שאלה: באיזו דרך מותר להעביר ספר-תורה מבית-הכנסת לבית פרטי שמתפללים בו?

תשובה: למנהג הספרדים נמנעים מלטלטל את ספר-התורה למקום זמני, אלא בשמחת-תורה, שאז עושים זאת כדי לערוך עמו 'הקפות' או כדי שיוכלו הכול לעלות לתורה. וישתדלו שילווהו אז עשרה. כמו-כן אין להעביר ספר-תורה ממקום למקום אפילו על-ידי התרת התפירות שבין החומשים אלא במקום צורך, ואז, כשאין שם עשרה מלווים, עדיף להתיר את התפירות האמורות. והנוהגים לפסול את ספר-התורה על-ידי הטפת שעווה על האותיות, יש מקום ליישב מנהגם.

למנהג האשכנזים אין מטלטלים את ספר-התורה אלא כשמכינים לו תחילה מקום חשוב "ליום או יומיים" (אך אינו חייב להיות ארון-קודש דווקא). ולכתחילה נוהגים שיקראו בו שם שלוש פעמים, שאז נקרא כעין קביעות, אבל בפחות מזה הטלטול הוא לצורך זמני ויש בזה משום ביזיון. כשעוברים עם ספר-התורה ברחוב, מכסים אותו בטלית, וטוב שילווהו עשרה, אך עדיף להעבירו בצנעה מדלת לדלת. עושים כן כשצריכים ספר-תורה בעבור אורח גדול בתורה, לשמחת חתן, לבית האבל או לציבור קבוע שאירע שאין להם ספר-תורה.

ומעשה שהיה בשנת תשכ"ה, כשישב הרבי מליובאוויטש 'שבעה' על אימו, שרצו להביא אליו ספר-תורה לקריאה חד-פעמית (כי בערב יום-הכיפורים כבר קם מאבלו), ולא נחה דעתו מן האפשרות שיקראו בו ביום-הכיפורים, מכיוון שיש הדורשים שלוש קריאות בשלושה ימים. לכן הציע הרבי שזמן-מה לאחר התחלת התפילה אצלו יתחיל להתפלל מניין בבית-הכנסת, וכאשר יסיימו את הקריאה אצלו עדיין יעמדו באותו מניין קודם הקריאה, וכך יהיו זקוקים לספר-תורה זה ויביאוהו לשם. וכן עשו.

מקורות: זוהר ח"א דף רכה,ב וח"ג דף עא,ב. שו"ע או"ח סי' קלה סי"ד ונו"כ, מו"ק שם, ערוך השלחן סל"ב, כה"ח ס"ק עה, ילקוט יוסף ס"י, מחזיק ברכה קלד,ו. פסקי תשובות ס"ק כג-כט, ונטעי גבריאל אבילות ח"א פצ"ז ס"א-ב וש"נ. 'תורת מנחם – מנחם ציון' כרך א עמ' 97.