גם לאחר שיהודי הגיע להכרה שאין הוא יכול להסתפק בלימוד התורה ובקיום המצוות שלו, אלא מחובתו לפעול גם עם יהודי שני, עדיין יש מקום לטענה: מדוע עליו לרדת ולפעול דווקא עם אנשים פשוטים, שאינם בערכו כלל? הוא מוכן לקרב יהודי שני וללמדו תורה, אבל שיהיה זה יהודי הקרוב לדרגתו. מדוע אדם נעלה כמותו חייב לרדת למטה כל-כך, ולפעול בקרב אנשים פשוטים ממש?
בשיחותיו עסק הרבי מליובאוויטש רבות בטענה זו, והוכיח ממקומות רבים את אפסותה. אחת הדוגמאות הידועות היא מארבעת המינים. יבוא ה'אתרוג' ויטען שהוא מוכן לרדת מדרגתו הנעלית ולפעול עם יהודים הנמצאים בדרגה נחותה ממנו, אבל לכל הפחות שיהיו בדרגת 'לולב' או 'הדס'. מדוע הוא חייב להתעסק גם עם ה'ערבה', אותם יהודים שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים? אומרת לו התורה, שבלא הערבה אי-אפשר לקיים את מצוות ה', ודווקא כאשר הוא מתחבר עם הערבה, ועד לאחדות שבבחינת "אגודה אחת", הוא יכול לקיים את המצווה.
מעלת היהודים הפשוטים
באחת משיחותיו (לקוטי שיחות כרך כב, עמ' 134) מוסיף הרבי, שדווקא אצל הערבה מתגלית מעלה מיוחדת שאינה ניכרת בגלוי באתרוג, בלולב ובהדס. בשלושת הסוגים האחרונים יש מעלות גלויות, שחייבות לבוא לידי ביטוי בפועל. וכפתגם הידוע: "גנב אינו מי שיכול לגנוב, אלא מי שגונב בפועל. למדן אינו מי שיכול ללמוד, אלא מי שלומד בפועל". וכך, מעלותיהם של ה'אתרוג', ה'לולב' וה'הדס' תלויות בכך שהן קיימות בפועל – לימוד תורה בפועל וקיום מעשים טובים בפועל. לעומת זאת, מעלתה של ה'ערבה' אינה תלויה בשום דבר, אלא בעצם היותו יהודי.
נמצא אפוא שדווקא אצל ה'ערבה', אצל היהודים הפשוטים שאין בהם מעלות מיוחדות, מאירה המעלה הגדולה והנפלאה ביותר – עצם המהות היהודית. ובלשונו של הרבי: "מאחר שהפשיטות של האנשים הפשוטים (דווקא) קשורה עם פשיטות העצמות [=הפשיטות של עצמותו ומהותו יתברך], נמצא שדווקא על-ידי שמתקשרים עם האנשים הפשוטים, מתקשרים עם פשיטות העצמות".
זאת ועוד: "כאשר מדובר בקירובו של איש פשוט, אין להציב תנאים – תחילה למד תורה, קיים מעשים טובים, ואפילו לא התנאי שקודם-כול ירגיש את עצמו כיהודי. מאחר שהוא מזרע ישראל, צריכים קודם-כול להתקשר עמו – מצד אהבת-ישראל, מאחר שהוא יהודי".
אין לחסוך מאמץ
אם הבעש"ט מצא לנכון להשקיע כוחות וזמן בקירובם של יהודים פשוטים, על-אחת-כמה-וכמה אנחנו: "על זה באה ההוראה מהנהגתו של הבעש"ט, שהדגיש את מעלתו של כל אחד ואחד מישראל, יהיה מי שיהיה... ולכן התייחס אליו בתכלית הקירוב והאהבה, ולא עוד אלא שעזב את מקומו ועירו, את בית-הכנסת ובית-המדרש שלו, כדי לפגוש אותם יהודים פשוטים, שעוסקים בענייני 'שדה'.
"ובאופן כזה צריכה להיות העבודה של הפצת המעיינות חוצה – יש להכיר במעלתו של כל אחד ואחד מישראל, יהיה מי שיהיה, גם אם בגלוי הוא נמצא במקום ובדרגה של 'חוצה'. ולכן אין לחסוך כל מאמץ כדי לקרבו ליהדות, תורה ומצוותיה, עד למעיינות של תורת החסידות" (התוועדויות תשמ"ה כרך ה, עמ' 2873).
שנה אחת, בחודש ניסן, דיבר הרבי על ההוראה שיש להפיק מחודש זה, שבו נגאלו בני-ישראל ממצרים ודילגו בבת-אחת ממ"ט שערי טומאה אל החירות האלוקית. "יהודי יכול לטעון: מכיוון שמדברים על יהודים פשוטים ביותר, מה כבר התועלת שבפעולה זו, כאשר אי-אפשר לדבר עמם בעניינים נעלים יותר?!... והמענה לזה: חודש ניסן מלמדנו שגם כאשר יהודי נמצא במעמד ומצב ירוד ביותר, יכולה להיות אצלו תנועה של דילוג וקפיצה" (התוועדויות תשמ"ה כרך ג, עמ' 1880) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
