מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1001- כל המדורים ברצף
	כשמתקנים למעלה, מסתדר למטה
	יש חדש
	זיתים או שמן
	מן המעיין - פורים
	פלפולי פורים
	"ונהפוך הוא" באמצ'סלב
	סילוק הספקות
	בציפיה לגאולה
	הסיפור שמאחורי ה'תחביב'
	פרשת 'זכור'

הגיליון השבועי לכל יהודי
מס' 1001, ערב שבת פרשת תצווה, זכור, י' באדר ה'תשס"ו (10.3.2006)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

כשמתקנים למעלה, מסתדר למטה

מרדכי השקיע את עיקר כוחו בתיקון הפרצה הרוחנית. הוא היה בטוח שכאשר עם-ישראל יתקן את השורש הרוחני של הגזרה, יסתדרו הדברים גם במישורים הטבעיים

רבים זוכרים את הסערות שהתחוללו בארץ כאשר רבנים הצביעו על בעיות רוחניות שיכולות להיות סיבה לצרות שהתרגשו עלינו. התגובה הציבורית הייתה קשה. דיברו על אותם רבנים כמי שמנהלים את פנקסיו של הקב"ה. בעקבות זאת נזהרים כיום מלהתבטא בסגנון כזה.

ייתכן שהזעם שהתעורר נבע מכך, שהציבור הבין כאילו מישהו מפשפש בחטאיו של הזולת ומטיל את האשם על אחרים. ברור שלא זו הכוונה. בעת צרה אנחנו נדרשים לחשבון-נפש עצמי ולא להכות 'על חטא' על חזהו של הזולת. "נחפשה דרכינו ונחקורה", נאמר; כולנו יחד נחפש ונחקור. אבל עצם החיפוש אחר ליקוי רוחני כמי שיכול להיות עילה לצרה ולאסון – הוא יסוד ביהדות.

לא יד המקרה

התורה קובעת, שכאשר מתרגשת צרה על הציבור אין לומר שזו יד המקרה, אלא הציבור חייב לפשפש במעשיו ולתקן את דרכיו, כי ייתכן שזה איתות מהקב"ה, כדי שניטיב את דרכינו. ברור שכל אחד ואחת חייבים לבחון את מעשיהם-הם, אולם רבנים וראשי-הציבור נדרשים לעשות את חשבון-הנפש של הציבור ושל הקהילה.

כך פעל מרדכי היהודי בימי גזרת המן. כאשר נודע לו על גזרת ההשמדה, פנה בראש ובראשונה לכיוון הזעקה והתשובה. הוא הזעיק את העם לתפילה לקב"ה ועורר את היהודים לתשובה. רק אחר-כך התפנה לעסוק בדרכים הטבעיות לביטולה של הגזרה, וגם כאן הוא אומר לאסתר המלכה שתיתכן אפשרות ש"רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר".

מרדכי היה יכול לתלות את הסיבות לגזרה במהלכים טבעיים - שנאתו של המן הרשע ליהודים, קנאתו במרדכי היהודי, יהירותו ושחצנותו, קלות-דעתו של המלך אחשוורוש ונטייתו לקבל שוחד ("עשרת-אלפים כיכר כסף"). לכאורה היה צריך למקד את כל פעילותו בכיוונים האלה. אבל הוא מפנה את עיקר מאמציו לתחומים אחרים לגמרי.

מרדכי הבין, שהסיבות הטבעיות כשהן לעצמן עדיין אין בכוחן להמיט גזרה נוראה כזאת על עם-ישראל. הוא ידע, כי הגזרה מוכיחה שנפגעה חומת-המגן האלוקית השומרת על עם-ישראל. הוא גם שיער שהסיבה לכך היא, כפי שאומרים חז"ל, מפני ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע". ההשתתפות ההמונית של היהודים בסעודת אחשוורוש, היה בה משום הפניית עורף לה' ולתורתו.

לכן השקיע מרדכי את עיקר כוחו בתיקון הפרצה הרוחנית ובביצורה של חומת-המגן הרוחנית. הוא קרא לתשובה, לצום, לתפילה ולזעקה לקב"ה. הוא היה בטוח שכאשר עם-ישראל יתקן את השורש הרוחני של הגזרה, יסתדרו הדברים גם במישורים הטבעיים, בדרך זו או בדרך אחרת.

