גיליון 607, ערב שבת פרשת תצוה, י' באדר ה'תשס"ו (10.3.2006)
דבר מלכות
"עד דלא ידע" בפורים הכוח לעבודה של 'אתהפכא'
כאשר העבודה היא באופן של "ידע", הרי הוא "דבר בפני עצמו" והמלחמה בדברים המבלבלים אותו נעשית בדרך של דחייה * אך כאשר העבודה היא באופן של "לא ידע", שיוצא ממציאותו ומגביה את עצמו, אזי הדברים המבלבלים אינם תופסים כלל מקום אצלו * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בנוגע לשמות הימים-טובים – יש שינוי בין פורים לכל שאר הימים-טובים:
כל הימים-טובים נקראים על שם הנס שאירע ביום זה או על שם המצווה המיוחדת ליום זה: פסח – על-שם הנס ש"פסח על בתי בני ישראל במצרים גו'"1, או "חג המצות", על-שם המצווה דאכילת מצה, "שבעת ימים מצות תאכלו"2. שבועות – על-שם המצווה "שבעה שבועות תספר לך"3.
סוכות – על-שם מצוות סוכה, "בסוכות תשבו שבעת ימים"4. חנוכה – על-שם חנוכת המזבח והמקדש5, או על-שם החניה מהמלחמה, "חנו כ"ה"6. ועל-דרך זה בנוגע לראש-השנה – התחלת וראש-השנה7, ויום-הכיפורים – "יום כיפורים הוא לכפר עליכם"8.
מה-שאין-כן היום-טוב דפורים – אינו נקרא על-שם מצוות היום, "ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים"9, וגם לא על-שם נס ההצלה מגזירת המן, אלא אדרבה – "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור"10, "הפור" ("הוא הגורל"11) שהפיל המן "להומם ולאבדם"11 רח"ל!
ב. ויש לומר הביאור בזה – בהקדים:
כתיב12 "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד", ומבאר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בהמאמר דפורים תר"ף ד"ה זה13,
– [בפורים הנ"ל אמר כ"ק אדנ"ע שני מאמרים: המאמר הראשון, ד"ה "והיה כאשר ירים משה ידו גו'", והמאמר השני, ד"ה "ראשית גויים עמלק גו'"] –
ש"ממה שכתוב ואחריתו עדי אובד, משמע, שעמלק לא יהיה לו בירור ותיקון כלל, ורק איבודו זהו תיקונו, וצריך להבין הלא אמרו רז"ל14 מבני בניו של המן למדו תורה ברבים, וידוע15 דהמן היה מזרעו של עמלק, והיה בו בירור כו'",
ומבאר, ש"יש בזה ההפרש בין בעתה לאחישנה, דבעתה הוא שנאבדים לגמרי, ובאחישנה אזי יש להם בירור, דהנה אמרו רז"ל16 זכו אחישנה לא זכו בעתה, והיינו כאשר זכו ישראל בעניין הבירורים אזי אחישנה שיהיה הקץ קודם זמן הקצוב, ואזי ניתוסף על-ידי זה אור בקדושה... וזהו ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד, דהאחרית וסוף דכל הסטרא-אחרא בכלל וקליפת עמלק בפרט הוא שיאבדו לגמרי בכלות הזמן שנקצב להם, דקץ שם לחושך17 כו', וכאשר אחישנה על-ידי הבירורים יכול להיות בירור גם בקליפת עמלק... וזהו גם-כן שמבני בניו של המן למדו תורה ברבים, שהוא עניין זכו אחישנה על-ידי הבירורים דנשמות-ישראל, שנעשה על-ידי זה יתרון ותוספת אור בקדושה כו'".
ומוסיף לבאר, שבאופן דאחישנה על-ידי הבירורים שיכול להיות בירור גם בקליפת עמלק, הפירוש ד"אחריתו עדי אובד" הוא "עד ולא עד בכלל" (מה-שאין-כן באופן דבעתה, שנאבדים לגמרי, הפירוש "אחריתו עדי אובד" הוא "עד ועד בכלל").
והעניין בזה – שתכלית השלימות היא (לא רק לדחות את הרע שלא יבלבל ויפריע להטוב, אלא יתירה מזה) לברר ולזכך את הרע ועד להפכו לטוב, על-דרך דרשת חז"ל18 על הפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך", "בשני יצריך", היינו, שהיצר-הרע (לא רק יסכים בעל כורחו, "מלאך רע עונה אמן בעל כרחו"19, אלא מתוך רצון ושמחה) יתהפך לאהבה את ה', שזהו עניין "אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא"20, שעל-ידי זה נעשה יתרון ותוספת אור בקדושה.
ג. וההתחלה בזה היא בימי הפורים:
אמרו חז"ל "חייב21 איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", ומבואר בחסידות22, שזהו עניין הפיכת ה"ארור המן" (ענייני לעומת-זה) ל"ברוך מרדכי" (ענייני קדושה), כמו שכתוב23 "ונהפוך הוא", שעל-ידי זה נעשה גם העניין ד"ברוך מרדכי" באופן נעלה יותר, כיוון שעל-ידי הפיכת הלעומת-זה ("ארור המן") נעשה יתרון ותוספת אור בקדושה ("ברוך מרדכי").
אלא שבשביל זה צריכים להגיע לדרגה נעלית ביותר שלמעלה מ"ארור המן" ו"ברוך מרדכי" גם יחד ("לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"), שעל-ידה יכולים להפוך את ה"ארור המן" ל"ברוך מרדכי".
ד. ועניין זה מרומז גם בשמו של היום-טוב – פורים – שנקרא "על שם הפור":
קריאת שמו של היום-טוב פורים על שם הפור שהפיל המן להומם ולאבדם, מהווה פסק-דין של תורה [שהרי השם "פורים" אינו שם הסכמי, אלא שם שנתפרש באחד מכ"ד ספרי קודש דתנ"ך] – שאפילו דבר הכי חמור, כגזירה על בני-ישראל, אשר, "כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו"24, יכולים להפוך ולעשות ממנו יום-טוב!
ויומתק יותר על-פי המבואר במדרשי חז"ל25 שהמן דיבר סרה על בני-ישראל שיש להם ריבוי ימים טובים, "שבת היום פסח היום"26, "אמר לו הקב"ה, רשע, אתה מפיל עין רעה במועדים שלהם, הרי אני מפילך לפניהם, ומוסיפים להם מועד אחד על מפלתך, זה ימי הפורים"27 – שמזה גופא שהמן רצה לבטל את הימים טובים ניתוסף עוד יום-טוב.
– משך זמן לאחר הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר ממאסרו בשנת תרפ"ז, לקחו למאסר את אחד הרבנים, ובין הדברים אמרו לו בהלצה: מה לך להתאונן על המאסר, הרי כתוצאה ממאסרו של הרבי מליובאוויטש, נעשה אחר-כך יום-טוב!...
ה. והנה, ידוע שכל יום-טוב "עביד עבידתיה", שממשיך ופועל עניינו המיוחד על כל השנה כולה. ולדוגמא: פסח – ממשיך ופועל על כל השנה עניין האמונה, שבועות – עניין התורה, וסוכות – המשכת המקיפים. ומזה מובן גם בנוגע לימי הפורים – שממשיכים ופועלים על כל השנה כולה נתינת-כוח להפיכת העניינים הבלתי-רצויים לקדושה, "לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
ועניינו בעבודה דכל יום:
לכל אחד ואחד יש עניינים המבלבלים – הן עניינים רוחניים, כמו מחשבות זרות (בדקות על-כל-פנים) וכיוצא בזה, והן עניינים גשמיים, בנוגע לבני, חיי ומזונא רוויחא, שהחיסרון בהם מפריע למנוחת הנפש ומנוחת הגוף הדרושה לעבודת ה', ובלשון הרמב"ם28: "היות הגוף בריא ושלם מדרכי (עבודת29) השם הוא, שהרי אי-אפשר שיבין או יידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה כו'".
וצריך להשתדל ולפעול לא רק שעניינים אלה לא יבלבלוהו לעבודת ה', אלא יתירה מזה, להפוך את העניינים המבלבלים עצמם לקדושה.
ולדוגמה:
מבואר בתניא30 בשם צוואת הריב"ש31 שכאשר עומד בתפילה ועומד לנגדו עובד גילולים המדבר ומבלבלו בתפילתו, צריך להתבונן בעניין ירידת וגלות השכינה ש"ניצוץ הארתה מתלבש בבחינת גלות דרך פרט בדיבור עובד גילולים זה המדבר דברים המבלבלים עבודת ה' היא כוונת התפילה", ולידע שהכוונה בזה ("מה זאת עשה ה' לו") היא "כדי שיתגבר ויתאמץ יותר בתפילתו בעומק הלב ובכוונה גדולה כו'".
ועל-דרך זה בנוגע לכל העניינים המבלבלים לעבודת ה' – שצריך לידע ש"מאת ה' היתה לו זאת", "וכמו שכתוב32 כי ה' אמר לו (לשמעי) קלל (את דוד)... כי אילו נסתלק רוח פיו יתברך רגע אחד מרוחו של שמעי לא יכול לדבר מאומה"33, וכיוון שכן, בוודאי שהכוונה בזה היא לטובה, שעל-ידי זה יוסיף כוח והתאמצות גדולה בעבודת ה', ואז, נופלים כל הקליפות (שאינם אלא דבר חיצוני, כמו הקליפה שמכסה על הפרי) והיו כלא היו, ונשאר רק קדושה בלבד.
ועל-ידי זה שמנצלים את העניינים המבלבלים עצמם שעל-ידם יתוסף כוח ואומץ בעבודת ה', על-ידי זה שמגלים את הניצוץ אלוקי המלובש בהם – מהפכים אותם לקדושה.
ו. והכוח לזה הוא מעבודת ימי הפורים באופן ד"לא ידע" – שהוא עניין היציאה ממציאותו ("ארויסגיין פון זיך"):
כאשר העבודה היא באופן של "ידע" – הרי גם מי שמגיע לדרגות נעלות, "אפילו הוא צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים", הרי הוא "דבר בפני עצמו ירא ה' ואוהבו"34, "יש מי שאוהב"35, ועל-דרך זה "יש מי שירא"36 – יש ומציאות.
ולכן: (א) הדברים המבלבלים תופסים מקום אצלו, וצריך לחפש עצות ודרכים ללחום עמהם, ולא כל פעם מוצא בנפשו הכחות הדרושים ללחום עם הדברים המבלבלים. (ב) המלחמה עם הדברים המבלבלים היא בדרך של דחייה, היינו, שכללות עבודתו בעניין הבירורים היא באופן שימין הוא ימין ושמאל הוא שמאל, והעניינים שמסטרא דשמאל צריכים לדחותם מכל וכול, ואי-אפשר לבררם ולהעלותם לקדושה (כהסדר ד"בעתה", שהסטרא-אחרא והקליפה יאבדו לגמרי).
