלא גם על מחוייבותנו כלפיו

ביום חמישי הקרוב יציינו המוני בית-ישראל בכל רחבי תבל את ג' בתמוז, יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש. זה יום של התעלות, שבו כולנו יכולים להתרומם ולהתחזק, להגביר את ההתקשרות לרבי, על-ידי הליכה בדרכיו, לימוד תורתו וקיום הוראותיו, ועל-ידי כך גם לקבל את שפע ברכותיו.

ככל שחולפות השנים גוברת ההכרה שהרבי מליובאוויטש הוא תופעה פלאית, נדירה ומיוחדת במינה, יחידה לא רק בדורנו, אלא גם בין דורות רבים. מבחינות רבות הוא עיצב את דמות היהדות בדורנו. דרכו, שהייתה בתחילה נחלתם של מעטים, נעשתה עם השנים נחלתו של עם-ישראל כולו. תורתו מרווה כיום את צימאונם הרוחני של המוני בית-ישראל, מכל החוגים והעדות.

אהבת-ישראל

בעומדנו לקראת היום הגדול והקדוש, עלינו לתת את דעתנו לא רק על מה שאנחנו יכולים לקבל מהרבי, אלא גם על המחוייבות שלנו כלפיו. עשרות שנים מסר הרבי את נפשו למען עם-ישראל. לא נתן תנומה לעיניו. לא הניח לעצמו ליטול אפילו יום אחד של חופשה. גם כשסבל מהתקף-לב והרופאים ציוו עליו לנוח, דרש להביא לו את המכתבים שהגיעו אליו מהמוני בית-ישראל, באומרו כי אינו יכול שלא להשיב ליהודים על מצוקותיהם.

גם היום פונים רבבות יהודים, מדי יום ביומו, ומבקשים מהרבי. הציון הקדוש הומה מאדם בכל שעות היום והלילה, ומי שאינו יכול להגיע לשם בגופו, משגר מכתב ומבקש שיקראוהו במקום הקודש. זה רוצה ברכה, חברו מבקש רחמי שמים, שלישי משווע לסימן שיפזר ספקות ויסלק ערפילים, רביעי מייחל לשאוב כוחות שייתנו לו חיזוק בלימוד התורה ובקיום המצוות. וכולם יוצאים בתחושת הקלה, ורואים בהמשך ישועות.

ועכשיו מגיע ג' בתמוז ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הרבי מבקש מאיתנו; מה אנחנו יכולים לעשות כדי למלא את רצונו. את התשובה נקבל כשנחשוב על הדברים שבהם 'חי' הרבי ומה עומד במרכז מעייניו. עד מהרה יבלטו שני דברים עיקריים – אהבת-ישראל והשאיפה לזירוז הגאולה.

ציפייה לגאולה

אהבת-ישראל היא הציר המרכזי של כל עבודתו. בגלל האהבה ליהודי שני לא היה הרבי יכול לישון כל עוד חסר לאותו יהודי דבר-מה בגשמיות או ברוחניות. לכן חינך את תלמידיו וחסידיו למסור את נפשם ולצאת עם בני-ביתם לקצות עולם, ובלבד שהיהודים המתגוררים שם לא יינטשו חלילה. פעמים אין-ספור התבטא הרבי, כי מי שרוצה לגרום לו נחת, יוסיף באהבת-ישראל ויתרחק ממחלוקת.

הציפייה לגאולה היא תמצית הווייתו של הרבי, והוא קבע כי זה ייעודו של דורנו, הדור האחרון לגלות והדור הראשון שיזכה בקרוב ממש לגאולה. בשנים האחרונות דיבר בביטויים מופלאים על כך שהגאולה כבר נמצאת ממש כאן, וכי חסר רק הרף-עין כדי שתתממש בפועל. הרבי קרא להמוני בית-ישראל לעורר את הציפייה לגאולה, לבקש אותה, ללמוד עליה ולהוסיף בתורה ובמצוות כהכנה לקראתה.

