חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:01 זריחה: 6:50 כ"א בתשרי התש"פ, 20/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הרצון העליון הוא שיהיו "מצוות חיות", "לעבעדיקע מצוות"!
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 585 - כל המדורים ברצף
הרצון העליון הוא שיהיו "מצוות חיות", "לעבעדיקע מצוות"!
עבודת יום-הכיפורים - בבית-המקדש
עשרת ימי תשובה
הלכות ומנהגי חב"ד

כשיהודי מקיים מצווה ללא חיות אלא רק כדי לצאת ידי חובתו, הוא עלול להסתפק בקיום המצווה ללא הידורים * יתרה מזאת, מכיוון שהוא אינו מנצל את החיות לענייני תורה ומצוות, סופה של החיות שתבוא לידי ביטוי בעניינים אחרים ועד לעניינים של הפך התורה והמצוות * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בסימן1הראשון של הלכות פסח2 כותב רבנו הזקן בשולחן-ערוך שלו: "נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו (שבת הגדול) אם אינו ערב פסח, והלכות החג (סוכות) דורש בשבת שובה"3.

מקורו של מנהג זה הוא ב"מנהגי מהרי"ל"4, ומובא גם בב"ח ומגן-אברהם5. אבל לשון רבנו הזקן הוא שונה מלשון המגן-אברהם:

הלשון במגן-אברהם הוא: "ומהרי"ל היה דורש גם הלכות חג בשבת שובה". בתיבת "גם" מרמז6, שנוסף על הלכות יום-כיפור שיש לדורשם בשבת שובה, יש לדרוש גם הלכות החג. ואילו רבנו הזקן משמיט תיבת "גם", המרמזת על הלכות יום-כיפור, ומביא רק הלכות החג. וצריך להבין: מדוע משמיט רבנו הזקן שיש לדרוש גם בהלכות יום-כיפור?

עוד צריך להבין: שבת שובה אינה תמיד השבת שלפני סוכות, שהרי בשנים רבות7 הקביעות היא שישנה שבת נוספת בין שבת שובה לסוכות; ולכאורה, היה ראוי לקבוע לדרוש בשבת הסמוכה לסוכות, ובפרט לדעת רבנו הזקן שאינו מרמז על הלכות יום-הכיפורים כנ"ל. מדוע נקבע המנהג שהחכם דורש בהלכות סוכות דווקא בשבת שובה - גם בשנים שישנה שבת נוספת קודם סוכות?

גם צריך להבין: כשמבאר רבנו הזקן את תוכן הדרשות בשבת שקודם פסח ובשבת שובה, מדייק בלשונו הזהב: "והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד8 להם המעשה9 אשר יעשון" - מדוע מחלק זאת לשני פרטים נפרדים? אודות איזה "דרכי ה'" צריכים "לדרוש ולהורות", נוסף על לימוד "המעשה אשר יעשון"?

ויש לומר: רבנו הזקן מרמז כאן, שבשתי שבתות אלו (שבת הגדול ושבת שובה) אין דורשין רק בהלכות הפסח והלכות החג - ההלכות שאליהם מכוונים התיבות "המעשה אשר יעשון" - אלא גם בעניינים הנוגעים לעבודת האדם ולקיום כל המצוות בכלל, שזוהי הכוונה ב"להורות דרכי ה'".

ולכן השמיט רבנו הזקן "הלכות יום-כיפור", כי בנוגע לעיקר הלכות יום-כיפור10 - אין צורך בזמן מיוחד לדרוש בהם, כי נכללים הם בדרשות "להורות דרכי ה'" שאומרים בשבת הגדול ובשבת שובה. ועל-דרך שלא קבעו לדרוש בשבת שקודם חג השבועות, לפי ש"עצרת אין בו הלכות מיוחדות שכל איסור והיתר הנוהגין בו נוהגין גם כן בפסח וסוכות"2.

ב. עניינה של דרך הוא, שעל-ידה אפשר להגיע למקום מסויים. התכלית אינה הדרך עצמה; הדרך אינה אלא אמצעי המביא אל התכלית. אבל ללא האמצעי, אי-אפשר להגיע אל התכלית.

