חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:25 י"ד בכסליו התשפ"א, 30/11/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הכול מוביל ל"כי תישא"
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 608 - כל המדורים ברצף
הכול מוביל ל"כי תישא"
באמצע ההתוועדות בא משיח צדקנו
איגוד תלמידי הישיבות
פרשת כי-תישא
הלכות ומנהגי חב"ד

לאחר שהתורה מסיימת לספר על ציווי ה' על מעשה המשכן ולפני שמשה מוסר זאת לבני ישראל, מפרטת התורה שלושה שלבים כלליים במילוי הכוונה העליונה * שלב ראשון – קבלת הלוחות הראשונים, שלב שני – שבירת הלוחות, שעניינה להביא לעלייה נעלית יותר, ושלב שלישי – קבלת הלוחות האחרונים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בפרשת כי תישא מצינו דבר חידוש:

בפרשה זו מדובר אודות עניינים מן הקצה אל הקצה – הלוחות הראשונות1, חטא העגל ושבירת הלוחות2, התיקון וכפרה על החטא על-ידי תפלת משה3, ראיית משה כבודו של הקב"ה4, י"ג מידות הרחמים5, נתינת לוחות האחרונות6, עד להסיום אודות "קרן עור פני משה"7. דאף-על-פי שעניינים אלו הם מאורעות שאירעו בהמשך אחד, הרי נוסף לכך שיש להבין מדוע התורה (מלשון הוראה8) מספרת לנו באריכות אודות העניינים הבלתי רצויים (ובפרט דלכאורה: מאי דהווה הווה9, ואפילו "בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב"10) הרי הם עניינים שונים לגמרי, מן הקצה אל הקצה, בריחוק הערך הכי גדול ביניהם:

הלוחות הראשונות הם עניין הכי נעלה שניתנו מלמעלה, "הלוחות מעשה אלוקים והמכתב מכתב אלוקים"11, שבירת הלוחות (בגלל מעשה העגל) הוא ירידה שאין כמותה, י"ג מידות הרחמים וראיית משה בכבודו של ה' – עניין הכי נעלה, ולאחר מכן נתינת לוחות האחרונות – סוג לוחות אחר לגמרי ("פסל לך"12, מעשה ידי משה), שבאו בגלל החטא ושבירת הלוחות הראשונות, וניתנו בזמן שונה [נתינת לוחות הראשונות בסוף ארבעים יום הראשונים, ונתינת לוחות האחרונות – בסוף ארבעים יום האחרונים, ביום-הכיפורים13], ואף-על-פי-כן באים כאן כולם בפרשה אחת, בהמשך אחד. שמזה מובן שנוגע לידע שכולם הם חלק מהמשך עניינים אחד.

ב. השאלה מתחזקת עוד יותר מצד שם הפרשה – "כי תישא"14:

ידוע15 ששם הפרשה מורה על תוכן כל הפרשה. ועל-פי זה צריך ביאור בנוגע לפרשתנו: שם הפרשה ("כי תישא") קאי בפשטות רק על הציווי בתחלת הפרשה לתת מחצית השקל, ואין לו שייכות כלל לרוב הפרשה – כמדובר לעיל, שרוב הפרשה מדברת אודות עניינים אחרים לגמרי, שלכאורה אין להם כל שייכות להתחלת הפרשה!

יתירה מזו: מעשה העגל – שתופס חלק חשוב מהפרשה – הרי הוא ירידה שאין כמותה, שעל-ידי זה "חזרה זוהמתן"16 מחטא עץ הדעת17 (לאחרי ש"פסקה זוהמתן" במתן-תורה18), עד שזהו ראש ושורש דכל החטאים, כמו שכתוב19 "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם", "תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העוון הזה עם שאר העוונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון העגל" – בדיוק להיפך מתוכן (שם הפרשה – ) "כי תישא את ראש בני ישראל", הנשיאת ראש ועליית בני ישראל20!

ג. הביאור בכל זה יובן בהקדים שבכל פרשה (מג"ן פרשיות21) בתורה יש עניין מיוחד בפני עצמו בה היא נחלקת משאר הפרשיות. כמובן גם מזה שקורין כל פרשה (מתחילתה ועד סופה22) רק פעם אחת בשנה.

