כשאבא קורא

רבנו הזקן בעל התניא היה בעל-הקריאה בבית-מדרשו. שנה אחת לא היה בביתו בשבת פרשת כי-תבוא, ושמע בנו, אדמו"ר האמצעי, שהיה אז לפני בר-מצווה, את קריאת-התורה מפי אחר. שמיעת הקללות בפרשת התוכחה גרמה לנער עגמת-נפש וכאב-לב, עד שהיה ספק אם יוכל לצום ביום-הכיפורים. כששאלו אותו, הרי בכל שנה קוראים פרשה זו ומה נשתנה השנה? השיב: "כשאבא קורא, לא נשמעות קללות".

(היום-יום)

עלייה חשובה

מדוע נקבעה פרשת התוכחה בעלייה חשובה, שישי? אלא ידוע שלאמיתו של דבר אין כאן קללות אלא ברכות נעלות ביותר, שמצד גודל מעלתן מוכרחים להסתירן במעטה של קללות. נאה אפוא ויפה לכבד ברכות נעלות כאלה בעלייה חשובה.

(לקוטי שיחות)

אנחות יקרות

רבי מנחם-מנדל מקוצק היה אומר: יבואו ימים קשים לישראל עד כדי כך, שאדם לא יוכל לעזור לרעהו לא רק בכסף אלא אף לא באנחה, הואיל והוא יזדקק לאנחה בעבור עצמו.

הכרתת הקליפה

הקללות שבפרשה זו מכוונות כנגד הקליפה, כפי שנאמר (דברים ל,ז) "ונתן ה' אלוקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך". הכתוב מקללם שיאבדו וייכרתו לגמרי, דבר שיתקיים לעתיד לבוא, כפי שנאמר (זכריה יג,ב) "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ".

(אור התורה)

שמחה מגינה

"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב-לבב" (דברים כח,מז). וכי מגיע עונש מר כזה על העדר השמחה בלבד? אלא השמחה למטה מעוררת שמחה למעלה, וכאשר יש שמחה למעלה מתבטלים הדינים, כנאמר (משלי טז) "באור פני מלך חיים". מובן אפוא שמי שעובד את ה' מתוך שמחה ניצל מעונש על חטאיו, ואילו כשחסרה אצלו השמחה, אין מה שיגן עליו מפני העונש.

(לקוטי תורה)

מי המנהיגים

"והיית משוגע ממראה עיניך" (דברים כח,לד). "ממראה עיניך" – אלו המנהיגים, עיני העדה. יבואו ימים שתאחז אותך אימה ופחד בראותך מי הם מנהיגיך.

(פניני תורה)

החמדה משגעת

"והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה" (דברים כח,לד). אדם יהיה משוגע "ממראה עיניך אשר תראה" – מזה שיחמוד כל דבר שהוא רואה אצל הזולת. זאת הקללה שגורמת את כל הקללות המנויות קודם-לכן. היא מביאה חלילה לידי "בית תבנה ולא תשב בו", עד "והיית עשוק ורצוץ כל הימים".

(אור תורה)

'מצוות' שלא כתובות

"כל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת" (דברים כח,סא). הקללות הכתובות בתורה מכוונות למי שאינם מקיימים את המצוות הכתובות, וה"מכה אשר לא כתוב" – מכוונת למי שמוסיפים 'מצוות' משלהם, שאינן כתובות בתורה, כמו "את פלוני מצווה לרדוף", "את אלמוני מצווה ללמד לקח"...

(פניני תורה)