עוד לפני שמלבישים את "העצמות היבשות" בעור ובבשר, ובוודאי לפני שמכניסים בהם רוח-חיים, יש לומר להם את דבר ה' – "העצמות היבשות, שמעו דבר ה'!" * דברי הרבי בהתוועדות בשנת תשמ"ו, לצד עדות מרתקת של הרבי משנת תשמ"א ותשובה לדוח משנת תשכ"ט
מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר
ההוראה מציווי ה' ליחזקאל, "הינבא על העצמות ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר ה'" – שיש להשמיע "דבר ה'" גם ליהודים שהם בבחינת "עצמות היבשות", ובוודאי שמצליחים להחיותם ולהעמיד מהם "חיל גדול מאוד מאוד".
זוהי תמצית שיחת-קודש שהשמיע הרבי בשבת-קודש פרשת אחרי תשמ"ו. השיחה עצמה נאמרה, בחלק האחרון של ההתוועדות, קרוב לסיומה ("ונסיים").
"מעשה אבותינו" – מהתורה
בשל ייחודיות הדברים יובאו כאן בשלמותם ('התוועדויות' תשמ"ו, כרך ג, עמ' 202-200):
ונסיים בהוראה נפלאה בעבודת השם שיש ללמוד מהפטרה דשבת חול-המועד פסח בנבואת יחזקאל על-דבר העצמות היבשות:
בנבואה זו – מספר יחזקאל הנביא (לז,א-ד) היתה על יד ה'... וינחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאוד על פני הבקעה והנה יבשות מאוד... ויאמר אלי בן אדם... הינבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שימעו דבר ה'".
ומכאן למדים הוראה נפלאה בנוגע לעבודה דהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה. ובהקדמה:
ישנם הטוענים שאין כל תועלת בהפצת התורה והמעיינות חוצה ביחס ליהודים שנמצאים ב"חוצה", במעמד ומצב שישנו רב בישראל שפסק שהם בבחינת "עצמות היבשות" (ללא גידים בשר ועור, ועל-אחת-כמה-וכמה ללא רוח חיים) במובן הרוחני. לכל לראש – טוענים הם – יש להכניסם "בפנים", ולהביאם למעמד ומצב שיהיה להם גידים, בשר ועור, עד לרוח חיים, ואז – יוכלו ללמדם דבר ה'. אבל, הנהגה כזו של פירסום דבר ה' בראש כל חוצות, גם ל"עצמות היבשות" – היא הנהגה חדשה, טוענים הם, שלא ראינו אצל אבותינו, ובמילא מעשה אבותינו בידינו!
על כך יש להשיב להם: "מעשה אבותינו" – יש ללמוד מהתורה, החל מתורה שבכתב שיש בה כ"ד ספרים. ואחד מהם – ספר יחזקאל – שבו נכתבה נבואה הנ"ל, המורה ומאירה את דרך התורה והיהדות בכגון דא, כדלקמן.
"עצמות רבות מאוד!"
והעניין בזה – המשיך הרבי:
נבואת יחזקאל – בכללותה – נאמרה בתוך הגולה (יחזקאל א,א) כלומר, במקום ומצב דהגלות בבל, ובפרט נבואה זו – "בתוך הבקעה", כלומר, מקום ירוד וכו'.
ובקעה זו – מספר יחזקאל הנביא – היתה "מלאה עצמות", עצמות של יהודים "משבט אפרים שיצאו ממצרים לפני הקץ כו' (פירוש רש"י על הפסוק, מסנהדרין צב,ב). כלומר, יהודים שעשו היפך רצון השם, עד שהגיעו למעמד ומצב שהקב"ה בכבודו ובעצמו (לא רק רב בישראל...) מעיד עליהם שהם "עצמות היבשות", ויתרה מזה יבשות מאוד".
ואף-על-פי-כן – מספר יחזקאל הנביא – "ויאמר אלי בן אדם... הינבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שימעו דבר ה'":
הן אמת שאלו הן "העצמות היבשות", "יבשות מאוד", שכן, להיותם "תינוקות שנשבו". אין להם מושג כלל בענייני יהדות, עד שאינם יודעים אפילו אל"ף-בי"ת – לא רק אל"ף בי"ת של יהדות, אלא גם אל"ף בי"ת כפשוטו, ובמילא, לא זו בלבד שאין בהם רוח-חיים. אלא אין להם אפילו גידים ובשר ועור – אבל אף-על-פי-כן, גם בהיותם במעמד ומצב ד"עצמות היבשות" - אומר הקב"ה: "בן אדם", "א מענטש ביסטו", יש לך רגש אנושי, ועל-כל-פנים "בן אדם". כלומר, אביך היה "אדם", "אדמה לעליון" (כפירוש השל"ה) –
אזי לך ואמור לעצמות היבשות "שימעו דבר ה'"!!