תכלית כל הבריאה היא, שישראל, בהיותם בעולם, יקיימו את המצוות בפועל - "המעשה אשר יעשון". אלא, בכדי שהמעשה יהיה כראוי, עם חיות ונשמה - שהרי "מצווה בלא כוונה כגוף בלא נשמה"11 - יש צורך באהבת ה' ויראת ה', שהם המכניסים חיות בקיום המצוות12. ואלו הן "דרכי ה'", המביאים לידי התכלית שהיא קיום המצוות בפועל.

הן אמת ש"המעשה הוא העיקר"13 - אם יכוון אדם את כל הכוונות של המצווה אבל את המצווה בפועל לא יקיים, עובר הוא על רצון העליון, מה-שאין-כן אם בפועל יקיים את המצווה, אף שיחסרו לו כוונותיה, מקיים הוא את עיקר המצווה וממלא את רצון העליון14 - אף-על-פי-כן צריך קיום המצווה להיות בחיות, והדבר אפשרי רק על-ידי אהבה ויראה.

אפשר לטעון: מה בכך שהוא מקיים את המצוות ללא חיות, לצאת ידי חובתו, העיקר הוא שקיים את המצוות בפועל? אלא מאי, הם "כגוף בלא נשמה" - חסרה אמנם הנשמה, אבל כיוון שיש לו גוף המצוות - הרי ישנו העיקר.

והמענה על זה:

אם מקיימים מצווה ללא חיות - העשייה היא רק לצאת ידי חובתו, או מתוך הרגל, באופן של "מצוות אנשים מלומדה"15 - הרי זה נוגע סוף-כל-סוף גם לעשיית המצווה בפועל. כי, נוסף לכך שאז נעשית המצווה ללא הידורים16 - כי בעשותו את המצווה ללא חיות ורק כדי לצאת ידי חובתו, הרי יכול הוא לצאת ידי חובתו גם כשעושה אותה ללא הידורים - לבד זאת, כיוון שאינו מנצל את החיות בתורה ומצוות, מתבטאת החיות בעניינים אחרים, עד לעניינים של היפך התורה והמצוות.

והיינו, שאף שבתחילה שלם הוא עדיין במעשה המצוות, שהרי רצונו לצאת ידי חובתו, ולכן מושל הוא על מידותיו ותאוותיו וממלא את התפקיד המוטל עליו, הרי לאחרי כן, מצד זה שרצונו וחיותו הם בעניינים שאינם של קדושה, מתחיל הוא לחפש - ו"השוחד יעוור"17 - ומוצא "היתרים" שונים גם על דברים האסורים; ו"עבירה גוררת עבירה"18 - שנופל עוד למטה יותר, ונכשל גם באיסורים שעליהם כבר אין ביכולתו למצוא היתר, עד שאינו נלחם עוד נגד מידותיו ותאוותיו השקועים בדברים האסורים.

ולכן בהכרח שתהיה חיות בקיום המצוות, שעניין זה בא על-ידי אהבה ויראה. ולכן נכללים הם ב"דרכי הוי'": הם הדרכים המביאים לקיום ושלימות מעשה המצוות19.

ג. ועוד עניין בזה:

אפילו אם בעצם מעשה המצוות לא היה חסר שום דבר גם אילו היו נעשים ללא חיות, אף-על-פי-כן, כיוון שהמצווה היא "כגוף בלא נשמה", הרי אין זה כפי הכוונה. הכוונה ורצון העליון הוא שיהיו מצוות חיות ("לעבעדיקע מצוות").

והטעם לזה: המצוות ניתנו בכדי "לצרף בהן את הבריות"20, בכדי שיהודי העושה את המצווה יזדכך ויתקשר עם הקב"ה. והתקשרות זו של היהודי עם הקב"ה צריכה להקיף את כל כוחותיו, עד לפנימיות הנפש. ובמילא, אם יעשה את המצוות רק לצאת ידי חובתו, ללא חיות - אזי תיעשה המצווה על-ידי כוח המעשה בלבד, ונמצא שהוא מקושר עם הקב"ה בכוח המעשה שלו בלבד; ואילו רצון העליון הוא, שהיהודי כולו, על כל כוחותיו, יהיה מקושר עם הקב"ה, על-ידי זה שכל כוחותיו יקיימו את המצווה14.

