חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 י"ט בתשרי התש"פ, 18/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1007 - כל המדורים ברצף

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1007 - כל המדורים ברצף
להפריד בין אנשים למעשים
ספרים חדשים
להחדיר את השמיני בתוך השבע
ספירת העומר
קל וחומר
כיצד אוהבים?
בציפייה לגאולה
נדיבות תמוה
חיפוש משמעות בתשעה שלבים
חרקים בקמח לסוגיו

 

הגיליון השבועי לכל יהודי
ערב שבת פרשת שמיני, כ"ג בניסן ה'תשס"ו (21.4.2006)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

להפריד בין אנשים למעשים

צריך להתנגד במלוא התוקף למעשים שגויים, להשקפות פסולות, אך אסור בשום פנים ואופן להפוך זאת לשנאה אישית כלפי אישים או ציבורים

אנו עומדים בימי ספירת העומר, שבהם אנו אבלים על מותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, על "שלא נהגו כבוד זה בזה". זה הזמן להגברת אהבת-ישראל בין חלקי העם. השאלה היא, איך תיתכן אחדות ואהבת-ישראל בין בני-אדם בעלי השקפות שונות ומנוגדות? איך אפשר לאהוב יהודים שפועלים בדרך שגויה, שעלולה לגרום נזק חמור לכל העם?

האמת היא שדווקא מצבים כאלה הם מבחנה של אהבת-ישראל. אחדות אמיתית אינה דווקא זו שאין בה חילוקי דעות ושהכול עשויים מעור אחד. כוחה של האחדות הוא דווקא בסבילת כל הפערים וכל ההבדלים, כאשר הגרעין המאחד חזק דיו לאפשר זאת.

ניתוח הוא דבר מסוכן

אחדות-ישראל פירושה תחושה עמוקה של קשר ושייכות לכל יהודי, גם ליהודי טועה. זוהי הרגשה שכל יהודי הוא אח, חלק מהמשפחה – יהיו מעשיו אשר יהיו. אם הוא שוגה – הדבר גורם צער וכאב, אך לעולם לא שנאה ועוינות. כי הוא אחד משלנו.

המפתח הוא להפריד הפרדה ברורה בין המעשים לבין האנשים. אהבת-ישראל חלה על כל יהודי, ובכלל זה גם מי שטועה ומטעה. צריך להתנגד במלוא התוקף למעשים שגויים, להשקפות פסולות, אך אסור בשום פנים ואופן להפוך זאת לשנאה אישית כלפי אישים או ציבורים.

"ייתמו חטאים ולא חוטאים", אמרו חז"ל. אם אתה סבור שחברך טועה, נסה להאיר את עיניו. אם אתה משוכנע שהוא פועל בדרך שלילית, התפלל עליו שישוב בתשובה. אבל אינך יכול לשנאותו, כי הוא חלק ממך.

חז"ל המשילו את מערכת היחסים בין יהודים למערכת היחסים בין איברי הגוף. יהודי שפוגע בחברו מפני שהלה פגע בו, דומה, לדבריהם, לאדם שהיה חותך בשר והסכין שבידו האחת פגע וחתך בבשר ידו השנייה. איוולת גמורה תהיה מצידו אם 'יעניש' את היד הפוגעת בחתכו בסכין גם בה. כך גם יהודי שפוגע בחברו, מאיזו סיבה שתהיה, פוגע בסופו של דבר בו-עצמו, שכן הלה הוא חלק בלתי-נפרד ממנו.

אכן, באיברי האדם עלולים להיות לפעמים איברים חולים, שאין ברירה אלא להרחיקם כדי להציל את האורגניזם השלם. גם בעם-ישראל יש לפעמים 'תאים' שמהווים סכנה לכל העם. אך ניתוח הוא דבר מסוכן מאוד, ורק מנתח מומחה רשאי לעשותו. ודאי שקודם שמדברים על צעדים כאלה יש לעשות הכול כדי 'לרפא' את ה'תאים' החולים, וזאת רק על-ידי אהבה אמיתית וקירוב-לבבות.

