מדורים נוספים
	התקשרות 584 - כל המדורים ברצף
	המלכת ה' על בחינת "ישראל" ובחינת "הארץ" שבכל אחד ואחד
	"הרי ראש-השנה מתקרב"...
	הלכות ומנהגי חב"ד

גיליון 584, ערב שבת פרשת נצבים, כ"ו באלול ה'תשס"ה (30.9.2005)

דבר מלכות

המלכת ה' על בחינת "ישראל" ובחינת "הארץ" שבכל אחד ואחד

ראש-השנה שבכל שנה מזכיר לנו את ראש-השנה הראשון לבריאה, שבו המליך אדם הראשון את הקב"ה למלך על כל הבריאה כולה * זוהי אפוא השליחות המוטלת על כל אחד ואחת - אנשים ונשים ובהדגשה מיוחדת גם, טף - לחדש ולחזק את ההכרה של העולם במלכות הקב"ה * מכתב כללי לראש-השנה מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

- תרגום מאידיש -

ב"ה. ג' סליחות, יום שהוכפל בו כי טוב, ה'תשמ"ו

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בהמשך למכתב מיום ח"י אלול, ובעמדנו עתה קרובים יותר לראש-השנה, בעיצומם של ימי הסליחות, וביום השלישי שהוכפל בו כי טוב, אשר כל זה מדגיש עוד יותר את הציווי "להעלות בקודש" - ראוי להתעמק יותר בנקודות שנידונו במכתב הקודם*, וכן בנקודות שיידונו כאן להלן ובהקשר אליהן, זאת לאחר ההקדמה הבאה:

במכתב הקודם התעכבנו על כך שראש-השנה הוא "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון" (שראש-השנה הוא היום שבו החל העולם להתקיים, והיום שבו מזכירים את היום הראשון למעשה בראשית), ולפיכך ראש-השנה הוא היום של "הכתרת המלך" - בורא העולם, בהתאם לציווי ובקשת הקב"ה אל בני ישראל: "שתמליכוני עליכם", כ"מלך ישראל וגואלו" וכ"מלך על כל הארץ".

ודבר זה בא לידי ביטוי מיד בראש-השנה הראשון, היום שבו נברא אדם הראשון, שעמד מיד והכניס את כל הבריאה יחד אתו אל תחת מרות ושלטון הקב"ה, באמצעות הקריאה "בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו", בכך הוכר בורא העולם בפועל על-ידי כל הבריאה כמלך שלה.

 - מזכיר לנו, איפוא, ראש-השנה, מדי שנה, שזו היא השליחות, והמצווה של כל היהודים בכל הזמנים והמקומות בהם הם נמצאים: לחדש ולחזק את ה"נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו", וכן להשפיע - על-ידי כך שמהווים דוגמא חיה וכן על-ידי דיבור לבבי ורציני - על כל הסביבה בכיוון האמור, עד אשר - כפי שאנו אומרים בראש-השנה בבקשותינו אל הקב"ה "ויידע כל פעול כי אתה פעלתו" כו', שכל נברא, כל חי וכל אדם יידעו ויבינו ויאמרו-יסבירו: "ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".

* * *

זו שליחות ומצווה על כל היהודים, אנשים, נשים וטף, כולל ילדים שלפני גיל המצוות.

יתר על כן: תכופות אנו רואים אפילו בחיים היום-יומיים, כי מעשה, דיבור, או הנהגה של ילד, הנעשים כרגיל בתמימות טבעית של ילד, עושים רושם רב ומשפיעים על מבוגרים, ואף - על הנהגתם.

יתר על כן, כפי שהתורה, תורת חיים, מסבירה, יש למעשי הקטנים והקטנות תוקף בהלכה, וממילא גם בהליכות עולם, במציאות המוחשית של ענייני העולם.

והרי ידוע מאמר חכמינו ז"ל "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל ( - לימוד התורה) תינוקות של בית רבן".

האמור קשור גם עם ראש-השנה, יום הדין (גם) של מדינות ושל אנשים בפרט. כמוזכר במכתב הקודם, שכן בהתאם להדגשה (של הרמב"ם) שהאדם צריך תמיד לראות את עצמו, ואת העולם כולו, כשקול (מחצה על מחצה), ותוספת של דבר טוב אחד מכריעה לכף זכות - מתייחס הדבר גם לילד.

עניין זה יש לו קשר גם עם מנהג ישראל תורה לעשות מאמצים גדולים ביותר, שכל ילד יהיה בימי ראש-השנה משך זמן מסויים בבית-הכנסת וישתתף, בהתאם לגילו, בתפילות וברכות, ישמע תקיעת שופר, יענה "אמן" ו"אמן, יהא שמיא רבא", והילדים עושים זאת בשמחה, בתמימות ובהתלהבות, עד שהדבר משפיע גם על מבוגרים בתוספת בדרגתם בעבודת ה' בקבלת עול, באהבה וביראה, עד שזה יבוא לידי פועל באופן מושלם יותר של "תמליכוני עליכם" ו"מלך על כל הארץ" -

ופעמים באה ההכרעה הסופית הנ"ל על-ידי מעשה זה.

* * *

צויין פעמים רבות שכל המתרחש ב"עולם גדול" - משתקף ב"עולם קטן - זה האדם".

- וכן גם בעניין של "שתמליכוני עליכם", שיש בו שתי נקודות - "מלך ישראל" ו"מלך על כל הארץ" - הרי הן מצויות גם בעבודתו הרוחנית של כל יהודי בפרט:

- בחלק העבודה היום-יומית של "ישראל שבישראל" ובחלק העבודה היום-יומית של "ישראל - בכל הארץ".

במלים פשוטות: בחלק החיים שהוא כולו קודש - לימוד התורה, עבודת התפילה וקיום המצוות של מלך ישראל - וגם בחלק החיים הנקרא "חול", באכילה, שתייה, שינה וכו', אשר לפי ההוראות ונתינת הכוח של התורה הרי גם אלה המכונים "ענייני חול" הם בכלל הציווי: "בכל דרכיך דעהו", ציווי ונתינת כוח לקיים זאת על כל יהודי, כולל גם ילדים, תחילה כחובת החינוך ומאוחר יותר במלוא המידה, ועוד יותר באשר למבוגרים שהם לעת עתה בגדר "מתחילים" ("ילדים") - בגלל סיבות משונות - בלימוד התורה וקיום מצוותיה בשלימות.

