חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:16 זריחה: 6:10 כ' באב התשע"ט, 21/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

יש עניינים שבכדי להשיגם נדרשת תנועה של מסירות-נפש!
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 603 - כל המדורים ברצף
יש עניינים שבכדי להשיגם נדרשת תנועה של מסירות-נפש!
שמחה מזה שהגאולה באה ברגע זה ממש!
כנגד רוחו של כל אחד ואחד
פרשת בשלח
סיום ברכת 'מעין שלוש' בארץ-ישראל
הלכות ומנהגי חב"ד

על-ידי הפיכת השטות דלעומת-זה מגיעים לדרגה נעלית מזו שעל-ידי עבודה שעל-פי טעם ודעת * כאשר הרבי נתן לו שליחות, הרי אפילו אם נראה לו שלגדולות מזה נוצר – עליו לדעת, שאין זו הדרך שלו, ולא בכך יבוא לשלמותו * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. הרבנית הצדקנית בעלת היארצייט* היתה מאלה שהיו מעתיקים את הכתבים של אדמו"ר מהר"ש1.

בהיות אדמו"ר מהר"ש מסודר ביותר, וידעו בדיוק סדר יומו, כולל גם הזמנים שהיה נוסע לטייל – היו מתגנבים, בעת שהיה יוצא לטייל (לאחרי שהיו מעמידים שומר להודיע בעוד מועד על שובו), ומעתיקים כתבי דא"ח. באופן כזה העתיקו ריבוי כתבים. אחד המעתיקים היתה כאמור הרבנית הצדקנית בעלת היארצייט.

אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר היו מונחים ההעתקות שלה מכתבי אדמו"ר מהר"ש, בתיק אחד, עם ההנחות של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע.

ב. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר, שבאופן כזה התנהג אף הוא עם אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע.

פעם תפס אותו אביו כ"ק אדמו"ר נ"ע להעתיק כתבים, ואמר לו: גם אצלי בבית אינני כבר בעל-הבית?!

מדברים אלה קיבל כ"ק מו"ח אדמו"ר שבירת-לב חזקה, וביקש תיקון על זה.

לאחרי זמן נתן לו אביו כ"ק אדמו"ר נ"ע רשיון גישה להכתבים, ובנסעו, היה משאיר לו את מפתחות הארונות2.

ג. לכאורה אינו מובן:

מסתמא שיער אדמו"ר מהר"ש, ואולי גם ידע ברור, שמעתיקים את הכתבים בזמן נסיעותיו, שהרי הכיר את אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ואת תשוקתו לכתבי חסידות. ואם כן – ממה-נפשך: אם לא רצה שיעתיקו את הכתבים – היה יכול להבטיח את הכתבים באופן כזה שלא תהיה אפשרות להעתיקם; ואם לא היה איכפת לו שמעתיקים הכתבים – היה יכול ליתן רשיון על זה. ולמה הוצרכה העתקת הכתבים להיות באופן כזה?

ועל-דרך זה אינו מובן בנוגע להכתבים שהעתיק כ"ק מו"ח אדמו"ר אצל כ"ק אדמו"ר נ"ע – למה הוצרך להיות באופן כזה, שלא ברשות?

ויש לומר הביאור בזה:

בהמאמר השני שנאמר לאחרי המשך המאמרים דראש-השנה (בשנת תרצ"ד – הנדפס לר"ה השתא) – המאמר דפרשת וישלח, ד"ה ויאמר גו' ישראל יהיה שמך3 – מבואר טעם הדבר שברכות יצחק ליעקב הוצרכו להיות במרמה דווקא (בחכמת תורתו4, אבל באופן שקרוי "מרמה"), כמו שכתוב5 "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" – לפי שנפילת ניצוצות הקדושה למטה על-ידי חטא עץ-הדעת היתה במרמה, כמו שכתוב6 "והנחש היה ערום גו'", ולכן גם סדר העלאתם על-ידי יעקב (שהוא מעין אדם הראשון7) שלוקח הברכות מעשו, צריך להיות במרמה דווקא, כמו שכתוב8 "עם עיקש תתפתל".

ויש להוסיף ולבאר גם דברי רבקה ליעקב (בדברה אליו לילך ליקח את הברכות במרמה) "עלי קללתך בני"9, שאם תהיה קללה ח"ו, לוקחת היא על עצמה – דלכאורה: איזו נחמה היא זו? כל בן, ובפרט כמו יעקב, דואג לאמו, ואם-כן מהי התועלת בהמענה "עלי קללתך בני"? והרי רואים אנו שמענה זה פעל על יעקב?!