כאשר אותם יהודים יחושו שמדברים אליהם מתוך אהבה, אולי יהרהרו שנית בדרכם. הם יבינו, שהביקורת החריפה המופנית כלפיהם אינה נובעת מעוינות אישית או תנועתית, אלא זו ביקורת עניינית, שבאה מתוך אהבה וכאב אמיתיים. דווקא מתוך אהבת-ישראל אמיתית אפשר להביע ביקורת חריפה ונוקבת, ואז גם יש תקווה שנשואי הביקורת יטו אוזן לדברים שבאים מלב כואב ואוהב.

האמת שבתוכנו

לא קל לאמץ גישה כזאת, כי הנטייה הטבעית של האדם היא להכליל ולפתח רגשות שליליים כלפי מי שדעתו שונה או שמעשיו שגויים. לאהבה אמיתית אפשר להגיע רק כאשר מתעלים מעל מגבלות הגוף וחושפים את האמת הנשמתית. מצד הגוף, יש הבדלים בין יהודי ליהודי. יש אני ויש אתה, יש דעות שלי ויש השקפות שלך; אולם מצד הנשמה – אין אני ואתה. יש רק מהות אחת מאוחדת – עם אחד, בנים אהובים של מלך-מלכי-המלכים הקב"ה.

לכן מידת הצלחתו של אדם לממש את מצוות אהבת-ישראל משקפת את כללות מצבו בעבודת ה' ובקיום התורה והמצוות. ככל שמורגשים אצלו פחות ההבדלים בין 'אני' ל'אתה' ובין 'שלי' ל'שלך', הדבר מוכיח שהוא מתקרב יותר לגרעין האמת של האחדות הנשמתית הפנימית שבתוכנו. וזו בעצם כל התורה כולה.

 ספרים חדשים

אור הבית

מאת הרבי מליובאוויטש

בהוצאת תורה אור

שני כרכים המרכזים את דבריו של הרבי בענייני נישואין ושלום-בית, בעריכת זאב ריטרמן. נקלטו כאן גם איגרות שכתב הרבי בעניינים האלה. 622 עמ'. טל' 08-8602399.

שיעורים בתורת חב"ד

מאת הרב יואל כהן

בהוצאת מעיינותיך

שנים-עשר מאמרים מעמיקים, השופכים אור על פרקים וסוגיות בתורת חסידות חב"ד. מקצת המאמרים הופיעו בגיליונות 'מעיינותיך', המופיעים מטעם 'תורת חב"ד לבני הישיבות'. 196 עמ'. טל' 1-700-704120.

שיעורים בחסידות

מאת הרב שניאור-זלמן גופין

בהוצאת היכל מנחם

לפנינו מאמר חסידות שאמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש בחג-השבועות תרס"ה. המשפיע הרב גופין מסביר ומבאר את המאמר, בדרך שווה לכל נפש. 203 עמ'. טל' 1-700-704120.

מעשי אבות

מאת הרב דוד חדד

בהוצאת המחבר

ביאור על מסכת אבות המשולב בתיאור קורות-חייהם ופועלם של התנאים המוזכרים במסכת, לצד מעשיות מהתלמוד ומהמדרשים. 482 עמ'. טל' 08-6106387.

 שלחן שבת

להחדיר את השמיני בתוך השבע

פרשת השבוע נקראת שמיני, ומספר זה מציין את הדרגה שלמעלה מהטבע. שבע מציין את המסגרת הטבעית של הבריאה, ואילו שמונה מציין את הדרגה שלמעלה ממסגרות הבריאה כולה – את הקדושה האלוקית שלמעלה מסדר השתלשלות העולמות. וכך נאמר ב'כלי-יקר' ש"מספר זה מיוחד אליו יתברך".

לכן המספר שמונה גם רומז על הגאולה השלמה, שבה האור האלוקי שלמעלה מהטבע יאיר בעולם. וכפי שאמרו חז"ל, שהכינור שישמש בבית-המקדש בימות במשיח יהיה של שמונה נימין (שמונה מיתרים), דבר הרומז להתגלות אלוקית גדולה ביותר.

ניסן ואייר

השנה נקראת פרשת שמיני בשבת האחרונה של חודש ניסן, השבת שמברכת את חודש אייר. חיבור שני הדברים דורש הסבר: לכאורה עניינה של פרשת שמיני שייך לחודש ניסן, חודש הגאולה, חודש ששמו (ניסן) רומז ל'ניסי-ניסים', חודש שבו "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם". מה הקשר בין שמיני לחודש אייר, שמציין את מגבלות העולם?

