חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:26 זריחה: 6:05 כ"ב באב התש"פ, 12/8/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

אחרי וקדושים – חיבור של הפכים
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 615 - כל המדורים ברצף
אחרי וקדושים – חיבור של הפכים
לעתיד לבוא יהיה כל יהודי בדרגת קודש-הקדשים
ומסיימים בטוב
"עשרה שיושבין ועוסקין בתורה"
פרשת אחרי-קדושים
תפילה באריכות ובציבור
הלכות ומנהגי חב"ד

אנשים פשוטים, שדרגתם נמוכה, אל להם ליפול ברוחם, שכן תכלית הכוונה היא לעשות לו יתברך דירה בתחתונים * גם יושבי אוהל צריכים לזכור שהעיקר הוא לא השגות גבוהות, אלא "המעשה הוא העיקר" * לאחר מכן באה ההוראה "קדושים תהיו", ולבסוף – חיבור שתי העבודות גם יחד * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. תוכן ההוראה ד"אחרי":

הפירוש ד"אחרי" (כפי שמבין גם פשוט שבפשוטים) הוא – לאחרי המאורע שלפניו, ובנידון דידן – "אחרי מות שני בני אהרון".

ועניינו בעבודה: מיתת שני בני אהרון היתה מפני גודל דביקותם בה' עד לכלות הנפש בפועל1. ולאחרי זה, "אחרי מות שני בני אהרון" – באה ההדגשה שעיקר העבודה היא נשמה בגוף דווקא, אשר על-ידי זה משלימים את הכוונה העליונה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, שזוהי "תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה", שאין זה "בשביל עולמות העליונים, הואיל ולהם ירידה מאור פניו יתברך, אלא התכלית הוא עולם הזה התחתון" דווקא, דירה לו יתברך בתחתונים2.

ליתר ביאור:

"אחרי" מורה על היותו דרגה נמוכה יותר מזו שלפניו (תחתון הבא אחרי העליון), ולאידך, לא רק שיש בו מעלה, אלא עוד זאת, שנעשה "שער" ו"צינור" לכל העניינים שלפניו, "מאסף לכל המחנות".

ועניינו בעבודה: העבודה בעולם הזה הגשמי התחתון היא דרגה נמוכה ("אחרי") ביחס לעבודה הרוחנית דכלות הנפש, ואף-על-פי-כן, דווקא על-ידה משלימים את הכוונה דדירה בתחתונים, שזוהי תכלית הכוונה דהשתלשלות כל העולמות העליונים ("מאסף לכל המחנות").

והוראה זו שייכת לכל אחד ואחד מישראל, מ"ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך ושואב מימיך":

אנשים פשוטים, בעלי עסק – להיות שעיקר עבודתם בעניינים הגשמיים דעולם-הזה התחתון, הרי ייתכן שתיפול רוחם בקרבם מפני גודל הירידה כו', ועל זה באה ההוראה ד"אחרי" – שלא תיפול רוחם בקרבם, מכיוון שדווקא על-ידי עבודתם נשלמת תכלית הכוונה דדירה בתחתונים.

ויומתק יותר – שלמרות גודל מעלתם של שני בני אהרון, וכדברי משה לאהרון "הוא אשר דיבר ה' לאמר בקרובי אקדש", "עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך"3 [ומכיוון שדברים אלו נאמרו על-ידי משה רבינו, "משה אמת ותורתו אמת"4, מובן, שאין זה עניין נחמה בלבד, אלא כן הוא האמת], הנה לאחרי כל זה, באה ההוראה ד"אחרי" – שהעבודה צריכה להיות באופן דנשמה בגוף דווקא, ובעניינים גשמיים דווקא, לעשות לו יתברך בתתחונים, וזוהי השייכות המיוחדת לאנשים פשוטים, בעלי עסק – שלמרות שנמצאים הם בדרגה נמוכה כו', ויודעים שישנם יהודים הנמצאים בדרגה נעלית יותר מהם, מכל-מקום, מסבירים להם שעיקר ותכלית כל העבודה היא לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, ועד שעל-ידי זה נשלמת גם הכוונה דהשתלשלות כל העולמות העליונים כו'.