אלה הדברים שבהם עלינו לקבל החלטות טובות, ונזכה לקבל את רוב שפע הברכה שניתן ביום קדוש זה, עד הברכה הגדולה והעיקרית – הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

 יש חדש

מנהגי יום ההילולא

על-פי הוראת ועד רבני חב"ד ורבני קהילות חב"ד ברחבי העולם חסידים נוהגים לקיים בקשר ליום ההילולא ג' בתמוז את המנהגים שתיקן הרבי לאחר הסתלקות חותנו, הרבי הקודם. בשבת-קודש זו משתדל כל אחד ואחד לעלות לתורה (ובמקום שמספר הקרואים אינו מספיק, עושים כמה מניינים לקריאת התורה). ביום רביעי, לפני השקיעה, מדליקים נר-נשמה. ביום חמישי בבוקר, אחרי התפילה, כותבים 'פדיון-נפש', מניחים אותו באחד מספריו של הרבי, ולאחר מכן משגרים אותו כדי לקראותו על הציון הקדוש (מספר הפקס': 001-718-7234444). נותנים תוספת צדקה למוסדותיו של הרבי, לומדים פרקים ממאמר החסידות האחרון שמסר, 'ואתה תצווה', וכן פרקי משנה שמתחילים באותיות שמו הקדוש. כמו-כן מקיימים התוועדות חסידית.

העצרת המרכזית

ההתוועדות המרכזית לרגל ג' בתמוז תהיה אי"ה ביום חמישי הקרוב, ג' בתמוז, ברחבה שליד בית אגודת חסידי חב"ד, 770, בכפר-חב"ד, בשעה 7 בערב. במעמד זה יוצג לציבור לראשונה שחזור חדרו של הרבי, שנבנה במתכונת המדוייקת כפי שהוא בניו-יורק. במעמד ישתתפו אלפי חסידי חב"ד ומוקירי הרבי מכל רחבי הארץ. בין אורחי-הכבוד: הראשון לציון הרב מרדכי אליהו. מקהלת חסידי חב"ד עם הזמר החסידי ר' מנדי ג'ירופי ינעימו בניגוני חב"ד. פרטים בבתי-חב"ד ובמרכז צעירי-חב"ד, טל' 03-9607588.

 שלחן שבת

חשוב לעשות, חשוב שהמעשים יאירו

כאשר יצא קורח במחלוקתו נגד משה השיב לו משה כי בבוקר יודיע הקב"ה עם מי הצדק במחלוקת זו –  "בוקר ויודע ה' את אשר לו, ואת הקדוש והקריב אליו".

מדוע אמר משה שההכרעה תינתן רק בבוקר? מביא על כך רש"י שתי תשובות: ראשית, כדי שקורח ועדתו יוכלו בינתיים לחזור בתשובה; שנית, כדי לרמז, שאין איש יכול לבטל את הגבולות והגדרים שקבע הקב"ה, כשם שאין איש יכול לשנות את הגבולות בין היום לבין הלילה.

מה עניין הבוקר?

שני ההסברים הללו אינם מספקים. אם הכוונה הייתה לתת לבעלי המחלוקת שהות לעשות תשובה, למה היה צורך להמתין עד הבוקר שלמחרת דווקא? ואם הכוונה הייתה להשוות את הגבולות שקבע הקב"ה בין הכוהנים לבין שאר בני-ישראל לגבולות שהציב בין היום לבין הלילה, היה אפשר להמתין לערב, שבו ניכר ההבדל בין יום ללילה.

זאת ועוד: במחלוקת זו אנחנו שומעים את טענותיהם של קורח ועדתו, אבל איננו שומעים ממשה הסבר מדוע קורח אינו צודק בטענותיו. עלינו לומר אפוא, שהתשובה לטענותיו של קורח רמוזה בדבריו אלה של משה – "בוקר ויודע ה' את אשר לו".

מהו העיקר

קורח ידע כי ברמה הרוחנית עומדים משה ואהרון למעלה ממנו. טענתו "מדוע תתנשאו על קהל ה'" באה על בסיס הקביעה כי "המעשה הוא העיקר". אם העיקר הוא המעשה הגשמי, הקיום של המצוות בפועל ממש, בזה אין יתרון למשה ולאהרון, ועל-כן יש מקום לטענה "מדוע תתנשאו".

על כך השיב לו משה בהזכרת מעלתו של ה"בוקר". אמנם המעשה הוא העיקר, אבל יש חשיבות גם ל'בוקר', לאור של המצווה. דבר זה רמוז בלשון חז"ל "תשובה ומעשים טובים". רבנו הזקן מדייק: מדוע נאמר "מעשים טובים" ולא "מצוות"? אלא מעשי המצוות יכולים להיות גם לא 'טובים', ולכן מדגישים שעליהם להיות גם 'טובים'.