ועל-דרך זה בנוגע לפרשת כי תישא: יחד עם זה שכי-תישא היא פרשה בפני עצמה, הרי הוא פרשה נפלאה שיש בה חידוש (לגבי כל שאר הפרשיות) שהיא כוללת בתוכה את כל סדר ההשתלשלות, מתחלתו ועד סופו. החל כפי שהוא בתורה (שממנה הוא סדר השתלשלות העולמות23) – כל התורה כולה מהתחלת התורה עד לסיום התורה. ובמילא כוללת הפרשה את כל העניינים כולם.

– בכל עניין בתורה אפשר למצוא את כל העניינים, כמאמר חז"ל24 "הפוך בה והפוך בה דכולא בה", דיש לומר שקאי לא רק על כללות התורה, אלא גם על כל עניין פרטי בתורה, ועל-אחת-כמה-וכמה פרשה שלימה – אבל ברוב העניינים ה"כולא בה" נמצא רק ברמז וכיוצא בזה וצריך למצוא ולגלות זאת (על-ידי יגיעה "הפוך בה והפוך בה"); מה-שאין-כן בפרשת כי תישא החידוש הוא, שה"כולא בה" נמצא שם בגלוי, באופן דתורה שבכתב – בכתב בגלוי.

ד. והעניין:

הקב"ה קבע שכל העניינים נחלקים בכללות לשלושה: ראש, תוך (אמצע) וסוף25. לכל לראש בא הראש והתחלת הכל – שכולל בתוכו (כוונת ותכלית) כל הדבר. לאחר מכן – בא הדבר עצמו, התוך והאמצע, שעל-ידו נעשה התכלית (כי "סוף מעשה במחשבה תחילה"26).

ובכללות הרי זה נחלק בג' העניינים של א) תורה – היסוד והתחלת כל העניינים, כדברי חז"ל27 ש"תורה נקראת28 ראשית דרכו", כי היא קדמה לעולם29, וזהו התכלית והכוונה דכל העניינים, "בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית"27. ב) בריאת העולם (וסדר השתלשלות בכלל) והעבודה בבריאה כדי למלאות את תכליתה (בשביל התורה), ג) גמר ושלימות הכל – בגאולה האמיתית והשלימה, כשמתמלא "תכלית ושלימות בריאת עולם הזה שלכך נברא מתחילתו"30.

ויש לומר, שג' עניינים אלו מרומזים בשלושת האותיות הראשונות א' ב' ג': כל התורה כלולה בעשרת הדברות31 הכלולים בתיבה הראשונה "אנוכי"32 הנכללת ומתחילה באל"ף33. בריאת העולם – "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"34 – מתחיל בבי"ת35, כי ב"בי"ת נברא העולם", כמבואר בחז"ל36. וראש התיבה דגאולה – האות גימ"ל.

ובפרטיות יותר ישנם ג' עניינים אלו בסדר השתלשלות הבריאה עצמה: א) קודם כול – עלה ברצונו יתברך לברוא את העולם. ב) הבריאה בפועל. ג) שלימות הבריאה – בגאולה העתידה – על-ידי "מעשינו ועבודתינו" להמשיך ולגלות אלוקות בעולם37. ובלשון הקבלה והחסידות38: א) לכל לראש, אור אין-סוף ממלא כל המציאות – אור אין-סוף לפני הצמצום. ב) לאחרי זה – צמצום האור כך שנשאר חלל ומקום פנוי. וכוונת הצמצום היא בשביל הגילוי – שיהיה גילוי אלוקות בעולם, עד שמגיעים אל ג) שלימות הגילוי, שממשיכים בתוך החלל ומקום פנוי – אור אין-סוף, עד לאור אין-סוף הבלי-גבול שלפני הצמצום, עד שנעשה – דירה39 לו יתברך – לו לעצמותו40 – בתחתונים.