אמנם, כאשר העבודה היא באופן ד"לא ידע", שיוצא ממציאותו ("ער גייט ארויס פון זיך"), ומגביה את עצמו מן הארץ ("ער הויבט זיך אויף פון דער ערד") טפח או אפילו אצבע על-כל-פנים – אזי הדברים המבלבלים אינם תופסים מקום כלל,
[על-דרך המבואר בהמאמר שבקונטרס פורים37 ש"כאשר הוא במדרגת האמת... רואין אנו במוחש שהזולת אינו מבלבל לו כלל... אין הכוונה שהוא מבטל אותו, כי אם שהזולת הוא ממש כאילו אינו, והיינו שלא יש דבר המבלבל לו... מפני שאינו תופס אצלו מקום ומציאות כלל, והסיבה לזה הוא העילוי שלו, מה שנתעלה למעלה ומדרגה עליונה יותר שאינו שייך אל הזולת... ובמילא אין הזולת תופס מקום ומציאות כלל, וכמו על-דרך משל הזולת של עיר אחרת אינו מבלבל אותו"],
ומזה לוקחים כוח גם לעבודה באופן של "ידע",
– כמאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר38 בשם רבנו הזקן, שעל-ידי העבודה ד"לא ידע" בפורים, נעשית גם העבודה ד"ידע" במשך כל השנה באופן אחר לגמרי –
שתהיה היכולת (לא רק לדחות ולשבור את הדברים המבלבלים, אלא אדרבה) להתעסק עם העניינים המבלבלים באופן של התלבשות39 כדי לבררם ולזככם ולהפכם לקדושה, כך, שעל-ידם ניתוסף עילוי הן בגשמיות והן ברוחניות (על-דרך אופן העבודה ד"זכו אחישנה", שנעשה הבירור גם בקליפת עמלק, ועל-ידי זה נעשה יתרון ותוספת אור בקדושה).
ז. וההתחלה בזה בימי הפורים – "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע".
ואף שבדרך-כלל יש להיזהר בכגון-דא כיוון שיכולה להיות מזה תוצאה בלתי-רצויה, ו"אדם מועד לעולם כו' בין ער בין ישן וכו'"40 – הרי, במה דברים אמורים, כשעושה זאת על דעת עצמו, אבל, כשעושה זאת מצד ציווי התורה, לוקחת תורה את האחריות שהתוצאות מזה תהיינה אך ורק טוב, וטוב הנראה והנגלה, הן בנוגע לימי הפורים עצמם, והן בנוגע לפעולתם על כל השנה41.
ובנקודה העיקרית – שעל-ידי ההתעלות למעמד ומצב "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", מהפכים את ה"ארור המן" ל"ברוך מרדכי", ממרירו למיתקא ומחשוכא לנהורא, ולהעמיד את עצמו ואת הסביבה כולה בקרן אורה,
– כתיב42 "כתית למאור", ומבואר בדרושי רבותינו נשיאינו43 דיוק הלשון "כתית למאור" דווקא (ולא לאור או להאיר), היינו, שעיקר ההדגשה היא בנוגע ל"מאור" ("עס דארף זיין דער צוטראג צום מאור"), אבל לאחרי זה ממשיך בכתוב42 "להעלות נר תמיד", שהוא עניין האור והגילוי –
ועד שנמשך ובא בגילוי בטוב הנראה והנגלה, בבני, חיי ומזונא רויחא.
(קטעים מהתוועדות פורים ה'תשי"א. 'תורת-מנחם – התוועדויות' ה'תשי"א, חלק ראשון (ב), עמ' 305-311 – בלתי מוגה)
----------
1) בא יב,כז.
2) שם,טו.
3) פ' ראה טז,ט.
4) אמור כג,מב.
5) מרדכי ואור זרוע (הל' חנוכה סשכ"א) – הובאו בדרכי משה לטואו"ח ר"ס עתר. שבלי-הלקט סקע"ד. ועוד (ראה הנסמן באנציק' תלמודית עמ' חנוכה עמ' רמב. לקו"ש ח"כ עמ' 633 בהערה).
6) שבלי-הלקט סקפ"ט. ר"ן ורי"ף שבת פ"ב. כל בו סמ"ד. טואו"ח סעת"ר. לבוש שם. אבודרהם סדר הדלקת נר חנוכה. ועוד.
7) ראה לקו"ת דרושי ר"ה נח,א ואילך. עט"ר שער ר"ה בתחלתו. ובכ"מ.
8) אמור כג,כח.
9) אסתר ט,כב.
10) שם,כו.
11) שם,כד.
12) בלק כד,כ.
13) סה"מ פר"ת עמ' רצו ואילך.
14) גיטין נז,ב. וש"נ. וראה ל"ת להאריז"ל (ובס' הליקוטים) ס' שופטים דר"ש בר שילת היה מבני בניו.
15) תרגום לאסתר ג,א.
16) סנהדרין צח,א. זח"א קיז,ב. וראה שערי אורה שער הפורים ד"ה יביאו לבוש מלכות פצ"ד ואילך.
17) איוב כח,ג.
18) ברכות רפ"ט. ספרי ופרש"י עה"פ (ואתחנן ו,ה).
19) שבת קיט,ב.
20) ראה זח"א ד,א. הובא בתניא פ"י.
21) ראה סה"מ תש"ח עמ' 107 בהערה א.
22) ראה לקו"ש ח"ז ס"ע 21 ואילך.
23) אסתר ט,א.
24) גיטין נז,א – ע"פ זכריה ב,יב (וראה סה"מ תש"ח עמ' 121).
25) מגילה יג,ב. אסת"ר פ"ז, יב.
26) מגילה שם.
27) אסת"ר שם.
28) הל' דעות רפ"ד.
29) ראה לקו"ש ח"ג עמ' 806 הערה 9.
30) אגה"ק סכ"ה (קמא,א). וראה גם תניא פכ"ח (לה,ב).
31) סו"ס קכ.
32) שמואל-ב טז,י.
33) אגה"ק שם (קלח,ב).
34) תניא פל"ה.
35) תו"א ויקהל (בהוספות) קיד,ד. ובכ"מ.
36) ראה ספר הערכים חב"ד כרך א עמ' רעט הערה 138.
37) ד"ה וקבל היהודים הנ"ל פי"ד (סה"מ תשי"א עמ' 192-3).
38) הובא גם בסוף המאמר (תו"מ ח"ב עמ' 297).
39) כי, לצורך פעולת הבירור והזיכוך בהכרח להתלבש בהם, ואי אפשר לעמוד מרחוק, כמו בשביל פעולת הדחי' והשבירה (ראה גם סה"מ תשי"א עמ' 289. סה"מ מלוקט ח"א עמ' קפז-ח).
40) ב"ק כו, סע"א (במשנה). וש"נ.
41) חסר קצת (המו"ל).
42) ר"פ תצוה.
43) ראה גם ד"ה וקבל היהודים הנ"ל פ"ג. פט"ו (סה"מ תשי"א עמ' 182. 193).
ניצוצי רבי
"ליהודים הייתה... ויקר"
ערב מלחמת ששת-הימים קרא הרבי להתחזק במצוות הנחת תפילין * הרבי עורר את החסידים להפיץ את הקריאה ולזכות במצווה כמה שיותר יהודים ובמיוחד חיילים * "מבצע-תפילין הוא ענין שמחוייבים בו על-פי שולחן-ערוך", קבע הרבי! * "ויקר – אלו תפילין שבראש"
מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר
בהתוועדות י"ב-י"ג תמוז תשכ"ח (שיחות-קודש תשכ"ח, כרך ב, עמ' 303) סיפר הרבי על מכתב שקיבל מיהודי פלוני, המפענח את ראשי התיבות של "תשכ"ח": ת'פילין, ש'בת, כ'שרות, ח'ינוך, וכן את ראשי התיבות של "תשכ"ט": ת'פילין, ש'בת, כ'שרות, ט'הרה (טהרת-המשפחה). באותו מעמד קרא הרבי לרבני ולמנהיגי הקהילות לדרוש מצאן מרעיתם קיום מעשי של המצוות.
אילו זכינו...
אין ספק כי תחילת הפצת ה'מבצעים' הקודשים הייתה ב'מבצע תפילין', שפריצתו הגדולה אירעה בתקופת מלחמת ששת-הימים. בחודש טבת תשכ"ח (ראה אגרות-קודש, כרך כה, עמ' עא-עג) הודיע הרבי כי דרישת השעה, לחיזוק 'מבצע תפילין' בתוקפה עומדת.
בזאת לא תם העניין: בחודש תמוז תשכ"ט הבהיר הרבי בהתוועדות (שבת-קודש פרשת מטות-מסעי, כ"ו בתמוז, מברכים החודש מנחם-אב) ברבים ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים, שהמצב דורש המשך של המבצע. תחילה דיבר על הקשר שבין מצוות תפילין לניצחון במלחמה, והזכיר את בני גד שעליהם נאמר "טרוף זרוע אף קדקוד", שזכו לכך מפני שהתעסקו ביתר שאת במצוות תפילין. בהמשך אמר (לפי שיחות-קודש תשכ"ט, כרך ב, עמ' 334 ואילך):
ומכאן התשובה לשואלים שמאחר שכבר עברו שנתיים ימים – מדוע עדיין הרעש בקשר לתפילין. והרי י"ב חדש מהווים עניין מסויים, וכל-שכן פעמיים י"ב חודש, אולי די כבר במה שנעשה?
התשובה היא: אדרבה ואדרבה! מאחר שאז נוצר "ויראו ממך", ומאחר שעדיין לא הועיל הדבר, ועתה נמצאים במצב שיש צורך ב"וטרף זרוע אף קדקוד", ברור שיש צורך בעניין התפילין.
אז, לאחר שנסו מנוסת בהלה – באו יהודים אליהם ואמרו להם: אל תפחדו. כך היה במלחמת "ששת הימים" , וכך היה במלחמת "שבעת הימים" שבנביאים (מלכים א, כ,כט). הגוי נחל מפלה שלמעלה לגמרי מדרך הטבע וברח על נפשו, מבלי שחשב כלל לחזור. באו אליו יהודים "רחמנים" ואמרו לו: "אחי אתה", אתן לך אפוא כל שתדרוש וגם פיצויים כספיים בתוספת לכך.
הלה יודע על עצמו שהוא שונא בנפש, ו"כמים הפנים", ומסרב להיכנס למשא ומתן ישיר עם יהודים, ודווקא היהודים מנסים לשכנע שלעולם "אחים אנחנו", ומוכנים לא לפגוע בגוי, ומלבד שיישב עמנו לשלחן ויאמר את אשר הוא רוצה, וכל שיחפוץ יינתן לו.
הסיפור של אחאב בנ"ך אינו סיפור מעשה סתמי, כי אם הוראה, כאמור בספר הזוהר בגנות מי שאומר על סיפורי התורה שהם סיפורים בלבד. שם מסופר שבא שוב למלחמה ואז סבלו ממנו, שכן הנביא אמר לו מה עליו לעשות ואילו הוא שלח את ארם בברית. זה דבר פשוט הנאמר בתנ"ך, ולא בספר מאוחר.
וכאן נראה פלא גדול: מדוע אין הלה מסכים למשא-ומתן ישיר והסכם שלום, ומפגין במקום זה את סירובו? דבר זה אינו מובן. לכאורה, מה אכפת לו אם ישיב בחיוב, יבטיח שלום, יקבל את כל השטחים, ולמחרת יעשה את אשר הוא רוצה, שהרי גם עתה הוא מופיע בסכינו? אלא שכיוון שמדברים על ליבו שאין לו מה לפחד, יש צורך מדי יום ב"וטרוף זרוע אף קדקוד".
מוצע לתת בירושלים חלק למוסלמים וחלק לנוצרים, וכך למסור לגוי שלטון בירושלים. מה שייכות יש לגוי עם ירושלים? ירושלים היא יהודית מאז אברהם אבינו, ועוד מאז מלכיצדק מלך שלם, שם בן נח, ודוד כבשה מן היבוסי, והרי אפילו הגוי צועק שלפני מספר כזה של אלפי שנה נכבשה ירושלים על-ידי דוד המלך. לפי ההלכה אסור להחיות שם גוי, וכך היה צריך להיות, אלא שאין יד ישראל תקיפה – די בכך שמשאירים אותו בחיים, אבל למסור לו שלטון?! וזה בשעה שהלה אינו מעוניין בכלום, הוא רוצה לברוח ושיעזבוהו לנפשו עם צרותיו שלו, דווקא אז מנסים לשכנעו שיישאר. אף בונים להם דירות חדשות ונותנים להם כספים, עד שבונים להם "תיפלה" על הר ציון, על-יד קבר דוד המלך...
