חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:05 זריחה: 6:47 י"ז בתשרי התש"פ, 16/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"כל ישראל יש להם חלק לעולם-הבא"
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 613 - כל המדורים ברצף
"כל ישראל יש להם חלק לעולם-הבא"
עשו כל אשר ביכולתכם!
לימוד חסידות – ביחיד וברבים
פרשת שמיני
הלכות ומנהגי חב"ד

ייתכן שבעולם הזה נדמה לו שגדלה מעלתו על מעלת זולתו, בעוד שבעולם-הבא יתברר לו בדיוק להפך * את הזולת יש לדון תמיד לכף-זכות מה-שאין-כן את עצמו * העבודה עם הזולת היא בכוחו של משה, ש"מסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכו", עד לרבותינו שבכל דור ודור * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר לי שפעם בשבת שלאחרי פסח קרא לו אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, וציווה עליו להוציא גמרא מש"ס ווילנא וללמוד מתוכה פרקי-אבות1 – מתאים להמנהג ללמוד פרקי-אבות בשבתות שבין פסח לעצרת2.

– ולהעיר, שכפי הנראה, היה כ"ק מו"ח אדמו"ר נוהג ללמוד פרקי-אבות (לא רק בשבתות שבין פסח לעצרת, אלא גם) בכל שבתות הקיץ,

[בדרך כלל נהוג אצל חסידים ללמוד פרקי-אבות רק בשבתות שבין פסח לעצרת. – (כ"ק אדמו"ר  חייך ואמר:) בקוצר רוח היו ממתינים עד לסיום אמירת פרקי-אבות, כדי לחזור המאמר חסידות בסעודה שלישית... אבל, כאמור, כ"ק מו"ח אדמו"ר היה נוהג לומר פרקי-אבות בכל שבתות הקיץ],

וכפי שמצינו כמה מאמרי חסידות מהשבתות שלאחרי שבועות ד"ה "משה קיבל תורה מסיני", "רבי אומר", וכיוצא בזה.

ובהתאם לכך יש לבאר לימוד והוראה מהתחלת הלימוד דפרקי-אבות בשבת זו – "משה קיבל תורה מסיני כו'", ובהקדמה לזה: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", כדלקמן.

ב. במשנת3 "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" – יש לימוד והוראה בנוגע לכללות העבודה עם הזולת:

כאשר מדברים עם יהודי אודות הצורך להתעסק עם הזולת, יכול לטעון: למה לי להקדיש את זמני עבור הזולת, הרי מוטב שאנצל את זמני ללימוד התורה. ותוכן המענה הוא – שהעבודה עם הזולת בעולם-הזה תביא לו תועלת לעולם-הבא.

וביאור העניין:

מהחילוקים שבין עולם-הזה לעולם-הבא – שעולם-הזה הוא "עולם הפוך", ואילו עולם-הבא הוא "עולם ברור"4.

וכיוון שכן, הרי ייתכן שכאן בעולם-הזה ("עולם הפוך") נדמה לו שגדלה מעלתו ממעלת זולתו, שלכן עושה חשבונות שההתעסקות עם זולתו אינה כדאית עבורו; ואילו בעולם-הבא ("עולם ברור") יתברר להיפך. אי-אפשר לדעת מי גדול ממי. ייתכן שהזולת הוא למעלה ממנו.

בנוגע להזולת – הרי לעולם צריכים לדון אותו לכף זכות5, מה-שאין-כן בנוגע לעצמו – אינו יכול לסמוך על זה שנראה לו שמצבו כדבעי, שהרי "על כל פשעים תכסה אהבה"6, אהבת עצמו, ואמרו חז"ל7 "אל תאמין בעצמך כו'".

ונמצא, שבנוגע לכל אלה שמתעסק עמהם – בוודאי יש להם חלק לעולם-הבא, ואילו בנוגע לעצמו יכולה להתעורר שאלה כו'.

וכיוון שכן, הרי ייתכן שכתוצאה מההתעסקות בטובתו של חבירו לקרבו לתורה ומצוות, יגמול לו חבירו "בעולם הבא", שבזכותו של חבירו יזכה גם הוא (המשפיע) לעולם-הבא:

כאשר יהודי מקרב את חבירו לתורה ומצוות, נעשה הוא "רבו", שלימדו תורה והביאו לחיי עולם-הבא8.

