חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:25 זריחה: 6:05 כ"ג באב התש"פ, 13/8/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

תפילה באריכות ובציבור
בירורי הלכה ומנהג

מדורים נוספים
התקשרות 615 - כל המדורים ברצף
אחרי וקדושים – חיבור של הפכים
לעתיד לבוא יהיה כל יהודי בדרגת קודש-הקדשים
ומסיימים בטוב
"עשרה שיושבין ועוסקין בתורה"
פרשת אחרי-קדושים
תפילה באריכות ובציבור
הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

א.

נאמן ביתו של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, החסיד ר' נחמן מריאשין ז"ל, שנהג להתפלל באריכות, אחרי תפילת הציבור שבמקום מגוריו, שאל אותו כיצד יצא ידי חובת תפילה בציבור1.

המענה היה2: "עוד מימים מקדם3 סמכו על זה שמתפללים בשעה שהציבור מתפללים, אפילו [ציבור] שבעיירות אחרות4, ובפרט עתה יכולים לסמוך על זה5, ובשום אופן אין למהר חס ושלום משום זה בתפילה6, וצריכים להשתדל7 להתפלל [=בכוונה, באריכות8], וה' יתברך עוזר לו כו'...".

ב.

בנו, כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, השיב בנדון9:

"הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע פסקו להלכה לאלו ששאלו בעניין תפילה בציבור, דאיך יקיימו שניהם – לעסוק בעבודה שבלב באריכות התפילה, ולהתפלל בציבור? ענו להם כי פירוש "תפילה בציבור"10 – "בשעה שהציבור מתפללים". וסידרו להם, כי ישמעו כל התפילה קדישים11, ברכו, קדושה, קריאת התורה, והקדישים דתפילת הציבור, ואחר-כך להתפלל במתינות, איש איש כפי השגת יד שכלו בהעבודה שבלב".

ג.

והמשיך בזה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו:

א) במענה12 על מכתבו... בו מבאר סדר היומי שלו, ומסיים בשאלה, כי מפני רגילותו להתפלל לאט לאט, הנה חסר אצלו עניין התפילה בציבור, ולפעמים גם זמן התפילה:

מענה: ידוע בזה הנהגת החסידים, ולפעמים תכופות – היה זה על-פי הוראת נשיאינו רבותינו הקדושים, אשר בעניין תפילה בציבור נהגו בשמיעת ברכו, קדושה13 (וקריאת התורה) בהמניין, ואחר-כך התפללו במתינות ולפעמים גם באריכות, והרי ידוע גם-כן הפירוש המובא בקובץ 'התמים'14 בשם האוורוטשער [=הרה"ק ר' יוסף יצחק מאוורוטש] בן האדמו"ר הצמח-צדק, שתפילה בציבור עניינה שמקבץ ומאחד את כל הכוחות, עשר כוחות נפשו, בעניין התפילה...

ב) ובשאלתו15 שעל-ידי שהורגל להאריך בתפילתו אינו שומע קדושה מהש"ץ. ושואל אם ינהג במנהגו זה, או שיקצר בתפילתו בכדי לשמוע קדושה.

הנה מובן – על-פי היסוד אשר הכוונה היא העיקר בתפילה, עד שישנה גם כוונה כללית כזו שבלעדה התפילה בטלה16 – שאין לקצר בהתבוננות בתפילה ובהאריכות בה, אפילו בשביל לשמוע קדושה17, והוא גם-כן מובן מפסק הצמח-צדק בשו"ת שלו – נדפסה בשער המילואים סימן י"א18 – עיי"ש ובספרים שמזכיר.

----------

*) בלשון האג"ק שנעתקו כאן נוספה (רק) פתיחת ראשי-תיבות וקיצורים, פיסוק מלא, והסברים במוסגר או בהערות. ההדגשות כולן שלי.

1) מלשון המענה משמע, שאי-יכולתו להתפלל בציבור הפריעה לשואל ביותר, עד שנוצר אצלו ספק: אולי כדאי לו למהר יותר בתפילתו, כדי להספיק להתפלל עמהם. וזה נובע כנראה מהדין שתפילה בציבור היא חובה ולא רק הנהגה טובה, כלשון השו"ע ושו"ע רבנו – "ישתדל" ו"מצוה לרוץ" (בשוע"ר סי' צ ס"י-יג. ראה אג"ק חי"ח עמ' תנו – 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"א סו"ס צח), ובלשון האחרונים "המצוה היותר גדולה" ו"חיוב גמור" (ראה אישי-ישראל ר"פ ח, וש"נ. תפילה-כהלכתה עמ' כו-כט). וראה דברי הרבי לאחד המשפיעים ב'יחידות' על חשיבותה וחיובה ביותר, וצערו על הזלזול בה בין אנ"ש, בס' היכל-מנחם ח"א עמ' ריז.