וכמו כן שייכת הוראה זו ליושבי אוהל, עד ל"ראשיכם שבטיכם" – שלא יחשבו שמכיוון שהקב"ה העמידם בסוג ד"ראשיכם שבטיכם", לכן, צריכה להיות עבודתם באופן של "קירוב לדביקות נעימות עריבות... מתיקות כו'" (כלשון האור-החיים הקדוש5 בנוגע לעבודת שני בני אהרון), אלא עליהם לדעת ולזכור שתכלית הכוונה היא – דירה בתחתונים, ולמטרה זו העמידם הקב"ה בסוג דיושבי אוהל, עד ל"ראשיכם שבטיכם", כדי שגם בהיותם במעמד ומצב זה יידעו ש"המעשה הוא העיקר"6, כלומר, בעולם-הזה הגשמי והתחתון גופא – העיקר הוא מעשה בפועל, תחתון ביותר, מכיוון שעל-ידי זה נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים.

ב. תוכן ההוראה ד"קדושים":

"קדושים" פירושו – "פרושים", כפי שמפרש רש"י בפשוטו של מקרא: "קדושים תהיו" – "הוו פרושים".

ממה צריכים לפרוש? – בוודאי לא מענייני קדושה ח"ו... כי אם מענייני העולם, כלומר, לא מבעי מענייני איסור, אלא אפילו מענייני הרשות וכפי שמפרש הרמב"ן7 דקאי על עניינים שהם "ברשות התורה", ועל זה בא הציווי "קדושים תהיו" – "שנהיה פרושים מן המותרות", "כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים"8.

ונמצא, שההוראה ד"קדושים" היא הקצה ההפכי מההוראה ד"אחרי", שכן, ההוראה ד"אחרי" היא – שיש לרדת ולעסוק בענייני העולם, ולעומת זאת, ההוראה ד"קדושים" היא – שיש לפרוש מענייני העולם.

ג. תוכן ההוראה דצירוף ב' הפרשיות ("אחרי-קדושים") יחד:

ב' אופני עבודה אלו – "אחרי" ו"קדושים" – להיותם תנועות הפכיות (ירידה לעולם או פרישה מהעולם), מובן, שלא ייתכן שיהיו שניהם ביחד. ולכן, בכמה שנים נפרדות פרשיות אלו – פרשת אחרי בפני עצמה, ופרשת קדושים בפני עצמה.

[וכמה אופנים בזה: (א) אצל ב' סוגים מבני ישראל – סוג שעבודתו באופן ד"אחרי", וסוג שעבודתו באופן ד"קדושים", (ב) אפילו אצל סוג (ויהודי) אחד – בזמנים שונים, זמן מיוחד שעבודתו באופן ד"אחרי", וזמן מיוחד שעבודתו באופן ד"קדושים", (ג) אפילו כשבאים בזמן אחד – אחד מהם הוא בגילוי ואחד מהם בהעלם, כדלקמן].

ועל זה באה ההוראה מצירוף ב' הפרשיות יחדיו – שאז ישנה הוראה (ונתינת כוח) חדשה, שלמרות היותם ב' אופני עבודה הפכיים, ביכלתו ובכוחו של יהודי שיהיו אצלו ב' אופני עבודה אלו בחדא מחתא!

וטעם הדבר – כמדובר כמה פעמים שדורשים מיהודי ונותנים לו כוח שעבודתו תהיה באופן של חיבור הפכים, כלומר, כשם שהקב"ה "נמנע הנמנעות"9, כמו כן ישנו כוח זה בישראל, שהרי "צדיקים – "ועמך כולם צדיקים"10דומין לבוראם"11, ולכן, דורשים מהם שעבודתם תהיה באופן של חיבור הפכים, "נמנע הנמנעות", ובנידון דידן – "אחרי-קדושים" ביחד, כדלקמן.