ליתר פירוט: עבודת חודש אייר היא בירור וזיכוך המידות, דבר הבא לידי ביטוי בכך שבכל יום מימות החודש מקיימים את מצוות ספירת העומר, שעניינה לברר ולזכך את המידות. כמו-כן ראשי-התיבות של החודש הם "אני ה' רופאך", ועצם הצורך ברפואה מוכיח שמדובר במצב שבו יכולה להיות אפשרות של חולי. הרי שחודש אייר מציין את העולם המוגבל. איך אפוא נקבע שדווקא ברכת החודש הזה תהיה בפרשת שמיני, שמציינת את הדרגה שלמעלה מהבריאה?

רוכב על השבע

העניין יובן על-פי משמעותו האמיתית של המספר שמונה. מספר זה נרמז במילה 'אז' ("אז ישיר משה"), בגימטרייה שמונה. ובלשון ה'כלי-יקר': "כי 'אז' היינו – אחד רוכב על ז". כלומר, שמונה אין פירושו דרגת קדושה שמנותקת מהעולם, אלא להפך, זו קדושה שחודרת ומאירה בתוך גדרי הבריאה.

זו למעשה תכלית הכוונה, שהקדושה האלוקית לא תישאר למעלה מהעולם ומובדלת מהעולם, אלא שתבוא לידי ביטוי בתוך העולם ובתוך גדריו. זה עניינו של "אחד רוכב על ז" – שהאחד, המסמל את הקב"ה, רוכב ושולט על גדרי הבריאה, הרמוזים בשבע.

לקדש את הימים

זה גם עניינו של חודש ניסן, החודש הראשון. מצד אחד הוא 'ראשון' ולמעלה משאר החודשים, ובה-בשעה עצם השם 'ראשון' מכיל את ההתקשרות לחודשים שלאחריו (שכן ראשון יכול להיות רק כשיש שני ושלישי).

לכן קוראים את פרשת שמיני דווקא בשבת מברכים אייר: זה הכוח המיוחד להחדיר את הקדושה העליונה של חודש ניסן ושל 'שמונה' לתוך מסלול החיים הרגיל, המתבטא בחודש אייר, שגם ימים רגילים יהיו ספוגים בכוח המיוחד שלמעלה מהעולם. דווקא על-ידי עבודה זו מגיעים להתגלות ה'שמונה', בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש. 

(ספר השיחות תשמ"ח כרך ב, עמ' 408)

 

 מן המעיין

ספירת העומר

התורה והקמח

"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה" (ויקרא כג,טו). אנו סופרים ארבעים ותשעה ימים, מיום הבאת העומר עד יום קבלת התורה, ללמדנו שהתורה והקמח תלויים זה בזה – "אם אין קמח אין תורה" ו"אם אין תורה אין קמח".

(המהר"ל מפראג)

טהרת המחשבות

"וספרתם" – מלשון אבן-ספיר. כלומר, יש לזכך ולטהר את המחשבות כספיר. "ממחרת" הוא כינוי לאמונה, כי אין אדם יודע מה יֵלד יום, אלא הוא מאמין בבורא שייתן לו מחר חיוּת וכוח. זהו "וספרתם לכם" – האדם צריך לזכך ולטהר כל מה שנוגע "לכם", לגוף ולתאוותיו הגשמיות, על-ידי "ממחרת" – בכוח האמונה שהוא מאמין בחי-העולמים.

(רבי ישראל מרוז'ין)

להאיר את האותיות

זהו שנאמר בגמרא (קידושין ל): "למה נקראו ראשונים סופרים, שהיו סופרים כל האותיות שבתורה". 'סופרים' מלשון 'ספיר' – הם האירו את האותיות ובכך האירו את הלבבות.

(צמח צדיק)

שהיום יהיה יום

בספירת העומר אנו אומרים "היום יום". הכוונה היא שהיום יהיה יום, שיֵדעו מה פעלו בכל יום, מה פעלו אתמול ומה צריכים לפעול היום.

