מדורים נוספים
	התקשרות 611 - כל המדורים ברצף
	לצאת מ"מצרים" בכל זמן ומצב
	"אחד בדורנו"
	הלכות ומנהגי חב"ד

(מכתב-כללי מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, לרגל י"א בניסן ה'תשד"מ
– תרגום חופשי מאידיש)

אחת הנקודות בהן שונה חג הפסח משאר החגים היא העובדה שנוסף לקביעת החודש והיום, בהם חל חג המצות, דבר שישנו גם בשאר החגים, מציינת התורה בדיוק את הרגע של הגאולה מגלות מצרים – "בחצי הלילה" – ואת הרגע של יציאת מצרים – "בעצם היום הזה", "בחצי היום":

בחצי הלילה – בדיוק – חל רגע הגאולה, ולא זו בלבד שפרעה מלך מצרים לא החזיק יותר את בני ישראל ב(גלות) מצרים, אלא שהגלות בטלה לגמרי, ויתר על כן הוא עצמו ציווה על בני ישראל וביקשם לצאת ממצרים, והמצריים מיהרו וסייעו לבני ישראל לעזוב את מצרים ככל המוקדם.

כך גם בתחילת ההכנות לקרבן-פסח, כאשר כל יהודי אמר למצריים בביטחון החלטי כי מגיעה יציאת מצרים – השפיע הדבר באופן דומה, שהבכורים שבהם (שהם ממילא החזקים שבהם, כדוגמת "חצי הלילה" שהיא נקודת השיא של אפילת הלילה) נלחמו ודרשו לבטל את הגלות ולשחרר את בני ישראל, דבר שהביא לידי "למכה מצרים בבכוריהם", כפי שהדבר מצויין מדי שנה על-ידי קביעת השבת שלפני יציאת מצרים כ"שבת הגדול".

ו"בעצם היום הזה" – "בחצי היום" – בדיוק, יצאו בני ישראל ממצרים, ביד רמה, יהודים בני חורין וגאים.

"לילה" ו"יום" הם תופעות מנוגדות המסמלות את המושגים המנוגדים של "חושך" ו"אור" במובן הרוחני.

ובמיוחד "בחצי הלילה" – הרגע החשוך ביותר בלילה. ו"בעצם היום" – הרגע המאיר ביותר ביום.

וכל זה קשור עם המשמעויות הסמליות של "לבנה" ו"שמש", שהוזכרו במכתב של ראש-חודש ניסן.

* * *

נוסף להבדל הבולט בין השמש לבין הירח, כפי שהוזכר במכתב הקודם, שהשמש מסמלת יציבות ואי-שינוי והירח מסמל תמורה והתחדשות, ודווקא שניהם יחד הכרחיים כדי להגיע לשלימות בעבודת השם, מתווסף הבדל עיקרי ביניהם, ובלשון הפסוק – השמש היא "המאור הגדול לממשלת היום", והירח הוא "המאור הקטן לממשלת הלילה". פירוש הדבר הוא כי אלה שני אופנים שונים ומנוגדים ב"להאיר את הארץ". ככל שתהיה מידת האור של זריחת הירח, ואפילו היא ב"אשלמותא" (במלוא שלימותה), הרי זה בכל זאת לילה, "ולחושך קרא לילה", וככל שתהיה מידת זריחת השמש, אפילו בראשית היום או בסופו, כאשר אורו חלש ביותר – הרי זה בכל זאת יום – "ויקרא אלוקים לאור יום".

הבדל זה משתקף גם בעבודת השם, כפי שמוסבר בתורתנו, תורת חיים (– הוראה בחיים). עבודה זו כוללת את כל חיי היום-יום של היהודי עם כל ("כל" – ממש) פרטיו, כפי הביטוי: "בכל דרכיך דעהו", לדעת ולשמש את הקב"ה בכל הדרכים והמעשים – ובזה ישנם שני סוגים כלליים, תחומים: "מצווה" ו"רשות". יש דרכים ועניינים שהיהודי חייב לעשות, משום שהקב"ה ציווה ומקיים מצוות, הרי הוא מאיר – את עצמו ואת סביבתו ואת העולם כולו – באור האלוקי של "נר מצווה ותורה אור". בין אם הוא עושה זאת בהתלהבות רבה ובין אם לפעמים בהתלהבות פחותה, הרי זה תמיד "נר מצווה ותורה אור" – ה"מאור הגדול" בעבודת ה'.