שלמות אחת

כשיהודי מקיים מצווה בכל פרטיה המעשיים, אבל חסרה לו הכוונה הרוחנית של המצווה ותחושת ההתבטלות וההזדככות שהיא אמורה ליצור בנפשו – המצווה אמנם קוימה, ויש לה החשיבות של מעשה המצווה, אבל האור שלה חסר. מבחינת המעשה עצמו אכן כל בני-ישראל שווים, אבל מבחינת האור הרוחני של המצווה – בזה יש מעלה מיוחדת למשה ולאהרון.

הקב"ה רוצה את שני ההיבטים הללו גם יחד: מצד אחד, "המעשה הוא העיקר", ועל-ידי הקיום המעשי של המצווה נעשה העולם הזה 'דירה' לו יתברך; ומצד שני יש חשיבות עליונה להזדככות הרוחנית ולכוונה הפנימית שבקיום המצוות. זאת רמז משה בציון ה'בוקר' – כשם שהלילה והבוקר מהווים שלמות אחת, יום אחד, כך האור הרוחני של המצווה משלים את רצון ה' והוא חיוני לשלמות התורה והמצוות.

(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1052)

 מן המעיין

שלום ואחדות

תמיד יש דרשנים

"ויקח קורח" (במדבר טז,א). מפרש רש"י: "פרשה זו יפה נדרשת". לצערנו, בענייני מחלוקת תמיד יש מי ש'דורשים' ומוצאים סיבות להרבות מחלוקת וריב בישראל; תמיד נמצאים לה 'דרשנים' שדורשים אותה יפה ומוצאים לה טעם וסמך.

(רבי יהונתן אייבשיץ)

פרשה אקטואלית

דרשנים משתמשים בפרשת השבוע כדי להכין חומר לדרשותיהם, כל שבוע והפרשה שלו; אבל פרשת קורח נדרשת יפה בכל עת – על מחלוקת אפשר לדרוש תמיד, ובכל עת תהיה הדרשה אקטואלית.

(פרי מגדים)

מחלוקת לשם שמים

"אין שלום יוצא מתוך מריבה" (ספרי). בפרט במחלוקת לשם שמים. רוב הצרות והתלאות נולדות ממחלוקת לשם שמים, הרחמן יצילנו ממנה.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

עד אובדן תאכל

אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש כותב באחת מאיגרותיו: כמה קשה המחלוקת, עד אובדן תאכל ממש בגשמיות וברוחניות.

עדיף שלום

שלום, שנעשה רק כלפי חוץ ולא בלב שלם, עדיף ממחלוקת שיסודה אמת. שלום מדומה עדיף ממחלוקת אמיתית.

(החוזה מלובלין)

חיבור הפכים

עיקר השלום הוא לחבר בין שני הפכים. לכן כשיש שני אנשים שהם הפכים ממש, אין לומר שאי-אפשר לעשות שלום ביניהם. אדרבה, זה עיקר שלמות השלום, להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים.

(רבי נחמן מברסלב)

מחלוקות מיותרות

אנו רואים בכל מושבות ישראל שיש חילוקי דעות בכל עניין כללי, ובפרט בדברים שבקדושה. מה שזה אומר, חברו אומר להפך. פלוני אינו מקבל את דעת חברו לא משום שהוא חושב אחרת, אלא מפני שחברו רוצה כן. הכלל הוא שצריך לרצות לומר ההפך מדברי הזולת.

(ספר המאמרים תרנ"ט)

שנאת חינם

שנאת חינם היא שאחד שונא את חברו סתם, על לא דבר. לפעמים הוא ממציא טענה כלשהי מדוע שונאהו, אבל אין זו אלא תואנה ועלילה להצדיק את שנאתו. הסיבה האמיתית לשנאה היא ישותו, שאינה נותנת מקום לזולתו. חשוב הוא בעיני עצמו, והזולת מקטין את מציאותו.