להחזיר את הברכה

כאשר שבו היהודים אל אביהם שבשמים, החל הגלגל להסתובב לכיוון השני באותה פתאומיות דרמטית. המן בא אל אחשוורוש שמח וטוב-לב, כדי לקבל אישור פורמלי פעוט לתלות את מרדכי, ופתאום נצטווה להרכיב את מרדכי על סוס מלכות ברחובות העיר ולקרוא לפניו: "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". כעבור זמן קצר כבר היה תלוי על העץ אשר הכין למרדכי.

גם אנו שרויים כיום במציאות קשה. התחזקותם של שונאי-ישראל בעולם הערבי אמורה להדאיגנו. אנחנו המדינה היחידה בעולם שמיליוני בני-אדם חולמים על השמדתה - "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים" (היו-לא-תהיה). ודאי שצריך לפעול באמצעים הביטחוניים והמדיניים כדי להגן על חיי היהודים, אבל חשוב מזב  להחזיר לנו את הברכה האלוקית. זאת אפשר להשיג רק על-ידי חיזוק היהדות שלנו, של כולנו.

ההתחזקות הרוחנית תביא מיד להתעשתות של המנהיגות המדינית והצבאית, עד שנזכה ל"ונהפוך הוא" החשוב ביותר - מהפך הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

 יש חדש

מבצע פורים

בימים האלה נשלמות ההכנות למבצע הרחב שיקיימו צעירי-חב"ד בימי הפורים, לזיכוי המוני בית-ישראל במצוות הפורים. יחולקו מאות-אלפי שקיות של משלוחי-מנות, ופעילי חב"ד יקראו את המגילה ויביאו את שמחת החג. צוותים חינוכיים מבקרים בימים האלה בבתי-ספר רבים ברחבי הארץ, ומנחילים לילדים את תודעת הפורים ומצוותיו. צעירי-חב"ד גם הוציאו-לאור מאות-אלפי עותקים של עלוני-הסברה צבעוניים לחג, למבוגרים ולילדים, וגם בשפה הרוסית.

יריד חוויות הפסח

החלה ההרשמה ליריד 'חוויות הפסח' של צעירי-חב"ד. הפעילות מיועדת לתלמידי גני-ילדים ובתי-ספר יסודיים, ומקנה להם שלל חוויות הקשורות בחג, ובכלל זה התנסות אישית בלישת הבצק ובאפיית מצה, לצד סיור במאפיית המצות שבכפר-חב"ד, הגדולה בעולם. כמו-כן ייהנו הילדים ממופע אינטראקטיבי עם שלומי לניאדו ויהושע שגיא ('סתם'), שיקנו להם את ערכי החג ומנהגיו בהפעלה, בשיר ובהומור. היריד יהיה פתוח אי"ה מכ"ו באדר (26.3) עד ו' בניסן (4.4). הביקור בתשלום, וכל ילד מקבל שי - מצה באריזה אישית מהודרת, הגדה של פסח וחוברת תצלומי חג מרהיבה. חובה להירשם מראש ומומלץ להקדים. טל' 03-9607588.

להבין את פורים

מכון קול מבשר מגיש לקראת ימי הפורים תקליטור ובו שש הרצאות מרתקות על מהותו של פורים, מפי הרב יחזקאל סופר. ההרצאות מוקלטות בפורמט MP3 (להאזנה במחשב או בנגן מתאים). מחיר התקליטור 10 ש"ח בלבד. טל': 04-6974503.

שולחן שבת

זיתים או שמן

פרשתנו נפתחת בציווי ה' בעניין השמן שבו תודלק מנורת המשכן: "ואתה תצווה... ויקחו אליך שמן זית זך, כתית למאור". משמעותה של המילה "זך" אינה ברורה – האם הכוונה שהזית יהיה זך או שהשמן צריך להיות זך.

האבן-עזרא מפרש שהציווי הוא שהזיתים שמהם מפיקים את השמן צריכים להיות שלמים ונאים. לדבריו, צריכים לקחת את "הגרגרים שאין בהם עיפוש, או שלא נאכלה קצתם, וממנו יעשו שמן למאכל מלכים". לעומתו, רש"י סבור שהציווי הוא שהשמן יהיה זך – "בלי שמרים".