ומכל-מקום, אף שהרצון העליון הוא שכל הכוחות, גם הכוחות הפנימיים, יהיו מקושרים עם הקב"ה - ואדרבה, הכוחות הפנימיים הם נעלים ומזוככים יותר מכוח המעשה - אף-על-פי-כן, העבודה עם הכוחות הפנימיים, אהבה ויראה, אינה עניין לעצמו, כי תכלית האהבה והיראה היא שיביאו חיות בקיום המצוות בפועל21; והיינו לפי שתכלית הכוונה היא: "דירה בתחתונים" דווקא, שעניין זה נעשה על-ידי כוח התחתון שבאדם - על-ידי מעשה המצוות בפועל. אבל שלימות הכוונה דדירה בתחתונים נפעלת - בשעה שקיום המצוות הוא בכל כוחותיו.

וזהו הפשט בכך שהעבודה בכוחות הפנימיים, אהבה ויראה, נקראת "דרכי הוי'":

התכלית היא מעשה המצוות, "המעשה הוא העיקר", ועל-ידו לוקחים עצמות ומהות אין-סוף ברוך-הוא. אבל בכדי שההתקשרות עם העצמות לא תישאר בהעלם - הנה על זה ישנם "דרכי הוי'", העבודה הפנימית בהשגה ובאהבה ויראה, שהם הדרכים22 המקשרים (בגילוי)23 את עצמות המלך עם המעשה בפועל.

ד. ובזה יובן גם לשון אדמו"ר הזקן: "דרכי הוי'", לשון רבים. בנוגע לקיום המצוות בפועל אומר "המעשה (ולא "העשיות") אשר יעשון", לשון יחיד ובנוגע להדרכים אומר "דרכי", לשון רבים - כי מעשה המצוות, הגם שישנם תרי"ג מצוות, עניינם אחד הוא - שיעבוד כוח המעשה להקב"ה; אבל כשמדובר אודות עבודה פנימית - שם כבר ישנם חילוקי מדריגות, ובכל אחד ואחד מישראל לפי מדריגתו.

ובכלל, נחלקים הדרכים בשני סוגים (או - בנוסח אחר: דרך משמשת לשני דברים)24: העלאה מלמטה למעלה והמשכה מלמעלה למטה (מהשדה, הכפר והעיר להיכל המלך, ומהיכל המלך אל השדה), שהוא כללות החילוק בין העבודה דחודש ניסן להעבודה דחודש תשרי: ניסן הוא המשכה ותשרי העלאה25, כמבואר במקום אחר26.

ולכן המנהג לדרוש ב' פעמים בשנה - בשבת שלפני פסח ובשבת שובה, כי אז הוא הזמן של שני סוגי העבודות: שבת שקודם פסח - המשכה, ושבת שובה - העלאה. ובב' דרשות אלו נכללים כל עבודות השנה: ענייני הקיץ - בדרשת שבת הגדול, וענייני החורף - שבת שובה27.

ה. והנה,  הדרשות דשבת הגדול ושבת שובה מיועדות לכל אחד ואחד, גם לאלו שלעת-עתה אינם אוחזים בעניין החיות שבמצוות, ועדיין צריכים לדבר עמהם אודות "המעשה אשר יעשון". ואף-על-פי-כן מחדירים גם בהם את העניין ד"דרכי הוי'", עד לאופנים הנעלים ביותר שבזה.

וההוראה מזה - שגם מי שאוחז עדיין בתחילת העבודה, אל יפול ברוחו, אלא עליו לדעת שנותנים לו מלמעלה כבר עתה את העניינים הנעלים ביותר ב"דרכי הוי'", וסוף-כל-סוף יבואו גם לידי גילוי.

ו. כאמור לעיל, המנהג לדרוש בשבת הגדול ובשבת שובה נדפס בספר מנהגי מהרי"ל, שבו רשם א' מתלמידי מהרי"ל את כל המנהגים שהיה נוהג בהם.