* * *

ידוע הכלל של "כל הגבוה ביותר - יורד למטה (וחש את הנמצא למטה) ביותר". וכפי הדוגמא המובאת: דווקא החכם המושלם היודע את השלימות האמיתית של החכמה - יש לו תחושת הרגש עמוקה ביותר עם זה שאין לו כל מושג בחכמה, והוא "יורד" כדי לעשות את הכל כדי לסייע לו להיות חכם.

דומה לזה, כפי שהוזכר לעיל: שלימותו של האדם הראשון בחיר כל הבריאה - קשורה ותלויה בכך שהוא משפיע גם על הדומם הנחות ביותר שיהיה במצב של "נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו".

ובנקודה של מכתבנו: כאשר תינוק של בית רבן מגיע לבית-הכנסת בערב ראש-השנה, לפנות ערב, ושר יחד עם הציבור "מזמור לדוד" ו"לכה דודי" וכו', מגיע הבל פיו אל הקב"ה ומביא לידי כך שהקב"ה מקבל את ההכתרה ונעשה - בפועל ובגלוי: מלך ישראל ומלך על כל הארץ.

* * *

הקב"ה אומר "כי נער ישראל ואוהבהו", יש להקב"ה חיבה מיוחדת לבני ישראל בגלל התמימות הפנימית של כל יהודי וכל היהודים, הנובעת מן הציווי האלוקי וההבטחה: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". תמימות זו מעוררת ומגלה אהבה עמוקה יותר ואהבה גלויה של היהודים אל הקב"ה (אשר "תמים פעלו") ושל הקב"ה ליהודים ושל יהודים ליהודים, ושל יהודים ל"תורת ה' תמימה", וכאשר העניין של "שתמליכוני עליכם" (כפי שהוסבר לעיל ובמכתב הקודם) מתבצע בפועל ובאופן גלוי במחשבה ובדיבור ובמעשה, מחיש הדבר את הגשמת הבקשה הפנימית ביום הסגולה של הכתרת המלך "מלוך על העולם כולו בכבודך", עד לאופן של "ויידע כל פעול כי אתה פעלתו" כו' -

 - בגאולה האמיתית והשלימה ממש, כשיקויים היעוד "לשכון כבוד בארצנו",

גאולה (גם) בשביל ושל כל העולם, כאשר העולם כולו יכיר כי הבורא הוא מלך על כל הארץ.

בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור

ולכתיבה ולחתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה

בגשמיות וברוחניות גם יחד

(חי"ק)

ג' סליחות: ראה רשימה למאמר ג' סליחות ה'תרנ"ה-ה'תש"ה (נדפסה בסה"מ ה'תש"ה עמ' 225-226). וראה לקו"ש חי"ד עמ' 348.

יום שהוכפל בו כי טוב: פרש"י בראשית א,ז. וראה לקו"ש חכ"ד עמ' 632 הערה ד"ה יום שלישי שהוכפל בו כי טוב.

ימי הסליחות: ראה לקו"ש שם עמ' 616 הערות ד"ה "ימי הסליחות" הא' והב'. ובאוה"ת ניצבים עמ' א'קצז: והם (י"ג מדה"ר) מאירים בימי הסליחות שאז הוא זמן ועת רצון למעלה. וראה לקו"ש חכ"ט עמ' 521 הערה ד"ה אין די לעצטע טעג פאר ר"ה.

הציווי להעלות בקודש: ברכות כח,א. וש"נ. ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג.

*) נדפס בגיליון הקודם. המו"ל.

זה היום תחלת מעשיך: תפילת מוסף דר"ה, מר"ה כז,א.

שתמליכוני עליכם: ר"ה טז,א. לד,ב.

מלך ישראל וגואלו: תפילת מוסף דר"ה (ברכת מלכיות), מישעי' מד,ו.

מלך על כל הארץ: נוסח תפילת העמידה דר"ה (חתימת ברכת "אלוקינו כו' מלוך כו'"). וכן בקידוש ובברכת ההפטרה.

באמצעות הקריאה: פדר"א פי"א. זהר ח"א רכא,ב. ח"ג ס"פ אמור. וראה גם תקו"ז תנ"ו (צ,ב).

בואו... עושנו: תהילים צה,ו.

דיבור לבבי: כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב - ס' הישר לר"ת שי"ג. הובא בשל"ה סט,א.

תמימות: ראה רמב"ן עה"פ (שופטים יח,יג) תמים תהי'. לקו"ת נצבים מה,ג.

למעשי הקטנים... תוקף בהלכה: חולין יב,ב ואילך. רמב"ם הל' טומאת אוכלין פי"ד ה"ב. הל' כלים רפ"ב.

הלכה... הליכות עולם: חבקוק ג,ו. וראה מגילה כח, סע"ב. מסכת נדה בסופה. וראה לקו"ש ח"כ עמ' 375.

מאמר חכמינו ז"ל: שבת קיט,ב.

העולם מתקיים: ובהקדמת הזוהר בתחלתה (הועתק בהערה הקודמת): עלמא אשתזיב. ולהעיר ממחז"ל עה"פ (תולדות כז,כב) הקול קול יעקב כו' בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו (ב"ר פס"ה, כ. וראה זח"א קעא,א).

תינוקות... רבן: בס' מאמרי רשב"י לזח"א הקדמה בתחלתה: הנצנים נראו בארץ (שה"ש ב,יב) כו' אימתי ביום השלישי כו' קל ינוקי דלעאן באורייתא ובגין אינון כו' עלמא אשתזיב כו', קיום העולם הוא התורה ומה גם לימוד התינוקות הבל שאין בו חטא כו' עיי"ש. ועד"ז במאו"א אות ת סעי' לז.

ראש-השנה, יום הדין... של מדינות ושל אנשים: וכמו שאומרים בתפלת מוסף דר"ה (מירושלמי ר"ה פ"ג ה"ג בתחילתה. ויק"ר פכ"ט,א. ועוד): ועל המדינות בו יאמר כו', ובריות בו יפקדו כו'.

הדגשה (של הרמב"ם): הל' תשובה פ"ג ה"ד, מקידושין מ, סע"א ואילך.

מנהג ישראל תורה היא: ראה תוד"ה נפסל (מנחות, כ,ב). ושם: מנהג אבותינו תורה היא. ועד"ז במהרי"ל הובא ברמ"א שו"ע יו"ד סשע"ו ס"ד. ובמנהגים ישנים מדורא עמ' 153: והמנהג תורה היא. וראה ירושלמי פסחים פ"ד ה"א.