והעניין בקיצור:

כאשר צריכים ליקח עניין כזה וממקום כזה שהוא למעלה משכל10, בחירה ורצון הנותן, צריך להיות גם אצל המקבל כלי המתאים – לא שכל, טעם ודעת, אלא תנועת המסירת-נפש, להעמיד את עצמו בסכנה.

וזהו "עלי קללתך בני" – שהיא מוכנה אף לכך. ואדרבה: 

דבר זה דורש מסירת-נפש, ומתקבל רק על-ידי מסירת-נפש דווקא, ולא חשבון על-פי טעם ודעת. ומענה זה פעל גם אצל יעקב תנועה של מסירת-נפש.

ועל-פי זה מובן גם בנוגע לתורה בכלל11, ובפרט לפנימיות התורה, כבנדון דידן בנוגע להעתקת הכתבים – שישנו אופן נעלה יותר שמגיעים אליו באופן של מרמה דקדושה, שלא בידיעת הנותן ובתנועה של מסירת-נפש מצד המקבל12 (להסתכן מקבלת קפידא מהרבי כו').

ד. עניין זה (שעל-ידי מרמה באים לדרגה נעלית יותר) מבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמר ההילולא13 – שהכוונה היא להפוך השטות דלעומת-זה לשטות דקדושה, כי, על-ידי הפיכת השטות דלעומת-זה מגיעים לדרגה נעלית יותר מאשר על-ידי עבודה שעל-פי טעם ודעת, שטות דקדושה שלמעלה מטעם ודעת דקדושה14.

ועל-פי זה יש לבאר מה שכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמר ההילולא15 בעניין "עיקר שכינה בתחתונים היתה"16, ש"עיקר גילוי אלוקות היה בבית-המקדש (וראיה לדבר) דכתיב17 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד מישראל" – דלכאורה אינו מובן: מהי הראיה מהשראת השכינה בנשמות ישראל ("ושכנתי בתוכם", "בתוך כל אחד ואחד מישראל") על השראת השכינה בעולם (עיקר שכינה בתחתונים היתה ועיקר גילוי אלוקות היה בבית-המקדש) – הרי נשמות ישראל הם אלוקות, שהאלוקות נעשה יש18, ואיך אפשר להביא ראיה מהשראת השכינה בהם על השראת השכינה בעולם?

והעניין – דלכאורה אינו מובן לאידך גיסא: מהו הצורך בתנאי מוקדם, "ועשו לי מקדש", כדי שיהיה "ושכנתי בתוכם", בתוך כל אחד ואחד? 

כיוון ש"נשמה שנתת בי טהורה היא"19, "בנים אתם להוי' אלוקיכם"20, וכו' וכו' – הרי זה מספיק שיהיה "ושכנתי בתוכם", ומהו ההכרח בהקדמת "ועשו לי מקדש" שלאחרי זה דווקא יהיה "ושכנתי בתוכם"?

והביאור בזה – שעבודת הנשמה מצד עצמה היא עבודה שעל-פי טעם ודעת, ואילו עבודתה במסירת-נפש, שטות דקדושה, מתעוררת דווקא על-ידי העלם והסתר העולם, הגוף ונפש-הבהמית. ולכן, התנאי להעניין ד"ושכנתי בתוכם", עיקר שכינה ולא הארה בלבד, הוא, דווקא על-ידי "ועשו לי מקדש", "מקדש דאקרי משכן"21, שנעשה מ"עצי שטים עומדים"22, "עצי שטים", השטות דלעומת-זה שמהפכים לשטות דקדושה (כמבואר בהמאמר31), ש"עומדים" ומחברים אור אין-סוף ברוך-הוא עם המטה32.

***

ה. בעת החתונה24 אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר25 שבשמחת נישואין באים מעולם האמת נשמות האבות עד ג' דורות למפרע בכל ישראל, ויש כאלה שאצלם באים יותר ויותר דורות למפרע, ומנה כ"ק מו"ח אדמו"ר את כל הרביים, עד לאדמו"ר הזקן.

כיוון שבעת ההיא לא מנה כ"ק מו"ח אדמו"ר יותר (לפני אדמו"ר הזקן), לכן, בהמאמר הנאמר ביו"ד שבט26 לא הזכרתי בשם אלא עד אדמו"ר הזקן. ירא הנני להתערב, ובכלל לשם מה להתערב, כיוון שהרבי לא הזכיר יותר.