(ספר השיחות)

בירור המידות

"וספרתם" הוא מלשון ספּירוּת ובהירות. צריכים לעשות "וספרתם לכם", שה"לכם" יהיה בהיר. זאת עושים על-ידי "שבע שבתות תמימות", בבירור שבע המידות, שכל מידה ומידה תהיה כלולה משבע, וששבע המידות עצמן יהיו שבע שבתות, כי השבת אינה צריכה בירור.

(היום-יום)

מוחין למידות

העבודה הרוחנית של ספירת העומר היא המשכת המוחין למידות, שהמידות יצאו מטבען ויהיו על-פי הוראת השכל; שיפעלו לא על-פי נטיית הלב, אלא כפי הוראת השכל בלבד.

(ספר המאמרים תש"ד)

השער החמישים

ארבעים ותשעה יום הם שבע מידות, שכל אחת ואחת מהן כלולוה משבע המידות האחרות. על-ידי ספירתן ממשיכים את שער הנו"ן דבינה, שהוא למעלה מהמוחין, זהו שנאמר: "תספרו חמישים יום", אף שבפועל סופרים ארבעים ותשעה ימים בלבד, כי על-ידי הספירה ממשיכים גם את שער הנו"ן דבינה.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

לזכור את החג

בימים האלה שבין פסח לשבועות היו האנשים עסוקים בעבודת השדה, ובהיותם רחוקים מהעיר ומבתיהם היו עלולים לשכוח את חשבון הימים ולטעות בחשבון היום שיחול בו חג-השבועות. לפיכך נצטוו על הספירה, שלא יטעו בחשבון החג.

(מטה משה)

 אמרת השבוע

קל-וחומר

יהודי שאירע לו אסון בא לפני רבי יהושע מסוסנוביץ' ואמר שאין הוא יודע איך אפשר לקיים את מאמר חז"ל שעל האדם "לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". איך אפשר להודות לה' על הרעה, כשעינינו רואות עד כמה זה דבר רע ומצער?

אמר לו רבי יהושע: חז"ל הורו לנו "והווי דן את כל האדם לכף זכות". כלומר, גם כשאתה רואה את חברך עושה דבר שלילי, עליך לדונו לכף זכות, ולחשוב שהדברים אינם כפי שהם נראים. ואם על אדם כך, קל-וחומר שיש להאמין שמפי עליון לא תבוא רעה, אלא הכול הוא טוב, אף שאינו נראה לעינינו. 

 מעשה שהיה

נדיבות תמוהה

העיירה היהודית הייתה כמרקחה. מכל עבר הגיעו עדויות על קבוצת בריונים שחטפה שני יהודים. את הבריונים הצליחו העדים לזהות – גויים צעירים ואימתניים, שהתגוררו לא-הרחק מהעיירה והפילו את חיתתם על תושביה היהודים. לעומת זאת, את פניהם של החטופים איש לא ראה בבירור. ידעו רק לומר כי חזותם יהודית.

אלה היו ימים של פרעות ברוסיה והיהודים היו למשיסה. מעשי חטיפה – בדרך-כלל לצורך סחיטת דמי-כופר – לא היו נדירים. גם הפעם לא איחרה הדרישה הכספית להגיע. החוטפים נקבו סכום כסף גבוה, והודיעו כי אם לא יקבלוהו בתוך עשרים וארבע שעות, יהרגו את שני היהודים המוחזקים בידיהם.

גם לאחר בירור מקיף שעשו ראשי הקהל, לא נודעה זהותם של החטופים. הועלתה השערה כי השניים אינם תושבי העיירה, אלא עוברי-אורח תמימים, או סוחרים שבאו לסחור בעיירה. אם כך ואם כך, על הפרק עמדה שאלה של דיני נפשות ובמקרים כאלה מן הראוי להכניס לתמונה את רב העיירה.

הרב הקשיב לדברים בפנים חמורות-סבר. "עלינו לפעול במהירות האפשרית!", פסק. בעזרת ראשי הקהל ערך הרב רשימה של כל בעלי הממון בעיירה. לכל אחד ואחד מהם קצב הרב את הסכום שעליו לתת. לחנווני קצב חמישים רובל, לסוחר העצים – שישים, לגביר העיירה – שלוש-מאות, וכך הלאה.