אילו זכינו היו יוצאים ידי חובה ב"ויראו ממך", וחוסכים את "וטרוף זרוע אף קדקוד"...
על-ידי מצוות תפילין מביאים את וטרוף זרוע, שאף מקו השמאל לא תהיה יניקה לגויים...
....ויהי רצון אשר בקרוב ממש יאמר אשר מצב זה היה ביום אתמול, כי ישלוט השלום בעולם, ובפרט בארץ-הקודש עליה נאמר: "ונתתי שלום בארץ", ויוסיף כל אחד ואחד מבני ישראל בתורה ומצוותיה (שהוקשה כל התורה כולה לתפילין) מתוך שלום והשקט ובטח.
זוג או כמה זוגות תפילין
בחודש תמוז תשכ"ט נכנס ל'יחידות' הת' אברהם סטאון, ערב צאתו בשליחות ה'מרכז לענייני חינוך' לפעילות קיץ בערי השדה. בפתק שכתב לרבי, ציין הלה כי הוא הכין עניין תורני בנגלה ובחסידות, בהתאם להוראת הרבי.
הרבי הגיב (כאן ב'תרגום-חופשי'):
"...מסתמא יודע גם החבר הנוסע עמך שעליו להכין עניין בנגלה ובחסידות, ושאחד לא יסמוך על השני. קחו עמכם כמה זוגות תפילין – זוג או כמה. מכיוון שיש לדבר במיוחד אודות תפילין, יש לקחת כמה".
להעיר, כי עד אז היה עיקר הדגש על מכירת ספרי המל"ח וקה"ת.
תמיכת הרבי ב"מבצע תפילין"
להלן אגרת מהמזכירות המצביעה על השתתפות הרבי בעלויות של 'מבצע תפילין' על-יד צעירי-אגודת-חב"ד באה"ק:
ב"ה, ב' תמוז תשכ"ז
ברוקלין
הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ כו'
מו"ה אברהם שי'
שלום וברכה,
על-פי הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א בבקשה למסור שלושת אלפים ל"י (3,000 ל"י) להרה"ח וכו' ר"י לייבוב שי' כתמיכה למבצע תפילין.
בברכת כט"ס
הרב ח.מ.א. חדקוב
"כל אחד מישראל מחוייב בזה"
עד כדי כך גדלה חשיבות 'מבצע תפילין', שהרבי התבטא בנושא (בב' בסיוון תשכ"ח – שיחות-קודש תשכ"ח, כרך ב, עמ' 509):
בנוגע הנחת תפילין עם יהודים, הרי זה דין מפורש בשולחן-ערוך שכל אחד מישראל מחוייב בזה.
"מגין ומציל"
במכתב מעניין ששוגר לאחד מחיילי (או קציני) צה"ל, הנושא את התאריך "ערב שבת מברכים חודש אדר, ה'תשכ"ט" (אגרות-קודש, כרך כו, עמ' צז-צט) עומד הרבי על ההוראה המתבקשת מימי הפורים, ובין השאר "שעניינים הנעשים בדרך הטבע (השתדלות אסתר אצל אחשורוש וכו') מצליחים רק... באם קשורים הם בתפילה ובקשה מהקב"ה" – ואחר-כך מתייחס להנחת התפילין של איש הצבא:
שמחתי לשמוע מהנעשה אתו בעבודת הצבא ומהנהגתו הטובה, התחל מהנחת תפילין בכל יום חול ומצווה גוררת מצווה, קיום שאר מצוות התורה, תורת חיים, שפירושו ציווי הבורא יתברך, הרי זה מגין ומציל מכל דבר בלתי רצוי... בכל עת ובכל מקום, על-אחת-כמה-וכמה בארצנו הקדושה ובפרט במצב שבו זקוקים ביחוד לברכות ה'... ותקוותי שמנצל גם-כן השפעתו בכיוון האמור לטובת זולתו... ובפרט כשהדברים מלווים בדוגמא חיה.
"לצאת ידי סדרי הטבע"...
התבטאות מעניינת נוספת, ברוח זו של הדברים, השמיע הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת בראשית תשל"ה (שיחות-קודש תשל"ה, כרך א, עמ' 116):
כדי לצאת ידי סדרי הטבע יעמידו צבא עם כלי נשק ויניחו עם החיילים תפילין כדי שעל-ידי כך ש"שם הוי' נקרא עליך" יקויים גם ה"ויראו ממך", ויזכו בארץ-ישראל רק משום שהקב"ה נותנה.
"ברכה והשראה לרבים"
הרבי עודד באופן אישי מניחי תפילין. כך, למשל, כשכתב לו ראש המועצה של קריית-מלאכי באותם ימים, מר משה שיחי' קצב (כיום נשיא המדינה), על הקפדתו להניח תפילין, הגיב (י"ג בשבט תש"ל – אגרות-קודש, כרך כו, עמ' רפח ):
בקורת-רוח מיוחדת קראתי על דבר הנהגתו הטובה בדיוק הנחת תפילין בכל יום, ומצווה גוררת מצווה. והרי כל הוספה בהנהגה טובה בדרך התורה והמסורה בחיי היום יום של איש כללי היא ברכה והשראה לרבים.
"גרם בלב כמה וכמה"
כשנהרג בנו של מר אריאל שרון, שיגר לו הרבי בי"ג בתשרי תשכ"ח, מכתב תנחומים מרתק (נדפס בהוספות ללקוטי-שיחות, כרך י). בין השאר מנמק הרבי את הסיבה לכתיבת המכתב:
התעוררות הרבה אשר כ[בודו] גרם בלב כמה וכמה מאחינו בני ישראל על-ידי הנחת התפילין ליד כותל המערבי, שגם זה זכה לפירסום ומצא הד רחב והכי חיובי בשכבות שונות של העם ובמקומות קרובים וגם רחוקים.
בסיום המכתב הביע הרבי תקווה:
ויהי-רצון... וכן גם בחייו הפרטיים – בשמירת הנחת תפילין ומצווה גוררת מצווה ועוד מצווה – ימצא ניחומים.
לוח השבוע
הלכות ומנהגי חב"ד
מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג
שבת-קודש פרשת תצווה / זכור
י"א באדר
רצוי לגלול את ספר-התורה השני לפרשת זכור לפני תפילת שחרית, כדי למנוע 'טרחא דציבורא'2.
שחרית: מוציאים שני ספרי-תורה. בראשון קוראים לשבעה עולים בפרשת השבוע. מניחים את הספר השני על הבימה (ונשאר על הבימה עד סיום הקריאה בו)3, ואומרים חצי-קדיש. הגבהה וגלילה. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת תצא (דברים כה,יז-יט): "זכור..."4.
לדעה הנפוצה של הפוסקים העיקריים, פרשת זכור היא מן התורה5. לכמה פוסקים גם נשים חייבות בשמיעתה, וכפי שנהגו נשי ישראל [-בדורותינו] לבוא לבית-הכנסת לשמיעת פרשת זכור6.
כתב כ"ק אדמו"ר: "בקריאת פרשת זכור (ופרשת תצא) – וכן בקריאת פורים (ופרשת בשלח): "זכר עמלק" בצירי או בסגול – יש בזה מנהגים שונים, ולא שמעתי הוראה בזה. לכאורה נכון לקרות שניהם, ובפרשת זכור (ופרשת תצא) להקדים 'זכר' (צירי-סגול) ואחר-כך 'זכר' (סגול-סגול), ובקריאת פורים (ופרשת בשלח) להקדים 'זכר' (סגול-סגול) ואחר-כך 'זכר' (צירי-סגול)"7.
כבר לפני כמה דורות כתבו גדולי ישראל שיש לבטל את ה'מנהג' – להכות את 'עמלק' בקריאה זו8.
הגבהה וגלילה לספר השני9.
אם יש רק ספר-תורה אחד, אין מגביהים אחר חצי קדיש אלא גוללים לפרשת זכור. ומגביהים וגוללים רק לאחר גמר המפטיר, אולם את החצי-קדיש אומרים תמיד אחרי הקריאה שלפני עליית המפטיר.
הפטרה: "כה אמר ה' צבאות, פקדתי..." (שמואל-א טו,ב-לה)10.
אם קרא את הפטרת השבוע או כל הפטרה אחרת, קורא אחריה הפטרת פרשת זכור 'כה אמר ה' צבאות, פקדתי', ואם נזכר אחר הברכות – קורא אותה בלא ברכה11.
אומרים 'אב הרחמים'12.
יום שני
י"ג באדר – תענית-אסתר13
חולה (אפילו שאין בו סכנה)14, מעוברת ומניקה15, ויולדת כל ל' יום16 – פטורים מהתענית17.
מי שלא ישן, מותר לו לאכול עד שיעלה עמוד השחר18. השוכב לישון ובדעתו להשכים לאכול או לשתות, יתנה בפירוש לפני השינה שיוכל לאכול או לשתות. ואם רגיל לשתות בקומו, אין צריך להתנות לשתייה19.
עלות-השחר באזור המרכז לדעה המקדימה: 3:55.
הציבור אומר 'עננו' רק במנחה. הש"ץ אומר (בחזרת הש"ץ) 'עננו' בברכה בפני עצמה בין ברכת 'גואל ישראל' לברכת 'רפאנו', "אם יש בבית-הכנסת אף רק שלושה מתענים"20. ואם אין, אומרו ב'שומע תפילה'21.
סליחות22:
אומרים אותן בעמידה23, ובמיוחד: אשמנו, י"ג מידות, שמע קולנו, וכן אבינו מלכנו.
מנהגנו לאומרן אחרי אמירת תחנון, 'והוא רחום' ו'שומר ישראל'24, בסדר דלהלן25:
קווה קיווינו / כרחם / אלוקינו ואלוקי אבותינו, אדם בקום / א-ל מלך26, ויעבור / כי עמך/ כרחם/ אלוקינו ואלוקי אבותינו, אתה הא-ל / א-ל מלך, ויעבור / במתי מספר27 / א-ל מלך, ויעבור / זכור רחמיך28 / זכור לנו ברית אבות / זכור לנו ברית ראשונים / שמע קולנו29 / משיח צדקך30 / א-ל רחום שמך / עננו ה' עננו / מי שענה לאברהם / רחמנא דעני31 / 'אבינו מלכנו' הארוך32, ובו: 'ברך עלינו שנה טובה'; 'זכרנו ל...' [ולא 'זכרנו ב...'33] / ואנחנו לא נדע / חצי קדיש.
קריאת התורה:
קוראים 'ויחל' בשחרית ובמנחה גם אם יש רק שלושה מתענים34.
מי שאינו מתענה, לא יקראוהו לעלות לתורה35. ואם קראוהו, וצר לו להודיע זאת מפני חילול השם – יעלה36.
את הפסוקים: "שוב מחרון אפך...", "ה' ה' א-ל רחום... ונקה", "וסלחת לעווננו" – אומר הציבור בקול רם ורק אחר שסיימו, אומרם הקורא בתורה37. כשעלה הרבי לתורה, התחיל לאומרם יחד עם הציבור38.
בקריאת הפסוק "ויקרא בשם ה'" (וכן כשאומרים אותו בתפילה) יש להפסיק מעט בין "בשם" ל-"ה'", כי בפסוק מופיע תחת המלה "בשם" טעם מפסיק, הטעם 'טיפחא'39.