(הרבי הרש"ב מליובאוויטש)

 אמרת השבוע

ה"אייכה" של הרבי

הרבי מליובאוויטש סיפר בכמה התוועדויות את הסיפור על רבנו הזקן, שכאשר ישב בכלא הרוסי שאלו אחד השרים למשמעות השאלה "אייכה" ששאל הקב"ה את אדם הראשון. רבנו הזקן השיב, שזו שאלה נצחית שהקב"ה שואל כל אדם: "אייכה?", היכן אתה בעולם, מה עשית כדי למלא את שליחותך.

באותה התוועדות נכח יהודי בעל השפעה ציבורית, שכתב בעקבות זאת מכתב לרבי ובו שאל אם גם הרבי שואל את עצמו את השאלה "אייכה". הרבי השיב לו במכתב ארוך, באנגלית, ובו הסביר כיצד אדם שיש לו השפעה ציבורית צריך לשאול את עצמו "אייכה".

ובנוגע לשאלה השיב: "ה'אייכה' שלי גורם לי להרהר באיזו מידה דבריי הביאו תועלת – לא בהיבט של זיכרונות נעימים, אלא בהיבט של 'המעשה הוא העיקר'".

 מעשה שהיה

גלגולם של נרות

לפני כשלושים שנה יצא הרבי מליובאוויטש בקריאה ל"נשי ובנות ישראל" לקיים את מצוות הדלקת נרות שבת וחג. הקריאה עוררה הד ציבורי רב, והמוני נשים ובנות נענו לה. באותם ימים נולדה בארץ הססמה "כל אישה ובת מדליקה נרות שבת". גם בארצות אחרות נפוצה קריאת הרבי. בזכותה מאיר אור השבת מאות-אלפי בתים יהודיים בעולם.

בארצות-הברית הוקם אגף מיוחד בארגון נשי חב"ד כדי להפיץ את הקריאה ולסייע במימושה. מכיוון שהחוק בארה"ב מתיר לפרסם בתקשורת הציבורית פרסומים מסחריים בלבד, נקראו הנשים והבנות לשלוח דולר אחד לכתובת מסויימת, ובתמורה יישלח אליהן זוג פמוטות נאה.

לא-פעם מעטפה ובה דולר הגיעה ישירות אל הרבי. נשים וילדות, ששוכנעו להדליק נרות, שיגרו את פניותיהן אל "הרבי מליובאוויטש".

כל פנייה כזו הועברה מיד אל הגב' אסתר שטרנברג, שעסקה בעניין. הרבי לא הסתפק בהעברת הפנייה, אלא אף עקב אחר הטיפול בה. על שניים מן המקרים הרבים מספרת הגב' שטרנברג:

יום אחד טלפן אליי מזכירו של הרבי, הרב בנימין קליין, ומסר לי את תוכנו של מכתב שהגיע לשולחן הרבי. אישה מבוגרת, המתגוררת בברוקלין, שלחה דולר ומצפה לקבל, כמובטח, זוג פמוטות.

יצאתי מיד לביתה. הקשתי על הדלת, אך לא באה כל תגובה. הגברתי את נקישותיי, עד שבקצה המסדרון נפתחה דלת. "האישה מבוגרת ושמיעתה לקויה", הסבירה לי השכנה והוסיפה כי כנראה אינה שומעת את הנקישות. הגברתי עוד את עוצמת הנקישות וצלצלתי בפעמון, עד שהדלת נפתחה.

לפניי עמדה קשישה שהתגוררה בגפהּ. כשהצגתי את עצמי, התרגשה מאוד מעצם בואי. כשהושטתי לה את זוג הפמוטות, לא היה מאושר ממנה. לא התאפקתי ושאלתיה, אם היא שמחה כל-כך להדליק נרות שבת, מדוע לא עשתה זאת קודם-לכן?!

הקשישה אחזה בידי והובילה אותי אל המטבח, שם הצביעה על מנורה רב-מפוטית ישנה ומאובקת, שעמדה על המדף הגבוה ביותר. "כאשר ילדיי העבירו אותי לכאן, הניחו את המנורה שם למעלה, ומאז איני מגיעה אליה...", אמרה ומחתה דמעה. הורדתי בעבורה את המנורה, וכך חזר אור השבת להאיר לא רק את ביתה של הקשישה הבודדה אלא גם את חייה.