בלי לאבד זמן יצאו הרב וראשי הקהל – על-פי הרשימה שהכינו – לגייס את הכסף. נכנס הרב לביתו של החנווני. הוא לא היה צריך לספר לו את סיפור המעשה, שכן כל בני העיירה כבר ידעו את שאירע. הוא גם לא היה צריך ללחוץ עליו. מיד פתח החנווני את ארנקו והוציא ממנו שישים רובל – עשרה רובלים יותר מכפי שהתבקש.

גם בבתים הבאים נוכח הרב בתופעה המדהימה: אנשים פתחו את כיסיהם בנדיבות מופלגה והרימו יותר מכפי שהתבקשו למען המטרה הנאצלת – מצוות פדיון-שבויים. גם גביר העיירה נהג ברוח זו, אך ביתר שאת, שכן תרומתו הייתה כפולה מזו שנתבקש לתת – שש-מאות רובלים טבין ותקילין!

לאחר הביקור בבית הגביר כבר היה בידי הרב ומלוויו מלוא הסכום שתבעו החוטפים. כתובת מגוריהם של החוטפים הייתה ידועה, ולא היה אלא לגשת לשם, למסור את הכסף ולקוות שהחוטפים יעמדו בדיבורם וישחררו לחופשי את החטופים.

אך אז אירע דבר שהפתיע מאוד את ראשי הקהל. הרב נראה אפוף מחשבות. הוא התיישב על ספסל ברחוב וכמו התכנס בתוך עצמו. ראשי הקהל הביטו ברבם בתמיהה גוברת והולכת: מה פשר ההשתהות הזו, דווקא עכשיו, כשהכסף כבר בידיהם וישועת החטופים קרובה כל-כך?!

כעבור שעה קלה התנער הרב ממחשבותיו. "יש שינוי בתכנית", הודיע. את אחד המלווים שלח עם הכסף, והורה לו לשוב לבתי כל התורמים הנדיבים ולהחזיר להם את כספם. למלווים הנותרים הורה למהר ולהזעיק אליו ארבעה-חמישה צעירים יהודים, בעלי-זרוע. "הסברים, אחר-כך", אמר בתגובה על מבטי ההפתעה שנתלו בו.

כעבור שעה קלה התייצבו לפניו חמישה צעירים גבוהים וחזקים, מבני העיירה. "הבה ניגש לבית החוטפים", אמר הרב והחל לצעוד. בהגיעם סמוך ליעדם תִּדרך הרב את החבורה: "מתקרבים לבית בשקט, מתפרצים פנימה במפתיע, ומכים בפראות כל מי שנמצא שם. שמעתם? כל מי שנמצא שם! אל תבחינו בין החוטפים לחטופים. בכולם הכו כפי יכולתכם"...

הפעולה הצליחה מעל המשוער. שלושת החוטפים קלטו במהירות את יחסי הכוחות הלא-שקולים, ונכנעו. על-פי הוראת הרב, גם החטופים טעמו את נחת זרועם של הצעירים היהודים. או-אז התבררה העובדה המדהימה – שני החטופים לא היו יהודים, אלא גויים שהתחפשו ליהודים. הם שיתפו פעולה עם החוטפים וביימו חטיפה, כדי לסחוט כסף מיהודי העיירה. כשהם מוכים ומאויימים התחייבו החוטפים הגברתנים כי לא יפגעו עוד ביהודֵי העיירה.

שעה קלה לאחר מכן שבו ראשי הקהל והתכנסו בבית הרב. כעת הגיע זמן ההסברים. "כאשר מתרגשת ובאה צרה על יהודי", פתח הרב ואמר, "עליו לראות בכך אות משמים ולהתעורר בתשובה. כאשר גויים חוטפים יהודי, יש בכך גם מבחן לתחושת הערבות ההדדית של כולנו. מתוך תחושה זו יצאתי למשימה הקדושה של פדיון-שבויים.

"אך לפתע הבחנתי בתופעה המוזרה, שכל אחד ואחד מהיהודים הרים את תרומתו ללא כל התנגדות או ניסיון התחמקות, ולא זו בלבד, אלא שאף נתן יותר מכפי שנדרש. כשראיתי זאת, התעורר בי ספק אם אכן במצוות פדיון-שבויים עסקינן. שכן, כידוע, השטן מתאמץ להפריע לכל מצווה ומצווה; על-אחת-כמה-וכמה כשמדובר במצווה גדולה וחשובה כהצלת נפש מישראל. חיפשתי אפוא את ניסיונות החבלה של השטן, במצווה, ולא מצאתים.