ועל-ידי זה יגמול התלמיד לרבו – שבבואו לעולם-הבא לא יניח שהוא (התלמיד) יהיה בגן-עדן, ואילו "רבו" (שלימדו תורה והביאו לחיי העולם-הבא) יהיה בגהינום ח"ו!

בבואו לעולם-הבא – בוודאי יטען: אינני יכול להיות ללא הרבי שלי... כך שבגלל טענותיו, יוציאו את "רבו" מגהינום ויושיבוהו בגן-עדן!

ויש להוסיף, שבימינו אלה יכול להיות התשלום של חבירו באופן שלא צריכים להמתין עד לאחר מאה ועשרים שנה, "בעולם הבא" – שהרי "הנה זה עומד אחר כתלנו", משיח עומד לבוא מיד ("משיח האלט אט-אט ביים קומען"), "אחכה לו בכל יום שיבוא", וגם הזקן (ועל-אחת-כמה-וכמה הבינוני והצעיר) שבחבורה יזכה לביאת המשיח בימיו, כך שהתועלת שישיב לו חבירו יכולה להיות גם בעולם הזה ("אויף דער וועלט").

ג. וכשמתחילים לעסוק עם הזולת (לאחרי הקדמת ההכרה ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם-הבא") – צריכים לזכור ש"משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'":

כאשר מתעסקים עם הזולת, צריכים להיזהר שלא לחשוב ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"9.

צריכים לידע שההתעסקות עם הזולת אינה אלא בכוחו ובאחריותו של הרבי, "אויפן רבי'נס פלייצעס", וכאמור לעיל (ס"ה בגוף השיחה) שכ"ק מו"ח אדמו"ר הנחיל לנו את הכוח שגם ב"מצרים" נוכל לעסוק בהפצת התורה והיהדות (בדוגמת עבודתו של יוסף הצדיק), ואין אנו עושים (ואסור לנו לעשות) לבד, "אויף די אייגענע פלייצעס"...

וזהו "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'" – שהעבודה עם הזולת היא בכוחו של משה, ש"אוהב ישראל היה"10, ו"מסרה ליהושע11, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכו'", עד לרבותינו שבכל דור ודור, אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא12.

* * *

ד. [במהלך ההתוועדות הורה כ"ק אדמו"ר לכמה וכמה שיאמרו "לחיים" כמה פעמים, וגם הוא בעצמו לקח הרבה משקה, והמשיך להתוועד עם המסובים כשהוא פונה במיוחד לאנשים פרטיים13, מוכיחם, מעוררם ומעודדם להתחזק בעבודתם בדרכי החסידות כו', כל חד וחד לפום שיעורא דיליה.

הבא לקמן הוא "זעיר פה זעיר שם" מהדברים שנאמרו בהמשך ההתוועדות:

בתחילת דבריו אמר כ"ק אדמו"ר שההתוועדות מתארכת והשעה כבר מאוחרת ("ס'איז שוין א פערטל נאך דריי"14), ומתחילים כבר לחשוב מה תאמר ה"בעה"ב'טע" על האיחור דסעודת שבת... ובמילא, צריכים "אריינכאפן" לפני שיהיה יותר מדי מאוחר.

בהמשך הדברים עורר כ"ק אדמו"ר  ותבע שצריכים לצאת מההגבלות, "ארויסגיין פון זיך", כל אחד לפי עניינו. ולדוגמה:]

לאחד מהבעלי-בתים אמר, שיפסיק להתיירא שמא העניבה או הכובע לא יהיו בדיוק במקומם, והופעתו החיצונית לא תהיה לרוחה של ה"בעה"ב'טע"...

[כמו כן הורה לכמה אנשים להפוך את כובעיהם, וגם הוא בעצמו הפך כובעו, באמרו, שאף שה"משכילים" (בנוקבו בשמותיהם של כמה מהנוכחים בהתוועדות) יכולים לחשוב ולשאול "מה זאת", צריכים לעשות זאת מתוך קבלת-עול...].

לאחד הבעלי-בתים שלבש חליפה קצרה, אמר, שמתפלא לראותו בלבוש כזה ביום השבת-קודש, ומכאן ולהבא יתחיל ללבוש בשבת-קודש בגד ארוך, כמנהג החסידים15, מבלי הבט על לבושיו בימות החול כשהולך לעסקיו, שכן, יש לזכור את דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר16 שעניין הגלות אינו אלא בנוגע להגוף, ולא בנוגע להנשמה!