ד. ויובן בהקדם ביאור החסידות בפירוש מאמר חז"ל12 על הפסוק "קדושים תהיו כי קדוש אני", "קדושים תהיו, יכול כמוני, תלמוד לומר כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם":

הפירוש הפשוט במאמר רז"ל הנ"ל הוא – שקדושתם של ישראל אינה כקדושתו של הקב"ה, שכן, הקא-סלקא-דעתך הוא "יכול כמוני", והמסקנא – "כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם".

אמנם, פירוש החסידות13 הוא – "יכול כמוני" בניחותא, היינו, שביכלתם של ישראל ("יכול") להגיע לדרגת הקדושה ד"כמוני", וטעם הדבר – "כי קדוש אני ה' אלוקיכם", היינו, שהקב"ה ("ה' אלוקיכם") נותן להם את הכוח להגיע לדרגת הקדושה ד"קדוש אני".

ולאלו ש"תואנה הם מבקשים" – הייתכן שתורת החסידת משנה את הפירוש הפשוט דמאמר רז"ל הנ"ל להיפך ממש?! ואף שזהו קא-סלקא-דעתך בתורה – הרי אין זה אלא קא-סלקא-דעתך בלבד!

הנה מפורש הדבר בפירוש רש"י על התורה, פשוטו של מקרא:

על הפסוק "כי אני ה' אלוקיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני"14 – מפרש רש"י: "כשם שאני קדוש, שאני ה' אלוקיכם, כך והתקדשתם, קדשו את עצמכם למטה... לפי שאני אקדש אתכם כו'", היינו, שקדושתם של ישראל היא באותו אופן ("כשם כו' כך") ד"קדוש אני"15.

וגדולה מזו מצינו בדברי חז"ל16: "אם מקדשים אתם עצמכם מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי", כלומר, לא זו בלבד שבכוחם של ישראל להגיע לדרגת הקדושה ד"קדוש אני" ("יכול כמוני" בניחותא), אלא יתירה מזה – שבכוחם להוסיף (כביכול) בקדושה דלמעלה, "כאילו קידשתם אותי"!

ומובן, שגם עניין זה הוא בכוחו של הקב"ה ("כי קדוש אני"), שנתן להם את הכוח שיוכלו להוסיף (כביכול) בקדושה דלמעלה – כדיוק לשון חז"ל: "מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי", "אני" דייקא, ובהדגשה – "מעלה אני עליכם", מלשון עלייה, היינו, שהקב"ה מעלה את ישראל לדרגה נעלית כל כך עד שיוכלו להוסיף (כביכול) בקדושה דלמעלה ("קדשתם אותי").

ועל-דרך העניין ד"למעשה ידיך תכסוף"17, היינו, שהקב"ה כוסף ומשתוקק (כביכול) לעילוי שנפעל על-ידי עבודתם של ישראל, וטעם הדבר (שנפעל עילוי על-ידם) – להיותם "מעשה ידיך", מעשה ידיו של הקב"ה, כמשל האדם (התחתון, שנקרא אדם על-שם אדמה לעליון18) שמגביה את ידיו למעלה אפילו מראשו, ודוגמתו בנמשל – שהקב"ה מעלה את ישראל לבחינה שלמעלה אפילו מראשו, "ישראל" – "לי ראש"19, ועל-ידי זה בכוחם להוסיף (כביכול) בקדושתו של הקב"ה.

ומכיוון שכל כך גדלה מעלתם של ישראל, שנאמר להם "קדושים תהיו כי קדוש אני", "יכול כמוני" בניחותא, ועד ש"מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי" – שוב אין פלא בכך שבכוחם וביכלתם לעבוד עבודתם באופן דחיבור הפכים, "נמנע הנמנעות", ובנידון דידן – "אחרי-קדושים" ביחד.