בספר זה (ובפרט בסופו) נדפסו גם כמה דרשות ממהרי"ל (וניכר שגם דרשות אלו אינם לשונו ממש, אלא רשימות עניינים בלבד שנרשמו על-ידי התלמידים). ובאחת מהדרשות שהיה דורש בשבת שובה28 ישנו "א געשמאקר ווארט", שרצוני לחזור עתה:

איתא בגמרא29: "תנן התם30 ר' אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את ר' אליעזר וכי אדם יודע איזהו יום ימות, אמר להן, וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה".

אמנם, בדרשה הנ"ל מבאר מהרי"ל הטעם שצריך להיות "כל ימיו בתשובה" באופן אחר - "משום דלימות המשיח אין מקבלין בתשובה, ודוגמת זה אין מקבלין גרים אז31, דהמתגייר אז אין עושה מאהבת ה' יתברך, רק לשמוח בשמחת ישראל, ומאחר דאנו מצפין לישועה בכל יום, מי שאינו שב, ויבוא משיח במהרה בימינו, שוב לא מצי שב, וישאר חס-ושלום בחטאיו", ולכן יש "לחטוף" ולעשות תשובה שלימה בהקדם האפשרי.

והרי זה "א געשמאקער ווארט" - שכן, לשם מה אנו צריכים לדבר על עניין "כל ימיו בתשובה" מטעם "שוב יום אחד לפני כו'", בשעה שנעים יותר ("א סך געשמאקער") לומר שצריכים לחטוף ולעשות תשובה באמת, מצד התקווה בכל יום ויום שמשיח יבוא מחר ממש!

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת וילך, שבת תשובה, ו' בתשרי ה'תשי"ט
'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשי"ט, חלק ראשון (כד) - עמ' 30-25 - בלתי מוגה)

----------

1) מכאן עד סוס"ד - הוגה על-ידי כ"ק אדמו"ר (באידיש), ונדפס בלקו"ש ח"ג עמ' 953 ואילך. במהדורא זו ניתווספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) סתכ"ט ס"ב.

3) לאחרי שמקדים יסוד וטעם המנהג - לפי "שכל חכם היה שונה לתלמידיו הלכות הרגל ל' יום לפניו כדי שיהיו בקיאים בהלכותיו וידעו המעשה אשר יעשון, ולהמון עם היו דורשים הלכות הרגל בשבת שלפניו" (מהנחה בלתי מוגה).

4) ראה הלכות שלושים יום קודם לפסח והלכות עשרת ימי תשובה.

5) שם סק"א.

6) מחצית-השקל שם.

7) וכן היא הקביעות בשנה זו (מהנחה בלתי מוגה).

8) הלשון במג"א הוא "ללמד" (בלא וא"ו) דיש לפרש שבזה מבאר מ"ש קודם "להורות דרכי ה'"; לשון רבנו הזקן הוא "וללמד" (בתוס' וא"ו), דמכוח מזה, שדרכי ה' והמעשה אשר יעשון, הם ב' עניינים.

9) לשון הכתוב - יתרו יח,כ.

10) עניין התשובה, שעל זה אמרו רז"ל (שבת קנג,א) שצריך להיות "כל ימיו בתשובה" (מהנחה בלתי מוגה).

11) ראה ל"ת להאריז"ל ר"פ עקב. של"ה מס' תמיד עמוד התפלה עניין חנוכה (רמט, סע"ב). תניא פל"ח.

12) ראה תניא פ"ד ושם. קונטרס העבודה פ"ב עמ' 15.

13) אבות פ"א מי"ז.

14) ראה לקו"ש ח"ג עמ' 897 ואילך.

15) ישעיה כט,יג. וראה תניא פל"ט (נג,ב) ובכ"מ.

16) שגם ההידור היא מעצם עניין המצווה, כי מצוות בכל פרטיהם הם רצון העליון וברצון אין התחלקות, וההפרש בין ההידור לגוף המצווה היא לחעניין שכר ועונש וכיו"ב (שיחת חג השבועות תרצ"ג - לקו"ד ח"ד תשע, ב). וראה שו"ע אדה"ז סתפ"א סוס"א (וראה גם לקו"ש חל"ג עמ' 126, ובהערה 47 שם).

17) משפטים כג,ח. פ' שופטים טז, יט.

18) אבות פ"ד מ"ב.