לאחד הבעלי-בתים שלא היה מגדל זקנו, אמר, שאכן הצליח לפעול על בני ביתו בדרכי החסידות, אבל על עצמו עדיין לא הצליח לפעול...

והמשיך לדבר אליו על-דבר גודל המעלה דגידול הזקן (לא רק בימי הספירה...) – שקשור עם י"ג תיקוני דיקנא17, י"ג מידות הרחמים המרומזים בפסוק18 "והוא רחום יכפר גו'". ולכן, על-ידי גידול הזקן נמשכים כל העניינים במדת הרחמים, ועד להמשכת הרחמים מבחינת "הוא" ("והוא רחום"), לשון נסתר, שמורה על העלם העצמי19.

וסיים: הלוא "איש-מסחר" הנך, ובכן, שמע לעצתי והבטח לי ("זאג מיר צו") שתגדל זקנך, ואז תראה הצלחה בכל העניינים, ותוכל גם להוסיף בהעזר והסיוע למוסדות חינוך וכו'.

ה. כ"ק אדמו"ר המשיך לדבר אודות "ארויסגיין פון זיך" גם בענייני העבודה בתורה ומצוות, ולדוגמה:

לאחד הבעלי-בתים, בעל-צדקה, אמר, שגם כשנותן ריבוי צדקה, ועד שנדמה לו שנתן יותר מכפי יכלתו [הוא עשה חשבון שיכול וצריך ליתן צדקה בסכום של שלוש ספרות, ובפועל נתן צדקה בסכום של ארבע ספרות...], אין לו להסתפק בכך, ובוודאי שלא לעמוד מול ה"ראי", לטפוח על כרסו ולומר "שישו בני מעי"20... – אם כי מובן וגם פשוט שגם במצב כזה (שמרגיש מעלתו בנתינת הצדקה) צריך להמשיך בנתינת הצדקה, אלא שביחד עם זה, עליו להשתדל לבטל הרגש דמעלת עצמו, ולידע שככל שעושים יכולים תמיד להוסיף ולעשות יותר.

לאחד הרמי"ם בישיבה, אמר, שלפעמים צריך לשכוח שהוא ר"מ בנגלה, וללמוד דא"ח קודם התפילה, ועל-ידי זה ישפיע על התלמידים בנוגע ללימוד התורה ביראת-שמים.

לאחד הרבנים אמר, שצריך לחזור מאמרי חסידות בבית-הכנסת שלו גם אם הבעלי-בתים אינם רוצים לשמוע דברי חסידות, ואמר: בשבועות הראשונים אל תספרו להם שהדברים הנאמרים הם דברי חסידות, ואז ישמעו את הדברים, ולאחרי משך זמן, כשתראו שהדברים מצאו חן בעיניהם, תגלו להם שהדברים שאמרתם הם דברי חסידות, ואז כבר לא יהיה איכפת להם.

– כך נהגו הבחורים בווארשא כשהתחילו להפיץ בין תלמידי הישיבות את קונטרסי החסידות של כ"ק מו"ח אדמו"ר: בתקופה הראשונה היו מפרסמים את מאמרי החסידות ללא "דף-השער", כדי שלא יידעו שזהו מאמר חסידות, ובמילא יעיינו וילמדו בו, בחשבם שזהו קונטרס של דברי-מוסר וכיוצא בזה, וכשלמדו, מצא חן בעיניהם, ואז אפשר היה לגלות להם את ה"סוד" – שזהו מאמר חסידות!

דיבר גם לכמה מהבחורים21 אודות ענייני ההנהגה בדרכי החסידות22, והורה על אחד שהנהגתו היא באופן שלמעלה מסדר והדרגה, ומצליח בעזרת ה' יתברך. ולאחד אמר שלא יסתפק בכך שהוא מתנהג בדרכי החסידות, אלא ישפיע גם על אחרים כו'.

כן אמר לכמה מהבעלי-בתים שילמדו מהבחורים, באמרו: "אגרא דכלא דוחקא"23. לכו ודחקו בין הבחורים...

כן אמר: צריכים להביא גם את הילדים הקטנים, בני שלוש שנים, שיידחפו בין חסידים...

(והוסיף בבת שחוק:) אחד החסידים סיפר אודות יהודי שהביא את בנו הקטן לה"סיום" בערב פסח, ושמישהו שאל אותו: וכי הילד מבין, ענה לו: והם – הגדולים – כן מבינים?!...