ה. ויש לומר שמכיוון שכל העניינים נמשכים על-ידי התורה (ה"דיפתראות ופינסקאות" של העולם, ו"אסתכל באורייתא וברא עלמא"23) – לכן נחלקת התורה עצמה בהתאם לג' עניינים אלו:

א) התחלת התורה היא "בראשית" שזה כולל – לא רק התחלת הבריאה, אלא לכל לראש האל"ף (ראשית) של התורה שקדמה לעולם, שכן "בראשית" פירושו "בשביל התורה שנקראת ראשית" (כנ"ל). וכמודגש גם בבי"ת (ד"בראשית") עצמו, שבי"ת "מכריז" שהוא בא כשני לאחר האל"ף – האל"ף (אנוכי) דתורה.

ב) "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"  – בריאת העולם [ובפרטיות – ישנם בזה גופא ג' דרגות, כנ"ל], ולאחרי זה המשך כל הפרשיות שבתורה, בם מדובר אודות המשך סיפור המאורעות בעולם והעבודה למלאות את הכוונה דבריאת העולם (בשביל התורה) – כמסופר ומצווה בארוכה דכל הפרשיות דחמשה חומשי תורה.

עד ג) סיום התורה, בה מדובר על כך שה' מראה למשה "עד היום האחרון"41, עד לסיום ממש – "לכל האותות והמופתים גו' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל"42 – סיום ושלימות התורה, שקשורה לשלימות דהגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו (שמשה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון43), כשיהיה השלימות דגילוי אלוקות ("האותות והמופתים") "לעיני כל ישראל", כמו שכתוב44 "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

ו. ויש לומר שג' עניינים אלו – נמצאים בגלוי בפרשתנו:

א) הלוחות הראשונות – שעליהם חקוק עשרת הדברות הראשונות45 שנאמרו במתן-תורה (החל מהאל"ף ד"אנכי"), הם האל"ף (ההתחלה ויסוד) דכל העניינים, כולל כל בריאת העולם, שנברא "בשביל התורה שנקראת ראשית".

ב) הירידה דחטא העגל שהביאה לשבירת הלוחות – רומזת על עניין הבי"ת, הירידה הכללית בעולם ("בראשית ברא גו'"), שנותנת מקום לעניין החטא והשבירה כו', כידוע46 שחטא העגל (שקשור לחטא הראשון, כנ"ל) בא כתוצאה מצמצום הראשון ושבירת הכלים ולאחרי זה קטרוג ומיעוט הלבנה, ולאחרי ריבוי השתלשלות וצמצומים ופרסאות כו' – הרי זה נותן מקום לעניין של חטא בפועל ר"ל.

והכוונה בזה היא, שעל-ידי העבודה למטה, אפילו במצב של ירידה, ימלאו את כוונת הבריאה, "בשביל התורה" (כדלקמן).

ג) הלוחות האחרונות מבטאים את עניין הגימ"ל – העלייה שבאה על-ידי הירידה ושבירת הלוחות:

חז"ל47 מפרשים על "לעיני כל ישראל" (בסיום התורה) דקאי על שבירת הלוחות שמשה "נשאו"48 לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר49 ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר50 אשר שברת, יישר כחך ששברת". ולכאורה: מהו העילוי משבירת הלוחות עד שהקב"ה יאמר על כך "יישר כוחך"?!

ויש לומר הביאור בזה50: כשם שעל-ידי חטא העגל ניתווסף בבני ישראל המעלה דבעלי-תשובה52 [ובגלל זה היה החטא, כדלקמן], שלמעלה מעבודת הצדיקים ("מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אינם עומדין"53, עד שאין "יכולין לעמוד בו"54) – כך גם בנוגע לשבירת הלוחות (המסובב דחטא העגל), שהטעם (פנימי) על כך הוא בכדי שעל-ידי זה יתווסף עילוי בתורה – הלוחות האחרונות שיש בהם מעלה לגבי הלוחות הראשונות, כדברי חז"ל55 שהקב"ה אמר למשה רבינו (על זה שהצטער על שבירת הלוחות) "אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות, מדרש ואגדות... כפליים56 לתושיה". וכדברי הגמרא57 "אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שנאמר58 כי ברוב חכמה רוב כעס", "לפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה להטריחן יותר"59.