אין זיתים במדבר

ההוכחה של רש"י לפירושו היא מהעובדה שהציווי הזה נאמר לבני-ישראל במדבר. באותו זמן לא היו להם זיתים, אלא היה להם שמן שהוציאו עמם ממצרים. מכאן שהציווי הוא להשתמש בעבור המנורה בשמן זך, בלי שמרים.

הוכחה נוספת מביא רש"י מהמשנה המתארת את מסיק הזיתים בעבור המקדש: "מגרגרו בראש הזית". כלומר, נוטלים את הזיתים הצומחים בראש האילן. מכאן ראיה שהעיקר הוא איכות השמן, שכן מעלתם של הזיתים הצומחים בראש האילן היא בכך שהם קולטים יותר שמש, מבשילים טוב יותר, ושמנם איכותי יותר; אבל מבחינת שלמות הזיתים עצמם, דווקא הזיתים הללו חשופים יותר לפגיעת עופות וכדומה. אלא שהעיקר הוא שהשמן יהיה זך.

הטוב והמובחר

מדברי רש"י אפשר ללמוד גם דבר מופלא בהלכה. הרמב"ם קובע, שכל דבר שהאדם עושה לשמו של הקב"ה צריך שיהיה "מן הנאה והטוב". אך יש מקום לברר אם חובה זו חלה רק על שלב הנתינה – שהדבר שהאדם נותן יהיה מהטוב ומהמובחר – או גם על שלב ההכנה, שגם הכנת הדבר תהיה מהטוב ומהמובחר.

מדברי אבן-עזרא אפשר להבין, שדין זה חל גם על שלב ההכנה, ולכן ציוותה התורה שהזיתים שמהם מפיקים שמן למאור יהיו שלמים ומובחרים. לעומת זה, מדברי רש"י עולה שהעיקר הוא שהנתינה תהיה מובחרת, ולכן לא חשובים הזיתים אלא חשוב שהשמן עצמו, שבו מדליקים את המנורה, יהיה "שמן זית זך".

מבט פנימי

עניין זה מתבאר גם על-פי פנימיות הדברים. במבט חיצוני הזית הוא מר והוא מסמל את החשכה הרוחנית השוררת בעולם. חושך זה צריך 'לכתוש', כשם שכותשים את הזית, ואז הופכים את המרירות למתיקות. אבל אפשר להביט בזית במבט פנימי – כמקור השמן.

אבן-עזרא מדבר על הזית לפי פשטות העניינים, ומכיוון שאנו רואים מרירות, אנו נדרשים לזהירות מיוחדת בבחירת הזיתים, כדי שיוכלו להיות כלים ראויים לאור האלוקי. אולם רש"י רואה את פנימיות עניינו של הזית, השמן, המסמל את החכמה האלוקית, ולכן לדעתו אין צורך לנהוג זהירות בזיתים, אלא הזהירות צריכה להיות בשמן עצמו, שהחכמה תהיה נקייה מכל תערובת זרה.

(לקוטי שיחות כרך יא, עמ' 127)

מן המעיין

פורים

רואים מיד "איש יהודי"

"איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי" (אסתר ב,ה). כשמרדכי היה בשושן הבירה, ידעו מיד שאיש יהודי הוא. עוד קודם שידעו ששמו מרדכי, ראו מרחוק שהולך "איש יהודי".

(הרבי מליובאוויטש)

כוח האחדות

"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" (אסתר ג,ח). מעלתו של עם-ישראל שהכול מאוחדים. אמר המן לאחשוורוש: צריך לפזרם ולהפרידם בין העמים, ואז לא יהיה להם קיום.

(רבי בונם מפשיסחה)

הוא גדול ושמו גדול

"כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות" (אסתר ט,ד). יש מי ששמו הולך לפניו, אבל בעצם אין הוא אדם גדול; יש מי שהוא אדם גדול, אבל אין שמו הולך לפניו. מרדכי היה אדם גדול, וגם "שמעו הולך בכל המדינות".

(נחל אשכול)

ניסיון ושכרו

"ובביזה לא שלחו את ידם" (אסתר ט,י). זה היה ניסיון גדול לעניים ולחסרי-היכולת שלא לשלוח את ידם בביזה. בשכר זה זכו לדורות, שבכל פורים ייהנו ממתנות לאביונים, ללא כל בדיקה, בבחינת – "כל הפושט יד נותנים לו".