מקרה נוסף אירע ביום שישי אחר-הצהריים, כחצי שנה לפני כניסת השבת. שוב טלפון מהמזכיר, המדווח לי על מכתב שהגיע לפני שעה קלה, לידי הרבי, מתושב באווי שבמרילנד. האיש שלח דולר ומבקש לשלוח פמוט לבתו הנערה. "הרבי מבקש לדאוג שהנערה תוכל להדליק נר שבת עוד היום!", הוסיף המזכיר.

איך מגיעים עכשיו מניו-יורק למרילנד? טלפנתי לשליח חב"ד במרילנד, אך התברר כי הוא מתגורר הרחק מכתובתה של הנערה ואין ביכולתו להגיע אליה ולמסור לה פמוט לפני השבת. אני אובדת עצות. השבת בפתח. מה עושים?

החלטתי להתקשר לבית הנערה. איתרתי את מספר הטלפון של המשפחה. ענתה לי אימהּ של הנערה. "כן, אני אישית איני מתכוונת להדליק נרות, אבל אם הבת שלי רוצה לעשות זאת, אין לי כל התנגדות", אמרה בנימוס.

הודעתי לה כי בכוונתי לשלוח לבתה פמוט, אך לפי שעה אוכל להדריכה ליצור פמוט עשוי נייר אלומיניום, כדי שהבת תוכל להדליק נר-שבת עוד היום. הרעיון שבה את ליבה של האם, והיא הודיעה מיד על נכונותה להצטרף לבתה בהכנת פמוטות ובהדלקת נרות. היא גם רשמה מפי, מילה במילה, את נוסח הברכה.

בדקות המעטות שנותרו עד כניסת השבת, ובטרם נפרדנו זו מזו בברכת "שבת שלום", שאלתי אותה אם יש לבתה חברות שאולי ירצו גם-כן לקבל פמוטות. היא החלה למנות את שמותיהן של כמה חברות הלומדות עם בתה בבית-הספר היהודי בעיר. ו"כן, אני יכולה לחשוב על כמה מועמדות מבין חברותיי"... ו"אם אנחנו מדברות, אז יש גם את זאת ואת זאת"...

ביום ראשון, כשארזתי את חבילת הפמוטות שנועדה להישלח לבאווי במרילנד, היו בה למעלה משמונים פמוטות בוהקים, זוגות ויחידים.

חלף שבוע. ביום שישי אני מקבלת טלפון נוסף ממזכירו של הרבי: "הרבי מעוניין לדעת כיצד טופלה בקשת הנערה מבאווי". סיפרתי למזכיר, ומיד התקשרתי למרילנד. שוב ענתה לי אם הנערה, וסיפרה בחדווה כיצד היא ובתה מילאו בדייקנות את כל ההוראות והדליקו נרות שבת ביום שישי שעבר. כמו-כן אישרה את קבלת הפמוטות שנשלחו בדואר. בהמשך שיחתנו מנתה עוד ועוד שמות של חברות ומכרות – שלה ושל בתה – שעלו בראשה במהלך השבוע.

מיד לאחר אותה שבת יצא לבאווי משלוח נוסף של פמוטות, גדול אף מקודמו.

ביום שישי הבא, לא חיכיתי לטלפון ממזכירות הרבי, אלא מעצמי התקשרתי ל'חברתי' החדשה במרילנד. "כן", היא אמרה לי, "המשלוח הגיע וכל מקבלות הפמוטות – מאושרות. אגב, היינו מעוניינות מאוד להכיר אישית את האישה שהכניסה את אור השבת לביתנו...".

נעניתי להזמנתה, וכעבור זמן-מה נסעתי עם כמה מחברותיי ב'נשי חב"ד' למפגש מרגש עם האישה וחברותיה במרילנד. כך החל להתגלגל כדור השלג היהודי, שראשיתו בקריאת הרבי ובמכתב ששלח אליו אבי הנערה...

(על-פי 'דורש טוב לכל עמו')

 יום ההילולא

"כאן הוא נמצא"

אחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר הריי"צ, הדגיש חתנו וממלא מקומו, הרבי מליובאוויטש, את חשיבותה של ההשתטחות על ציונו. הוא עצמו המחיש זאת, בכך שהִרבה לפקוד את האוהל הקדוש, והיה מביא לשם את כל ה'פדיונות' והבקשות שהופנו אליו. המענה "אזכיר על הציון" היה מופיע כמעט בכל תשובה של הרבי על בקשת ברכה.