מחצית השקל:
נותנים 'מחצית-השקל' לצדקה [ובפרט לבית-הכנסת ובית-המדרש, שהם בדוגמת המשכן והמקדש40] ביום התענית41 לפני מנחה42, זכר למחצית-השקל שקשורה לנס פורים, "הקדים שקליהן לשקליו"43.
כל אחד נותן שלושה מטבעות של "מחצית" מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן [בארה"ק ת"ו בימינו: שלושה חצאי-ש"ח]44, ומנהג זה כולל את כל ישראל, ועל-כל-פנים – כל אחד מבן עשרים שנה ומעלה, או החל מי"ג שנה. ומה טוב ומה נעים – שיחנכו גם קטנים לתת ג' מחצית השקל מכספם [ו"מפורסם המנהג לתת גם עבור כל בני הבית"45], ובאופן שההורים עוזרים להם, שיוכלו לתת זאת מתוך הרחבה, ושיישאר להם עוד מספיק כסף לצורכיהם, כך שלא יחסר להם כלום46.
מנחה:
התפילה – "בשעה מאוחרת"47. וידבר וקטורת, אשרי, חצי קדיש, קריאת 'ויחל' כבשחרית, לשלושה עולים, והשלישי הוא המפטיר, ואין אומרים לאחריה חצי קדיש. מפטירים "דרשו ה' בהמצאו", ומברך אחר-כך שלוש ברכות עד 'מגן דוד'. יהללו, חצי קדיש48.
גם היחיד אומר 'עננו' בשומע תפילה, ללא חתימה, ומסיים "כי אתה שומע", ואם שכח (וכבר אמר שם ה' דסיום הברכה) אומרו בלא חתימה אחרי 'אלוקי נצור' קודם 'יהיו לרצון' האחרון, והש"ץ אומרו כבשחרית בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו'. הנוהגים נשיאת-כפיים בכל יום, נושאים כפיים בתפילה זו49, וכשאין נושאים כפיים אומר הש"ץ ברכת כוהנים.
אין אומרים תחנון, ולא 'אבינו מלכנו'4.
הרבי חידש את המנהג הישן (שמקורו במשנה) לומר "דברי כיבושין" אחרי מנחה דתענית-ציבור: "כדאי לעורר על המנהג הנ"ל, שבמקומות שאפשר לפעול זאת, יאמרו אחרי מנחה (כמה מילים, לכל הפחות) 'דברי כיבושין', או מזמור תהילים המתאים לעניינים אלו, ובמקומות שמצד טירחא דציבורא [או מצד ביטול מלאכה, וכיוצא-בזה] אי-אפשר לפעול זאת – על-כל-פנים יהרהרו במחשבה עניין של 'דברי כיבושין', ומאחר ש'רחמנא ליבא בעי' – ובפרט עניינים הקשורים בתשובה, ש'עיקר התשובה בלב' – הרי 'מחשבה טובה, הקדוש-ברוך-הוא מצרפה למעשה'"50.
קריאת המגילה ב'מבצעים':
בשעת-הדחק, ניתן להתחיל את הקריאה בברכה מתחילת השקיעה (האמיתית, שהיא כ-4 דקות אחרי השקיעה הנראית, באזור המרכז: 5:51). ובשעת-הדחק-גדול – אפילו מ'פלג המנחה' (באזור המרכז: 4:33 51.
טעימה: גם לאחר צאת-הכוכבים, אין לאכול קודם קריאת המגילה. אדם חלש מותר לטעום פירות וכדומה ומשקאות קלים ללא הגבלה, ומיני מזונות עד כביצה (ומי שצריך לקרוא מגילה וקשה לו בגלל התענית, ודאי יכול להקל בזה), וחולה מותר אפילו לאכול ממש, אך יבקש מאדם אחר שיזכירנו לשמוע מגילה אחר-כך52.
צאת הכוכבים באזור המרכז: .6:11
יום שלישי
י"ד באדר – פורים
מנהגנו ללבוש בגדי יום-טוב מבערב53.
גם בפורים, יורד האבל (רח"ל) לפני התיבה54.
אבל תוך שבעה, הולך לבית-הכנסת להתפלל ערבית55 ולשמוע קריאת המגילה56. אם אין בעל-קורא מובהק כמוהו, יקרא הוא את המגילה לפני הציבור וגם יברך57. ואין לו לראות מיני שמחה58. פורים נחשב כשבת לעניין אבילות, היינו שנחשב במניין שבעה, ונוהג רק אבלות שבצינעא. אינו יושב על הקרקע ונועל נעליו59. לעניין משלוח-מנות, ראה להלן.
בערבית – 'ועל הניסים'60, ואין להפסיק להכריז 'ועל הניסים' קודם תפילת שמונה-עשרה, אלא יש לציין זאת בטפיחה על השולחן, ורצוי שאחד הגבאים, כשיגיע לשם, יתחיל זאת בקול (שכח ועל הניסים – אם נזכר קודם "ה'" של סיום הברכה, חוזר ומתחיל "ועל הניסים", ואם כבר אמר "ה'" אינו חוזר. אך קודם "יהיו לרצון" האחרון יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי..."61). לאחר מכן, אומרים קדיש-תתקבל4.
קריאת המגילה62.
מי שטרם נתן 'מחצית השקל' כנהוג, יתננה עתה לפני קריאת המגילה.
"במגילה שכתב אדמו"ר מהר"ש נ"ע: א) לא כל העמודים מתחילים בתיבת 'המלך'. ב) עשרת בני המן אינם בעמוד בפני עצמו63.
"אין מקום לשמיעת קריאת מגילה וכו' על-ידי [רמקול], טלפון ורדיו וכיוצא-בהם [=גם לא בשידור חי] – כי אין זה קול אדם כלל"64.
קריאת המגילה: הרבי היה שומע את המגילה מעומד65. בשעת הקריאה עומדים מימינו ומשמאלו של הבעל-קורא66. הבעל-קורא ו"גם השומעים את המגילה כופלים אותה כאיגרת67, והכפילה היא לשלושה חלקים68". הרבי היה מברך את הברכות לפניה ולאחריה עם הבעל-קורא, הן בלילה והן ביום69. הקפיד שהמגילה תישאר 'כאיגרת' עד סיום הקריאה70.
הבעל-קורא יכוון להוציא ידי-חובה את כל השומעים והם יכוונו לצאת. אסור להפסיק עד לאחר ברכת "הרב את ריבנו"4.
מי שלא הצליח לשמוע תיבה או פסוק, יקרא זאת מיד, וגם אם אינו יכול לעשות זאת מתוך מגילה כשרה – יקרא מיד בעצמו (עדיף מתוך חומש או מגילה מנוקדת, כדי שלא יטעה) עד מקום שהקורא אוחז בו, כדי שלא יצטרך לחפש קריאה אחרת כשרה החל מתיבה זו ואילך71.
"מכים 'המן' כמה פעמים במשך הקריאה, במקום שנזכר 'המן' בתואר כלשהו: 'האגגי', 'הרע' וכיוצא בזה"72.
בקריאת המגילה קוראים כשתי המסורות: "להרוג ולאבד / ולהרוג ולאבד" (ח,יא); "ואיש לא עמד בפניהם / ואיש לא עמד לפניהם" (ט,ב)73.
נוהגים לומר ארבעה פסוקים בקול רם: 'איש יהודי' (ב,א), 'ומרדכי יצא' (ח,טו), 'ליהודים' (ח,טז), 'כי מרדכי' (י,ג). והבעל-קורא חוזר וקורא אותם. עשרת בני המן צריך לקרוא בנשימה אחת, מהמילים 'חמש מאות איש' (ט,ו) עד לאחר תיבת 'עשרת' (ט,י). הציבור קורא אותם תחילה, והתינוקות מכין אז [ולא כשהבעל-קורא קורא אותם!] כמו בהזכרת המן74.
"מנענעים את המגילה באמירת 'האיגרת הזאת' (ט,כו) ו'איגרת הפורים הזאת השנית' (ט,כט)"75.
אחר הקריאה מברך "הרב את ריבנו". אסור להפסיק בדיבור עד שיסיים הש"ץ את הברכה.
"נוסח 'שושנת יעקב': 'ארורים כל הרשעים, ברוכים כל הצדיקים'"76.
אחר-כך77 כורכים הש"ץ והציבור את המגילה (וכן ביום). ואתה קדוש. הש"ץ אומר קדיש (יהא-שלמא). עלינו. קדיש-יתום. אל תירא. אך צדיקים4.
הקורא מגילה לנשים (בלבד) – מברכות לעצמן (מעומד78). ואם לאו – יברך הקורא79.
הרמ"א פסק שאין לברך אחר קריאת המגילה אלא בציבור80 (אבל האדמו"ר (לבדו) מברך על קריאת המגילה גם ביחיד לפניה ולאחריה, הן בלילה והן ביום81).
"גם בלילה ישמח, וירבה קצת בסעודה"82, ויאמר 'ועל הניסים'83 בברכת-המזון. אם שכח, וכבר אמר את השם של חתימת הברכה, אינו חוזר. אבל במקום 'הרחמן' דשבת וימים-טובים, יאמר: הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מרדכי..."84.
שחרית:
אין לטעום (אף לאחר שחרית) גם קודם קריאת המגילה של היום84*.
בשמונה-עשרה – ועל הניסים. אין אומרים תחנון ו'א-ל ארך אפיים'. חצי קדיש4.
קוראים לשלושה עולים בפרשת בשלח "ויבוא עמלק" (שמות יז,ח-טז), שלושה פסוקים לכל אחד. 'זכר עמלק' – קוראים זכר (סגול-סגול) ואחר כך זכר (צירי-סגול)7. מי שלא שמע פרשת זכור, יכוון בקריאה זו לצאת ידי חובת זכירת עמלק. מי שלא נתן עדיין לצדקה 'מחצית השקל' נותן זאת עכשיו85.
ברית מילה: נוהגים למול לאחר קריאת המגילה86.
"שמיעת וקריאת המגילה – בתפילין דרש"י"81.
קוראים את המגילה בשלוש ברכות, כולל "שהחיינו"87, כמו אמש (עיין לעיל). בברכת שהחיינו יכוונו גם על מצוות משלוח-מנות ומתנות-לאביונים וסעודת פורים4.
לאחר קריאת המגילה מברכים 'הרב את ריבנו', ואומרים: 'שושנת יעקב'. 'אשרי'. 'ובא לציון'. קדיש שלם. ואחר-כך מחזירים את ספר-התורה להיכל88. ואומרים 'בית יעקב'89, עד גמירא.
שמחת פורים – חובתה לשמוח כל היום, ככתוב "ימי משתה ושמחה"90.
במשך יום הפורים היה הרבי משתדל לאכול 'אוזן המן' ממולא פרג, לקיים מנהג ישראל בזה91.
זמן קיום מצוות היום – עד השקיעה. ובדיעבד (קריאת המגילה בלא ברכה) עד צאת-הכוכבים92.
משלוח-מנות – חייב לשלוח שתי מנות מדברי-מאכל או משקאות לאדם אחד, איש לרעהו ואישה לרעותה93. אין שולחים מנות לאבל (רח"ל) תוך שלושים ולאבל (רח"ל) על הוריו תוך שנים-עשר חודש94. האבל עצמו, אפילו תוך שבעה, חייב במשלוח מנות, אך לא ישלח אלא מאכלים ולא מגדנות95.
מתנות-לאביונים – חייב לתת לשני עניים פרוטה לכל אחד, ואפילו איש לאישה רשאי. והמרבה לשלוח מנות לרעיו וצדקה לאביונים – משובח96, ומוטב להרבות במתנות לאביונים מאשר להרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, ודומה לשכינה שנאמר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים"97.
האדמו"ר מקיים "'משלוח מנות' לשלושה אנשים (מאכל ומשקה)"98.