(רבי אברהם מרדכי מגור)

מחזיר פיקדון

"ומשלוח מנות איש לרעהו" (אסתר ט,כד). יכול אדם לחשוב שנתינתו לאביון היא משלו. מקדים אפוא הכתוב ואומר שהיהודי השני הוא "רעהו", ולכן הנותן אינו נותן משלו, אלא מחזיר פיקדון שהקב"ה הפקיד בידו כדי להעבירו לנזקקים.

(לקוטי שיחות)

תיקון הקטרוג

מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים נועדו לתקן את הקטרוג שהיה על עם-ישראל. המן טען ש"ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד", שעם-ישראל שרוי בפירוד לבבות, על כך באה מצווה זו, המחזקת את האחדות.

(שיחות קודש)

מיגון לשמחה

"והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה" (אסתר ט,כב). השמחה בחודש אדר היא על שהימים נהפכו "מיגון לשמחה". לכן השמחה של פורים היא בבחינת "עד דלא ידע", כי השמחה שבאה מהפך השמחה היא גדולה ביותר, בבחינת "יתרון האור מן החושך". 

(הרבי מליובאוויטש)

מדינות וטבעים

"מהודו ועד כוש" (אסתר א,ב). "הודו" מלשון הוד והדר, יופי ואור, ו"כוש" מלשון שחרות, היפוכו של האור. אחשוורוש מלך על מדינות בעלות אופי שונה ומנוגד בתכלית, והיה יכול להתאים את עצמו לכל מדינה, עד שבעשותו משתה עשהו "כרצון איש ואיש".

(התוועדויות תשד"מ)

אמרת השבוע

פלפולי פורים

ישב הרב של פורים והתפלפל: כידוע, משה רבנו נולד בז' באדר. נמצא שיום ברית-המילה שלו חל בי"ד באדר, יום הפורים. נשאלת אפוא השאלה כיצד נהגו אז, האם קראו תחילה את המגילה ואחר-כך הכניסו את הילד בבריתו של אברהם אבינו, או קודם מלו אותו ואחר-כך קראו את המגילה.

הוא שאל והוא תירץ: העיר גושן הייתה מן-הסתם מוקפת חומה מימות יהושע בן-נון, ואם-כן קראו בה את המגילה בט"ו באדר ולא בי"ד בו, וממילא אין כל שאלה.

נזדעק אחד הנוכחים: הלוא משה רבנו נולד מהול (כדברי הגמרא) ולא ערכו לו ברית מילה כלל!

"אם-כן יש לנו עוד תירוץ", השיב 'רב הפורים'...

 מעשה שהיה

"ונהפוך הוא" באמצ'סלב

הסיפור קרה בימי שלטונו של הצאר הרוסי. התעשייה הרוסית הייתה אז בשפל, ואיכות תוצרתה – ירודה. אין פלא אפוא כי רבים נשאו את עיניהם לסחורות מיובאות מארצות חוץ. אולם המכס שהטילו השלטונות על סחורה מיובאת היה גבוה כל-כך, עד כי רק העשירים היו מסוגלים לקנותה.

על רקע זה פרח ושגשג שוק ההברחות. השלטון הרוסי השקיע מאמצים רבים כדי להילחם בהברחות. פקחים חמורי-סבר שוטטו בשווקים וניסו לאתר סחורה מיובאת וללכוד סוחרים מעלימי מכס. מי שעבר על החוק ונתפס – נענש קשות.

יום אחד ייבאה קבוצת סוחרים יהודים מהעיר אמצ'סלב סחורה מחוץ לרוסיה. היבוא היה חוקי ועל הסחורה שולם המכס הדרוש. אולם סוחר צר-עין העליל עליהם כי סחורתם מוברחת וכי לא שולם עליה מכס. חיש-מהר הוזעקו למקום פקחים, שביקשו להחרים את הסחורה ולהובילה לתחנת המשטרה.