כמה חודשים אחרי ההסתלקות, כשהשיב לחסיד שהתאונן על שעכשיו כבר אי-אפשר לשאול את כ"ק אדמו"ר הריי"צ, כתב לו (איגרות-קודש כרך ג, עמ' רסו): "אם יעמוד חזק בהתקשרותו אליו, מבלי ישים לב לפיתויי היצר, וישלח השאלה על ציון כ"ק מורי-וחמי אדמו"ר – ימצא הרבי דרך כיצד להשיבו".

מדוע הולכים ל'ציון'

באחת מאיגרותיו (שם עמ' תנח) משיב הרבי על סדרת שאלות בעניין ההשתטחות על הציון. בראש ובראשונה מגיב הרבי על טענת הכותב "שאין לו הבנה בזה". משיב הרבי: "גם כשאוכל ושותה וישן, בטח אינו מתבונן מקודם איך זה פועל על הגוף והנשמה שלו, ועושה כל זה גם אם אינו מבין באיזה אופן נעשית הפעולה. וגם בעניין זה כן הוא".

לאחר מכן משיב הרבי על הטענה "שנראה כמדברים למתים חס-ושלום ומכוונים מחשבה לזולת חס-ושלום". הרבי מבאר: "בוודאי מבין בעצמו שאין הדבר כן, כיוון שמוסכם שכלב בן-יפונה וכמה תנאים ואמוראים וצדיקים בכל הדורות עשו כן.

"ובקצרה לבאר קושייתו – הנה גם כשהיו באים להרבי לבקש ברכה, לא היו באים אליו מפני מעלת הגוף שלו, אלא מפני מעלת נשמתו. כל עניין המיתה אינו שייך כי-אם בגוף, כי הנשמה היא נצחית, ובפרט נשמת צדיק שאינה שייכת כלל וכלל לגיהינום, כף הקלע וכו', הרי עניין המיתה בה היינו הסתלקות, פירושה עלייה למדרגה נעלית יותר ואינו קרוי חס-ושלום מת. וכמו שכתוב בזוהר (ח"ג דף עא).

"ומה שכותב שמכוון מחשבתו לזולתו, הנה, בקצרה, אין הדבר כן, כי א) הבקשה היא שהצדיק ברוב צדקתו ימליץ טוב על המבקש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ב) כוונה שנייה בזה, אשר כל חסיד ומקושר הנה נשמתו היא פרט מנשמת הצדיק, שהיא כלל גדול, ונמשלה לראש ביחס לנשמות הפרטיות שלה, כמבואר בתניא פרק ב. וכמו שכל איבר ואיבר, אף שהוא מקבל חיותו מהנשמה, הנה תחילה הנשמה מתלבשת בראש ובמוח, ומהראש והמוח מתחלקת אחר-כך החיוּת לכל איבר ואיבר לפי עניינו, כך הוא גם-כן בחסיד ורבי, אשר הראש, כיוון שהוא בריא וחזק, יש בו כל החיות השונות של כל איבר ואיבר, וכדי שיהיה גם-כן האיבר בריא, צריך שתהיה ההתקשרות שלו עם הראש שלמה.

"וזהו בכללות עניין ההתקשרות של חסיד לרבי, אשר על-ידי זה מקבל החסיד כל המצטרך לו, הן בגשמיות והן ברוחניות".

"אוהל צדיק הדור"

באחת מאיגרותיו (איגרות-קודש כרך ז, עמ' שמב) הורה הרבי לשליח בעיר אחת: "איני יודע אופי אותם שהשפיע עליהם בעירו, אבל בכלל היה צריך לבאר להם העניין של אוהל צדיק הדור... אשר לכן גם עליהם לייפות את כוחו ולתת לו פתקאות וכיוצא בזה, כיוון שאין ביכולתם לבקר בעצמם על ציון הקדוש".

בשיחותיו הסביר הרבי כיצד יש להשתטח על הציון: "עניין ההשתטחות הוא ההליכה על קברו, מתוך ידיעה שכאן הוא נמצא. ומציירים את צורת דמות פניו. ועל-ידי זה ניתוסף כוח ועוז בהתקשרות, ובקיום שליחותו ללא שינויים וחשבונות כלל" (תורת מנחם תש"י, עמ' 108).