"הגעתי למסקנה שכנראה לא מדובר כאן במצווה, אלא בתרגיל הונאה נבזי. ומכיוון שבוודאי אי-אפשר לייחס מטרה עליונה למסירת כסף יהודי כשר לידי גויים גזלנים, הבנתי שעלינו להגיב הפעם בדרך שונה מהמקובל, ולדבר עם הגזלנים בשפתם-הם"...

 

 אהבת-ישראל

כיצד אוהבים?

פתגם עממי אומר, שקל להגיע לאהבת 'כלל ישראל', אבל קשה להגיע לאהבת 'ר' ישראל'. אין איש מתנגד לרעיונות הנעלים של אהבת כלל-ישראל, אבל כאשר מגיעים אל 'ר' ישראל', יהודי פלוני, בעל שם ודמות, שיש לו מעלות וחסרונות - כאן מתעוררים קשיים. השאלה הגדולה היא, איך מגיעים לאהבת כל יהודי פשוטו כמשמעו.

בדברי גדולי החסידות אנו מוצאים כמה וכמה הדרכות כיצד להגיע לאהבת-ישראל אמיתית לכל יהודי ממש. רבנו הזקן מבאר (לקוטי תורה ניצבים מד,א) שעל האדם להתבונן בכך, שהוא-עצמו אינו יכול להיות מושלם בלי זולתו: "הנה כל ישראל הם קומה אחת שלמה, וכללות נשמותיהם נקרא כנסת ישראל... ולכן אמרו רז"ל הווי שפל רוח בפני כל אדם, לפי שיש בכל אחד ואחד בחינות ומדרגות מה שאין בחברו, וכולם צריכים זה לזה. ונמצא שיש יתרון ומעלה בכל אחד ואחד שגבוה מחברו וחברו צריך לו".

רבנו הזקן מביא על כך משל מגוף האדם: "כמשל האדם שהוא בעל קומה בראש ורגליים, שאף שהרגליים הם סוף המדרגה ולמטה, והראש הוא העליון ומעולה ממנו, מכל-מקום הרי בבחינה אחת יש יתרון ומעלה לרגליים, שצריך להלך בהם, וגם הם מעמידי הגוף והראש... ונמצא שאין שלמות להראש בלתי הרגליים".

מבט אל הנשמה

נקודת-מבט נוספת היא ההתייחסות כלפי יהודי ברמה הנשמתית. בכל אדם מישראל שוכנת נשמה אלוקית גבוהה ונעלה ביותר. אף אם הוא נגוע בחסרונות – אין הם אלא קליפתו החיצונית, ואילו בפנימיותו שוכנת נשמה אלוקית טהורה ויקרה מפז.

כשמביטים אל הנשמה של היהודי, אין לנו למעשה שום יכולת לשפוט יהודי ולהעריך את גדולתו. אולי אותו יהודי עלוב ומלא חסרונות יש בו נשמה גבוהה ועליונה עד מאוד? מכאן מתחייבת אהבה לכל אדם מישראל, כבעל נשמה שהיא "חלק א-לוה ממעל ממש".

זאת ועוד: כל ההפרדה בין יהודי אחד למשנהו היא רק מצד הגוף. מצד הנשמות – כל נשמות ישראל הן חטיבה אחת, כמו מיליוני תאים בגוף אחד גדול. לכן צריך לאהוב את היהודי השני, שכן הוא בעצם חלק ממך-עצמך.

ערב ומעורב

את מאמר חז"ל "כל ישראל ערבין זה לזה", מפרש רבנו הזקן בשלוש דרכים: א) יהודי חייב להיות ערב (במובן של ערב לחך, מתוק) כלפי יהודי שני; ב) יהודי חייב להיות מעורב עם יהודי שני; ג) כל יהודי ערב (במובן של אחריות וערבות) בעד היהודי השני (ספר השיחות תש"א עמ' 144).