הסוחרים היהודים, ביודעם את נפש הפקחים שלפניהם, חששו כי ברגע שהסחורה תילקח מהם, יסירו הפקחים מעליה את התוויות המאשרות כי דמי-המכס אכן שולמו בעבורה, ואזיי יואשמו כמבריחים. "בדקו את הסחורה כאן, מול עינינו", דרשו הסוחרים וסירבו להניח לפקחים ליטול אותה עמם.

מפקד יחידת הפקחים זעם על 'חוצפתם' של היהודים. עד מהרה הזעיק למקום חיילים, כדי להגן על 'פקחים במצוקה'. בכך לא הסתפק האיש. הוא רקח מרקחת שלמה שנועדה להפליל את הסוחרים שהמרו את פיו.

המפקד ישב וחיבר דוח מפורט על "התנגדותם האלימה של הסוחרים המורדים מאמצ'סלב". אל הדוח צירף כמה רובים ישנים, שיצאו מכלל שימוש, והוסיף כי "זה הנשק שהוחרם מידי המורדים". את הדוח והממצאים המצורפים שלח בדחיפות לקצין המודיעין הראשי היושב בפטרבורג, והמליץ להעביר את העניין לטיפולו הזריז של הצאר בכבודו ובעצמו.

קצין המודיעין הראשי, שלא הצטיין באהבת ישראל יתרה, העביר את הדוח כמות-שהוא לטיפולו של הצאר. הצאר אך ראה את המילה "מורדים", ותגובתו לא איחרה לבוא. את הסוחרים היהודים מאמצ'סלב הורה להעניש בכל חומרת הדין. נוסף על כך גזר הצאר, כי אחד מכל עשרה מיהודי אמצ'סלב יגוייס לשורות הצבא.

תגובתו החריפה של הצאר הכתה את יהודי אמצ'סלב בהלם. הדי הפרשה חרגו בהרבה מתחומי אמצ'סלב והסבו דאגה עמוקה לראשי היהדות ברוסיה כולה. שהרי מעתה, לאחר שהאשמת-השווא נתקבלה ללא כל חקירה ודרישה, יהיו כל הסוחרים היהודים ברוסיה חשופים לעלילות דומות!

התכנסו המנהיגים והחליטו להפעיל את מלוא השפעתם בחלונות הגבוהים. בין השאר הצליחו להגיע אל שר-הפנים. השר, שחש פגוע מעצם העובדה שקצין המודיעין הראשי עקף את סמכותו והעביר מידע פנים-ארצי ישירות אל הצאר, בלי לשתפו וליידע אותו תחילה, היה נוח להשתכנע.

בפגישתו הבאה של שר-הפנים עם הצאר, סיפר לו האחרון על פרשת 'המרד באמצ'סלב' ועל אמצעי הענישה שהורה לנקוט נגד הסוחרים המעורבים ב'מרד' ושאר יהודי העיר.

"הלזה ייקרא מרד?!", תמה השר בקול-רם והוסיף, "סבורני, הוד מעלתו, כי תיאור המאורע לוקה בהגזמה פרועה". בינו לבין עצמו כבר החליט שר-הפנים לעכב את ביצוע הענישה.

בינתיים ניתנה שהות נוספת לראשי היהדות ברוסיה, אשר הוסיפו להפעיל את השפעתם על גורמים רמי-דרג במדינה. הם הגיעו ליורש העצר, הנסיך אלכסנדר, ולאחיו קונסטנטין, והצליחו לשכנעם כי מדובר בהאשמת-השווא. הם אף טענו באוזניהם, כי אם ייוודע בעולם שיהודי אמצ'סלב 'מרדו' בצאר, כדברי המלעיזים, יושם הצאר ללעג ולקלס וחוסנו של השלטון הרוסי כולו ייפגע.

בניו של הצאר העלו את הדברים לפני אביהם, אשר ניאות לשגר לאמצ'סלב שליח מיוחד, כדי שייכנס לעובי הקורה ויוציא את האמת לאור. לתפקיד נבחר הנסיך טרובוצקי. קודם צאתו לדרך נועד עמו שר-הפנים ומסר לו את נקודת-מבטו על הפרשה.

לנסיך טרובוצקי לא נדרש זמן רב כדי להבין כי פרשת ה'מרד' של הסוחרים היהודים באמצ'סלב בשקר יסודה. יתרה מזו, הוא אף גילה כי הרובים הישנים שצורפו לדוח שחיבר מפקד יחידת הפקחים, נגנבו על-ידו או על-ידי מי מאנשיו ממחסן נשק צבאי.