כלומר עוד לפני שמלבישים אותם בעור ובשר כו' ("עור ובשר תלבישני" ועל-אחת-כמה-וכמה עוד לפני שמכניסים בהם רוח-חיים – בהיותם עדיין במעמד ומצב ד"העצמות היבשות" – צריכים מיד לומר להם דבר ה' "העצמות היבשות שימעו דבר ה'"!
ונקודה נוספת בהוראה דנבואה האמורה "מלאה עצמות... רבות מאוד": יכול מישהו לחשוב שמספיק לבחור ולברר יהודי אחד מאלה שהם בבחינת "עצמות היבשות" ולומר לו "דבר ה'". ואדרבה – טוען הוא – כאשר עוסקים עם יהודי אחד, יש אפשרות להתעסק עמו באופן פנימי, ובמילא, קיים סיכוי גדול יותר להצלחה בפעולת ההשפעה.
על כך באה ההוראה מהנבואה האמורה שהבקעה היתה "מלאה עצמות... רבות מאוד" ואף-על פי-כן נצטווה יחזקאל לפעול על כולם ביחד, "הינבא על העצמות ואמרת אליהם העצמות היבשות שימעו דבר ה'". ודוגמתו בעבודה בימינו אלו – לצאת לרחובה של עיר רחובה של ניו-יורק וכיוצא בזה ולהכריז: "העצמות היבשות, שימעו דבר ה'"...
וכל זה – גם בבקעה שאין בה כי אם "עצמות היבשות" בלבד. כלומר, לא זו בלבד שמכריז "דבר ה'" ל"יהודים חיים", ובדרך ממילא מגיעים הדברים גם ל"עצמות היבשות", אלא יש לפעול גם במקום שאין בו כי אם "עצמות היבשות" בלבד.
וסיומה של הנבואה מהווה נתינת-כוח והבטחה כאשר ימלאו את שליחותו של הקב"ה לומר לעצמות היבשות "דבר ה'" ובוודאי יצליחו להחיות את העצמות היבשות:
בנבואה זו מבטיח הקב"ה – "כה אמר ה' לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם ונתתי עליכם גידים והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם".
ואכן, כאשר יחזקאל קיים את שליחותו של הקב"ה – נעשה כן בפועל "וניבאתי כאשר צוויתי... וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה", עד, ש"ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד".
ועניין זה מהווה, כאמור, נתינת-כוח והבטחה שכאשר ממלאים את שליחותו של הקב"ה לומר "דבר ה'" לעצמות היבשות, על-ידי הפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, עד לחוצה שאין חוצה הימנו – אזי מצליחים להחיות את העצמות היבשות, עד שמעמידים מהם "חיל גדול מאוד מאוד".
וביחד עמהם – הולכים לקבל פני משיח צדקנו, וכולם יחדיו באים לארצנו הקדושה – "והבאתי אתכם אל אדמת ישראל... והנחתי אתכם על אדמתכם".
וזוכים לקיום הייעוד (שנאמר בנבואה שלפני זה גם בהמשך ל"והבאתי אתכם על אדמתכם") "וזרקתי עליכם מים טהורים גו'" טהרת פרה אדומה, "פרה עשירית (ש)יעשה המלך המשיח, מהרה יגלה אכי"ר במהרה בימינו ממש.
ושוב יום אחד לפני מיתתך
אם דברי הרבי נאמרו בקשר ל"עצמות יבשות" מבחינה רוחנית – קל-וחומר בן-בנו של קל-וחומר לכאלה שהיו בבחינת "עצמות יבשות", הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית.