ז. וכל ג' עניינים אלו בפרשת כי-תישא באים בהמשך אחד. ולכאורה: כיצד אפשר להשוות את הלוחות הראשונות (שניתנו מלמעלה) לחטא ושבירת הלוחות שבאה בגלל חיסרון למטה (דאף-על-פי שזה מביא לאחרי זה לעלייה נעלית יותר, הרי זה בא על-ידי חטא האדם)?

ויש לומר הביאור בזה:

ג' העניינים ושלבים הנ"ל הם סדר שהקב"ה קבע, שכל העניינים יתחלקו לשלוש – אל"ף, בי"ת וגימ"ל (ראש, תוך וסוף): שלאחר ראשית העניין (אל"ף) יבוא אמצע העניין (בי"ת) ועל-ידו מתמלאת התכלית, ודווקא זה מביא לגמר ושלימות העניין (גימ"ל), כמדובר לעיל.

ויש לומר שדרגת הבי"ת היא לא רק בנוגע לכללות הבריאה (הצמצום), אלא גם בנוגע לתוצאות שבאים מזה, עד לעניין החטא ושבירה כו' (שנעשה על-ידי הצמצום כו', כנ"ל ס"ו).

כפי שחסידות60 מבארת את מאמר חז"ל61 על הפסוק62 "נורא עלילה על בני אדם", שחטא עץ הדעת בא על-ידי זה ש"עלילה נתלה בו" (באדם הראשון) – שזה ש"לפעמים גובר הרע דיצר הרע על האדם ויחטא" הרי זה משום ש"מלמעלה הסיתו עליו היצר הרע להביאו לחטא זה"63.

שכן בני-ישראל מצד עצמם אינם שייכים כלל וכלל לעניין החטא חס ושלום64, וכל העניין בא רק בגלל זה שהקב"ה בחסדו הגדול רצה להביא את בני ישראל לעלייה הכי גדולה (למעלה מצבם ממצד עצמם), לכן "עלילה נתלה בו" ונעשית ירידה לפי שעה (על-דרך מה שנאמר "ברגע קטן עזבתיך"65) ובחיצוניות (רק למראה עיניים), בכדי להביא את העלייה שלא בערך, ולא רק עלייה לרגע קטן (כנגד "רגע קטן עזבתיך"), אלא עלייה נצחית שאין אחריה גלות66, ואדרבה – מיתווספים עוד עליות, עלייה אחר עלייה עד אין קץ, "יילכו מחיל אל חיל יראה אל אלוקים בציון"65.

נוסף להכלל שכל ירידה היא צורך עלייה, הרי בנוגע לבני ישראל – הירידה עצמה לאמיתתה היא אינה ירידה, אלא הדרך לעלייה נעלית יותר שלא בערך.

ועל-דרך זה בנוגע לחטא העגל (שבדוגמת חטא עץ הדעת) – כמפורש בגמרא66, ש"לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה", "לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה", אלא "גזירת המלך היתה כו' כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה"67.

כמודגש גם בכך שהבי"ת (ד"בראשית") – שכולל את הירידה והחטא – מצד עצם עניינו מבטא שקודם לזה בא האל"ף (דאנוכי), היינו שהבי"ת (הירידה בחיצוניות) היא באמת רק שלב שני שבא לאחר האל"ף ומוליך לגימ"ל (הגאולה).

ח. על-פי זה מובן שכל ג' העניינים בפרשה – לוחות הראשונות, לוחות האחרונות ואפילו חטא העגל ושבירת הלוחות שבינתיים – הם חלק מסדר ופרשה אחת "כי תישא", ויתירה מזו – עניין אחד ממש, שתוכנו – "כי תישא", הנשיאת ראש ועלייה דבני ישראל68. אלא שהעניין נחלק לג' שלבים ודרגות: אל"ף, בי"ת וגימ"ל, ג' עניינים ואופנים בביטוי נשיאת ראש בני ישראל:

(אל"ף) לוחות הראשונות, שפעלו בפשטות עליית בני ישראל במתן-תורה. (בי"ת) החטא ושבירת הלוחות ("יישר כוחך ששברת"), שפעל את עניין התשובה ("פתחון פה לבעלי תשובה"), החל מהתשובה דבני ישראל אז, כולל גם – העניין הכי נעלה דגילוי כבודו של הקב"ה למשה וגילוי י"ג מידות הרחמים ("סדר בקשת רחמים"60), וזה הביא לאחרי  זה (גימ"ל) – העלייה הכי גדולה דלוחות האחרונות, כולל – הגילוי הכי נעלה ד"קרן עור פני משה" (כדלקמן), עד לשלימות הגילוי שלהם בגאולה האמיתית והשלימה.