יש אומרים שמשלוח-מנות צריך להיות על-ידי שליח99.
מנהג ישראל לשתף גם את הקטנים בכל ענייני הפורים100 [וגם 'קטני קטנים' יכולים לתת 'מתנות לאביונים' לקופת צדקה101], ואדרבה – בעניינים מסויימים, כמו בהכאת המן ב'רעשנים' ובשאר דרכים, עיקר ה'רעש' נעשה על-ידי הקטנים, עם כל התמימות, החיות וההתלהבות האופייניות להם, וכן בנוגע למנהג "ללבוש פרצופים (מסיכות) בפורים" שנעשה בעיקר על-ידי הקטנים102.
כדאי לערוך 'כינוסי ילדים' ביום הפורים, ובאותו מעמד יקיימו הילדים 'משלוח מנות' ו'מתנות לאביונים'103.
בימי הפורים נהגו הקטנים והקטנות ללבוש 'עטרה', ותבוא עליהם ברכה104.
משתה ושמחה:
"תפילת מנחה מוקדמת, ואחר-כך הסעודה105. יש להתחיל את הסעודה ביום106 [ועל-כל-פנים יש לאכול כזית לפני השקיעה]. ואם נמשכה בלילה, כיוון שהתחיל ביום, אומר 'ועל הניסים' בברכת המזון107.
גם בני ירושלים צריכים להרבות היום קצת במשתה ושמחה108.
"טוב לעסוק מעט בתורה קודם הסעודה"109, רק מעט – כדי שלא יימשך בלימודו וישכח לקיים מצוות סעודת פורים110.
"שמחת פורים גדולה הרבה משמחת יום-טוב"111.
נוהגים לאכול 'קרעפכין' (=כיסונים ממולאים בבשר) בסעודת פורים112.
"בנוגע להתוועדויות במשך המעת-לעת דפורים, מתוך שמחה באופן ד'עד דלא ידע', אבל עם הגבלות כו', ובפרט בנוגע לתלמידים, ועל-דרך זה בנוגע לכל בני-ישראל, כמדובר כמה פעמים שצריך להיות על-פי ההגבלות דתורת החסידות, ואין צורך להאריך בזה, כיוון שהדברים ידועים ומפורסמים, וגם בדפוס"113.
"יש להרעיש ולפרסם בכל מקום ומקום, הן בחוץ לארץ והן (ועל-אחת-כמה-וכמה) בארצנו הקדושה, על דבר ההשתדלות שכל ענייני הפורים יהיו באופן ד'ברוב עם הדרת מלך'... בנוגע ל'משתה ושמחה' – אף שכל אחד ואחד חוגג סעודת פורים בביתו, עם בני משפחתו... הרי יכולים להוסיף בשמחת פורים 'ברוב עם' לאחרי הסעודה בביתו עם בני משפחתו"114
בבית-חיינו, לאחר הסעודה של כל אחד בביתו, מתוועדים שוב בלילה, כיוון שגם ב'עד דלא ידע' יש דרגות זו למעלה מזו, ויש להתייגע כדי להגיע ל'לא ידע' באופן נעלה יותר115.
מנהג האדמו"ר – "מאמר דא"ח בתוך הסעודה"81.
הגזרה הידועה אודות ההגבלה בשתיית משקה – בתוקפה עומדת (לכאורה) גם בפורים116. אבל היו פעמים שכ"ק אדמו"ר ביקש בהתוועדות דפורים או דשבת-קודש שלאחריו117, שעל-כל-פנים אחד המסובים יקיים 'עד דלא ידע' כפשוטו ו'יוציא' בזה ידי חובה את כל הציבור118.
"פורים-תורה" איננו עניין של ליצנות ח"ו כטעות העולם, אלא שבמקום לדייק ולהתייגע על עומקם של דברים, מתעכבים על עניין שטחי יותר, עניין הקשור ומביא לידי הוספה בשמחה, אבל בכל אופן הרי זה עניין של "תורה", ככל ענייני התורה119.
בהתוועדות פורים, נהג הרבי לעשות מגבית עבור 'קופת רבינו'120.
לקראת סיום ההתוועדות נהג כ"ק אדמו"ר להזכיר אודות ההכנות למבצע פסח, כולל לדאוג למעות-חיטין, מזון ולבוש, כיוון שמיום הפורים עצמו מתחילים "שלושים יום לפני החג"121.
נוהגים לשיר 'האפ קאזאק'122.
יום רביעי
ט"ו באדר, שושן-פורים
סוף זמן קידוש לבנה לכתחילה – אור לט"ו באדר, בשעה 20:50.
בירושלים עיה"ק הוא יום הפורים, ונוהג כאמור אתמול בערי הפרזות.
בעיר חיפה קוראים את המגילה גם בט"ו, כי היא ספק מוקפת חומה123.
בערי הפרזות: אין אומרים תחנון ואסור בהספד ובתענית. מרבים קצת במשתה ושמחה124.
בערי הפרזות (ומחר גם בירושלים) יש להוסיף היום בשמחה רבה מזו של יום הפורים עצמו; ביום ט"ז – שמחה גדולה יותר, וכן בכל יום ויום מימי החודש, עד שביום האחרון דחודש אדר צריכה להיות שמחה מופלגת ביותר125.
גם לאחר ימי הפורים שייך לעורר על 'מבצע פורים', מפני שתכליתם של ימי הפורים היא שההתעוררות של "קיימו מה שקיבלו כבר" תבוא לידי ביטוי גם אחר-כך, ואז מתחיל מבצע פורים האמיתי126. ופעם אמר הרבי סיבה אחרת, לסייע לאלה שנזקקו ללוות כדי שיוכלו לחוג את הפורים כהלכתו – לפרוע את חובותיהם, וגם זה חלק מ'מבצע פורים'127.
בימים שאחרי פורים השמחה גדולה יותר, בגלל שבהם ניתוסף גם ענין הגאולה "מיסמך גאולה לגאולה", גאולת פורים לגאולת פסח128.
----------
2) לוח דבר-בעתו (ע"פ הנפסק בסי' קמד ס"ג שאין גוללין ס"ת בציבור, וע"ש בב"י ד"ה וכתב המרדכי).
3) שערי-אפרים שער י סי"ב.
4) לוח כולל-חב"ד.
5) שו"ע אדמוה"ז סי' רפב סט"ז [הכוונה רק לעצם עניין הקריאה בציבור, אך פרטי הקריאה – בשבת זו דווקא וכו' הם מדרבנן, ראה סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 341 הע' 3 ובשוה"ג]. וראה בהנסמן באנציקלופדיה תלמודית כרך ב עמ' קסו, ערך 'ארבע פרשיות' הערה 59 – שיחת ש"פ זכור תשמ"א, הנחת הת' ס"א. וראה 'התוועדויות' תשד"מ ח"ב עמ' 1188. תשמ"ט ח"ב עמ' 443.
6) משיחת פ' זכור תשמ"ג. לשונות שונים בשיחות הרבי וכו' בנדון הובאו ב'אוצר מנהגי חב"ד' [להלן: 'אוצר'] חודש אדר (נדפס יחד עם מגילת אסתר ו'שערי מגילה', הוצאת 'היכל מנחם', ירושלים תשס"ב), עמ' רמה.
אין לברך ברכת התורה על קריאתה לנשים בלבד (שו"ת מנחת-יצחק ח"ט סי' סח).
7) ספר-המנהגים עמ' 72, והביאור באריכות בהערה שם.
לכאורה, לאלה הקוראים בתורה במבטא הספרדי או במבטא הנהוג בארה"ק שאינם מבדילים כלל בין צירי לסגול, אין מקום לכל זה.
8) הובאו בילקוט-יוסף ח"ה עמ' רנט. וראה המובא בעניין זה ב'התקשרות' גליון קט עמ' 18. כמובן, הוא הדין והוא הטעם לקריאת 'ויבוא עמלק'/ בשחרית של פורים.
9) רגילים שהאוחז את הס"ת הראשון אינו עומד להגבהת הס"ת השני (וכ"פ בשו"ת קנין-תורה ח"ה סי' טז. והעירני הרהמ"ח ס' אשי-ישראל, שלכאורה משמע כן בספר-חסידים סי' תתקל, מטעם עוסק במצווה פטור מן המצווה, וצ"ע הרי לכאורה יכול לקיים שתיהן, וע"ש במקור חסד, עכ"ד).
10) ספר-המנהגים עמ' 33. לוח כולל-חב"ד.
11) לוח כולל-חב"ד, ש"פ מקץ.
12) היום-יום לש"פ זכור, אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ חי"ב עמ' קסד, וכן משמע מסתימת לשון רבינו בסידורו – קצות-השולחן סי' פג בבדי-השולחן סוף ס"ק יג. לוח כולל-חב"ד.
13) טעם מחודש בשם 'תענית אסתר', ראה בלקוטי-שיחות כרך ו עמ' 371.
14) רמ"א סי' תרפ"ו ס"א. וכן המצטער הרבה מכאב עיניים (שם), וזקנים תשושי-כח (כה"ח תק"נ ס"ק ו).
15) רמ"א שם. והיינו במעוברת אחר מ' יום או שמרגשת חולשה יתירה, ומניקה – בפועל (ראה נטעי-גבריאל בין-המצרים פ"ה, וש"נ).
16) דינה כחולה (שו"ע אדמוה"ז סי' של ס"ה), נטעי-גבריאל שם.
17) ולעניין חתן וכלה בז' ימי המשתה בתענית זו דנו בפוסקים, ורבים מקילין. ראה משנ"ב סי' תרפ"ו בשער-הציון ס"ק טז, כף-החיים תקמ"ט סק"י ותרפ"ו סקט"ז וס"ק כח, קיצושו"ע סי' קמא ס"ב, יחווה-דעת ח"ב סי' עח, ונטעי-גבריאל נישואין ח"ב פכ"ה ס"ג-ד וש"נ.
18) בסידור אדמוה"ז 'סדר ספירת העומר' כ' שהצום מתחיל בעלות השחר. (וראה בזה: אגה"ת פ"ג, לקו"ש כרך כב עמ' 313 ו'התקשרות' גיליון קא עמ' 17 בשם הרבי, שהאמור שם לשעה מוקדמת יותר מדבר רק בתענית-תשובה (וע"ע שיחות-קודש - בלתי מוגה - תשנ"ב ח"ב עמ' 494 ע"י ציון 12). אמנם במקור הדיון שהרבי מציין שם בתוספתא תענית פ"ב ה"ה הוא בתענית גשמים, ובגמ' פסחים ב,ב איתא ע"ז "תענית ציבור" סתם, וברש"י תענית יב סע"א "בכל תענית שהוא אוכל משתחשך, ואפילו בתענית יחיד", וברמב"ם הל' תעניות פ"א ה"ח הובא בב"י ושו"ע סי' תקס"ד נפסק שהדין שווה בכל תענית שאוכלין בה בלילה "בין ציבור בין יחיד" – ואולי כיוון שהנושא מוקשה "הבו דלא להוסיף עלה", ובפרט שברש"י הנ"ל משמע שתענית ציבור קילא מתענית יחיד).
19) שו"ע סי' תקס"ד ונו"כ. בכף-החיים שם ס"ק ז אוסר זאת משום אכילה לפני עלות השחר, אבל באג"ק כ"ק אדמו"ר ח"ג עמ' עה איתא, שגם לפי האוסרים זאת בכלל על-פי הזוהר, מותר לכל הדיעות באם עושה זאת לרפואה, לכוון דעתו בתפילה וכיוצא בזה.