אבל, כיוון שבכל זאת הפריע לי הדבר ("עס האט מיר דאך געשטערט"), לכן, היום, י"ג שבט, שהוא עדיין בהמשך ליו"ד שבט – כמודגש בכך שהמאמר היושבת בגנים די"ג שבט הוא המשך למאמר באתי לגני דיו"ד שבט – הזכרתי27 בשם עד הבעש"ט.

עניין זה (ההזכרה בשם) הוא על-דרך הידוע28 שהמצטער באמת על מיעוט או העדר ההבנה בדברי רז"ל ומזכיר את שמותיהם ונפשו חשקה בהם וכו' – הרי זה עניין ויש בו תועלת בכמה עניינים. וגם, על-דרך שמצינו בעבודה שהיו אומרים "האיר פני כל המזרח עד שבחברון" כדי להזכיר ולהמשיך זכות אבות29.

***

ו. ידוע מאמר הבעש"ט30 שהיה ביכולתו לעלות בסערה השמימה31 כמו אליהו הנביא, אלא רצה שיהיה אצלו העניין ד"כי עפר אתה ואל עפר תשוב"32.

ולכאורה: כיוון שישנה מעלה בהעניין ד"ואל עפר תשוב" – הייתכן שאצל אליהו הנביא היתה חסרה שלימות זו?

אלא העניין בזה – שהשלימות של כל דבר מתבטאת בכך שמשלים את עניינו הוא, העניין המוטל עליו.

ובמילא מובן, שאצל אליהו הנביא, שמצד עניינו שהיה הוא צריך לפעול, הוצרך לעלות בסערה השמימה – בכך היא השלימות שלו; ואצל הבעש"ט, שמצד עניינו שהיה הוא צריך לפעול, הוצרך לעבור את העניין ד"אל עפר תשוב" – בכך היא השלימות שלו.

ז. ויש לפרש זה בדרך אפשר:

עניינו של אליהו הנביא33 – לבוא לברית מילה, לבוא בליל הפסח, להציל את ר' המנונא סבא34.

והחילוק שביניהם – שביאתו לברית מילה ובליל פסח היא ללא גוף, ואילו להציל את ר' המנונא סבא, הרי משום כבודו התלבש בגוף. ועל-פי זה מתורץ35 מה שכתוב שאליהו הנביא לא היה יכול לבוא להאידרא דרשב"י משום שהיה עסוק בהצלת רב המנונא סבא – דלכאורה: הרי נמצא   בכמה ברית-מילה באותו זמן, וכן בלילי פסח בא לכל בתי בני-ישראל באותו זמן, ומאי שנא באידרא דרשב"י? אלא, שבברית-מילה בא בלא גוף, ואין זה אלא ניצוץ, ולכן יכול להיות בכמה מקומות בבת אחת, מה-שאין-כן לכבודם של צדיקים בא בגופו, בכל עצמותו, ולכן אינו יכול להיות בשני מקומות בבת אחת.

כמו כן עניינו של אליהו למסור שליחויות לרבנן, ואחרון אחרון חביב: קודם ביאת המשיח בא לקרב הלבבות ולבשר ביאת משיח36. וגם לצורך זה בא בגופו, כמוכרח מזה שבש"ס37 מקשרים עניין זה לדין איסור תחומין בשבת.

ולכן הוצרך אליהו הנביא לעלות בגופו בסערה השמימה – שגופו ישאר בשלימות, בעולם היצירה38, וכשיש צורך בכך, חוזר ומתלבש בגופו ובא למטה. ובכך היא השלימות שלו.

ח. ועניינו של הבעש"ט – כידוע39 שבזמן לידת הבעש"ט היו בני-ישראל במצב של התעלפות, ועל-ידי נשמת הבעש"ט, שנקרא ישראל, עוררו אותם, על-דרך אדם המתעלף שמעוררים אותו על-ידי זה שקוראים שמו באוזנו.

– לפני שנים אחדות פנו לכ"ק מו"ח אדמו"ר על-דבר אשה חולה מאד שהיתה במצב של אבדן-הכרה זמן ממושך, ואמר כ"ק מו"ח אדמו"ר שילחשו באזנה את שמו (של הרבי), וכן עשו, וחזרה הכרתה, ובמשך הזמן שבה לאיתנה40.