בתוך זמן קצר חיבר הנסיך טרובוצקי דוח משלו על האירוע. הדוח נשלח אל הצאר, וזה מיהר לבטל את העונשים שהטיל קודם-לכן על יהודי אמצ'סלב. לעומת זאת, מעליל העלילה לא יצא נקי מהפרשה. הוא הואשם בהטעיית הצאר ובבידוי עובדות וראיות, והוענש בהתאם.

ליהודי אמצ'סלב הייתה אורה ושמחה. היום שבו ביטל הצאר את העונשים הכבדים, היה להם לכעין פורים קטן.

 קירוב לבבות

סילוק הספקות

כאשר יהודי מתחיל להתקרב אל ה' ותורתו, הוא נתקל לא-אחת בתופעת הספקות. הוא מבין שדרך התורה היא הדרך האמיתית, מאמין בקב"ה, אבל ספק קטן מתחיל לנקר בליבו. איך מתמודדים עם הבעיה הזאת?

לכאורה, הפתרון הוא לספק הסברים ותשובות, שישללו את הספקות ויוכיחו את האמונה. אך האמת היא שבדרך זו אין כל ביטחון שהספקות אכן ייעלמו. השכל, מעצם טבעו, איננו מוחלט ואינו חד-משמעי. הטיעון המוחץ ביותר משאיר תמיד סדק קל לדעה המנוגדת. השכל יכול לטעון לכל היותר שיש הסתברות גדולה יותר שהאמת היא בצד מסויים. אין השכל יכול לשלול לחלוטין את האפשרות השנייה, וממילא גם אין בכוחו לסלק ספקות.

חולשת האמונה

תורת החסידות מלמדת, כי ספקות באמונה, כשמם כן הם - חולשה ורפיון-מה באמונה. כאשר האמונה חזקה ואיתנה, והיא מאירה בנפש בכוח ובעוצמה - אין שום ספקות. הספקות נוצרים כאשר האמונה חלשה, מעורפלת, מופשטת מדיי. על קרקע כזאת צומחים הספקות. הבעיה אינה של השכל, אלא של עוצמת האמונה. הספקות מלמדים על חולשת האמונה, והתחזקות האמונה תגרום ממילא לסילוק הספקות.

מסופר כי חסיד אחד התאונן לפני אדמו"ר ה'צמח-צדק', שנופלים לו ספקות באמונה. שאלו הרבי: "ומה אכפת לך?". נזדעק החסיד: "רבי! הרי יהודי אני!". השיב הרבי: "אם-כן, הרי זה בסדר"...

ועוד מסופר, כי יהודי אחד בא ל'צמח-צדק' והתאונן שיש לו ספקות באמונה. שאלו הרבי: "אתה מפחד מהצאר?". השיב האיש: "כן". שאלו שוב: "האם ראית פעם את הצאר?". ענה האיש: "לא, מעולם לא ראיתיו". הקשה הרבי: "אם-כן, מדוע אתה מפחד ממנו, מהי ההוכחה שהוא אכן קיים?". ענה האיש: "אחי סיפר לי שראה אותו פעם". הוסיף הרבי ושאל: "האם גם לי אתה מאמין?". השיב היהודי: "בוודאי". אמר לו הרבי: "ובכן"...

סיפורים אלה משקפים את דרך טיפולה של החסידות בתופעת הספקות. פחות לעסוק בדיונים פילוסופיים, יותר לחזק את האמונה הפשוטה. ואיך מחזקים את האמונה? על-ידי התורה; וליתר דיוק - על-ידי פנימיות התורה. התורה היא חכמתו של הקב"ה. היא המזון של הנשמה. כאשר יהודי לומד תורה כראוי ומתדבק בקדושתה - מתחזקים כוחותיה של הנשמה, וממילא מתחזקת גם האמונה.