ו. כ"ק אדמו"ר המשיך לתבוע גם מזקני החסידים "ארויסגיין פון זיך", באומרו:

גם מי שנדמה לו (ואפילו אם כן הוא באמת) שהוא בשלימות, "ער איז שוין א פארטיקער" – הרי גם "כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקודש"24.

והעניין בזה:

"כלי" – ראשי תיבות כהנים, לוויים וישראלים25, שכולל כל הסוגים דבני-ישראל וחילוקי עבודותיהם. וכולם, גם לאחרי שמגיעים לשלימות עבודתם, בבחינת "כלי הנגמר בטהרה", הרי, ביחס לדרגה נעלית יותר, "קודש", "צריכין טבילה", אותיות הביטל26.

וכיוון שכן, צריכים כולם לצאת מהמדידות וההגבלות – "ארויסגיין פון זיך".

בהמשך לזה דיבר כ"ק אדמו"ר אודות העניין דמסירת-נפש, והזכיר את אלה שמסרו נפשם על קידוש השם, באומרו, שידוע27 שהבית-יוסף הצטער על כך שלא זכה למסור נפשו על קידוש השם, שמזה מובן גודל העילוי שנעשה על-ידי מסירות-נפש בפועל.

כ"ק אדמו"ר אמר שיוסיפו לומר "לחיים", וסיפר28:

פעם ביקש כ"ק מו"ח אדמו"ר מאביו כ"ק אדנ"ע לומר חסידות, והשיב לו, שיאמר חסידות בתנאי שהוא (כ"ק מו"ח אדמו"ר) ישתה תחילה כוס יי"ש ("א גלאז אריק"). מה עשה כ"ק מו"ח אדמו"ר – שתה הכוס יי"ש, ואחר-כך תחב אצבעו לפיו והקיא המשקה, כדי שיוכל לשמוע המאמר חסידות...

ז. כ"ק אדמו"ר  דיבר על-דבר הנסיעה לשליחות לעסוק בהפצת היהדות והמעיינות, ותבע מכמה אברכים שיסעו בשליחות.

לאחד שאמר שאינו יודע שפת המדינה, אמר: בנוגע לענייני העולם – הנך מסתדר בטוב עם שפת המדינה... כך שאין זו מניעה לנסוע בשליחות.

עורר לאחד השד"רים על-דבר גודל המעלה שבעבודתו, באמרו: כשאתם נוסעים בשביל ענייני מעמד – נוסע עמכם עצמות ומהות אין-סוף ברוך-הוא!

וכיוון שכן, בוודאי אין להתפעל מזה שלפעמים צריכים להשאר ליום השבת-קודש רחוק מהבית, כי, במה נחשב צער הריחוק מן הבית לגבי גודל המעלה שבהתעסקות בענייני מעמד.

והוסיף: העבודה שלכם אינה רק בנוגע לגשמיות, אלא, לזרוע רוחניות ולקצור גשמיות29.

כשבאים לעיר צריכים להתעניין ולהשתדל בנוגע לענייני יהדות, תורה ומצוותיה, תפילין, שבת, וכיוצא בזה, ולכל לראש – בנוגע לטהרת המשפחה, שכן, אפילו הליכה למקווה פעם אחת יכולה להיות עניין שנוגע ללידת הוולד (שלא יהיה ולד פגום ח"ו), שזהו עניין שנוגע לדורות.

כן דיבר עם אחד העסקנים בארץ-הקודש30, שעבודתו בעסקנות לטובת המוסדות של כ"ק מו"ח אדמו"ר צריכה להיות מתוך תוקף, ואז יתקבלו דבריו ויפעלו פעולתם.

ח. במהלך ההתוועדות נתן כ"ק אדמו"ר  ברכות לכמה וכמה אנשים בעניינים הפרטיים.

לאחד שביקש ברכה עבור אחיו שיזכה לצאת מעמק הבכא, באמרו, שרצונו לקבל ברכה כמו שקיבל פלוני בעניין זה – ענה כ"ק אדמו"ר : מוכרחני איפוא לא להתפעל ולגלות לכם את האמת – שנתינת ברכה הוא עניין שנוגע ותלוי בשורש הנשמה...