יענה אמן ואמן יהא שמי' רבא: להעיר, אשר הבעש"ט קודם שנתגלה היה עוזר - באהעלפער - למלמד תשב"ר ואומר עמהם אמן, אמן יהש"ר וכו' (ספר השיחות ה'תש"א עמ' 156. ובכ"מ).

עולם קטן זה האדם: תנחומא פקודי ג. תקו"ז תס"ט קרוב לתחלתו (ק,ב. קא,א). וראה אדר"נ ספל"א. זח"א קלד, ב. סה"מ תרכ"ו עמ' קכו.

כאכילה, שתיה שינה וכו': ראה רמב"ם הל' דעות רפ"ה. וראה לקו"ש חי"ט עמ' 594. חכ"ד עמ' 622-632. ועוד.

ההוראות ונתינת-כוח: דאינו מבקש לפי כוחו אלא לפי כוחן - במדב"ר פי"ב, ג.

בכל דרכיך דעהו: משלי ג,ו (וראה ברכות סג,א). רמב"ם הל' דעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב. וראה או"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) עה,ב ד"ה עוד נראה (בהוצאת קה"ת תש"מ ואילך - סרנ"ב).

ידוע הכלל של "כל הגבוה: לקו"ת אמור לד,ג. לט,ג. ועוד. שערי-אורה שער הפורים ד"ה יביאו לבוש מלכות פי"ב. שם פל"ב ואילך.

תינוק של בית רבן... מביא לידי כך: מעלת תפילתם - ראה אסת"ר פ"ט,ד.

בערב ראש-השנה, לפנות ערב... "מזמור לדוד" "לכה דודי": כי בשנה זו [תשמ"ז] חל יום א' דר"ה בשבת. ועד"ז כשחל ר"ה בימי השבוע בראשית התפילות אז.

הקב"ה אומר: הושע יא,א. וראה ד"ה כי נער ישראל תרס"ו (נדפס בהמשך תרס"ו (הוצאת קה"ת) עמ' תקנו ואילך). וראה גם אוה"ת בשלח עמ' שפב-שפג.

הציווי האלוקי... תמים תהי' עם ה' אלוקיך: שופטים יח,יג. וראה פרש"י עה"פ: התהלך עמו בתמימות כו' ואז תהיה עמו ולחלקו. וברמב"ן עה"פ: וזו מצוות עשה (וראה גם פירושו עה"פ לך-לך יז,א). וראה אוה"ת עה"פ (שופטים עמ' תתמא ואילך).

הציווי... וההבטחה: דציווים שבתורה הם (גם) לשון עתיד והבטחה (ראה תו"א ס"פ תשא; אוה"ת להה"מ הוספות סי"ב (וש"נ) - בנוגע ל"ואהבת").

תמים פעלו: האזינו לב,ד. ובאוה"ת שם (עמ' תתמב) מקשר כתוב זה עם הכתוב תמים תהיה, יעויי"ש.

תורת ה' תמימה: תהלים יט,ח.

הבקשה הפנימית... מלוך: תפלת העמידה דר"ה (ברכת "אלקינו כו' מלוך כו'").

לשכון כבוד בארצנו: תהלים פה, יו"ד.

לשנה טובה ומתוקה: ראה סידור האריז"ל וסידור אדה"ז במקומו. וראה לקוטי לוי"צ - אגרות עמ' שיא ואילך.

ניצוצי רבי

"הרי ראש-השנה מתקרב"...

התחזקות ב'מבצע תורה' לקראת ראש-השנה תפעל חיזוק בכל שאר ה'מבצעים' * הרבי מנחה רב חב"די להוציא-לאור חיבור הלכתי על ראש-השנה * רב שני מקבל טלפון מהמזכירות בערב ראש-השנה עם תשובה לשאלה ששאל בשבועות

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

נפתח בקטע ייחודי מתוך שיחה שנשא הרבי במוצאי שבת-קודש פרשת ניצבים תשל"ח (שיחות-קודש תשל"ח, כרך ג, עמ' 471-470):

אינני יודע איזה תוכניות מתכננים - הרי בהנוגע לעניינים שקשורים לגבאים, מכירת מקומות וכו', אינני מתערב, זה תפקידם; אך דבר פשוט הוא שלקריאת-התורה, מפטיר, תקיעות דמיושב יאפשרו לכולם להיכנס בלי הגבלה כלל, הן ביום ראשון של ראש-השנה הן ביום שני של ראש-השנה.

ודבר ברור הוא שכל הנכנסים יעשו זאת מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, ללא כל דחיפות, וללא כל עניינים שהם היפך הסדר דקדושה וגם היפך הבלתי-סדר דקדושה.

נדרש אמנם ה"ענני במרחב י-ה" שמרחב העצמי נמשך למטה, למטה מעשרה טפחים - אבל עניין זה צריך להיות ללא דחיפות, וללא תפיסת מקומו של הזולת כו', שהרי "אין אדם נוגע" בדבר השייך לזולתו ובפרט שישנו מספיק מקום לכל אחד ולכולם, ולכן דבר פשוט הוא שיאפשרו לכולם להיכנס...

ועוד קודם קריאת התורה יהיה אפוא ה"מרחב" כאן למטה, ובאופן ש"משתחווים רווחים" - דבר שימהר וימשיך בקרוב ממש את "עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית-המקדש" כולל הנס ד"עומדים צפופים ומשתחווים רווחים" בקרוב ממש בביאת משיח-צדקנו.

הרקע לדברים: כזכור, בליל שמיני-עצרת של תחילת אותה שנה התרחש מאורע הלב אצל הרבי. המזכירים והגבאים שביקשו לשמור על בריאותו של הרבי התכוונו להטיל הגבלות מסויימות בכל הקשור להשתתפות הקהל בתפילות ובתקיעות. בעקבות זאת הביע הרבי, כאמור, את דעתו כי בזמני קריאת-התורה, מפטיר והתקיעות יוכלו הכול להיכנס ללא כל הגבלות.

להתכונן ל'מבצעי' תשרי

"יש לדאוג לכך שבראש-השנה יתקעו בשופר בכל המקומות שהרי 'מצוות היום בשופר'..." הזכיר הרבי בח"י באלול תשל"ח (שיחות-קודש תשל"ח, כרך ג, עמ' ג-418 ד-418).

וחזר על כך שוב במוצאי שבת פרשת ניצבים (שם, עמ' 470): "ובפרט בנוגע למבצעים הקשורים בחודש תשרי - החל מהמבצע הקשור בראש-השנה, לדאוג שכל אחד ואחת מישראל ישמע תקיעת-שופר, דבר שיהיה הכנה קרובה ל'תקע בשופר גדול לחרותנו'... 'והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול', בקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו".