מחיית עמלק

ספק בגימטרייה עמלק (240), ולכן מצווה למחותו. "בקדושה יש ודאות בכל דבר טוב - ודאות בתורה ובמצוות ובהשגחה פרטית, והכול מתוך התפעלות וחמימות. בא עמלק ומקרר ומטיל ספק בכל עניין אלוקי. קליפה זו של קרירות - אין לה תקנה, אלא שבירתה זוהי תקנתה. והשבירה היא - על-ידי קבלת עול מלכות שמים בדרך עבודה ויגיעה" (ספר המאמרים קונטרסים כרך א, עמ' קסד).

הרבי מליובאוויטש מייעץ באחת מאיגרותיו (איגרות-קודש כרך יז איגרת ו'רז) כיצד להתמודד מול הספקות שמחדיר העמלק בנפש: "הנקודה העיקרית בזה, לא לשום לב כלל לפיתויי היצר, וכשבא בתחבולה המביאה לקרירות להטיל ספק, הרי העצה והמענה צריכה להיות, שאין לו זמן פנוי להתעסק בטענות ומענות, כיוון שצריך הוא ללמוד, צריך לקיים מצווה פלונית ולהשפיע על חבריו וידידיו שגם הם יעשו את זה".

אלפי יהודים שסבלו מספקות באמונה חשו מיד בכוחה המרפא של החסידות. לאחר זמן-מה של לימוד תורת החסידות גילו, כי הספקות נמוגו; הם פשוט נעלמו. לא רק משום שהחסידות סיפקה תשובות שכליות לספקות (וגם זאת עושה החסידות בהצלחה גדולה), אלא בעיקר משום שהיא חיזקה את הנשמה ואת האמונה, וממילא לא היה עוד מקום לספקות. זה כוחה המופלא של תורת הבעל-שם-טוב, שהיא מסלקת ספקות ומאירה את הנשמה.

 בציפייה לגאולה

"וזהו תוקף הקדושה דפורים, שאמרו חז"ל שלא יתבטל לעולם. ואדרבה, לעתיד יתגלה עוד יותר, שכל קדושתו היא התגלות מעין דלעתיד. וסעודת פורים היא מעין הסעודה שלעתיד" (מחשבות חרוץ המשך אות יט)

 חיים יהודיים

הסיפור שמאחורי ה'תחביב'

את ר' אוריאל מושקוביץ (74) פגשנו בבוקר יום שישי, בחדר עבודתו בביתו שבבני-ברק. ניחוחות השבת כבר עולים מהתבשילים שמכינה רחל רעייתו, ואילו אוריאל רוכן על רדיד כסף ויוצר את יצירתו החדשה. על שולחנו כמה מיצירותיו, שהבולטת בהן היא נרתיק מרהיב עשוי כסף מוזהב למגילת-אסתר. "יום שישי הוא היום היחיד שבו אני יכול להתמסר לתחביב שלי", אומר אוריאל, איש חביב ונעים-סבר, העושה כל השבוע בבורסת היהלומים ברמת-גן, ובשעות הערב קובע עיתים לתורה.

מאחורי ה'תחביב' מסתתר, בעצם, סיפור חיים מופלא ומרגש, המחזיר אותנו יותר משבעים שנים לאחור. אוריאל נולד בשושן-פורים תש"ד להוריו, ר' בן-ציון ופרידה, בפרסבורג שבצ'כיה. ר' בן-ציון חונן בידיים טובות ובקול ערב. לפרנסתו היה צורף וגם חזן. כשמונה שנים לאחר מכן נמלטה משפחת מושקוביץ, שכבר היו בה אז חמש נפשות, מאימת הנאצים, להולנד.

מפגש משמים

כעבור שנתיים השיגה אותם יד הצוררים, והם נשלחו למחנה-המעבר ווסטרבורק. שם נפרדו דרכיהם: האב הובא למחנה הריכוז בוכנוולד והאם ושלושת ילדיה – למחנה הריכוז רוונסבריק. במשך כמה חודשים הגיעו לרוונסבריק גלויות ששלח ר' בן-ציון, ובהן סיפר על חייו במחנה. גלויות אלה שמורות עד היום בידי אוריאל. אחר-כך חדלו הגלויות ונותק הקשר בין שני חלקי המשפחה.