ולכאורה: מה שייך שמו של הרבי לאותה אשה, שלחישת שמו של הרבי באזנה תעזור לה?

וההסברה בזה – שהטעם להתעוררות מהתעלפות על-ידי קריאת השם, הוא, משום שבעת ההתעלפות מסתלק החיות הפרטי, אבל החיות הכללי ישנו, ועל-ידי קריאת השם, שמגיע ("דערלאנגט") בהחיות הכללי, מעוררים את החיות הכללי שיומשך ויבוא בגילוי41. ומזה מובן שגם כאשר חסר בהחיות הכללי, הרי, על-ידי זה שלוחשים באזנו את שמו של הרבי – שנשמתו היא נשמה כללית, וביחס אליה גם החיות הכללי דנשמת החולה אינו אלא פרט – אזי נמשך חיות גם להחיות הכללי שלו.

וזהו העניין דהתעוררות בני-ישראל מהתעלפות על-ידי ירידת נשמת הבעש"ט בעולם הזה – כיוון שנשמת הבעש"ט היא נשמה כללית דבני-ישראל.

וכיוון שעניינו של הבעש"ט לעורר את כל בני-ישראל, גם הפחות שבפחותים והקל שבקלים מהם, לעבור ולהגיע גם למדריגות היותר תחתונות עד למטה מטה ביותר, וגם שם לפעול ההתעוררות והקשר עם הקב"ה, עצמות ומהות אין-סוף ברוך-הוא – לכן הוצרך, ובמילא היה זה רצונו, שיהיה אצלו העניין ד"ואל עפר תשוב".

וכיוון שזה הוא עניינו של הבעש"ט – הרי מובן שדווקא בכך היא השלימות שלו.

ט. המורם מהמבואר בהנ"ל בנוגע לעבודה, ואלינו בפרט:

העניין שלנו הוא – לא לרדוף ("יאגן זיך") דווקא אחר גדולות ונפלאות (גם אם הוא בטוח שיודע מה הם גדולות ונפלאות), כי, אם אין זה מעניינו, מעניין שליחותו בעלמא דין, הרי, מלבד זה שספק גדול האם יגיע לזה, מהי התועלת בגדולות ונפלאות כאשר אינו ממלא את השליחות שהטילה עליו ההשגחה העליונה?! ובפשטות יותר: מהי התועלת בגדולות ונפלאות, ואיזה גדולות ונפלאות יש כאן – אם אינו מקיים את ציווי הקב"ה על-ידי עבדיו הצדיקים אודות עבודתו ופעולתו?!

והיוצא מזה בנוגע לפועל אלינו:

כאשר הרבי נתן לו שליחות, עבודה מסויימת – הרי אפילו אם נראה לו שלגדולות מזה נוצר, והתברך בלבבו לאמר שיש לו כוחות להגיע לכך – עליו לדעת, שאין זו הדרך שלו, ולא בכך יבוא להשלימות שלו. הלוואי שלא יהיה ההיפך מזה ח"ו.

צריכים "האלטן זיך ביי דער קליאמקע"42 (להיאחז בידית הדלת), ולילך "בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו"43, ואז ייטב לו בזה ובבא.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת בשלח, י"ג בשבט ה'תשי"א*. 'תורת-מנחם – התוועדויות' ה'תשי"א, חלק ראשון (ב), עמ' 228-221)

----------

*) יארצייט של הרבנית הצדקנית מרת שטערנא-שרה נ"ע זי"ע – אם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

1) ראה סה"מ תש"ט ס"ע 43. סה"ש תרפ"א עמ' 13 הערה 12.

2) ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ה'שי"ת עמ' 5.

3) ועיין ג"כ תו"ח ס"פ תולדות. אוה"ת מטות עמ' א'שמג. ד"ה וישלח יעקב תרנ"ו (סה"מ תרנ"ו עמ' ש ואילך). סד"ה ויקח לו יעקב תרע"ח (סה"מ תרע"ח ע' פג ואילך). ד"ה פדה בשלום תרס"ח (סה"מ תרס"ח עמ' נו ואילך). תש"ג (סה"מ תש"ג עמ' 186 ואילך).

4) ב"ר פס"ז, ד.

5) תולדות כז,לה.

6) בראשית ג,א.

7) ראה ב"ב נח,א. וש"נ. תניא אגה"ק ס"ז (קיא, סע"ב).

8) תהילים יח,כז.

9) תולדות כז,יג.

10) או למטה משכל, כמו בחטא עץ-הדעת.