הנה מכתב מיוחד שכתב אל הרבי אחד מחשובי החסידים, ר"מ בישיבת תומכי-תמימים, הרה"ח הרב חיים-מאיר בוקיעט ז"ל, ולצידו מענה הרבי :
"חודש כסלו ה'תשכ"ט
"כ"ק אדמו"ר שליט"א
"...הנני מרגיש לספר המעשה שראיתי בעיני, הנה כידוע לכ"ק אד"ש, ר' אברהם-יצחק בן אסתר (ראפאפורט) מונח בבית-החולים ישלח לו רפו"ש, והנה בחדרו היה מונח איש זקן עם סטראק והיה מונח כגולם כבלי חיות – וכ"ד שעות ביום היו אצלו משפחתו. הנה כשגמר הרופא עם מר ראפאפורט נ"י והלך מהחדר, הנה הזקן הגביה את ידו קצת והרופא שאל אותו מה הוא רוצה – וסגר את עיניו. אבל אחר-כך כשיצא (הרופא) הנה עוד הפעם הגביה ידו ור' אברהם אמר להרופא אפשר הוא רוצה להניח תפילין, וביקש מהרופא כשאני אבוא למחר, לבקש ממני שאניח תפילין עמו. וענה (הרופא) שעליו לשאול לבני המשפחה. והנה כשהמשפחה הגיעה ביום זה, הנה שאל אצלם והם ענו שאי-אפשר לומר שזה רצונו, שזה יותר משישים שנה היה מורה אצל הארבייטער רינג – והיה מנגד לדת ובזה חינך את בניו. והנה בתו צעקה לאביה, אם הוא רוצה לראות את הרבי (כוונתם עלי). ולא ענה כלום. ור' אברהם אמר להם שישאלו אם הוא רוצה להניח תפילין. וכששאלו אצלו אם רוצה להניח תפילין, הרכין בראש וכמה פעמים ניסו אותו בזה. ולמחרת, כשבאתי והיה מונח במצב גרוע ביותר, וכל מה שדיברנו עמו לא השיב כלום, וכששאלתי אם רוצה להניח תפילין, הרכין בראשו. וכשהנחתי תפילין נשתנה צורתו וכמה פעמים תפס את ידי בתור תודה. ולמחרת, ביום שבת-קודש הנה שבק חיים לכל חי, והמשפחה אמרו שהוא מגזע ר' מענדעל מקוצק זצ"ל"...
"ואפשר גם בשמי"...
ועל זה היה מענה הרבי:
יסדר קדיש ומשניות וכו' כנהוג וכיו"ב
על חשבון מחנ"י [מחנה ישראל]
ואחר-כך יספר זה לבני משפחתו ואפשר גם בשמי
ויאמר שהגם שמהנכון שגם הם יעשו על דבר הנ"ל
והעיקר הנחת תפילין (הזכרים) וכשרות בבית הנשים.
"הפצרתי בחסידיי"...
כתב הרבי בט' בכסלו תשמ"א ('מורה לדור נבוך', כרך ב, עמ' 121) "מתוך התנסות מעשית במהלך חג הסוכות בשנה זאת":
כידוע פעילי ליובאוויטש מנסים בהזדמנות זאת להגיע ליהודים רבים עם לולב ואתרוג, ולהביא להם את הרוח של זמן שמחתנו. מכיוון שהשנה היא שנת הקהל הפצרתי בחסידיי שירחיבו פעילות זאת ככל האפשר, ויכללו בה גם מוסדות סיעודיים ובתי-אבות, וכן מוסדות אחרים.
נשאלתי מה צריכה להיות העמדה והגישה כלפי אנשים שהם סניליים או מבולבלים, וכו'. עניתי – קל-וחומר שזוהי סיבה להגיע אליהם בדרך מוחשית זאת.
ובכן, הדיווחים היו משביעי רצון לחלוטין. רופאים ואחיות נדהמו לראות מהפך כזה: אנשים שבילו ימים אין-ספור ללא תנועה ובשתיקה, כשהם מדוכאים עמוקות ואינם ערים לשום דבר סביבם, ברגע שראו אדם צעיר שנכנס עם לולב ואתרוג בידו, גילו פתאום התעניינות ערה, קפצו בלהיטות על חפצי המצווה שהוצעו להם, כשכמה מהם אומרים את הברכות מן הזיכרון ללא שילחשו באזניהם. השמחה בלבבות שלהם האירה דרך הפנים שלהם, שלא ידעו חיוך זמן רב מאוד".
[על כך סיפר הרבי גם בהתוועדות שבת-קודש פרשת תולדות תשמ"א (וראה עוד ב'התקשרות', גיליון ח, עמ' 18-17)].
הרבי ממשיך לנתח את התופעה:
לא צריך לחפש הסבר מיסטי לתגובה זאת – המראה של משהו כה מוחשי וקשור באופן ברור לשמחה של סוכות, כנראה נגע בזכרונות חיים של חוויות שחדרו בהם בשנים קודמות ופתח אותם. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