ועל-פי זה יש לומר גם הטעם לכך שעניין הלוחות וכו' מסופר כאן בפרשת תישא – לאחר הציווי על מעשה המשכן (אף-על-פי ששבירת הלוחות היתה מקודם, כפירוש רש"י הנ"ל) – כי, עשיית המשכן ("ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"70) היא הכוונה דכל סדר ההשתלשלות, למלאות את ה"נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים"71, על-ידי זה שמגלים בעולם – שתכליתו היא "בשביל התורה ובשביל ישראל", כפי שיהיה בשלימות בבית-המקדש השלישי, מקדש אד' כוננו ידיך"72.

ומשום כך: לאחרי שהתורה מסיימת לספר אודות ציווי ה' למשה על מעשה המשכן (בפרשת תרומה, תצווה ותחילת פרשת תישא), לפני שמשה מוסר זאת לבני ישראל (בפרשת ויקהל) – מספרת התורה ג' שלבים כלליים שישנם במילוי הכוונה: אל"ף – הלוחות הראשונות, בי"ת – הירידה ושבירת הלוחות שעניינה הוא – להביא עלייה נעלית יותר, עניין הגימ"ל – הלוחות האחרונות.

(מהתוועדות כ"ק אדמו"ר בלילות ג', ד', ה' ועש"ק ויום שבת-קודש פרשת כי-תישא, י"ד-י"ח אדר ראשון ה'תשנ"ב. תרגום מאידיש. התוועדויות תשנ"ב כרך ב, עמ' 341)

----------

1) לא,יח. לב, טו-טז.

2) לב,א ואילך.

3) שם,ל ואילך.

4) לג,יז ואילך.

5) לד,ה ואילך.

6) שם,א ואילך.

7) שם,כט, ואילך.

8) ראה רד"ק לתהילים יט,ח. ועוד. וראה זח"ג נג,ב.

9) ע"ד יומא ה,ב. ועוד.

10) ב"ב קכג,א. וראה פסחים ג,א.

11) פרשתנו לב,טז.

12) שם לד,א.

13) פרש"י שם,כט.

14) כן נקראת ברמב"ם בסדר תפילות כל השנה בסו"ס אהבה.

15) ראה בארוכה לקו"ש ח"ה עמ' 57 ואילך. ועוד.

16) זוהר ח"א נב,ב. ח"ב קצג,ב. וראה תניא ספל"ו.

17) שבת קמו,א.

18) שבת שם. זוהר שם.

19) פרשתנו לב,לד ובפרש"י.

20) גם לפי פירוש חז"ל ש"תישא את ראש בני ישראל" (ע"י נתינת מחצית השקל) באה לכפר על חטא העגל (ירושלמי שקלים פ"ב סוף ה"ג. תנחומא פרשתנו י-יא. ועוד).

21) זח"א קד,ב. זח"ב רו,ב. תקו"ז תי"ג (כט,ריש ע"ב). סידור הרס"ג – קריאת התורה. ספר האורה לרש"י הל' ספר תורה סי' עג.

22) משא"כ חלקים מכמה סדרות קורין גם בזמנים אחרים בשנה (כמו הארבע פרשיות, קריאת מועדי השנה וכיו"ב).

23) ראה ב"ר בתחלתו. זח"ב קסא, א-ב.

24) אבות ספ"ה.

25) ראה גם שיחת ש"פ בהו"ב תש"נ ס"ד (ספר השיחות ח"ב עמ' 464) ואילך.

26) פיוט "לכה דודי".

27) פרש"י ורמב"ן ר"פ בראשית. וראה תנחומא שם ה.

28) משלי ח,כב.

29) שבת פח,א. ועוד.

30) תניא פל"ו.