11) להעיר, שברכות יצחק ליעקב שייכות לתורה, כמארז"ל "מטל השמים זו מקרא, ומשמני הארץ זו משנה, דגן זו תלמוד, תירוש זה אגדה" (ב"ר פס"ו, ג).

12) מעין זה הוא המאורע דהצ"צ, ששמע בהחבא תורה מאדה"ז – וכמסופר בסה"מ תש"ח עמ' 234 (איגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ב עמ' תצד ואילך), ובלקו"ד ח"ב ערה,ב – עיי"ש דברי אדה"ז בזה.

13) ד"ה באתי לגני ה'שי"ת פ"ג ואילך (סה"מ תש"י עמ' 114 ואילך).

14) ראה שם. קונטרס ומעין מאמר כו-כז. רמב"ם הל' דעות פ"ב ה"ב. הל' תשובה פ"י ה"ג: כאילו חולה כו'.

15) שם פ"א (עמ' 111).

16) שהש"ר רפ"ה.

17) תרומה כה,ח.

18) ראה המשך תרס"ו עמ' תנט. תפט. סה"מ תרס"ב ס"ע רכז ואילך. תרס"ד ע' שט ואילך. תרפ"א עמ' קמב.

19) נוסח ברכת אלוקי נשמה כו' (מברכות ס,ב. רמב"ם הל' תפלה פ"ז ה"ג. ועוד).

20) פ' ראה יד,א.

21) עירובין ב,א. וש"נ.

22) תרומה כו,טו.

23) שם פ"ט (עמ' 123).

24) חתונת כ"ק אדמו"ר והרבנית הצדקנית מרת חיה-מושקא נ"ע זי"ע בי"ד כסלו תרפ"ט (המו"ל).

25) קונטרס דרושי חתונה תרפ"ט בסופו (סה"מ קונטרסים ח"א לח,ב. סה"מ תרפ"ט עמ' 80).

26) ד"ה באתי לגני (תו"מ ח"ב עמ' 193 ואילך).

27) ד"ה היושבת בגנים (שם עמ' 217 ואילך).

28) עיין של"ה בהקדמתו בית אחרון (יג א) בהג"ה. ועייג"כ ספר שפתי ישנים להר"ר שבתי משורר בס בהקדמה.

29) יומא כח,א-ב ובפרש"י. תמיד פ"ג מ"ב. ירושלמי יומא פ"ג ה"א.

30) סה"ש תורת-שלום עמ' 46. לקו"ד ח"א צו,ב. – ודלא כמסופר בשבחי הבעש"ט (קרוב לסופו) שנצטער הבעש"ט ע"ז.

31) בהמשך בשעה שהקדימו תער"ב (ח"ג א'רנז) נתבאר מה שהי' יכול לעלות השמימה. ענין ונחיצות הסערה – ראה זח"ב קצז,א.

32) בראשית ג,יט. בשיחת יט כסלו תרס"ד (סה"ש שם) נתבאר העילוי דעפר גו'.

33) ראה אנציק' תלמודית ערך אליהו (כרך ב עמ' ו ואילך). וש"נ.

34) ראה המשך תרס"ו עמ' קעח. סה"מ ה'ש"ת עמ' 62. תש"א עמ' 151.

35) עיין מאמרים הנ"ל, והוא על-פי המבואר במפרשי האידרא רבה (זח"ג קמד,ב).

36) ראה עדיות בסופה. רמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"ב.

37) עירובין מג,א-ב. ועייג"כ זהר חדש תיקונים קג, רע"א.

38) ראה פרדס שכ"ד פי"ד: ונשאר גופו בעולם הגלגלים או בעולם המלאכים. ועייג"כ זהר ח"א רט,א. ח"ב שם. שו"ת חת"ס ח"ו סצ"ח.

39) נדפס בהוספות לסה"מ תרס"ג (ס"ע רנא ואילך) – מכת"י דא"ח ישן (לא נודע למי).

40) ראה גם תורת-מנחם – התוועדויות ה'שי"ת עמ' 203.

41) סה"מ תש"ב עמ' 73. תש"ט עמ' יז. ובכ"מ.

42) ראה סה"ש תרפ"ד עמ' 58. וש"נ.

43) לשון אדה"ז בתניא אגה"ק סי' ז"ך.

*) נדפס באידיש בהוספות ללקו"ש ח"ב עמ' 514 ואילך. וחלק בלקו"ש ח"א ס"ע 55 ואילך.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)