20) ספר-המנהגים עמ' 45, וש"נ לפסקי דינים לאדמו"ר הצמח-צדק או"ח סי' תקס"ו ולשו"ת שלו שער המילואים ס"ח, עיי"ש. ואף באג"ק חט"ז עמ' שיג ובהגהות הרבי ללוח כולל-חב"ד תשט"ז (הובא בלוח זה להיום) מעתיק הרבי רק "ג' מתענים" ללא איזכור ה"שבעה שאכלו" כלל (וראה 'התקשרות' גיליון לג עמ' 18).
21) משנה-ברורה סי' תקס"ו ס"ק יג.
22) סידור תהילת ה' (הישן) עמ' 359. החדש - עמ' 394.
23) מובא מס' קיצור של"ה.
24) כך נהגו תמיד במניין של הרבי (ואינו דומה לסליחות דצום גדליה, כי שם נכלל 'שומר ישראל' בנוסח הסליחות עצמו).
25) ע"פ לוח כולל-חב"ד, ספר-המנהגים עמ' 53, ו'ליקוט טעמים ומקורות' מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו הנדפס בסוף 'סדר הסליחות על-פי מנהג חב"ד'.
כשהיה הרבי מתפלל עם הציבור (כגון בעברו לפני התיבה בשנות האבילות תשכ"ה ותשמ"ח), לא היה אומר 'אשמנו', כיוון שכבר אמרו בסדר התפילה, אך בשנת תשכ"ו יצא רק לאמירת ה'סליחות', ואז אמר 'אשמנו' מפני שלא היה אצלו בסדר התפילה ('אוצר' עמ' רנ).
26) בסידור 'תורה אור' עמ' 372, בסליחות דשני וחמישי, תענית ציבור וכו' - נדפס בו "כמו שהודעת", וכן צולם בסידורי תהלת ה' הישנים (וכ"ה בסליחות שבסידורי: יעב"ץ, עבודת ישראל ואוצר התפילות). ואילו במחזור השלם וב'סליחות - מנהג חב"ד', נדפס תמיד "כהודעת". בגיליונות קודמים של לוח זה כתבתי לתקן זאת גם בסליחות שבסידורים, וכן תוקן בסידורי 'תהלת ה'' החדשים בהוצאת קה"ת ארה"ק, אך העירוני שבהקלטות מתפילת הרבי בסליחות לעשרה בטבת ניתן לשמוע בבירור "כמו שהודעת" (התזת השי"ן במבטא רבינו ניכרת למדי), ויש לבדוק בשאר התעניות.
27) פיוט מסוג 'פזמון'. בסוף 'פזמון' "ברובם המכריע של סליחות הנדפסות - חוזרים חלק מחרוז הראשון בין חרוז לחברו" ובסוף הפיוט חוזרים את כל החרוז הראשון (הערה 4 ב'ליקוט טעמים ומקורות' הנ"ל), אך בוידיאו מתענית-אסתר תשמ"ח ברור שהרבי חזר את כל החרוז הראשון גם בין כל בית ובית.
28) סידור תהילת ה' הנ"ל עמ' 347. וצ"ל 'פקדנו בישועתך', ללא וא"ו, כבפסוק, וכן נדפס ב'סליחות – מנהג חב"ד'.
29) פותחים הארון ואומרים פסוק אחר פסוק, חזן וקהל, עד הפסוק 'אל תעזבנו' ולא עד בכלל, ואחרי "אתה תענה, ה' אלוקינו" סוגרים הארון.
30) מדלגים "או"א... אשמנו... סרנו..." כיוון שכבר אמרו זאת בנוסח התפילה, ע"פ דברי האריז"ל שלא לומר פעמיים וידוי באותה תפילה. הרבי בהיותו ש"ץ היה מדלג גם 'הרשענו ופשענו', כנראה מפני שגם זה (חלק מן ה)וידוי. תודה להרה"ח ר' לוי יצחק שי' ראסקין, דומ"צ דחסידי חב"ד בלונדון.
31) במניין של הרבי נהגו תמיד לנגן תפילה זו בסיום הסליחות (ספר-הניגונים, ניגון רמז).
32) במניין של הרבי נהגו תמיד לנגן: "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה" (ספר-הניגונים, ניגון ו).
אין מנהגנו לומר חלק מ'אבינו מלכנו' פסוק בפסוק קהל וחזן, אלא אומרים כולו יחדיו מתחילה ועד סוף ('אוצר' אלול-תשרי עמ' קב).
בסידורי תורה-אור ותהלת-ה', והחל משנת תשמ"ט גם במחזור השלם, נדפס: זכויות (ה-ז' בשבא וה-כ' בשורוק), וזאת ע"פ לוח התיקון לסידור תו"א (נ.י. תש"א – ובניגוד לסידורים הישנים) – 'אוצר מנהגי חב"ד' שם עמ' קא.
33) ספר-המנהגים עמ' 45.
34) ספר-המנהגים שם.
35) שו"ע סי' תקס"ו ס"ו בשם יש מי שאומר, והובא למעשה בשו"ת צמח-צדק (שער המילואים ח"א סי' י, ובמהדורת תשנ"ד או"ח סי' קי).
במשנ"ב ס"ק כ הביא מסידור דרך-החיים דה"ה למי שאין בדעתו להשלים התענית, ויש מקילין בזה (שערי-אפרים ש"א ס"ט רק במקום צורך גדול, ובשו"ת שואל-ומשיב תנינא ח"ב סי' נח ושו"ת אפרקסתא דעניא סי' עז מקילין בכלל, ולכאורה כן משמע משו"ת הצ"צ הנ"ל המביא לצירוף גם "ז' שאכלו פחות מכשיעור" שהרי מדובר שאח"כ יאכלו כרגיל).
36) לוח כולל-חב"ד בצום גדליה, ממשנה-ברורה סי' תקס"ו סוף ס"ק כא ושו"ת מנחת-אלעזר ח"ב סי' עד.
37) שערי-אפרים שער ח סעיף קז.
38) וסיים עם הש"ץ, 'התקשרות' גיליון מ ס"ע 18. ודלא כמ"ש בשערי-אפרים שם, שאומר רק עם הש"ץ.
39) לוח כולל-חב"ד, צום גדליה.
40) משיחות ש"פ שקלים תשכ"ד ותשמ"ב. אך אין בזה ח"ו משום שלילת נתינת צדקה זו לעניים כפשוטה, ראה סה"ש תש"נ ח"א עמ' 303 (לקוטי-שיחות ח"א עמ' 182, וסה"ש תנש"א ח"א עמ' 320) - 'אוצר' עמ' רנג. כשמניחים הגבאים קערה, רצוי לציין בה במפורש לאיזו מטרה נותנים בה.
41) ספר-המנהגים – מנהגי פורים. מלשון זו נראה, שאין זה רק קדימת הנתינה לפני פורים, אלא שיש לזה קשר ענייני עם התענית, כמ"ש במקור הדברים (מהרי"ל עמ' תכא, הובא בד"מ סי' תרצ"ד). ובכף החיים שם ס"ק כה מבאר "כדי שיהא צדקה עם התענית לכפר". ולכאורה עפ"ז צריך לתיתו אז גם בירושלים ת"ו, כמ"ש בלוח עץ-חיים, ולא כמ"ש בלוח כולל-חב"ד (וכנהוג בין אנ"ש שם) לתיתו שם במנחת פורים דפרזים. וע"ע.
42) לוח כולל-חב"ד, ע"פ הרמ"א סי' תרצ"ד ס"א ממהרי"ל.
43) ספר-השיחות תש"נ ח"א עמ' 299.
44) רמ"א שם. בעבר לא היו בארה"ק מטבעות של 'מחצית', ולכן הורגלו לתת חצאי דולרים (ראה לוח עץ חיים, ופסקי תשובות סי' תרצ"ד הערה 25), אבל כעת אין טעם לזה. כן לא מצאתי טעם למה שיש נותנים ג' פעמים ג' מחציות.
מהטעמים לזה: א) ברמ"א או"ח ר"ס תרצ"ד – כנגד ג' פעמים שכתוב 'תרומה' בפרשת שקלים. ב) רמז לשלושת ימים שצמו בימי אסתר, כדאיתא בספרים [מטה-משה סי' תשנ"ו, אליה-רבה סי' תקס"ו ס"ק ב] שביום התענית יש ליתן סכום הסעודות לצדקה, כדי שמה שאינו אוכל ושותה באותו יום אכן יעלה לקדושה ממש – 'שערי המועדים' אדר, עמ' קמה. ג) ע"ד "אוריין תליתאי לעם תליתאי" רמז למתן-תורה בפורים "קיימו מה שקיבלו כבר", התוועדויות תנש"א ח"ב עמ' 332.
ועניינה: נתינה בבת-אחת סכום השווה לכל - עבודה שלמעלה מגדרי האדם, 'התוועדויות' תש"נ ח"ב עמ' 311.
45) מג"א סי' תרצ"ד ס"ק ג מהגהות מיימוניות, כף החיים שם ס"ק כז, 'דרכי חיים ושלום' סי' תתמ"ג, שיחת תענית אסתר תשמ"ט – 'אוצר' עמ' רנג. – ולכאורה כאשר הם נותנים בעצמם, אין האב צריך לתת עבורם.
46) שיחות-קודש תשנ"ב ח"ב עמ' 787. ובספר-המנהגים שם, שהאדמו"ר נותן מחצית-השקל גם בעד הרבנית ובנים ובנות קטנים, ע"כ. וכמו ששנינו (שקלים פ"א מ"ה) "אם שקלו – מקבלים מהם".
אגב, מלשון הרבי "מחצית השקל" משמע כמנהג הרווח שאין נזהרין מלומר שנותנין ל"מחצית השקל", ולא כמ"ש בלוח א"י ועוד לומר דווקא "זכר למחצית השקל" (ע"ד החשש "שלא לייחד בשר לפסח" בסי' תסט, ע"פ מסכת סופרים פכ"א ה"ד, סידור רע"ג, שו"ת גאוני מזרח ומערב סי' מ, שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' עד ועוד). והטעם נתבאר בשיחות-קודש תשכ"ו עמ' 219, כיוון שמוכח מהגמ' ב"ב ט,א ורש"י ותוס' שם, וכן מהלימוד מהפסוק "כי באמונה הם עושים" שנאמר במחצית השקל, לענייני צדקה – שגם היא עניינה 'צדקה', עיי"ש. וראה גם לקוטי-שיחות חכ"א עמ' 469. סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 287.
47) ספר-המנהגים עמ' 48 ובהערה – ע"פ הגמ' (תענית כו, סע"ב. הובאה להלכה בשו"ע אדמוה"ז סי' קכט ס"א), שבתעניות "שאין בהן נעילה" נוהגים להתפלל מנחה רק "סמוך לשקיעת החמה".
48) בסרטי הווידיאו נראה, ש(גם) כאשר היה הרבי ש"ץ, התחיל את החצי-קדיש במנחת תענית-ציבור מייד לאחר סיום ברכות-ההפטרה (כדי למנוע הפסק, ע"ד מנהגנו במנחת ש"ק), ותוך-כדי אמירתו אמרו 'יהללו' והחזירו את הס"ת לארון הקודש.
49) לוח כולל-חב"ד בצו"ג, עשרה בטבת וכו', ובתענית זו נשמט. ולכאורה יש לנוהגים כך להקפיד עכ"פ כהספרדים שלא לישא כפיים אלא תוך חצי שעה שלפני השקיעה (כף-החיים שם ס"ק ז, ע"פ הב"ח. וראה ילקוט-יוסף מועדים עמ' 550 וש"נ, ונטעי-גבריאל הל' בין-המצרים פי"ג ס"ו וש"נ).