ובפרטיות יותר – גם העבודה ד"קדושים" בפני עצמה קשורה עם העניין ד"יכול כמוני", שכן, מאמר רז"ל "יכול כמוני" קאי על "קדושים תהיו", היינו, שגם העניין ד"קדושים" בפני עצמו הוא מצד "יכול כמוני" (כדלקמן). אמנם, בזה גופא ישנם ב' דרגות: יש דרגה שמצד העניין ד"יכול כמוני" עבודתו היא באופן ד"קדושים", ויש דרגה נעלית יותר – שמצד העניין ד"יכול כמוני" עבודתו היא באופן של חיבור הפכים, "אחרי-קדושים" ביחד, כדלקמן.

ה. ביאור העניין שהעבודה ד"קדושים" היא מצד העניין ד"יכול כמוני" – יובן בהקדם הביאור שכללות החילוק שבין העבודה ד"אחרי" לעבודה ד"קדושים" הוא על דרך החילוק שבין העבודה ד"בכל לבבך ובכל נפשך" לעבודה ד"בכל מאודך":

העבודה ד"אחרי" היא באופן שהאדם העובד נשאר במציאותו, בהתיישבות כו' – היפך העניין ד"בקרבתם לפני ה' וימותו". ובכללות – הרי זו העבודה ד"בכל לבבך ובכל נפשך", היינו, אהבת ה' המתיישבת בלבו ובנפשו של האדם20.

והעבודה ד"קדושים" היא – שפורש עצמו ממציאות העולם, וגם מציור מציאותו, היינו, שמתבטל ממציאותו, ובכללות – הרי זו העבודה ד"בכל מאודך", היינו, אהבת ה' בלתי מוגבלת שאינה מתיישבת בלב האדם, עד שהוא בבחינת רצוא וכלות הנפש, לצאת מכל הגוף21.

ולכן, העבודה ד"בכל מאודך" היא באופן ד"עושין רצונו של מקום"22 – כי העבודה ד"בכל מאודך" היא באופן שהאדם פורש ומתבטל ממציאותו, היינו, שאין לו שום מציאות, וכל עניינו אינו אלא לעשות רצונו של מקום. ונוסף לזה: גם הכוח לעבודה זו הוא (לא מצד מציאותו של האדם23, כי אם) מצד כוחו של הקב"ה, "רצונו של מקום".

ועל-פי זה מובן שהעבודה ד"קדושים" היא מצד העניין ד"יכול כמוני" – כי מצד מציאותו של האדם לא שייך שעבודתו תהיה באופן של יציאה וביטול מציאותו, כי אם מצד העניין ד"יכול כמוני".

ויש להוסיף, שהעבודה ד"בכל מאודך", "עושין רצונו של מקום", קשורה גם עם העניין שישראל מוסיפים (כביכול) בקדושה שלמעלה – כידוע24 הפירוש דעושין רצונו של מקום", שישראל עושים ומהווים את הרצון, על-ידי עבודתם באופן ד"בכל מאודך".

ו. והנה, חילוק הנ"ל הוא גם תוכן החילוק שבין עבודת הצדיקים לעבודת הבעלי-תשובה:

מבואר בכמה מקומות25 שעבודת הצדיקים (בכללותה) היא באופן ד"בכל לבבך ובכל נפשך", ואילו עבודת הבעלי-תשובה היא באופן ד"בכל מאודך", היינו, שמפני היותו תחילה במקום החושך כו', צמאה נפשו לה' ביתר שאת ויתר עוז26, עד לאהבה בלתי מוגבלת לגמרי, להוציא נפשו ממאסרה להשתפך אל חיק אביה ולדבקה בו ממש.