בח"י באלול (שם) המשיך הרבי וציין גם "ועל-דרך זה בנוגע ליום-הקדוש, בנוגע לכל העניינים הדרושים ליום זה, ועל-דרך זה ד' מינים לזמן הסוכות 'זמן שמחתנו'...". והוסיף שיש להבטיח מראש פעילות מסודרת באופן של "תשועה ברוב יועץ" כך שהפעילות תקיף את כל בני ישראל בכל מקום שהם.

תלמוד-תורה כנגד כולם

בהתוועדות ח"י באלול תשל"ח (שיחות-קודש תשל"ח, כרך ג, עמ' 418-ג), כשהרבי ביקש להזכיר את המבצעים, הרי תיכף להזכרת "מבצע תורה", אמר:

ובנוגע לחודש תשרי ישנם ריבוי הלכות הצריכות הן בנוגע לראש-השנה, ליום-הכיפורים, ולעשרת-ימי-תשובה. ולאחר מכן - בנוגע לימי הסוכות, שמיני-עצרת ושמחת-תורה, כדי שיוכלו לקיים את כל אותן הלכות העומדות על הפרק - יש צורך ללומדן משך זמן לפני-זה... ועל-אחת-כמה-וכמה אם ישנו יהודי אחד בודד שלא ידוע לו כלל מכל זה - הרי בהתאם לכלל שכל יהודי הינו "עולם מלא" מובנת גודל ההשתדלות הנדרשת בענין "מבצע תורה"... שיהיה במעשה בפועל, כולל במצוות שהזמן גרמא: שבת, ראש-השנה, יום-הכיפורים, סוכות, שמיני-עצרת ושמחת-תורה וכו' ולכך דרושה השתדלות יתירה ומיוחדת בנוגע ל"מבצע תורה" ובדרך ממילא יתווסף כבר גם בשאר המבצעים...

"עשה חיבור על מועדים!"

בשנת תשמ"ח יצא-לאור הספר 'הליכות עולם - ראש-השנה', הכולל את דיני ומנהגי ימי חודש אלול וראש-השנה עפ"י מקורות חז"ל, פוסקים ראשונים ואחרונים עד פוסקי זמנינו. המחבר, הרב זאב-דוב סלונים רב מרכז העיר ירושלים וחבר בית-דין רבני חב"ד, מציג בראש הספר את ברכת הרבי וזה לשונה: "ויוציאו לאור בשעה טובה ומוצלחת מתוך הרחבה... להצלחה בכל הנ"ל ולבשורות טובות".

הספר מעוטר בהסכמות של גדולי ישראל. בהערת המחבר לאחד מהם (בעמ' יב) מספר המחבר: זכיתי לקבל (כ' שבט תשמ"ח) מכתב קודש מכ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש, וממשמעות דבריו הק' - בין השאר - נראה שחוות-דעת-קודשו בעניין זה דלא כמו שכתב כבוד תורתו בפנים [=הכותב הנכבד שליט"א ביקש לערער על מקורו הטהור של מנהג אמירת "לדוד ה' אורי" מראש-חודש אלול עד הושענא-רבה].

אבל הסוד הגדול שמאחורי הספר הוא שהרבי בחר את נושא הספר. ומעשה שהיה כך היה:

הרב סלונים ביקש לערוך חיבור על דיני אבלות, מפני שהוא ראה זאת כצורך הציבור. כשהוא הציע את הרעיון לפני הרבי, הגיב הרבי ('כפר חב"ד', גיליון 749, עמ' 25): "ביי אונז מאכט מען נישט חיבורים אויף אבלות; מאך א חיבור אויף מועדים וימי שמחה" [=אצלנו אין עושים חיבורים על אבילות; עשה חיבור על מועדים וימי שמחה].

הדברים נאמרו ב'יחידות' שהתקיימה לאחר חג השבועות. כשהרב סלונים המשיך ושאל את הרבי על איזה מועד עליו לערוך חיבור, היה המענה: "הרי ראש-השנה מתקרב, תעשה חיבור על ראש-השנה...".

בהמשך אמר הרבי: "קיבלתי לאחרונה ספר מרב חשוב מארץ-ישראל וזה מצא חן בעיני, כי הספר שווה לכל נפש. זה מה שאני מצפה ממך".

ואכן, ספר הליכות-עולם נחלק לחמישה מדורים, כך שכל אחד מהציבור יכול ללמוד את הלכות החג לפי רמתו הוא. עם הדפסת הכרך הראשון עודדו הרבי להמשיך והוסיף:

והזריזות תשובח וזכות הרבים מסייעתו.

וכעבור זמן יצא כרך נוסף. כשדיווח הרב סלונים על הצלחת ההפצה, ענה הרבי:

אזעה"צ והזמ"ג [=אזכיר על הציון והזמן גרמא], יומא קא גרים (אפילו בשוק וכו').

מעשי ידי הקב"ה

שתי נקודות עיקריות ביקש הרבי בהתוועדות ליל ערב ראש-השנה, כ"ט באלול תשל"ג לפרסם (שיחות-קודש תשל"ג, כרך ב, עמ' 408):

א) כל אחד מישראל הוא "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר" של הקב"ה, הנותן לו את כל הכוחות והכלים למלא תפקידו.

ב) ערב ראש-השנה הוא יום שבו ניתן להשלים את כל מה שהיה חסר בשנה החולפת, וזה כולל עשייה בג' העמודים - תורה, עבודה וגמ"ח ובמיוחד בצדקה, וכל זה באופן של תענוג.

טלפון בערב ראש-השנה

סח הרב מרדכי-שמואל אשכנזי, רבו של כפר-חב"ד:

כשהגיעו שלוחי הרבי לארצנו הקדושה, בשנת תשל"ו, התעוררה שאלה כיצד עליהם לנהוג בענין יום-טוב שני של גלויות - האם לחוג יומיים או רק יום אחד, כמנהג ארץ-ישראל. כשהייתי בחג השבועות (תשל"ו) ב'יחידות' שאלתי זאת את הרבי, אך לא קיבלתי תשובה. והנה, בערב ראש-השנה תשל"ז קיבלתי טלפון מה'מזכירות' ומסרו לי בשם הרבי שעל השלוחים לנהוג רק יום אחד של חג.

הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

שבת-קודש פרשת ניצבים
כ"ז באלול

גם בשבת זו אומרים, קודם תפילת שחרית, את כל התהילים¹, אף-על-פי שאין מברכין את החודש².