50) לקוטי-שיחות כרך כ' עמ' 352, וש"נ. וחבל שככל הידוע, טרם הונהג הדבר בפועל אפילו בין אנ"ש (מלבד הצפייה בדברי הרבי בווידיאו במקום שאפשר).
51) ראה משנה-ברורה וביה"ל סו"ס תרצ"ב. אך ראוי לכל אחד (לכוון שלא לצאת בזה, ו)לקרוא או לשמוע שוב לעצמו ולבני-ביתו עם כל הברכות בזמן.
52) רמ"א ומשנה-ברורה סו"ס תרצ"ב.
53) נהגו בדורות הקודמים בהרבה מקהילות חב"ד, ובדורנו בבית-חיינו, ובשנים האחרונות נתפשט המנהג בין חסידי חב"ד בכל מקום, ללבוש בפורים בגדי יום-טוב. וי"א שהרבי הורה כך באחת משיחותיו (למרות שמנהג זה בספר-המנהגים הוא הראשון מ'מנהגי האדמו"ר' ש"אינם הוראה לרבים") - 'אוצר' עמ' רנד. 'התקשרות' גיליון לו עמ' 14, עיי"ש (במשנה-ברורה וכף-החיים סי' תרצ"ה הביאו שיש ללבוש בגדי שבת מבערב. וכן משמע בספר-המנהגים שכתב זאת לפני נתינת מחצית השקל. ראה גם 'התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 439).
54) ע"פ ספר-המנהגים עמ' 71 ועמ' 8, ודלא כמ"ש בנטעי גבריאל הל' פורים (מהדורת תש"ס) פרק עט ס"ט.
55) ראה הערות הגר"י פישר לס' פני-ברוך עמ' תסא. ולכאורה גם אם יוצא מביתו לפני הלילה כדי להגיע בזמן לתפילה ולמגילה בבית הכנסת, לא גרע מסליחות של ערב ראש השנה (רמ"א סי' תקפ"א ס"א ומחה"ש שם).
56) רמ"א סי' תרצ"ו ס"ד.
57) גשר-החיים ח"א עמ' רסא, רסג. שם הוכיח שיברך גם שהחיינו, שלא כבחנוכה, כיוון שכאן הברכה גם בעד עצמו, עיי"ש. וכן דעת רוב האחרונים, נסמנו בילקוט-יוסף ח"ה עמ' רמד.
58) גשר-החיים שם ע"פ המג"א תרצ"ו ס"ק ב, ושלפי דעות אחרות רק ממעט בזה.
59) גשר-החיים ח"א עמ' רסא.
60) אף שאין מחזירין על אי-אמירת 'ועל הניסים', אין לדלגו לכתחילה כדי שיוכל לענות קדיש וכיו"ב - ספר המנהגים עמ' 71 משו"ת צמח צדק, שער המילואים [ח"א] סי' יא [בהוצאת תשנ"ד: או"ח סימן קיג ].
61)א"ר סי' תרפ"ב (בק"ו מברהמ"ז – שם כותב אדמוה"ז בסי' קפז ס"ח "וכן יש לנהוג"), משנ"ב וכף-החיים שם. והכוונה קודם יהיו לרצון השני (ראה בס' אשי-ישראל פמ"ח הערה י, וש"נ).
62) אף שעיקר מצוות קריאת המגילה היא ביום (ולכן הוזכר בגיליון הקודם ע"י ציון 6 שהמזכים את הרבים יעדיפו את הקריאה ביום), הרי מי שיש לו אפשרות לשמוע מגילה בלילה חייב לקיים זאת, אף אם עי"ז מטיל בספק את האפשרות לקרוא ביום (ראה שו"ת רדב"ז ח"ד סי' יג, הובא בקו"א לשו"ע אדמוה"ז סי' רעא סק"א. וע' בארוכה בעניין זה בקובץ 'התמים' החדש, גיליון כז עמ' 54, וש"נ).
63) ספר-המנהגים שם, וש"נ. צילום ברור בהקטנה של שני עמודים ממגילה זו נדפס בס' אגרות-קודש - אדמו"ר מוהר"ש, ברוקלין תשנ"ג, עמ' קמ, ובספר-התולדות אדמו"ר מהר"ש, ברוקלין תשנ"ז, מול עמ' 21. ראה פרטים נוספים על הנוסח ואופן הכתיבה במגילה זו ב'אוצר' עמ' רסד-רסו.
64) לקוטי-שיחות, כרך ט, עמ' 336. כרך כ"א עמ' 496.
65) 'אוצר' עמ' רנה (וכמדומה כך נפוץ בין אנ"ש. וראה כף החיים תר"צ ס"ק ב).
66) 'אוצר' עמ' רנד.
67) שו"ע סי' תר"צ סעיף יז, וראה כף-החיים שם ס"ק קב. וכ' שם ס"ק קג מהפרמ"ג, שיש להיזהר שלא תהיה נגררת על גבי קרקע, ואף לא תלויה מעל השולחן.
68) ספר-המנהגים, וש"נ בעניין השומעים. 'אוצר' עמ' רנה. צריך חיפוש הטעם שלמנהגנו כופלים לג' חלקים דווקא (למנהג העולם מקפלים לחלקים רבים, יריעה ע"ג יריעה - לוח דבר בעתו).
69) 'התקשרות' גיליון לו עמ' 14. וראה שו"ע אדמוה"ז סי' ריג ס"ז, וכף-החיים שם סוס"ק כב.
70) שם. וראה בכף-החיים שם ס"ק קב ובשו"ת מהרי"ל, מהדורת מכון-ירושלים, ס"ע נו. 'אוצר' עמ' רנה.
71) ראה שו"ע סי' תר"צ ס"ג-ו ונו"כ, משנה-ברורה שם ס"ק יט.
72) ספר-המנהגים שם, וש"נ. בדרך-כלל היה הרבי מכה ברגלו (הימנית או השמאלית) בכל 'המן', ובמקום שנזכר באיזה תואר היתה ההכאה מורגשת יותר ובמשך זמן רב יותר. לפעמים הכה יותר חזק ב'המן' שניגנו בו או ב'המן בן המדתא' (ראה ב'אוצר' עמ' רנז, וב'התקשרות' בשנים קודמות).
הרבי הפגין הנאה וחייך בשעה שהילדים היו מרעישים ב'הכאת המן', וכמה פעמים דיבר בשיחותיו נגד הגבאים החוששים מ'בילבול' הילדים ומגבילים אותם, וכן נגד המכים 'בעל כרחם' בקול דממה דקה... ('אוצר' שם).
73) ספר-המנהגים שם, 'אוצר' עמ' רנח, וש"נ.
74) 'לוח כולל חב"ד', כף-החיים סי' תר"צ ס"ק צו מבן-איש-חי. וראה 'אוצר' שם.
75) ספר-המנהגים שם. (במג"א סי' תר"צ ס"ק יז מס' מטה-משה, ועוד - 'האגרת הזאת' בלבד). המו"ל ד'לראות את מלכנו' מסר, שבכל השנים שבדק בוידיאו - נענע הרבי את המגילה במקומות אלו ח' פעמים.
76) ספר-המנהגים שם, וש"נ. וראה שלל הגירסאות המובאות ב'טור השלם'.
77) לוח כולל-חב"ד. כן משמעות לשון אדמוה"ז בסידורו שלא הביא עניין כריכת המגילה, כדעת סדר-היום, המג"א וסיעתם שאין קפידא מתי לכורכה, ומבאר זאת ע"פ נגלה וע"ד החסידות - משיחת פורים תשט"ז, מוגה, 'שערי המועדים – פורים' סי' נו, עיי"ש. והמסקנא – שעדיף [בהנחת השיחה ('התוועדויות' תשט"ז ח"ב ס"ע 157) הדגיש הרבי שהציבור ינהג כך, וכן העתיק ב'אוצר' עמ' רסא, אבל בשיחה המוגהת לא הזכיר זאת, ומשמע שזה נוגע גם לש"ץ] להשאיר את המגילה פתוחה עד אחר ברכה אחרונה, שע"י זה ימשיכו ענייני המגילה להאיר בגילוי. [הרבי עצמו החל, בדרך-כלל, לגלול את המגילה עם סיום הקריאה, והמשיך בכך בשעת הברכה ('אוצר', עיי"ש), אבל כמובן זה אינו הוראה לרבים].
78) ע"פ שו"ע אדמוה"ז סי' ח ס"ג.
79) ברמ"א סי' תרפ"ט ס"ב, מג"א סי' תרצ"ב ס"ק ה ופרמ"ג בא"א שם ועוד, פסקו שיברכו "לשמוע מגילה", והפר"ח סי' תרפ"ט (ובליקוטים) חולק ע"ז וס"ל שחייבות גם בקריאה ויברכו כרגיל. י"א שהרבי היה קורא את המגילה לנשים בבית הרב, ובירכו לעצמן 'על מקרא מגילה'.
80) רמ"א סי' תרצ"ב סוס"א. ולדעת הב"י מסיק בכף-החיים סי' תר"צ ס"ק קכד שגם היחיד מברך. וכ' שכן פסקו הא"ר, מאמר-מרדכי ובן-איש-חי, וכ"פ גם הערוך-השלחן (תרצ"ב ס"ה, גם כ'מנהג העולם').
81) ספר-המנהגים.
82) רמ"א סי' תרצ"ה ס"א – כמובן, זאת בנוסף לסעודת 'מלווה מלכה', שהרבי נהג ליטול ידיו בסמיכות להבדלה. ולפעמים גם באם היה זה בשעה מאוחרת בלילה. בעת הסעודה אכל תבשיל (לקט הליכות ומנהגי ש"ק עמ' 65).
83) אבל לא 'מגדול', 'אוצר' עמ' רעז.
84) שו"ע ורמ"א סי' תרפ"ב ס"א, ושו"ע אדמוה"ז שנסמן לעיל הערה 61.
84*) ע"פ משנה ברורה (תרצ"ב ס"ק טו), כף החיים (שם ס"ק לז), נטעי גבריאל (פל"ב ס"א), ובפרט בהתאם למנהגנו בקשר לשופר ולולב (קונטרס 'בירורי מנהגים - מועדים' להרב שבתי שי' פרידמן, צפת תשס"ו עמ' 181, עיי"ש).
85) לוח כולל-חב"ד (וצ"ב אם נכתב כך בשנים שהרבי הגיה את הלוח, וכן אם אכן כל מה שהרבי לא מחק שם, נקרא 'מוגה'). לדעת המג"א סי' תרצ"ד זהו זמן נתינתה לכתחילה.
86) כן נהג תמיד המוהל הרה"ח ר' יעקב-יוסף רסקין ע"ה ('התקשרות' גיליון מ עמ' 18), כדעת תה"ד סי' רסו, ב"י בבדק-הבית יו"ד סו"ס רס"ב, שו"ת הרדב"ז ח"א סי' רנא, הפר"ח והגר"א סו"ס תרצ"ג והפרמ"ג סו"ס תרפ"ז, מנהג פרנקפורט שהובא בהגהה במהרי"ל דלהלן, ומנהג הספרדים כמובא בכף-החיים סי' תרצ"ג ס"ק ל. בלוח כולל-חב"ד כתב למול לפני קריאת המגילה, ע"פ הרמ"א שם ממהרי"ל, וכן מנהג העולם האשכנזים כמ"ש המשנ"ב סו"ס תרפ"ז מהח"א. וראה מהרי"ל עמ' תכו, וש"נ. אוצר-הברית ח"א עמ' רעח.
יש נוהגים לקרוא לתינוק 'מרדכי', נסמן בנטעי-גבריאל עמ' צה.
87) ספר-המנהגים שם, 'אוצר' עמ' רסח, וש"נ.