בהתוועדות היה נוכח יהודי שהיה משתתף בתחרויות במשחקי "שאח", שהתחיל להתקרב ליהדות, ואמר לו כ"ק אדמו"ר, שאם מקבל על עצמו להמשיך ולהוסיף בענייני יהדות, אזי יברכו שיצליח בהמשחקים, וסיפר:

בנערותו שיחק פעם כ"ק מו"ח אדמו"ר עם הרה"ח ר' אלחנן דוב31, וכשהבחין בהם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, התערב במשחקם, והציע להם סברות איך להמשיך הילוכם בהמשחק, וביאר תוכן הדברים בעבודת ה'32.

(וסיים כ"ק אדמו"ר:) אצל כ"ק אדמו"ר נ"ע היה זה באופן דמלמעלה למטה, שמפרטי העניינים בעבודה הרוחנית הבין וידע פרטי העניינים בהמשחק בגשמיות. אצלכם – שיהיה לכל הפחות באופן דמלמטה למעלה, להעלות את ענייני העולם ולעשותם כלים לאלוקות.

ט. (להגבאי הרה"ת ר' יוחנן גורדון33, אמר:) זכיתם להיות גבאי בבית-הכנסת ובית-המדרש דליובאוויטש שבליובאוויטש, שאף שנמצא לעת-עתה בניו-יורק, הרי, "עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ-ישראל", כדאיתא בגמרא34.

[כ"ק אדמו"ר  ביקש לעיין בלשון הגמרא, ולאחרי העיון המשיך לדבר בעניינים אחרים באחזו את הגמרא בידיו הקדושות, וכשאחד החסידים הציע ליקח הגמרא, באמרו "אפשר איז דעם רבי'ן שווער", אמר כ"ק אדמו"ר: "א רבי'ן איז תורה ניט שווער"].

י. [כשנתארך ביותר זמן ההתוועדות, ביקש אחד מזקני החסידים לסיים את ההתוועדות לטובת בריאותו של כ"ק אדמו"ר, וענה לו כ"ק אדמו"ר  בבת-שחוק: בעת אמירת המאמר עמדתם בקרן זווית, ועתה הנכם באים לומר דעות?!... וכאן הרצינו פניו הקדושות, והתחיל לדבר על-דבר עניין הנשיאות, באומרו:]

כאשר מתבוננים בגדלותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ובכך שהשאיר אותנו...

– אינני יודע למה עשה ה' ככה35, אבל, כן הוא המצב בפועל, וברור הדבר שאין זה בעל-כורחו, שכן, אצל הרבי לא שייך המושג של "בעל-כורחו". וכשהרבי מסכים על דבר מסויים, הרי זה משום שכן הוא רצונו36

הרי אין לכם ברירה אחרת, וגם לי אין ברירה אחרת... ובכל אופן, בנוגע להעניינים שקיבלתי על עצמי, שזוהי שליחותי בעלמא דין, משתדל הנני שיהיו בחסד וברחמים37...

בהמשך הדברים, כאשר אחד החסידים הזכיר את אדמו"ר מהוריי"ץ בתואר "דער רבי נ"ע" – התרעם כ"ק אדמו"ר , באמרו (בהתרגשות רבה ובבכי)38:

למה הנכם "משלחים" ("פארשיקט") את כ"ק מו"ח אדמו"ר ל"סיביר" ל"סאלאווקי"... לגן עדן?! – אנחנו צריכים אותו (ואולי גם הוא צריך אותנו) כאן!...

גם אם לשם כך צריכים להוציאו מגן-עדן, גן-עדן התחתון, ואפילו גן-עדן העליון –כדאי הדבר, כי העילוי דגן-עדן (אפילו גן-עדן העליון) אינו אלא הארות וגילויים, מה-שאין-כן בעולם-הזה – כשאומרים לחיים על משקה און מען פארבייסט מיט גשמיות'דיקע מזונות (ומקנחים במזונות גשמיים) – ישנו עצמות ומהות אין-סוף ברוך-הוא...

(וסיים כ"ק אדמו"ר – בטופחו באגרופו של השולחן:) אנו צריכים את הרבי – יחד עם כל הרביים – כאן.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת שמיני, מברכים החודש אייר ה'תשי"ב.
 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשי"ב, חלק שני (ה) עמ' 183-175 – בלתי מוגה)

----------

1) "רשימות" ש"ק ר"ח אייר, תרצ"ה. וראה גם שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר דאשתקד ס"ז ('תורת-מנחם – התוועדויות' ח"ג עמ' 62).