הסוג השני הוא ענייני "רשות", כאכילה ושתייה וכיוצא בהן, שהרי אכילה ושתייה לכשעצמן, בשביל האדם עצמו, אינן מצווה (מלבד בשבת ויום-טוב, בפיקוח-נפש וכו'). ולמרות שענייני הרשות צריכים וחייבים להיות על-פי התורה, "תורה אור", הרי אינם עומדים ביחס והשוואה לתורה ומצוות. הם מקבלים את אורם, "המאור הקטן", מן התורה "המאור הגדול", כשם שהירח מקבל אורו מן השמש.

במיוחד בענייני רשות, כאכילה ושתייה וכיוצא בהן, הקשורים עם נטיות טבעיות חזקות, נדרשת השתדלות מיוחדת שיהיו לשם שמים, אם אפילו במצוות קיימת אפשרות של "מצוות אנשים מלומדה", כאשר השיגרה (ההרגל) היא לא רק הפרעה ל"מעלין בקודש", אלא אף לעצם קיום המצוות כראוי – על-אחת-כמה-וכמה בענייני רשות, כאשר ההרגל עלול ח"ו לגרום לירידה, עד לעשיית ההיפך: 'זולל וסובא', וכו'. לפיכך דרושה בענייני רשות עירנות מיוחדת והשתדלות מיוחדת, להחדיר בהם יותר "לשם שמים", יותר אור, עד למלוא השלימות של "סיהרא באשלמותא", למרות שגם אז הרי זה עדיין רק "לשם שמים", הוא יעשה בהם לאחר מכן ענייני "שמים" – ובינתיים הרי זה עדיין "לילה", רשות.

וגם זו אחת מן ההוראות שבהדגשה של "בחצי הלילה", הרומזת, כאמור, לענייני רשות, שהם ביחס לתורה ומצוות כיחס הלילה ליום – שאפילו "בחצי הלילה", בגשמיות שבגשמיות שבענייני הרשות, הוא חייב להשתחרר לגמרי מן הגלות (השיעבוד אל) "מצרים" (חומריות, ואל הגבלות הגשמיות).

כך גם העניינים הרמוזים ב"חצי היום", כל ענייני "נר מצווה ותורה אור" שבהם עומד האדם במלוא התוקף של האור – צריכה להיות הזהירות שתהיה "יציאת מצרים", יציאה מן ההגבלות והמדידות, כולל הגבלות ומדידות דקדושה, שייצא משביעות רצונו מעצמו וממצבו. ואדרבה: ככל שתהא דרכו נעלית ורמה – הוא חייב להגיע לדרגה גבוהה יותר. צריך שיהיה, כפי שאומרים כל יום – ביום בנפרד ובלילה בנפרד: "בכל מאודך", "מסירות נפש", "מסירת הרצון", מסירה מוחלטת של רצונו אל הקב"ה.

ודבר זה רמוז בהדגשה של "בעצם היום הזה", ב"חצי היום": אפילו כאשר האדם עומד בדרגא נעלית מאוד של אור בכל ענייני "נר מצווה ותורה אור", הוא צריך, חייב, לקיים "יציאת מצרים" כדי להגיע לדרגא נעלית עוד יותר.

ובלשון הכתוב: "יילכו מחיל אל חיל", מ"חיל" – כלומר: מצב שאין לו בו כל חיסרון, ואדרבה: השם נתן לו "כוח לעשות חיל", אך יחד עם זה נתן לו את הציווי (ואת הכוח לכך) שמטרתו, עבודתו לה' כדבעי, בשלימות, היא לא לעמוד בדרגא אחת, ככל שתהיה זו דרגא נעלית, כי אם דווקא הליכה "מחיל אל חיל": גם לאחר שהשיג, בעזרת הקב"ה, את דרגת "עושה חיל", אין הוא נח והוא משתדל להשיג "חיל" נעלה יותר.

על-פי האמור יובן גם ביתר עומק החיוב להזכיר את יציאת מצרים בכל יום, הן ביום והן בלילה. לכאורה: כיוון שכבר הוזכרה וקויימה אתמול "יציאת מצרים", הן בעניינים של "יום" (נר מצווה ותורה אור) והן בעניינים של "לילה" (ענייני רשות), מה שייך לקיים היום שוב את "יציאת מצרים"?

אך ההסבר הוא, כי מאחר שהגיע יום חדש, הרי המצב של יום אתמול, ככל שהוא טוב, הוא בסוג של "מצרים" לגבי המצב הנעלה, החדש, שניתן להגיע אליו ביום החדש, וגם מ"מצרים" זה, צריכים וחייבים לצאת, וגם בזה – ביד רמה.