הרבי מליובאוויטש מוסיף על כך (לקוטי שיחות כרך כג עמ' 431): אם יש יהודי אחד שאינו מתנהג בדרכי התורה – הרי זה נוגע לכלל כולו, משום שישראל ערבים זה בזה. וכמבואר בדברי חז"ל, שהתורה ניתנה לשישים ריבוא דווקא, ואילו היו שישים ריבוא פחות אחד, יהיה מי שיהיה, גם הפחות שבפחותים – לא הייתה התורה ניתנת חס-ושלום גם לגדול שבגדולים, כמו משה רבנו.

מכאן נגזרת אחריות נוספת למעשיו האישיים של כל אחד: יהודי היורד מקודש-הקודשים לקודש – עלול לגרום ליהודי אחר, המצוי במצב רוחני ירוד יותר, לרדת מקודש לחול, ואפילו מהיתר לאיסור (לקוטי שיחות כרך כב, עמ' 425).

הרבי מוסיף ומסביר, שחז"ל דרשו על הפסוק "וכשלו איש באחיו", ש"איש בעוון אחיו", מכיוון שכל ישראל ערבין זה בזה. מבואר בתורת החסידות, שבעומק העניינים, דברי התוכחה אינם אלא ברכות. ואף כאן, הברכה היא שאחד יכול להועיל לחברו, מכיוון שהם מעורבים זה בזה ושייכים זה לזה (לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 361).

 בציפייה לגאולה

"מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בני-ישראל ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל!... הדבר היחיד שיכולני לעשות - למסור העניין אליכם: עשו כל אשר ביכולתכם!" (הרבי מליובאוויטש, כ"ח בניסן תנש"א) 

 חיים יהודיים

חיפוש משמעות בתשעה שלבים

הוא מביט בך בעיניים חומות, תמימות, ישירות. בקול רך הוא מגולל את סיפור חייו המיוחד, אותו קול מלטף שבו הוא מגיש את התכנית השבועית הלילית שלו, 'עת לשוב' שמהּ, ברדיו 'קול חי'.

שלומי שטרן ("שלמה-משה", כפי שהוא נוהג להדגיש), 41, נולד ברמת-גן. אביו התייתם בגיל רך מאביו, שנספה בשואה. בגיל שבע עלה האב עם אימו לארץ, בסיוע הברון רוטשילד שפרש את חסותו על קבוצת ילדים יתומים ניצולי שואה. אימו של שלומי היא דור שביעי בארץ ובת משפחה של אליהו בית-צורי, אשר התנקש בלורד מוין, עם אליהו חכים, והועלה לגרדום במצרים.

ממיסטיקה ליהדות

מעודו חיפש שלומי משמעות בחיים. הוא היה מדריך ולאחר מכן ראש שבט בתנועת 'הצופים', וניצח על אלפי חניכים. בצבא היה קצין בריאות נפש (קב"ן). בזכות יכולת ההקשבה המיוחדת שלו מנע, לדבריו, התאבדויות של חיילים. אחר-כך למד משחק וציור, אך נפשו נמשכה לשירה. הוא נמנה עם קבוצת משוררים צעירים ופרסם ספר שירה, שזיכה אותו בפרס.

זמן-מה השתלב בענף הפרסום, ובאותה עת מצא עניין גובר במיסטיקה. הוא החל לעבוד בחנות לממכר ספרי מיסטיקה ברמת-גן. בין השירותים שהעניקה החנות לקהל לקוחותיה היה מידע על הרצאות בעניינים רוחניים, מכל הסוגים. כך נתוודע ל'מכון אסנט', שמפעילים חסידי חב"ד בצפת. הוא נסע לשם, הקשיב להרצאה מפי הרב אייל ריס, מראשי המכון, והוקסם. כמה ימים לאחר מכן נכנס לחנות ברמת-גן חסיד חב"ד, והציע לו להניח תפילין. הוא הניח תפילין ובלילות החל 'להציץ' (כהגדרתו) בספר התהילים.

"מצית סיגריה ובוכה"

התחנה הבאה במסע החיפוש העצמי הייתה הגשת 'מגזין רוחני', בתחנת הרדיו הצפונית 'קול רגע'. הקשר עם מכון 'אסנט' הוסיף להתחזק. "יום אחד נכנסתי לפיאסטה החבוטה שלי, ונסעתי לצפת", הוא מספר. "הגעתי ל'אסנט' ונשארתי שם כמה חודשים. למדתי להתפלל והרגשתי שאני מתקרב אל הקב"ה. התעמקתי במאמר החסידות הידוע של הרבי הקודם מליובאוויטש, 'באתי לגני', והרגשתי כאילו המאמר נכתב במיוחד בעבורי".