ונמצא, שהעבודה ד"אחרי", באופן של התיישבות, מדידה והגבלה, היא – עבודת הצדיקים, והעבודה ד"קדושים", פרישות ויציאה ממציאותו, למעלה ממדידה והגבלה, היא – עבודת התשובה.

ועל-פי זה מובן שהעבודה ד"קדושים" – עבודת התשובה – קשורה עם העניין ד"יכול כמוני":

נוסף לכך שכללות התנועה דיציאה מגדרי והגבלת מציאותו היא מצד כוחו של הקב"ה, "יכול כמוני", (כנ"ל) – הרי עבודת התשובה פועלת הוספה בענייני קדושה, תורה ומצוותיה, כידוע שעבודת הצדיקים היא באופן ד"תמידים כסדרם", כסדר המדרגה, מה-שאין-כן עבודת הבעלי-תשובה היא באופן ד"מוספים כהלכתם" [ולהעיר מהקשר ליום השבת שאז מקריבים גם "מוספים", וזהו עניין ד"קרבנו כפול"27, על דרך העניין ד"כפלים לתושיה"28 שבעבודת הבעלי-תשובה], מפני שעבודתם אינה על-פי סדר והדרגה, למעלה ממדידה והגבלה דתורה.

וזהו מה שעל-ידי עבודת התשובה ביכלתם להגיע לדרגה נעלית יותר אפילו מתורה, שכן, בכוחה של עבודת התשובה לתקן ולהשלים את כל ענייני התורה ומצוותיה.

עד כדי כך, שעל-ידי זה מגיעים לדרגה נעלית יותר ממה שיכולים להגיע על-ידי עבודת הצדיקים (מדידה והגבלה דתורה) – "מקום שבעלי-תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו" (כגירסת הרמב"ם29), היינו, שאין זה אפילו ביכולת שלהם!

וזהו מה שעבודת התשובה ("קדושים") קשורה עם עניין ד"יכול כמוני" – מכיוון שהקב"ה נותן להם את הכוח לעניין זה, כאמור לעיל שהקב"ה נותן כוח לישראל שקדושתם תהיה כקדושתו, "יכול כמוני", ועד שנותן להם את הכוח להוסיף (כביכול) בקדושה דלמעלה, עבודה באופן ד"מוספים"30.

ז. והנה, כל האמור לעיל הוא בנוגע לעבודה ד"קדושים" בפני עצמה, היינו, שמצד העניין ד"יכול כמוני" – עבודתו היא באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, אבל, זוהי עבודה בפני עצמה, ואינה שייכת לעבודה ד"אחרי", עבודה שבמדידה והגבלה.

ולכן, ב' אופני עבודות אלו הם אצל ב' סוגים בישראל – צדיקים ובעלי-תשובה, ולכל היותר – אפילו בסוג אחד, אבל בזמנים שונים, ולדוגמא – בעבודת כל אחד ואחד מישראל בכל יום: העבודה דקריאת-שמע, ובפרט תפילת העמידה – היא באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, "בכל מאודך", "כעבדא קמי מריה"31; ואילו העבודה דשאר זמני היום (לפני זה ולאחרי זה) – היא באופן של מדידה והגבלה.

אמנם, ישנה דרגה נעלית יותר בעניין ד"יכול כמוני" – שהעבודה היא באופן של חיבור הפכים, היינו, שמכיוון ש"יכול כמוני", הרי כשם שהקב"ה הוא "נמנע הנמנעות", כמו כן בכוחו של יהודי לחבר הפכים, היינו, שהעבודה שלמעלה ממדידה והגבלה ("קדושים") תחדור בעבודה המסודרת שבמדידה והגבלה ("אחרי").

ונמצא, שבעבודה הבאה מצד העניין ד"יכול כמוני" – ישנם (בכללות) ב' שלבים:

כאשר יהודי מגלה את הבחינה ד"יכול כמוני" שבפנימיות נפשו – אזי מגיע לעבודה באופן ד"מוספים", עבודה שלמעלה ממדידה והגבלה ("קדושים").