* * *

ויהי-רצון, מאחר ואנו נמצאים עדיין ב"לילה" של הגלות, ויתר על כן – באפילה של ה"חושך יכסה ארץ", עקבתא דמשיחא, נזכה בקרוב ממש לגאולה אמיתית, באופן שבו קויימה הגאולה ממצרים – עוד בהיות בני ישראל במצרים בחצי הלילה, ובכל סערת ההתלהבות והשמחה עד ש"פקע הגג" – ודבר זה שימש הכנה והקדמה ליציאת מצרים, יציאה כפשוטה, ביד רמה ובעצם היום הזה.

על-ידי שנחזק את הביטחון שה' גואל ישראל, ונחזק עוד יותר את התשוקה אל "לישועתך קיווינו כל היום", כשכל יום, במשך כל היום ובכל רגע מן היום, מקווים ומתפללים ללא הרף שתבוא הישועה על-ידי דוד מלכא משיחא.

ודבר זה ימהר עוד יותר את הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, באופן של "וזרח בחושך אורך, ואפלתך כצהרים".

('תורת-מנחם – התוועדויות' תשד"מ, כרך ג, עמ' 1414-1410)

קביעת החודש והיום... בשאר החגים: וגם בחג השבועות תלאו הכתוב ביום החמישים דראשון דחה"פ (אמור כג,טז).

גאולה... "בחצי הלילה"... יציאת מצרים – "בעצם היום הזה": ראה ברכות ט, סע"א. פרש"י עה"פ ראה טז,א. וראה לקו"ש ח"ו עמ' 69.

בחצי הלילה: בא יב,כט.

בעצם היום הזה: שם, מא,נא.

בחצי היום: ראה ירושלמי פסחים פ"י ה"ה. תוספתא פסחים פ"י, ו. ספרי עה"פ האזינו לב,מח. פרש"י עה"פ שם. – נתבאר בלקו"ש חי"ט עמ' 339 ואילך.

בחצי הלילה – בדיוק: ראה ברכות ד,א. הובא בפרש"י עה"פ בא יא,ד. וראה יל"ש עה"פ שם (רמז קפו). לקו"ש חכ"א עמ' 55 ואילך. וראה אוה"ת בא (כרך ז) עמ' ב'תרלג ואילך. כרך ח עמ' ב'תתקנ ואילך. ד"ה ועבר ה' לנגוף את מצרים תרע"ח (ותש"ו) פ"ב (סה"מ תרע"ח עמ' רמא ואילך. תש"ו עמ' 71 ואילך). לקו"ש ח"ג עמ' 866.

הגלות בטלה לגמרי: ראה גבורות ה' (למהר"ל מפראג) פס"א, דבגאולת מצרים קבלו בנ"י מעלה עצמית דבני חורין ואין המקרה דגלות שלאח"ז מבטל זה כלל. – ועיין זח"ב מ,א.

ציווה על בני ישראל וביקשם... לעזוב את מצרים ככל המוקדם: בא יב, לא-לג.

כאשר כל יהודי אמר למצריים וכו': בהבא להלן – ראה תוד"ה ואותו – שבת פז,ב. ב"י לטור או"ח ר"ס תל. שו"ע אדה"ז שם.

הבכורים... החזקים: ראה תרגום אונקלוס עה"פ ויחי מט,ג: חילי וריש תקפי.

"בעצם היום"... – "בחצי היום" – בדיוק: ראה מכילתא (הובא בפרש"י) עה"פ בא שם, מא: כיוון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כהרף עין.

ביד רמה: בשלח יד,ח. ובתרגום אונקלוס עה"פ: בריש גלי. ובפרש"י שם: בגבורה גבוהה ומפורסמת.

"לילה" ו"יום"... "חושך" ו"אור": ראה פסחים ב,א. ירושלמי ברכות פ"ח ה"ו. ב"ר פ"ג, ו. חגיגה יב,א. וראה ד"ה זה היום תרפ"ח בתחלתו (סה"מ תרפ"ח עמ' קנג. תש"ח עמ' 239). ספר-הערכים – חב"ד ערך אור – ביחס לאור. וש"נ.

"בעצם היום" – הרגע המאיר ביותר ביום: ראה ספר-הליקוטים דא"ח (צ"צ) ערך יום סכ"ד (ס"ע שעט ואילך).