לשביעי וכן למפטיר מתחילים: "ראה נתתי לפניך..." (ל,טו)³.

הפטרה: "שוש אשיש".

אין מברכים את החודש.

הבעש"ט אמר, שבשבת זו הקב"ה בעצמו מברך את החודש השביעי, המושבע והמשביע ברוב טוב לבית ישראל על כל השנה, ובכוח זה ישראל מברכים את החודשים י"א פעמים בשנה⁴.

אומרים 'אב הרחמים'⁵.

בשבת שלפני ראש-השנה – יש⁶ להתחיל בשבת עצמה בצדקה באופן המותר בשבת, ע"י צדקה דמאכל ומשקה ['לחיים'] או ע"י צדקה רוחנית, כמו נתינת עצה טובה ועל-אחת-כמה-וכמה לימוד תורה, ועוד וגם זה עיקר – קבלת החלטה טובה [כולל הסכום!⁷] שתיכף ומייד לאחר השבת יקיים... [נתינת ממון בפועל, להפריש לעצמו ולתיתה לעני או לגבאי בבוקר⁷].

במנחה - פרקי-אבות, פרקים ה-ו⁸.

מוצאי שבת:

אין אומרים 'ויהי נועם', 'ואתה קדוש'⁹.

יום  שני
כ"ט באלול, ערב ראש-השנה¹⁰

בקריאת-שמע שעל-המיטה, ביום ראשון בלילה אור ליום שני, אומרים תחנון¹¹.

אבל בתוך שבעה מותר לו ללכת היום לבית-הכנסת לאמירת הסליחות³, וכן להתפלל עם הציבור¹².

בפיוט "מרובים צרכי עמך", בסליחות נוסח ליטא¹³ הנוסח הוא: "ותיטיב לנו הכתיבה והחתימה", וכך תוקן בכת"י באחת מהוצאות קה"ת הראשונות (מעוטף).

בפיוט "שלוש-עשרה מידות" יש כמה וכמה שינויים שתוקנו ב'סליחות' בהוצאות האחרונות (מוגה על-ידי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו¹⁴).

את הקטע "אל תבוא במשפט עמנו" אומרים חזן וקהל פסוק בפסוק.

את הפסוקים "אל תבוא", "והוא ישפוט" נפוץ לאומרם ביחד כפסוק אחד¹⁵.

בסליחות אומרים תחנון (=וידוי) אפילו לאחר עלות-השחר, אבל לא בתפילה³.

היום אין תוקעים בשופר¹⁶, ומי שלא הספיק להתלמד, יעשה זאת בחדר סגור¹⁷.

אחרי התפילה¹⁸ אומרים 'סדר התרת נדרים'¹⁹, במניין עשרה אנשים כשרים²⁰ (ולכל הפחות צריך שיהיו לפניו שלושה)²¹.

* עורכים מגבית ומחלקים 'צורכי החג' לראש-השנה ולכל חגי תשרי לזקוקים לזה (בדומה ל"מעות חיטים" קודם חג-הפסח)²².

* נוהגים לכתוב פ"נ (הנשואים - כמובן בחגירת אבנט) עבורו ועבור בני-ביתו לבקשת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. להניחו בין דפי מאמר, קונטרס וכו' של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, ולשלחו (אם באפשרי - בו ביום) על-מנת לקראותו על הציון שלו²³.

נוהגים להשתטח על קברי צדיקים²⁴, והנמצאים בקירוב מקום משתטחים על ציון כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע⁴ וכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו.

אין מבשלים לראש-השנה תבשילים שטעמם חמוץ או מר²⁵. אין נמנעים ממאכלים חריפים, כמו 'חזרת'. ניתן להטעים תבשילים במעט חומץ או לימון, ובלבד שלא יהיה טעמם העיקרי חמוץ או מר²⁶. משתדלים לבשל מאכלים מתוקים ושמנים, לסימן טוב²⁷.

מסתפרים²⁸, וטובלים²⁹ במקווה טהרה לכבוד החג³.

* כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע נהג לקבל על עצמו הידור נוסף לפני כל ראש-השנה³⁰.

וכהוראה כללית נאמר: "בכל ראש-השנה צריך כל אחד לקבל על עצמו זהירות יתרה [הידור] במצוות עשה, וזהירות בסייג של לא-תעשה, וזהירות יתרה בהנהגה טובה"³¹.

משעה אחת קודם תפילת המנחה³² עד תפילת ערבית במוצאי ראש-השנה, ישקוד כל אחד ואחד באמירת תהילים לילה ויום⁴.

הנוהגים לתת צדקה בכל יום, יתנו היום גם עבור שני ימי ראש-השנה³³.

לפנות ערב לובשים בגדים נאים וחשובים, ויודעים שהקב"ה עושה לנו נס לשפטנו במידת הרחמים³⁴.

אין לובשים ה'קיטל', גם לא הש"ץ והתוקע³⁵, אלא ביום-הכיפורים⁴.

יש להשאיר 'נר נשמה' (או שלהבת גז וכדומה) כדי לאפשר העברת אש להדלקת הנרות מחר.

זמן הדלקת הנרות לכתחילה - זמן מסויים לפני השקיעה, כנהוג בערב שבת-קודש³⁶. הברכות בהדלקת הנרות (אחרי ההדלקה³⁷): "להדליק נר של יום הזיכרון"³⁸, ו'שהחיינו'⁴.

גבר המדליק, לא יברך³⁹ 'שהחיינו'³.

יום שלישי, ראש-השנה
א' בתשרי תשס"ו

ליל א' דראש-השנה

עיקר עבודת ראש-השנה הוא בקבלת עול מלכות שמים, ולכן עבודת היום גם בגדולים ובעלי צורה - [היא] בעבודה הנראית כמו פשוטה: באמירת תהילים כל הזמן, ולמעט בשינה בשני לילות אלו ככל האפשרי, ולהיזהר מדברים בטלים עד קצה האחרון גם משיחות איזה שיהיו (כהעבד אשר אין לו זמן אף רגע לשבות ממלאכת אדונו, או כבן הטרוד בשמחת קבלת פני אביו⁴⁰.

לפני תפילת ערבית אומרים תהילים. בשנים מסויימות, לאחר אמירת תהילים זו, החל כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לנגן "אבינו מלכנו"⁴¹.

מנהג ותיקין, שגם אלו שמעשנים כל השנה ומעשנים גם ביום-טוב - לא יעשנו בראש-השנה⁴², גם לא בצינעה, וכלשון כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ: "וראוי הדבר אשר הבני-תורה ייזהרו בזה, וישפיעו גם על מכיריהם⁴.