2) אג"ק שלו ח"ד עמ' צג. התאריך המשוער מופיע בהערת המו"ל "טבת תרס"ה".

3) מדורות קודמים. אולי מראשית ימי חסידות חב"ד, או אף מראשית ימי החסידות הכללית.

4) בשו"ע אדמו"ר הזקן (סי' צ ס"י) נפסק, שמי שאנוס ואינו יכול לבוא לבית-הכנסת וגם אינו יכול לאסוף עשרה אליו, "יש לו לכוון להתפלל בשעה שהציבור מתפללין בבית-הכנסת שהיא עת רצון... והוא הדין בני אדם הדרים ביישובים ואין להם מניין – יש להם להתפלל שחרית ומנחה בשעה שקהילות ישראל מתפללין". ובלקט-הקמח החדש (שם ס"ק נח) כ' שאם יש כמה עיירות סביב ליישובו ואין זמן תפילתן שווה, יכול לברור לעצמו איזו עיר שרוצה.

5) אולי מפני שבתקופתו (בניגוד לדורות שלפניו) רווח יותר המנהג בקהילות חסידיות שונות להתפלל באיחור.

6) מעיקרא דדינא, פירש הפרישה (קא,ז) בירושלמי (ברכות פ"ד ה"א) והובא להלכה בשו"ע אדמוה"ז (שם ס"ג, וראה בתהילה-לדוד שם ס"ק ב עוד ראיה לזה. ועד"ז פסק השערי-תשובה סי' נב ס"ק א. וכבר פסק עד"ז הרדב"ז בשו"ת ח"ג סי' תעב [במהדורות אחרות סי' תתק"י]), ש"אם אינו יכול לכוון בלחש בבית הכנסת, ילך ויתפלל בביתו בקול". אלא שהיו פוסקים שאינם חסידים שחששו שמא אם יתירו זאת – יזלזלו בתפילה בציבור, באמתלא שמתפללים בכוונה (ביאור הלכה שם ס"ב בשם הפרמ"ג. ועד"ז בשו"ת אגרות-משה (או"ח ח"ג סי' ז), שסייג ההיתר להתפלל ביחיד – רק אם בציבור אינו יכול לכוון אפילו הכוונה המוכרחת לצאת, כי תפילה בציבור היא חיוב, ומי יאמר שיכוון בביתו, עיי"ש. ומאידך (באו"ח ח"ה סי' ו), כשנשאל מה עדיף לתלמידים, שיתפללו בציבור עם בעלי-בתים שחוטפים התפילה או ביחידות בבית-הספר, העדיף את התפילה בביה"ס (אם-כי כאן מזכיר גם הטעם כדי שלא לחנכם ל'חטיפה'). כ"ז הובא בס' אישי-ישראל פ"ח הע' ז ופי"ב הערה נג, ועיין בפנים הספרים). ומובן שאצל חסידים המתפללים במתינות, שאצלם התפילה בכוונה היא עיקר גדול ליראת-שמים, ואין חכם כבעל הניסיון, פסקו להלכה-למעשה שהתפילה בכוונה חשובה יותר.

7) כהלשון הנזכר (נסמן בהערה 1) על תפילה בציבור, וכנ"ל בקל-וחומר ממנה.

8) כי רק זה נקרא 'תפילה' אליבא דאמת.

9) אג"ק שלו ח"ג עמ' קמב, מיום י"ב תשרי תרצ"ה. נעתק גם בס' המאמרים תש"ט עמ' 99.

10) היינו במצב זה – כאשר הכוונה חשובה יותר מ"תפילה בציבור" ממש כנ"ל, די בהגדרה זו בלבד כדי לקיים את העניין ד"בציבור".

ולהעיר שכל האמור הוא ע"פ נגלה, וע"פ חסידות ישנו גם הפירוש הידוע בזה, שצובר כל כוחות הנפש ומתפלל עמהם, כמובא להלן ע"י ציון 14, ובליקוטי-שיחות ח"ב עמ' 477.