31) ראה ירושלמי שקלים פ"ו ה"א. פרש"י משפטים כד,יב. תניא רפנ"ג. וראה תו"ש כרך טז מילואים ס"א. וש"נ.

32) כידוע שתיבת "אנוכי" כוללת כל הפרטים שבדיבור אנוכי (ראה פורת-יוסף (כג,ד) בשם הבעש"ט), ש"אנוכי ולא יהיה לך הם כללות כל התורה כולה" (תניא רפ"כ. וראה תו"ש יתרו כרך טז מילואים אות א. וש"נ), ויתירה מזו – שדיבור אנוכי כולל גם הדיבור לא יהיה לך (ראה "הדרן על הרמב"ם (קה"ת תשמ"ה) ס"ו).

33) ראה פנים-יפות (לבעל ההפלאה) יתרו כ,ב.

34) ר"פ בראשית.

35) והטעם שהתחלת התורה ובריאת העולם אינה באות אל"ף (דאנוכי), ראשון כל האותיות, ואל"ף דאנוכי קדמה לעולם והוא תכלית הבריאה – ראה לקמן סעיף ו. והתיווך עם הביאורים בזה במדרשי חז"ל שבהערה הבאה והביאור ע"ד החסידות (אוה"ת בראשית תקסו,א. וראה לקו"ת ראה יט,ב. ועוד) – ראה שיחת ש"פ שלח תשמ"ז ס"ז ואילך.

36) ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב. ב"ר פ"א,י.  תנחומא (באבער) יתרו טז. ועוד – הובאו בתורה-שלימה ר"פ בראשית.

37) ראה תניא רפל"ז.

38) ראה ע"ח בתחלתו. המשך תרס"ו בתחלתו. ובכ"מ.

39) ראה תנחומא נשא טז. ועוד. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

40) רראה סה"מ תקס"ה ח"א עמ' תפט. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב עמ' רמא הערה 32.

41) ספרי ור"י ברכה לד,ב.

42) ס"פ ברכה (לד,יא-יב).

43) ראה שמו"ר פ"ב,ד. שם,ו. זח"א רנג,א. שער הפסוקים פ' ויחי. תו"א משפטים עה,ב.

44) מיכה ג,טו.

45) ראה שיחת ש"פ יתרו שנה זו הערה 10. וש"נ.

46) ראה ד"ה על כן יאמר תרצ"א (סה"מ קונטרסים ח"א קצא,ב ואילך). ד"ה באתי לגני תשל"א. וש"נ.

47) ספרי ורש"י ס"פ ברכה.

48) ל' רש"י  שם.

49) עקב ט,יז.

50) פרשתנו לד,א. עקב י,ב.

51) ראה גם לקו"ש ח"א עמ' 240 ואילך.

52) ראה ע"ז ד,סע"ב – נעתק לקמן בפנים.

53) ברכות לד,ב.

54) רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.

55) שמו"ר רפמ"ו.

56) איוב יא,ו.

57) נדרים כב,ב ובפרש"י שם. וראה אוה"ת פרשתנו עמ' ב'נז. המשך תרס"ו עמ' פז ואילך. סה"מ תש"ו עמ' 36 ואילך. ועוד.

58) קהלת א,יח.

59) פרש"י נדרים שם.

60) תו"ח תולדות ד"ה ויתן לך פ"י ואילך (יג,א ואילך). ובכ"מ (נסמן בלקו"ש חי"ח עמ' 395 הערה  45).

61) תנחומא וישב ד.

62) תהילים סו,ה.

63) ל' התו"ח שם.

64) ובלשון הזהר (ח"ג יג,רע"ב. טז,א) "נפש  כי תחטא – תווהא".

65) תהילים פד,ח.

66) ע"ז ד,סע"ב.

67) פרש"י שם.

68) והרי "כי (תישא)" הוא גם לשון ודאי (ראה גיטין צ,א ובפרש"י שם).

69) פרש"י פרשתנו לג,יט.

70) תרומה כה,יח.

71) ראה במדב"ר פי"ג,ב: אימתי שרתה השכינה בארץ ביום שהוקם המשכן.

72) בשלח טו,יז.


   
תגובות
1.
אשר שיברת
לוי א-14/05/10 16:19

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)