בדבר מי שאין לו מגילה אם יברך 'שהחיינו', דן בזה בקונטרס 'בירורי מנהגים - מועדים' (הנ"ל הערה 84*) עמ' 192. וע' גם בשערי הל' ומנהג או"ח ח"א עמ' רסא (והרי בדבר שאינו מצוי אין בו מנהג).
88) בסידורי תהילת ה' נדפס (לא מאדמוה"ז): "ומחזירין הספר-תורה וקוראין המגילה". אך משנת תשל"ח ואילך נוספה שם בשולי הגליון הערה שמנהגנו כנ"ל. בס' שער-הכולל פי"א אות כב סעי' ה, ובס' חקרי-מנהגים עמ' רכג נתבאר טעם ומקור מנהגנו, עיי"ש. וראה 'אוצר' עמ' רסז. מנהג-ישראל-תורה סו"ס תרצ"ג.
89) שער-הכולל שם אות כג.
90) 'שערי-המועדים - פורים' עמ' קמה.
91) 'התקשרות' שם.
92) שו"ע סי' תרפ"ז ס"א ונו"כ.
93) שו"ע ורמ"א סי' תרצ"ה ס"ד.
אודות משלוח מנות, ראה שיחות-קודש תשל"ו ח"א עמ' 565 ששיעורן לכתחילה כזית בכל מנה, ועכ"פ כזית יחד. ולכתחילה שוויין ביחד ב' פרוטות לפחות. ומציין לצפנת-פענח על הרמב"ם הל' מגילה פ"ב הט"ו, עיי"ש.
בגיליון הקודם, בהוראות אודות 'מבצע פורים', נעתק ממכתב המזכירות (אג"ק ח"כ עמ' קעז) שניתן להסתפק ב"תפוח וסוכריה". ואולי הוא שיעור-מינימום (ראה הדעות בנושא בילקוט יוסף ח"ה עמ' שכח-של ובפסקי תשובות סי' תרצ"ה אות יח, וש"נ), וע"ד שביקש הרבי, מפני "חוסר האמצעים", תפילין "כשרים בלי כל פקפוק" אבל "קטנים" (אג"ק ח"ב עמ' כה). אבל למעשה, פעם אחת (באחת השנים תשל"ו-ח?) כשהכניסו לרבי לדוגמא את ה'משלוח מנות' של צא"ח בנ.י., הגיב שאחת המנות היא "פחות מכשיעור", ועקב זאת פתחו והשלימו כמאה אלף חבילות-מנות!
שם, בקשר לחיילים, נאמר שיכולים לקיים 'משלוח מנות' במנות המוכנות להם בחדר-האוכל (ועד"ז במאושפזים בבית-רפואה ובית-אבות ותלמידים בפנימייה, ועצ"ע בבני-ישיבה שאינם משלמים). ולכאורה ראיה לזה מדין בן סורר שגנב מאמו (סנהדרין עא,א) ומדין פת שעל השלחן (או"ח סי' שסו, בשו"ע אדמוה"ז סט"ז), ומאידך צ"ע מדין אורח שקידש במנתו, שלהרבה דעות מקודשת רק מספק (אה"ע סי' כח סי"ז, עיי"ש בב"ש ובאוצר הפוסקים ס"ק צב בארוכה). וראה בס' מצות מצוה פי"א ס"ט וש"נ.
94) כדעת הרמ"א סי' תרצ"ו ס"ו. כן הורה הרבי לפרסם שלא ישלחו לו, בשנת האבלות על אמו (תשכ"ה) – נטעי-גבריאל הל' אבילות ח"ב פל"ה הע' יט (מהרה"ח רי"ל שי' גרונר, ודלא כמ"ש בס' שבח-המועדים (תשנ"ג) פי"ד ס"ג). וכן על שאר קרובים תוך ל' – הוראת הרבי בשנת האבלות על הרבנית (תשמ"ח) – שם בשו"ת שבסוף הספר סי' ב.
95) שו"ע ומ"א סי' תרצ"ו ס"ב, מספר-חסידים סי' תשי"ג ומהרי"ל הלכות פורים (מהדורת מכון ירושלים עמ' תלב). גשר-החיים ח"א עמ' רכח. רסא.
96) לוח כולל-חב"ד, משו"ע סי' תרצ"ד ורמ"א סו"ס תרצ"ה.
97) ישעיה נז,טו. רמב"ם פ"ב מהל' מגילה הי"ז.
98) ספר-המנהגים שם. הרבי היה נוהג לשלוח בכל שנה לכהן, לוי וישראל קבועים. המשלוח הכיל: אוזן-המן ממולא פרג, פרי ובקבוק יי"ש - הרה"ח רי"ל גרונר, 'התקשרות' שם.
99) ראה שדי-חמד 'אסיפת דינים - מערכת פורים' סוס"ו, מובא בלקוטי-שיחות כרך ל"ג עמ' 118 ועוד, וכן באחרונים. אך א"צ כדין שליחות ממש, וכמובא בסה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 302 ולהלן שמנהג ישראל לשלוח מנות ע"י התינוקות. וראה גם 'אוצר' עמ' עדר.
100) וכן שולחים על ידיהם משלוח מנות, ספר-השיחות תשמ"ח ח"א שם. ובמיוחד מתנות לאביונים, ראה בס' קדושת-לוי, קדושה שנייה.
101) 'התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 561.
102) כמובא בשו"ע, רמ"א או"ח סו"ס תרצ"ו, שבשביל מנהג זה התירו כמה עניינים - 'התוועדויות' תשד"מ ח"ב עמ' 1239, ועוד. ע"ד הצגות לבנות בפורים - ראה היכל-מנחם כרך ב עמ' קמה.
בלקוטי-שיחות כרך ל"א עמ' 279 הורה הרבי שלא ישחקו כלל הילדים בתפקיד 'המן', ובוודאי שלא בהתלהבות.
103) שיחת ש"פ תרומה, ו' אדר תש"מ.
104) 'התוועדויות' תשמ"ח ח"ב עמ' 484.
105) ספר-המנהגים שם, ולוח כולל-חב"ד, משו"ע או"ח תרצ"ה ס"ב בהג"ה.
בספר-המנהגים שם הביא הרבי סתירה לכאורה בדעת אדמוה"ז אם יש חיוב לאכול פת בפורים, עיי"ש.
106) הרמ"א שם כ' שרוב הסעודה צ"ל ביום, אבל אצל רבותינו רק התחילה ביום, ועיקרה היה בליל ט"ו – שיחת פורים תשי"ט.
107) לוח כולל-חב"ד, ע"פ שו"ע אדמוה"ז סי' קפח סעיף יז.
108) רמ"א שם. וראה הערת הגהמ"ח שו"ת מנחת-יצחק ע"ז בלוח דבר בעתו.
109) רמ"א שם.
110) 'שערי-המועדים – פורים' סי' י.
111) תורה-אור צח,א. ספר-המנהגים שם ובעמ' 38, וש"נ. ועד"ז באג"ק ח"כ עמ' קסז.
ב'התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 454 ,391, תש"נ ח"א עמ' 135 ובכ"מ איתא שאין בפורים את ה'שוטרים' שצ"ל ביו"ט כדי למנוע היפך הקדושה כנפסק ברמב"ם וטושו"ע, כיוון שישנה ההבטחה שבוודאי לא יהיה מזה עניין בלתי-רצוי. מאידך, ב'התוועדויות' תשד"מ ח"ב עמ' 1180 מזרז לשלול לגמרי בפורים ענייני ד' כתות שאינן מקבלין פני שכינה, שסימנן חשמ"ל [חנפים, שקרנים, מספרי-לשון-הרע, לצים]
112) ראה ספר-המנהגים עמ' 58, 'אוצר' עמ' רעז.
113) 'התוועדויות' תש"נ ח"ב עמ' 372. אמנם היו פעמים שהורה הרבי לקיים 'עד-דלא-ידע' כפשוטו [אך ביחס לבחורים היתה הסתייגות מכך גם לפני ה'גזירה', ראה 'התוועדויות' תשי"ב ח"ב עמ' 45, וכמובן לאחריה גם כשהורה כנ"ל, כגון בפורים תשל"א] וה'גזירה' הידועה להגבלה ב'משקה' נדחתה על-ידו לאותה שעה. וכנראה לזה הכוונה בשיחת ש"פ שמיני תשמ"א (הקטע השייך לזה נעתק גם בס' 'אשכילה בדרך תמים' עמ' 181). וראה 'אוצר' עמ' רצ, ובכרך אלול-תשרי עמ' שסט-שע בקשר לשמחת-תורה.
114) ספר השיחות תשמ"ט כרך א, עמ' 335.
115) 'התועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1420 ואילך.
בספר-השיחות תש"נ ח"א עמ' 351 הציע הרבי לערוך ג' התוועדויות בקשר לימי הפורים, כדי שיהיו באופן של 'חזקה', עיי"ש.
116) כמפורש בכ"מ, ומהם במענה ב'יחידות' שנדפס בס' היכל-מנחם כרך ג עמ' רנח. אבל ראה המובא במדור 'ניצוצי רבי' שבגיליון רנא.
117) כגון 'התוועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1478.
118)ביאור העניין במכתבו שנדפס ב'התוועדויות' תשמ"ב ח"ב עמ' 980.
119) 'התוועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1426.
120) ספר-המנהגים שם, וראה ב'אוצר' עמ' רעט-רפג.
121) שו"ע אדמוה"ז סי' תכט ס"א. ראה 'התוועדויות' תשמ"ב ח"ב עמ' 977, תשד"מ ח"ב עמ' 1280, תשמ"ח ח"ב עמ' 303, תנש"א ח"ב עמ' 399 ,339, ועוד.
122) (ספר-הניגונים, ניגון כד) שיחת פורים תשל"ב. לפעמים נזכר פורים בין הזמנים שבהם ניגנו את ניגון 'ארבע הבבות' של אדמוה"ז (שם, ניגון א). הרבי ציווה בקביעות לנגנו לקראת סיום התוועדויות הפורים, ואחריו 'ניע זשוריצי'. פעמים שציווה לנגן גם 'קול ביער' (שם, ניגון כג) - 'אוצר' עמ' רצב-ג. אבל כידוע הפעם האחרונה שניגנו ניגון זה לפני הרבי היתה בסיום התוועדות ש"פ שמות, ערב כ"ד טבת תשמ"ט, ראה 'התקשרות' גיליון תקל"ז עמ' 14 וגיליון תקצ"ה עמ' 18.
123) לקוטי-שיחות כרך כ"ט עמ' 423.
124) לוח כולל-חב"ד, ע"פ שו"ע סי' תרצ"ו ס"ג, רמ"א סי' תרצ"ה ס"ב. אך בשיחות-קודש תשכ"ז ח"א עמ' 482 איתא, שכיוון שצ"ל לפנים משורת הדין, צריך שתהיה הרבה שמחה, עיי"ש.
125) לקוטי-שיחות כרך ג עמ' 1274. ומבאר: אף שבנוגע לקריאת המגילה אמרו שאינה נקראת אלא עד ט"ו בחודש, אבל הציווי "מרבין בשמחה" נוגע לכל ימי החודש, וכלשון חז"ל "משנכנס אדר", וכמו שנאמר: "והחודש אשר נהפך להם". ואם כן... כאשר השמחה היא באותה המידה שבימים הקודמים, בלי הוספה וריבוי, אינה שלימות השמחה, כיוון שנתיישנה (שלכן לברכת חתנים צריך בכל פעם 'פנים חדשות').
126) 'אוצר' עמ' רפו, מסיום שיחות פורים תשד"מ ותשמ"ה, ומשיחת ש"פ פרה תשמ"ה.
127) שם, משיחת פורים תשמ"ו.
128) שיחת ש"פ פרה תשל"א. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
