שאלה: מדוע אנו אומרים פעמים רבות בתפילה את הפסוק "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד", ומה מקורו של פסוק זה (שאינו נמצא כצורתו בתנ"ך)?
תשובה: הפסוק "ה' ימלוך לעולם ועד" נאמר בסיום 'שירת הים', כהכתרת ה' למלך בעקבות קריעת ים-סוף. הוא נאמר גם בברכת 'גאל ישראל' שחרית וערבית, בסיום ה'קדושה' של 'ובא לציון', ובסיום תפילת 'עלינו'.
כדי לכלול בהכתרה את כל הזמנים, הקדימו חז"ל לפסוק זה את "ה' מלך" (בסגול, לשון הווה - תהילים י,טז ועוד) ו"ה' מלך" (בקמץ, לשון עבר - תהילים צג,א ועוד). בצורה כזאת נאמר הפסוק בכמה נוסחאות לפני 'ברוך שאמר' (פעמיים, להמליכו על הגוף והנשמה), ב'יהי כבוד', וכמו-כן בפסוקי 'אתה הראת' שלפני קריאת התורה ובשמחת-תורה לפני ה'הקפות' (וב'סליחות' למנהג הספרדים), ב'יראו עינינו' (בערבית, בחו"ל), וכבסיס לפיוטים למנהג האשכנזים בראש-השנה.
נאמר במדרש: "מלאך אחד עומד שחרית באמצע הרקיע, ופותח ואומר: 'ה' מלך...', וכל גדודי מעלה עונין אחריו...". לכן אומרים זאת (לפני 'ברוך שאמר') בעמידה. על-פי האר"י ז"ל, כאשר הציבור אומר זאת, צריך כל אדם לעמוד, אך אינו חייב לומר זאת איתם (גם אם נמצא במקום שמותר להפסיק). וכן מנהג חב"ד. על-פי ה'בן-איש-חי' יש לנהוג כך גם ב'ה' מלך' של סליחות, אבל לא בשאר המקומות.
בספר 'אליה רבה' כתב, שכשם שאין להפסיק בין 'ה' אלוקיכם' ל'אמת', כך אין להפסיק בין "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד". בכף-החיים פירש את כוונתו, שאין להפסיק בין שם ה' לבין המילים 'מלך' (בסגול), 'מלך' (בקמץ) או 'ימלוך', כי בזה משנים את הכוונה. ולפי זה נכון הדבר בכל מקום שאומרים זאת.
מקורות: ת"י ו'תורה שלמה' שמות טו,יח. זוהר ח"א לד,א. תיקוני-הזוהר תיקון ע, קלד,ב, וב"י סו"ס נ. א"ר סי' נא ס"ק ד. בן-איש-חי ש"א פ' ויגש ס"א-ב. כף החיים נא,טו (וע"ע קצות השלחן יח,ב). סידור 'צלותא דאברהם' ח"א עמ' קנ וש"נ. ספר המנהגים-חב"ד עמ' 9. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
