שאלה: יש נוהגים למלא את כוס הקידוש עד שהיין עובר על גדותיה. מדוע נוהגים כך, והאם אין בזה משום 'בל תשחית'?
תשובה: אמרו חז"ל: "עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה", ואחד מהם: "מלא". נתבאר בפוסקים, שהכוונה למלאו עד תומו, אולם אם יש חשש שמרוב מילוי יישפך היין ויתבזה, רשאי להשאיר מקצתו ריק למעלה, ועדיין שם 'מלא' עליו.
מנהג ישראל ישן, וכך נוהגים חסידי חב"ד, שכאשר מוזגים כל כוס של ברכה (קידוש, הבדלה, ברכת המזון), ממלאים אותה על גדותיה, עד שיישפך מעט יין. זאת בעקבות מאמר חז"ל "כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים - אינו בכלל סימן ברכה" (אף שהפירוש הפשוט הוא שמוזגים שם הרבה יין לשתייה).
ברמ"א הוזכר המנהג בכמה שינויים ובכוס הבדלה בלבד, לסימן טוב בתחילת השבוע. המנהג רווח בהבדלה בין האשכנזים, וגם אצל כמה מהספרדים (יש מהם השופכים רק אחרי הטעימה). עם זה, היו ששללו שפיכה זו לגמרי.
יש שנתנו לשפיכה זו בהבדלה טעם, לתת בזה לכל "שבעים השרים" של אומות העולם ולכל המקטרגים הקשורים איתם ('יין' בגימטרייה 70) את חלקם (כמו בעניין 'מים אחרונים'), כדי שלא יקטרגו על ישראל השבוע.
הרבי מליובאוויטש הסביר, שהואיל ומניחים צלחת תחת הכוס, גם כאשר היין נשפך אין בזה משום ביזיון. כמו-כן אין מקום לטעון ששפיכה זו היא 'לבטלה', כי יש לה תכלית חשובה והכרחית - "סימן ברכה".
מקורות: ברכות נא,א. עירובין סה, רע"ב. שלטי הגבורים ברכות פ"ז אות ו. מטה משה סי' תקד. רמ"א או"ח סי' קפג ס"ב, נו"כ, ושו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"ד. סי' רעא ס"י, ושו"ע אדה"ז סי"ח. רמ"א סי' רצו ס"א, נו"כ ושו"ע אדה"ז ס"ה (וראה פרמ"ג במשבצות ס"ק א, ערוך השלחן ס"י-יא וילקוט יוסף סכ"א). 'התוועדויות' תשמ"ב ח"ג עמ' 1692. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