2) ראה ביאורים לפרקי-אבות (קה"ת, תשנ"ו) בתחילתו. וש"נ.

3) מכאן עד סוף השיחה – נדפס בלקו"ש ח"א עמ' 262 ואילך.

4) ראה פסחים נ,א. וש"נ.

5) ראה אבות פ"א מ"ו.

6) משלי י,יב.

7) אבות פ"ב מ"ב.

8) ראה ב"מ לג,א (במשנה).

9) עקב ח,יז.

10) מנחות סה, סע"א.

11) ראה עירובין כב,ב ("יהושע אוהב ישראל היה").

12) ראה תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א).

13) לאחד אמר, שהדברים שאומר לו עתה ישארו בסוד. וטפח על השולחן והכריז בבת-שחוק: "אלץ וואס מ'רעדט דא איז א סוד"...

14) יש לציין שההתוועדות נתארכה עד 10 דקות לפני השקיעה. – מזמן לזמן היה כ"ק אדמו"ר  פונה לאחד הבעלי-בתים שיאמר לו השעה, וכשהלה היה אומר השעה המדוייקת, היה כ"ק אדמו"ר  מפטיר: אבל עדיין לפני השעה הרביעית, לפני השעה החמישית, וכן הלאה. ופעם אחת כששאלו השעה ורצה לענות, אמר כ"ק אדמו"ר  בבת-שחוק: "ווען וועסטו שוין ניט ענטפערן" (כלומר, מתי יהיה כבר במצב שלמעלה מהגבלות של השעון). – המו"ל.

15) ראה גם 'תורת-מנחם – התוועדויות' ח"ב עמ' 53. וש"נ. מכתב ה' ניסן שנה זו (אגרות-קודש ח"ה עמ' רצא).

16) סה"ש תרפ"ז עמ' 169. וש"נ.

17) ראה זח"ג קלא, א ואילך. יהל אור עמ' תרכו ואילך. וראה גם מכתבי כ"ז מנ"א וי"ד אלול שנה זו (איגרות-קודש ח"ו עמ' רפה ואילך. עמ' שמ). ועוד.

18) תהילים עח,לח.

19) ראה סידור (עם דא"ח) לט,ג ואילך. ובכ"מ.

20) לשון חז"ל – ב"מ פג,ב.

21) לאחדים מהם הורה להתחיל להתעסק בענייני שידוכים, ובירכם שימצאו שידוך טוב בשנה זו.

22) לאחדים העיר שהלבושים צריכים להיות באופן שהצד הימני יהיה על גבי הצד השמאלי.

23) ברכות ו,ב.

24) חגיגה כ,ב (במשנה). וראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ד עמ' 255. וש"נ.

25) דעת זקנים מבעה"ת חוקת יט,יז.

26) ראה סידור (עם דא"ח) בכוונת המקווה בסופו (קנט, סע"ד).

27) ראה גם לקו"ש חכ"א עמ' 176, ובהנסמן שם.

28) ראה גם 'תורת-מנחם – התוועדויות' ח"ב עמ' 325.

29) ראה סה"ש תש"ג ריש עמ' 80. 'תורת-מנחם – התוועדויות' ח"א עמ' 138.

30) כן נתן לו בקבוק יי"ש לחלק באה"ק, באמרו, שכדי שיספיק לכולם יוסיף עוד משקה לתוך הבקבוק, באופן ש"קמא קמא בטיל" (ראה ע"ז עג,א ובתוד"ה כי אתא).

31) ראה אודותו – 'תורת-מנחם – התוועדויות' ח"ב עמ' 186 וש"נ.

32) ראה גם ספר "ימי בראשית" עמ' 338 ואילך.

33) ראה גם איגרות-קודש כ"ק אדמו"ר חי"ב עמ' מב. חי"ז עמ' קכ. ועוד.

34) מגילה כט,א.

35) ראה גם 'תורת-מנחם – התוועדויות' ח"ב עמ' 22. ועוד.

36) עניין זה אמר גם לאחד בנוגע לעניין פרטי, באומרו: השי"ת יעזור לכם להבין שאצל הרבי לא שייך "בעל כורחו" וכו'.

37) ראה גם ספר "ימי בראשית" עמ' 387.

38) ראה גם 'תורת-מנחם – התוועדויות' ח"א עמ' 27 בהערה. וש"נ.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)