כל התקופה הזאת עדיין התקשה לשמור שבת. "הייתי מצית סיגריה ובוכה. התחננתי לקב"ה: 'תן לי פעם אחת להבין מה זה; רוצה לדעת מהי שבת!'". כשהצליח לעשות זאת, לא היה מאושר ממנו. "אני זוכר את השבת ההיא היטב, גם משום שזו הייתה השבת שבה התרסקה מעבורת החלל קולמביה ואילן רמון בתוכה. מאז, ב"ה, לא נכשלתי אפילו שבת אחת".

תכנית בהתנדבות

בשלב זה נשא את רעייתו, רות-ענבר, ויש להם שני ילדים. את תכניתו 'עת לשוב', בחצות הלילה שבין רביעי לחמישי, המארחת כל שבוע בעל-תשובה, הוא מגיש בהתנדבות. "מחזיק מיקרופון, בקדושה, לבורא עולם", כלשונו.

בימים האלה סיים כתיבת תסריט – 'התיקון התשיעי' שמו – שהוא במידה רבה סיפור חייו הפרטי, על תשעת שלביו. בתסריט, הכתוב כעלילת מתח מורכבת ומרתקת, הוא מנסה להתמודד עם אתגר גדול, ולהבין מה באמת גרם לו להגיע לשמירת תורה ומצוות. מי שסקרן לדעת את התשובה, ייאלץ להמתין עד שיצליח למצוא מפיק לסרט...

שטרן: "מחזיק מיקרופון, בקדושה, לבורא עולם"

 פינת ההלכה

קמח מלא, סובין וסולת

שאלה: כיצד נזהרים מחרקים בקמח-חיטה לסוגיו?

תשובה: אכילת שרצים אסורה מן התורה. כאשר השרצים מצויים, חייבים לבדקם ולהרחיקם (גם לאחר שנעשה הכול, עדיין נזדקק ל'לימודי הזכות' שבפוסקים). להלן כמה המלצות הלכה למעשה:

קמח מלא, סובין וסולת יש לקנות עד חודש מתאריך האריזה שעל התווית (לאחר כחודש מתפתחים סוגי חרקים נוספים, שלא תמיד מועיל להם ניפוי). עדיף לקנותם לפני עונת הקיץ (לכל המאוחר - מיד אחרי פסח), ולאחסנם במקרר.

ניפוי: ה'גולם' ורוב ה'בוגרים' של "חידקונית האורז" נעצרים בנפת 40 מש. הביצית הזעירה אינה אסורה, אך האוייב העיקרי הוא זחל לבן, בעל ראש צהבהב, הבוקע ממנה. מי שלמד להכירו, יוכל לגלותו כאשר יפזר את הקמח על-גבי משטח של נייר לבן או נייר פרגמנט. מוציאים את הקמח לשמש, וכעבור חמש עד עשר דקות מנערים לאט את הקמח, ואז רואים את הזחלים דבוקים לנייר וזוחלים עליו.

קמח רגיל: גם אותו עדיף לאחסן במקרר. קמח זה אפשר וצריך לנפות בנפה צפופה (70-60 מש). בקיץ אפשר להשאירו לאחר הניפוי מחוץ למקרר עד 24 שעות, ובחורף עד 72 שעות.

קמח מלא: יש לקנות קמח טחון דק, שאפשר לנפותו בנפת 50 מש ומעלה; לנפותו מיד ולאחסנו במקרר, ולנפותו שוב לפני השימוש. קמח מלא גס חייב בבדיקת משטח יסודית.

סולת: אי-אפשר לנפותה כנדרש – רק לבודקה בדיקת משטח יסודית, שהיא חובה.

סובין: בחורף - טעונים בדיקת משטח יסודית. בקיץ - עדיף להימנע מלקנותם.

מקורות: ראה ערוה"ש יו"ד ק,יג ואילך; שדי-חמד, פאת השדה, כללים, מע' ב סו"ס כ; ילקוט יוסף יו"ד פד,לט; אנציקלופדיה תלמודית, ערכים 'בדיקת תולעים' ו'בריה', וש"נ.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)