ערבית:

ש"ץ קבוע ימשיך בתפקידו גם אם הוא בשנת האבלות (רח"ל)⁴³.

אין כופלים 'לעילא' בקדישים של עשרת ימי תשובה (אלא בתפילת נעילה)⁴.

בסיום תפילת שמונה-עשרה⁴⁴ אומרים 'עושה השלום' במרומיו, וכן בסיום הקדיש⁴⁵.

אחרי שמונה-עשרה: לדוד מזמור, קדיש-תתקבל. עלינו⁴⁶.

כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב אמר, שהכוונה באמירת 'לדוד מזמור' היא כלי להשפעות גשמיות על כל השנה⁴⁷. לאחר אמירת המזמור על-ידי כל הקהל, מסיים הש"ץ בקול את הפסוקים האחרונים ("שאו שערים ראשיכם, והינשאו..."), ואין אומרים פסוק בפסוק חזן וקהל⁴⁸.

כל אחד אומר לחברו: 'לשנה טובה תיכתב ותיחתם', בלשון יחיד דווקא⁴⁹. דהיינו, גם לאנשים נכבדים שנוהגים לפנות אליהם בלשון רבים⁵⁰.

קידוש⁵¹ - מי שבירך 'שהחיינו' בהדלקת הנרות, לא יברכנה שוב בקידוש⁴.

"מצווה לאכול ולשתות ולשמוח בראש-השנה. אמנם לא יאכלו כל שובעם, למען לא יקילו ראשם ותהא יראת ה' על פניהם"⁵².

בכל סעודות ראש-השנה טובלים פרוסת המוציא בדבש, אבל מניחים מלח על השולחן⁵³.

בהתוועדויות דראש-השנה היה הרבי טובל חתיכה אחת בדבש, ושלאחריה במלח⁵⁴.

טבילת פרוסת 'המוציא' בדבש, וכן טבילת התפוח בדבש - שלוש פעמים⁵⁵.

בתחילת הסעודה של לילה זה, לאחר הטעימה⁵⁶ מפרוסת המוציא, אוכלים תפוח מתוק בדבש – כך:  נוטל התפוח בימינו⁵⁷, מברך עליו 'בורא פרי העץ' [חותכו וטובלו בדבש], ואחר הברכה קודם האכילה⁵⁸ אומר: "יהי-רצון מלפניך (ללא 'ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו') שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה"⁴.

גם אם יש על השולחן תמרים או רימונים, שהם משבעת המינים, הורה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לברך 'בורא פרי העץ' על התפוח דווקא⁵⁹.

ההנהגה בפועל וההוראה לרבים - לכוון בברכת 'העץ' לפטור גם את רסק התפוחים שאוכלים בקינוח הסעודה⁶⁰.

בהמשך לזה, אוכלים רימון*⁶⁰ וראש איל⁶¹ (למעשה - ראש דג. וצריך לבדקו בעוד-מועד מתולעים), אבל אין אומרים 'יהי רצון' כי אם על התפוח⁴. (יש לשים לב שאכילת הרימון היא בלילה הראשון, ולכן אין להשתמש בו ל'פרי חדש' בלילה השני, אלא להשיג פרי אחר).

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לא נהג לומר 'לחיים' בסעודות ראש-השנה⁶².

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לא הניח לשיר ניגון בסעודות ראש-השנה, גם לא ביום השני⁶³.

מי ששכח לומר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון, ונזכר קודם שהתחיל 'הטוב והמטיב' - אומר "ברוך... אשר נתן ימים טובים... את יום הזיכרון הזה, ברוך... מקדש ישראל ויום הזיכרון. בלילי ראש-השנה אם התחיל ברכת 'הטוב והמיטיב', ואפילו תיבת 'ברוך' בלבד – חוזר לראש⁶⁴.

לפני 'הרחמן' של ראש-השנה אומרים 'הרחמן' של יום-טוב⁶⁵.

בברכת-המזון דראש-השנה, כשהיה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו המזמן, היה אומר: "הרחמן הוא יחדש עלינו וכו'" בקול-רם, וענו אחריו אמן⁶⁶.

בסוף ברכת-המזון, אומרים "עושה שלום..." (ולא "השלום")⁶⁷.

יום א' דראש-השנה

בימי ראש-השנה טובלים במקווה-טהרה בשחרית קודם התפילה, וכן בכל שבת ויום-טוב⁶⁸.

שחרית. הבריאים אינם טועמים וגם אינם שותים מאומה עד אחר התקיעות וסיום התפילה⁶⁹.

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ היה מצווה לתוקע⁷⁰ ללמוד בימי ראש-השנה בבוקר את המאמר "להבין עניין תקיעת שופר" הנדפס ב'סידור עם דא"ח' (רמד,ג), ובמחזור הוצאת קה"ת אה"ק תשס"ה. והוסיף הרבי: מובן מעצמו, שזהו נוסף על חיוב ידיעת הלכות שופר כמבואר בפוסקים⁴.

מנהג-ישראל-תורה, לעשות מאמצים גדולים ביותר, שכל ילד יהיה בימי ראש-השנה משך זמן בבית-הכנסת, וישתתף - בהתאם לגילו - בתפילות ובברכות, ישמע תקיעת שופר, יענה "אמן", ו"אמן, יהא שמיה רבא"⁷¹.

"כל מי שמכוון בעת התחלת 'אדון עולם', כתב ר' יהודה חסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון: ערב אני בדבר, שתפילתו נשמעת, ואין שטן מקטרג על תפילתו, ואין לו שטן ופגע-רע בראש-השנה ויום-הכיפורים בתפילתו, ואויביו נופלין לפניו"⁷².

לאמירת 'המלך' ניגש ש"ץ אחר, והוא ה'בעל שחרית'. הש"ץ פותח בנעימה המקובלת, מסיימה בקריאת 'המלך' בקול רם, וממשיך מיד "יושב..." בנעימה, והקהל אינו קורא 'המלך' בקול רם, לא עם הש"ץ ולא אחריו (אבל כל אחד אומר לעצמו את כל הנוסח)⁷³.

אין נוהגים כמנהג העולם לפתוח את הארון לאמירת "שיר המעלות ממעמקים" בראש-השנה ובעשרת-ימי-תשובה, או לאומרו פסוק בפסוק, חזן וקהל⁷⁴.