פרידה ושלושת ילדיה שרדו ושוחררו בברגן-בלזן. אחרי השחרור החליטה פרידה לחזור להולנד. "טסנו במטוס צבאי להולנד ונחתנו באיינדהובן", מספר אוריאל. "איש הצלב האדום שאל לשמנו. כאשר אמרה לו אימא את שם המשפחה, העיר לפי תומו כי 'לפני שלוש שעות הגיע לכאן גבר בעל שם משפחה כזה'. 'מה שמו הפרטי?', שאלה אימא, כולאת את נשימתה. הוא עלעל ברשימותיו ואמר, 'בן-ציון'.

חזן בן חזן

"אי-אפשר לתאר את עוצמת ההתרגשות בעת הפגישה עם אבא, שיד ההשגחה הוליכה אותו ואותנו לאותו מקום, כמעט באותה שעה. אבא סיפר כי השתתף ב'צעדת המוות' מבוכנוולד לטרייזנשטט. מבין כחמשת-אלפים אנשים שיצאו לצעדה סיימו אותה חיים כתשע-מאות בלבד".

לאחר המלחמה היה ר' בן-ציון החזן הראשי של בית-הכנסת הגדול באמסטרדם. אוריאל, שירש מאביו את כישרונותיו, הקדיש ארבע שנים ללימוד צורפות ובד-בבד שימש חזן בבתי-כנסת ברחבי הולנד. כשנפטר אביו (בשנת תשכ"ח) מילא את מקומו כחזן של בית-הכנסת הגדול (האם, פרידה, הלכה לעולמה לפני כארבע שנים, בהיותה בת תשעים ושלוש).

יצירות יודאיקה

אוריאל התחתן בארץ ושב להולנד, אך כשבנו ושתי בנותיו (כעת הורים לשישה-עשר ילדים) החלו להתבגר, הבין כי למען חינוכם ועתידם מוטב לגור בארץ. לאחר העלייה הפך את הצורפות לתחביב ולפרנסתו החל לעבוד בחיתוך יהלומים.

את ביתו של אוריאל מפארות יצירותיו – קופסה לאתרוג, קערת ליל-הסדר, לוח ספירת-העומר, כלי לבשמים, תליון לספר-תורה בצורת החושן ועוד. "בכל פעם שאני יוצר כלי חדש המשמש למצווה, ממלאת אותי חדווה ותחושה עמוקה של הודיה לקב"ה", אומר אוריאל.

אוריאל ויצירותיו: "תחושה עמוקה של הודיה לקב"ה"

 פינת ההלכה

פרשת 'זכור'

שאלה: מה המיוחד בקריאת פרשת 'זכור'?

תשובה: קריאת התורה בציבור כל השנה היא מדרבנן, מתקנת משה רבנו והשלמתה על-ידי עזרא הסופר. גם קריאת שתיים מתוך 'ארבע הפרשיות' הנקראות בחודש אדר ('שקלים' ו'החודש') היא מתקנת חז"ל. ואילו קריאת פרשת 'זכור' (ויש אומרים שגם פרשת 'פרה'), לדעת רבים מהפוסקים, היא מן התורה.

כך פסק אדמו"ר הזקן, שפרשה זו "היא חובה מן התורה שישמענה כל אדם מישראל".

נחלקו הפוסקים אם נשים חייבות לשמוע קריאה זו, לפי שאינן בנות כיבוש מלחמה. בדורותינו נהגו הנשים לבוא לבית-הכנסת לשמוע את הקריאה.

רבים נוהגים שאין מעלים קטן למפטיר זה, אף שהש"ץ קורא את הפרשה והוא מוציא את הציבור ידי-חובתו.

מי שלא שמע פרשת זכור, יש אומרים שיוצא ידי-חובה בשמיעת הקריאה של "ויבוא עמלק" בפורים. ויש הדורשים שימתין לפרשת תצא (שמסתיימת בפרשת 'זכור') ובקריאתה יכוון הש"ץ להוציאו ידי-חובתו.

מקורות: ב"ק פב,א. מגילה כט,א-ב. רמב"ם פי"ב מהל' תפלה. טושו"ע, נו"כ ומשנ"ב סי' תרפה ס"ז. שו"ע אדמו"ר הזקן סי' רפב סט"ז. אשי ישראל פל"ח ס"א, נטעי גבריאל הל' פורים פ"כ, וש"נ. 'אוצר מנהגי חב"ד' אדר, עמ' רמה. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'ארבע פרשיות' (א), כרך ב עמ' קסו.
(1001)