19) ויש להוסיף ש"בדרכי ה'" נכלל (מלבד עניין האהבה והיראה) גם עניין השמחה,

כמדובר בהתוועדויות הקודמות (ראה ד"ה שיר המעלות דיום ב' דר"ה פ"ב (תו"מ חכ"ד עמ' 5)) שלא די באהבה ויראה לבדם, אלא צ"ל גם העבודה בשמחה, עד לריבוי השמחה, שהו"ע "טוב לבב".

- כי, גם כשיש לו חיות בתומ"צ (על-ידי אהבה ויראה), אלא שחיות זו היא בהגבלה - הרי כל זמן שהוא מוגדר עדיין בגדר, אף שזהו גדר של קדושה, עלול הוא עדיין ליפול -

 ולכן יש צורך גם בשמחה וטוב לבב - כיוון ש"שמחה פורץ גדר" (ראה בארוכה סה"מ תרנ"ז ס"ע רכג ואילך), ואזי מובטח הוא גם בנוגע לכוח המעשה (מהנחה בלתי מוגה).

20) ב"ר רפמ"ד.

21) ראה תניא פ"מ (נה,ב):, נקראין גדפין .. תכלית אהבה היא העבודה מאהבה".

22) בדוגמת ה"דרך" כפשוטה שעניינה לחבר את העיר הגדולה והיכל המלוכה עם העיירות הקטנות וכו' עד לפינה הנידחת (ועד"ז הצינור שעניינו לחבר ולהמשיך את המים מהנהר הגדול עד לכלים היותר קטנים שבריחוק מקום ביותר) - כהמשל המובא בביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי (שבהערה 24) בביאור הפסוק (הושע בסופו) "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם גו'", ש"דרכי הוי'" עניינם הוא להמשיך את האור בכל סדר ההשתלשלות, בעולמות העליונים, ועד למטה, שעי"ז נעשה החיבור ד"עומק תחת" שבעולם הזה "עומק רום" דהעצמות (מהנחה בלתי מוגה)

23) כי ב"דירה" ב' עניינים א) בדירה נמצא כל העצם (וכמו בדירת האדם שעצמותו דר בהדירה) - וזה  נעשה על-ידי קיום המצוות במעשה דווקא. ב) בדירה נמצא הוא בגילוי וזה נעשה על-ידי אהוי"ר דווקא הנותנים חיות בהמצווה. וראה לקו"ש ח"ד עמ' 1053 ואילך.

24) ראה ביאוה"ז ר"פ וישלח. ד"ה ה' יחתו תרפ"ט פ"י (סה"מ תרפ"ט עמ' 12).

25) ראה זח"ב (קפו,א): החודש הזה לכם כו' כסדר דאתוון אביב כו' ירחא שביעאה דילי איהו מסופא דאתוון. ושם (נא,ב) אתוון כו' כסדרן כו' אשתכחו בחסד כו' למפרע כו' משתכחו בגבורה. - ולהעיר מלקו"ת להאריז"ל פ' ויצא ד"ה עניין הז' כוכבי לכת: מניסן ועד אלול כו' זכרים כו' חג"ת נה"י כו' ומתשרי כו' גבורות גשמים או"ח נוקבא (וצ"ע ממ"ש להיפך: בטעמי המצוות פ' בא - הובא בעטרת ראש בתחלת הדרוש לעשי"ת - בפע"ח שער ר"ה בשער הכוונות ענין ר"ה ד"א, בנהר שלום - בסוף ע"ח דפוס ווארשא - בסופו). וראה קהלת-יעקב מע' יב חדשים.

26) ראה גם תו"מ חכ"ב עמ' 297. וש"נ.

27) ובב' עניינים אלו נכללים כל ענייני העבודה (כולל גם ענייני חג השבועות), שכללותם הו"ע התשובה, שהרי צריך להיות "כל ימיו בתשובה", אלא, שיש תשובה שמלמטה למעלה, ויש תשובה שמלמעלה למטה, כמבואר בכ"מ (מהנחה בלתי מוגה).

28) הלכות עשרת ימי תשובה ס"ז.

29) שבת קנג,א.

30) אבות פ"ב מ"י.

31) יבמות כד,ב. וש"נ. 


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)