השמש... אין שינוי... "המאור הגדול": ראה אוה"ת בראשית ה,א: השמש נק' המאור הגדול שמקבל מבחי' גדול הוי' ולגדולתו אין חקר כפי שמאירה למעלה מהצמצום ע"כ נק' המאור הגדול ולכן אין בהשמש שינויים ותמיד מאירה. ראה רש"י ר"פ וישלח לב,א.

ובלשון הפסוק: בראשית א,טז.

להאיר על הארץ: שם, טו.

"באשלמותא": בין י"ד לט"ו בחודש – ראה מכ' ר"ח ניסן ה'תשד"מ הע' ד"ה ביום ארבעה-עשר חמשה-עשר. וראה זח"א קנ, רע"א. ח"ב פה,א.

"ולחושך קרא לילה"... "ויקרא אלקים לאור יום": בראשית שם, ה.

תורת חיים (-הוראה בחיים): ראה זח"ג נג,ב.

בכל דרכיך דעהו: משלי ג,ו (וראה ברכות סג,א). רמב"ם הל' דעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א (ומסיים בשו"ע שם: ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד. ובטור שם: נמצא עובד את בוראו כל ימיו). שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב (וש"נ). וראה או"ת להה"מ עה,ב ד"ה עוד נראה.

"דעהו"... לשמש: ראה תניא ספ"ג.

הרי הוא מאיר – את עצמו... ואת העולם כולו: להעיר מרמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד (מקידושין מ, רע"ב): צריך כל אדם שיראה עצמו... עשה מצווה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות.

נר מצווה ותורה אור: משלי ו,כג.

ענייני "רשות": ראה בארוכה מכ' ערב ח"י אלול ה'תשמ"ג. וש"נ.

שבת ויום-טוב: ראה שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רמב. שם ר"ס תקכט. וש"נ.

ענייני הרשות... הרי אינם... ביחס והשוואה לתורה ומצוות: ראה בארוכה ד"ה וירד ה' תרס"ב וד"ה בראשית תש"ה (פ"ל), שהבירור שמדברי הרשות מגיע רק בבחינת "לבוש מלכות", ודווקא על-ידי המצוות ממשיכים בחינת "כתר מלכות" (ראה גם תו"א מג"א, צא, סע"ב. שערי-אורה סד,א).

הירח מקבל אורו מן השמש: להעיר גם מזח"א רלו, סע"ב. ובכ"מ.

ענייני "רשות"... לשם שמים: כמארז"ל "כל מעשיך יהיו לשם שמים" – אבות פ"ב מי"ב. רמב"ם וטושו"ע שם וצע"ק שבשו"ע אדה"ז שם השמיטו (אבל מציין בפנים לעיין באדר"נ פי"ז ובח"פ להרמב"ם פ"ה, שבשניהם מקושר הנ"ל עם "בכל דרכיך דעהו" – שהובא בשו"ע אדה"ז שם).

קשורים עם נטיות טבעיות חזקות, נדרשת השתדלות מיוחדת: ולהעיר מתורת הה"מ (או"ת הוספות סי' מ', מלקו"ת ואתחנן ט,ד): שאע"פ שארז"ל (ראה תו"כ ס"פ קדושים) אל יאמר אדם אי אפשר בבשר וכו' אלא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עליי, היינו במי שלא חטא מעולם, אבל הבע"ת צ"ל כל מיני רע ואיסורים מאוסים אצלו ושיאמר אי אפשי כו' בכדי שלא יפול ח"ו. וראה לקו"ת שם.

"מצוות אנשים מלומדה": ישעיה כט,יג. וראה תו"א ר"פ וארא. המשך תרס"ו עמ' שיד-שטו. סה"מ קונטרסים ח"ב שטז,ב.

השיגרה (ההרגל)... הפרעה... לעצם קיום המצוות: שלכן, כשעובד רק לפי רגילותו נקרא "אשר לא עבדו" – חגיגה ט,ב. תניא פט"ו. המשך תרס"ו שם.

מעלין בקודש: ברכות כח,א. וש"נ.

הרי זה עדיין רק "לשם שמים", הוא יעשה בהם לאחר מכן כו': וע"ד החילוק בין "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו" – ראה לקו"ש ח"ג עמ' 907. שם עמ' 932. ח"י עמ' 104 ואילך. – אף שבכלל "בכל דרכיך" כולל גם מעשיך לשם שמים (ראה רמב"ם ושו"ע שם).