"ברוך... הבוחר בעמו ישראל באהבה" מסיים הש"ץ בלחש, וכן בכל ימות השנה, כמובן, ומאידך "ברוך... גאל ישראל" מסיים הש"ץ בקול רגיל, וכן בשאר ימות השנה⁷⁵.

בחזרת הש"ץ, כשמגיע הש"ץ ל"וכתוב" ול"ובספר", הציבור אומרם בקול רם ולאחר מכן אומרם הש"ץ, אבל לא ב"זכרנו" וב"מי כמוך"⁷⁶.

בראש-השנה ויום-הכיפורים לאחר קדושה, מכוונים הרגליים עד לאחר "וקדושים בכל יום יהללוך סלה"⁷⁷.

בחזרת הש"ץ בשחרית, אחרי פיוט "אתה הוא אלוקינו... וקדוש", סוגרים הארון, ואומרים כל הבתים של "תעיר ותריע...", וכל הא"ב של פיוט "אדר והוד". אחרי חרוז "כל יושבי תבל" האחרון, אומרים "ישפוט תבל... והוא באחד", פותחין הארון, וממשיכים "ה' מלך"⁷⁸.

עד כמה שזוכרים, תמיד עמד הרבי בפיוט 'לא-ל עורך-דין'.

היו שנים שהרבי היה מתרומם מישיבתו בסיומי ברכות בחזרת הש"ץ, ומתרומם מסמיכתו על ה'עמוד' באמירת 'וכתוב', 'ובספר'. אך בשנים אחרות היה יושב גם בסיומי ברכות⁷⁹.

בבית-חיינו לא נהגו לעשות הפסקה לפני קריאת התורה⁸⁰.

לאחר חזרת הש"ץ אומרים "אבינו מלכנו" החזן והקהל כולם כאחד, מתחילה ועד סוף⁸¹.

מנגנים ב"אבינו מלכנו, אין לנו מלך..."⁸².

ב'לוח התיקון' לסידור תורה-אור (תש"א) נכתב שצריך לומר "זכויות" <ז' בשבא>, וכן נתקן בסידורים החדשים ובמחזור דשנת תשמ"ט⁸³.

אם יש ברית-מילה בבית-הכנסת, מלים לפני התקיעות⁸⁴.

בפתיחת הארון להוצאת ספר-תורה אומרים (גם כשחל בשבת) שלוש פעמים י"ג מידות, ואחר-כך "ריבונו של עולם", "יהיו לרצון", ופסוק "ואני תפילתי" - פעם אחת בלבד, ככתוב במחזור השלם.

בתפילת שחרית דשני ימי ראש-השנה קוראים בתורה (חוץ מן המפטיר⁸⁵), בניגון המיוחד לימים הנוראים, וכן גם באמירת 'ויעזור', קריאת העולים לתורה, ברכות התורה, ו'מי שבירך'.

בנוסח 'מי שבירך' אומרים: "בעבור שעלה לתורה ... ולכבוד יום הדין... בזה יום הדין..."⁸⁶.

סדר תקיעות:

אין נוהגים שגדול העדה אומר דברי כיבושין לפני תקיעת שופר⁸⁷.

בעל-תוקע קבוע ימשיך בתפקידו גם אם הוא בשנת האבלות (רח"ל)⁴².

לאחר הכנה להתעוררות לתקיעות - בהכנה רבה כל חד לפום שיעורא דיליה, שהיא הכנה רבה לעבודת ה' במשך כל השנה⁸⁸ - ואמירת ז' פעמים למנצח, פסוקי 'קר"ע שט"ן'⁸⁹, עלה אלוקים, יהי-רצון (שאומרו רק הבעל-תוקע⁹⁰ [לעצמו]), התוקע מברך "לשמוע קול שופר", ו'שהחיינו'. השופר מכוסה (ורק פיו גלוי) גם בשעת הברכות, עד התקיעות, אך לא בתקיעות עצמן⁹¹.

יכוון המברך להוציא את השומעים ידי חובתם בברכות ובתקיעות, וגם השומעים יכוונו לצאת ידי חובתם³, ולא יענו "ברוך הוא וברוך שמו"⁹².

אין להפסיק גם אחר התקיעות, עד גמר התקיעות דמעומד, רק מעניין התקיעות והתפילות, ואם הפסיק (אחר התחלת התקיעות)⁹³ אינו צריך לחזור ולברך.

המקריא - מורה באצבעו בסידור, אבל אינו מקריא בדיבור⁴. התוקע מאריך בתקיעתו עד שמסיר המקריא אצבעו⁹⁴.

גם השומע אסור לו להפסיק בין הברכות להתקיעות, ואם הפסיק שלא מעניין התקיעות חוזר ומברך³.

תוקע תשר"ת שלוש פעמים, תש"ת שלוש פעמים, תר"ת שלוש פעמים. בשברים תוקעים שלושה קולות ומחצה (יש אומרים שהרבי תקע כך: טו-או-טו, או-טו, או-טו, טו)⁹⁵. כל שבר - צ"ל לא פחות מג' כוחות⁹⁶. בתרועה - מרבין בטרומיטין⁹⁷. בתקיעות מיושב – שברים-תרועה בנשימה אחת, בהפסק משהו ביניהם. ואילו בתקיעות מעומד בשתי נשימות - בהפסק נשימה ביניהם⁹⁸.

בסידור אדה"ז נאמר, שבין תשר"ת לתש"ת ובין תש"ת לתר"ת יתוודה (התוקע) בלחש⁹⁹.

הסיום ב'תקיעה גדולה'¹⁰⁰, ומנהג ישראל שהיא "בכל כוחו" של התוקע¹⁰¹.

אחרי התקיעות אומרים - גם הקהל¹⁰² - "ובכן, יהי רצון מלפניך..."¹⁰³.

האומר את הפסוקים קודם התקיעות מנגן גם-כן את שלושת הפסוקים שלאחר התקיעות: "אשרי העם", "בשמך יגילון", "כי תפארת" [והקהל עונה אחריו פסוק בפסוק¹⁰⁴]. ואחר-כך אומר כל הקהל יחדיו: "אשרי יושבי ביתך"⁴. יהללו.

תפילת מוסף

הש"ץ של מוסף אומר (רק הוא ולא הקהל): "הנני העני..."¹⁰⁵ ו"ידעתי ה'... " (הפסוקים – בקול רם). חצי קדיש. תפילת מוסף.

מכינים וכדומה להפסיק בין פני המשתחווים ב'עלינו' לבין הקרקע (באם הרצפה של אבן)¹⁰⁶.