11) במקורות שבהערה 9 אין פסיק בין התיבות "התפילה" ו-"קדישים", וכנראה כן הוא בכי"ק. ולכן מסתבר (על-פי לשון-הדיבור באידיש, כאילו יש מקף-מחבר ביניהן) שכוונתו ל"קדישים-של-תפילה", דהיינו קדיש דרבנן שלפני 'הודו' (שאמירתו היא הנושא הנדון במכתב זה של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, ונתבארה בו חשיבותו כהכנה לתפילה ע"י קישור תפילתנו לתפילת כל ישראל, עיי"ש), חצי-קדיש שלפני 'ברכו' (שהוא הכנה לברכות ק"ש וק"ש), חצי-קדיש שאחרי חזרת הש"ץ וקדיש-תתקבל שאחרי 'ובא לציון' (שני האחרונים שייכים לתפילת שמונה-עשרה ממש, כמבואר בשו"ע רבנו סי' נה ס"ד).

"והקדישים דתפילת הציבור" שמזכיר בהמשך, הם כל שאר הקדישים הנאמרים ע"י אבלים וכדומה (אף שהם אינם מדינא כמ"ש בשו"ע רבנו סי' קט ס"א, זהו מצד מנהג ישראל לשמוע יותר מז' קדישים ביום, ראה שו"ע אדמוה"ז סי' נה סו"ס א ובאג"ק י' עמ' שג – 'שערי הל' ומנהג' או"ח ח"א סי' עט ס"ג). ולפי זה לא נזכרה כאן חזרת הש"ץ (ובפרט 'מודים דרבנן', כי הרי מפרט רק 'קדושה'. ולהעיר שבשו"ע רבנו סי' קט ס"ד פסק ש'איש"ר' ו'קדושה' חשובים ממנו. וראה בס' הפסק-בתפילה פ"ב הערה 11, שלא מצינו ש'מודים דרבנן' הוא בכלל 'דבר שבקדושה', אלא בכלל "שאר דברים החמורים", שרק כששומעים 'מודים' מהש"ץ אז צריך לענות אותו, עיי"ש).

מאידך, בספר-המנהגים עמ' 8, שם נעתק קטע זה כולו, הוסיפו פסיק בין התיבות הללו. באופן זה יש כפילות בקשר לקדישים, וגם משמע שצריך לשמוע את כל התפילה (חזרת הש"ץ?), וצ"ע.

12) אג"ק ח"ד עמ' תעח – 'שערי הל' ומנהג' או"ח ח"א עמ' קז-קח.

13) צ"ע שכאן, בניגוד למכתב הקודם, אינו מזכיר 'קדישים' כלל. ואולי נשמטה כאן תיבת 'קדיש'.

14) כסלו תרצ"ו עמ' מה (במהדורת צילום כפר-חב"ד תשל"ה, במיספור הכללי – ע,א או 139).

15) אג"ק חי"א עמ' קעו – 'שערי הל' ומנהג' שם עמ' קז.

16) הערת הרבי: "ראה רמב"ם הל' תפילה פ"ד הי"ז. שו"ע לאדמוה"ז סי' צח סו"ס ב. קונטרס-אחרון בתניא (קנד,ב). חידושי ר' חיים הלוי לרמב"ם שם". בשולי הגיליון ב'שערי הלכה ומנהג' ציינו לעיל עמ' קה, שם (אג"ק ח"ח עמ' שלב) מאשר הרבי שאמר לאיזה אנשים בעניין גודל הכוונה בתפילה, והביא את דברי הגר"ח הללו שכתב שבהעדר הכוונה הרי הוא כאילו דילג מילים אלו [וביתר שאת – בשיחה (ליקוטי-שיחות כרך כב עמ' 117) הנדפסת שם עמ' קד, ובהערה 9 שם] אבל ספק אם גם הגר"ח פסק כן למעשה, וכיוון שלא הובא דין זה בשו"ע ואחרונים וכן לא בשו"ע רבנו הזקן, וודאי שאין לעשות כך למעשה, עיי"ש.

17) וראה בביאור-הלכה (סי' קט ס"א ד"ה לקדושה) שהביא בשם הפרמ"ג (משבצות ס"ק א ד"ה דע) סולם-חשיבות (עכ"פ לעניין השומע אותן במקביל מכמה מניינים): א. קדיש. ב. קדושה. ג. מודים. ד. ברכו, עיי"ש.

18) במהדורת תשנ"ד: או"ח סי' קיג. שם מדבר על עדיפות מצווה קלה שכבר חלה (על הניסים) על-פני מצווה חמורה שעתידה לבוא (קדושה ומודים). והנה לדעת המ"א (קט ס"ק ב) ואדמוה"ז (שם סו"ס ד) תפילה בציבור עדיפה מקדיש (וכש"כ מקדושה ומודים), ונתבאר לעיל שתפלה בכוונה עדיפה אף ממנה, ובפרט במצב השאלה שכבר עוסק בתפילה, שפטור מעניית קדושה ומודים.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)