"יציאת מצרים", יציאה מן ההגבלות... כולל הגבלות... דקדושה: ראה תניא פמ"ז. תו"א וארא נז,ב ואילך. בשלח סד,א-ב. יתרו עא,ג ואילך. לקו"ת במדבר ג,א. י,ג. שער האמונה לאדהאמ"צ פכ"א (לט,א ואילך). סידור שער התפילין (ח,ד). ד"ה ויהי בעצם היום הזה תרנ"ה (סה"מ תרנ"ה עמ' עא ואילך). ובכ"מ.

שייצא משביעת רצונו וכו': ראה לקו"ש חט"ז עמ' 273. וש"נ. "היום יום" ל' סיוון (עמ' סו).

בכל מאודך: ואתחנן ו,ה. וראה תו"א מקץ לט, ג-ד. דרמ"צ קכג,ב. קס,ב. ד"ה צאינה וראינה תר"ס. ובכ"מ. וראה ספר הערכים-חב"ד ערך אהבת ה' – בכל לבבך, נפשך ומאודך ס"ד. וש"נ.

"מסירות נפש", "מסירת הרצון": תו"א שם לו,ב. ובכ"מ.

אפילו כאשר האדם עומד בדרגא נעלית... להגיע לדרגא נעלית יותר: להעיר מתורת הבעש"ט (כש"ט – הוצאת קה"ת – הוספות סי' יד. וש"נ) עה"פ (שמות ג, ב-ג) וירא מלאך ה' אליו גו' אסורה נא גו' – בסיום וחותם התורה שם.

ובלשון הכתוב: תהילים פד,ח. וראה ברכות בסופה. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ה ס"א. וש"נ.

השם נתן לו "כוח לעשות חיל": עקב ח,יח.

הציווי... (ואת הכוח: שהרי אינו מבקש אלא לפי כוחן – במדב"ר פי"ב, ג.

כדבעי: ראה כתובות סז, רע"א.

החיוב להזכיר... יציאת מצרים: רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. שו"ע אדה"ז או"ח סי' סז ס"א.

לכאורה וכו': ראה גם ד"ה בכל דור ודור די"א ניסן ה'תשמ"א.

ב"לילה" של הגלות: ראה תו"א שמות נ, סע"ד ואילך: דהנה ארז"ל מזכירין יצי"מ בלילות, פי' בכל הגלויות ושעבוד הדומות ללילות. וראה גם תו"א וישב כח, ג-ד.

ה"חושך יכסה ארץ": ישעיה ס,ב. ובמצו"ד עה"פ: רצה לומר צרות יתרבו בעולם... יאיר לך אור הישועה.

עקבתא דמשיחא: ראה סוף מס' סוטה. ושם: בכל יום ויום מרובה כו'.

"פקע הגג": פסחים פה, סע"ב (בפסח דורות – שמקורו ונצטוו עליו בר"ח ניסן בפסח מצרים – בא יב,יד; שם, יז ובפרש"י).

ודבר זה שימש הכנה והקדמה ליציאת מצרים: להעיר ממכילתא (הובא בפרש"י) עה"פ בא שם, ו. – נתבאר בארוכה בלקו"ש חט"ז עמ' 114 ואילך.

לישועתך קיווינו כל היום: תפילת העמידה – ברכת את צמח דוד וכו'. וראה לקו"ש ח"כ עמ' 459. חכ"ה עמ' 274.

כל יום: גם בשבת ויו"ט (אף שלא באופן של צער, שחסר לו כו') – נוסף ע"ז שגם אז אומרים בכל תפלה "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".

מקווים ומתפללים ללא הרף שתבוא הישועה: וכמו שאומרים ב(כמה נוסחאות ד)תיקון חצות: עד מתי! וראה שיחת ש"פ משפטים וש"פ תשא ה'תשד"מ. ראה מדרש תהילים עה"פ (תהילים פג,ב) "אלוקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט א-ל", הובא ונתבאר באוה"ת לתהילים (יהל אור) עה"פ (עמ' רחצ). וראה גם ד"ה ויקם עדות דש"פ אחרי, שבת הגדול ה'תשד"מ.

וזרח בחושך אורך, ואפלתך כצהרים: ישעיה נח,י. ובמצו"ד כאן: בהיות בעולם חשכת הצרות יזרח אורך ולא תהיה נכלל עמהם וכו'.

כצהרים: ראה רד"ק עה"פ: כמו הצהרים שהוא חוזק אור היום.

"אפלתך" – שיא החושך: ראה בא י,כב. ובפרש"י.