וכאשר מוסיף לגלות יותר ויותר את הבחינה ד"יכול כמוני" – אזי מגיע לדרגה כזו שהעניין ד"יכול כמוני" בא לידי ביטוי (לא רק בכך שביכלתו להוסיף על העבודה דתורה ומצוות שמצד סדר והדרגה, אלא) גם בעניין נעלה ועמוק יותר – בעניין של חיבור הפכים, על-דרך ובדוגמת העניין ד"נמנע הנמנעות" היינו, שעבודתו היא באופן ד"אחרי-קדושים" יחדיו, מדידה והגבלה ולמעלה ממדידה והגבלה גם יחד.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת אחרי-קדושים ה'תשמ"ה, 'תורת-מנחם – התוועדויות' ה'תשמ"ה, כרך ג, עמ' 1931-1938 – בלתי מוגה)

----------

1) לקו"ש השבועי (חכ"ז) ס"ד. וש"נ.

2) תניא פל"ו.

3) שמיני י, ג ובפרש"י.

4) תנחומא קרח יא. וראה ב"ב עד,א. סנהדרין קי, סע"א. במדב"ר פי"ח.

5) ריש פרשתנו (אחרי).

6) אבות פ"א מי"ז.

7) ריש פרשתנו (קדושים).

8) תו"כ פרשתנו (קדושים כ,ח) – הובא ברמב"ן ריש פרשתנו.

9) ראה שו"ת הרשב"א ח"א סתי"ח, הובא בס' החקירה להצ"צ לד, סע"ב. סה"מ תרע"ח עמ' תכ. ובכ"מ.

10) ישעיה ס,כא. וראה סנהדרין רפי"א. רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ה.

11) רות רבה פ"ד, ג. וראה ב"ר פס"ז, ח. במדב"ר פ"י, ה. אסת"ר פ"ו, ב.

12) ויק"ר פכ"ד, ט.

13) ראה מאור-עיניים עה"פ (מז, ב). וראה או"ת עה"פ (עמ' קה ואילך).

14) שמיני יא,מד.

15) ראה גם תו"כ שהובא ברמב"ן – נעתק לעיל (ס"ג).

16) תו"כ ריש פרשתנו (קדושים).

17) איוב יד,טו. וראה של"ה ש' הגדול (כט,ב ואילך). עבודת הקודש חלק העבודה בתחלתו.

18) ראה של"ה ג. רע"א. כ,ב. רסח,ב. שא,ב. עש"מ מאמר אכ"ח ח"ב פל"ג.

19) ראה הנסמן במאמרי אדמו"ר האמצעי דרושים לפסח ס"ע צה.

20) ראה ספר-הערכים כרך א' ס"ח תיח ואילך. וש"נ.

21) ראה ספר-הערכים שם עמ' תכח. וש"נ.

22) אוה"ת פרשת עקב ד"ה מפני מה (וראה גם חדא"ג מהרש"א ברכות לה, ב). וראה ספר-הערכים שם עמ' תמב. וש"נ.

23) ראה ספר-הערכים שם ר"ע תמא ובהמובא שם בהערה 304.

24) ראה ספר-הערכים שם עמ' תמד. וש"נ.

25) ראה לקו"ת תצא לט,א. סוכות פ, סע"ד ואילך. ובכ"מ.

26) תניא פ"ז.

27) מדרש תהילים מזמור צב בתחלתו. וראה לקו"ת ר"פ בשלח.

28) איוב יא,ו. וראה שמו"ר פמ"ו.

29) הל' תשובה פ"ז ה"ד – מזח"א לט,א ח"ב קו,א-ב. קיג,ב. וראה ברכות לד,ב.

30) ראה לקו"ת נצבים נא,ג.

31) שבת י. רע"א. וראה רמב"ם הל' תפילה פ"ה ה"ד. שו"ע אדה"ז או"ח סו"ס צה.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)