תוקעים הן בלחש והן בחזרת הש"ץ. בתפילת לחש, כשמגיעים המתפללים לסיום הברכות ששם יש לתקוע, הש"ץ או התוקע טופח בידו על השולחן כדי לסמן לציבור שעומדים לתקוע¹⁰⁷. למנהגנו, אין מקרין כלל בתקיעות מעומד, לא בלחש, לא בחזרת הש"ץ, ולא בתקיעות שאחר-כך¹⁰⁸.

המתפלל מוסף ביחידות אינו תוקע בברכות מוסף. ואפילו אם יש מי שיתקע לו, אינו מפסיק לשמוע את התקיעות, שלא תיקנו זאת אלא בציבור¹⁰⁹.

בסוף הפיוט "אופד מאז" צ"ל: "להעביר בשבט (ב' דגושה בפתח)". בפיוט "נעלה שופר" בסופו, צ"ל "תחזק מגן" (ת' דגושה בפתח ח' בטף פתח)".  בפיוט "אם לא למענו", צ"ל "למענו" ע' (בחטף-פתח), "וכעס (ו' בקמץ)"¹¹⁰.

כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה עומד באמירת "ונתנה תוקף"¹¹¹.

הש"ץ והקהל¹¹² כורעים ב'עלינו', ככתוב במחזור.

מנהג הרבי: ל'עלינו' עמד וכרע עם הש"ץ (לא רקק ב'להבל ולריק'). לנפילת כורעים אין נופלים על היד, אלא נוגעים בראש בקרקע, אצבעות הידיים קפוצות והבוהן אינה כפופה לתוכן¹¹³. אין נוהגים לפרוש מטפחת וכדומה על רצפת קרשים¹¹⁴.

אסור לש"ץ לעקור ממקומו בעת התפילה, ולכן יעמוד קצת רחוק מן התיבה כדי שיוכל לכרוע ולהשתחוות, והעומדים לידו עוזרים לו להתרומם¹¹⁵.

פסוקי "אתה הראת" אומר הקהל (בלבד¹¹⁶) בשעה שהש"ץ מסיים "הוא אלוקינו אין עוד", ולכן על הש"ץ להאריך מעט בזה כדי שיספיק הציבור לומר את כל הפסוקים [וכיוון ש'עלינו' הוא חלק מהתפילה, על הש"ץ לאומרו כולו בקול], ולא למהר ולהתחיל מיד "אוחילה לא-ל".

נשיאת כפיים¹¹⁷ בראש-השנה - כבכל יום-טוב - ואין אומרים "ותערב".

כ"ק אדמו"ר מהורש"ב היה לומד כל שיעוריו הקבועים (גם בנגלה) גם בראש-השנה וביום-הכיפורים¹¹⁸.

אחרי התפילה ואמירת תהילים תוקעים שלושים קולות כדי לערבב את השטן¹¹⁹. ותקיעות אלה אינן לעיכובא, שהרי כבר יצאו ידי חובתם.

"מותר לומר לקטן שיתקע כדי שיתלמד, בין שהגיע לחינוך בין שלא הגיע לחינוך, ומותר לו לתקוע כל היום... לפי שמצווה על הגדולים ללמד את הקטנים ולחנכם במצוות"¹²⁰.

התוקע בעבור נשים לא יברך להן, אלא יברכו הן לעצמן¹²¹.

במשך ימי ראש-השנה, משתדלים (על-פי הוראת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו) לזכות רבים מאחינו¹²² בני ישראל בשמיעת קול שופר, דהיינו לברך ולתקוע להם סדר התקיעות דמיושב כהלכתן, ובמיוחד חיילים ושוטרים, והנמצאים במושבי-זקנים, בתי-רפואה ובתי-הסוהר.

קידוש. "תקעו... לאלוקי יעקב", סברי מרנן, וברכת הגפן (בלבד)⁴.

סעודת היום. השוכח 'יעלה ויבוא' בברכת המזון ביום ראש-השנה, אם נזכר קודם שהתחיל תיבת 'ברוך' של 'הטוב והמיטיב', יאמר את הברכה המיוחדת כנוסח שבסידור. ואם נזכר אחר שאמר תיבה זו, אינו חוזר¹²³.

נוהגים שלא לישון בראש-השנה ביום, והיושב בטל הרי זה כישן¹²⁴.

אסור להכין מהיום למחר¹²⁵. הנחלב והנולד היום אסור עד מוצאי החג¹²⁶.

תפילת מנחה.

תשליך:

אחר תפילת מנחה, לפני השקיעה, הולכים מחוץ לעיר אל באר המים או מעין¹²⁷, ואומרים 'סדר תשליך'¹²⁸, ואחר כך מנערים שולי הטלית קטן¹²⁹. אם כבר שקעה החמה, ניתן לומר תשליך עד הלילה¹³⁰. מי שלא הלך לתשליך בראש-השנה, יכול ללכת ב'י"ג מידות'¹³¹.

יום רביעי, ב' בתשרי
ליל ב' דראש-השנה

ערבית. לפני תפילת ערבית אומרים תהילים⁴.

זמן הדלקת נרות הערב - רק בלילה, לאחר צאת הכוכבים¹³², מאש הדלוקה לפני ראש השנה. מברכים (לאחר ההדלקה³⁷): "להדליק נר של יום הזיכרון", ו'שהחיינו'.

בעת הדלקת הנרות נוהגים להניח לפני המברכת פרי חדש ובעת ברכת 'שהחיינו' מסתכלת בו, ותדליק את הנרות סמוך לקידוש ממש¹³³. אם היא לובשת לראשונה בגד חדש, אינה צריכה פרי חדש ואז יכולה להפסיק בין הדלקת הנרות לבין הקידוש. ואם אין לה פרי או בגד חדשים - בכל זאת תברך 'שהחיינו'³.

נוהגים להניח פרי חדש לפני המקדש ובעת ברכת 'שהחיינו' מסתכל בפרי חדש, או שלובש בגד חדש, ואם אין לו – מכל-מקום יברך 'שהחיינו'³.

את הפרי החדש אוכלים קודם נטילת ידיים לסעודה⁴. בליובאוויטש נהגו, וכן הקפידו רבותינו נשיאינו, לאכול כזית ולברך ברכה אחרונה (רק על הפרי ולא על היין¹³⁴).

דברים הנאכלים לסימן טוב, הם רק בלילה הראשון¹³⁵.

יום ב' דראש-השנה:

טבילה במקווה. אין טועמים קודם התקיעות. התוקע ילמד את המאמר (כנ"ל אתמול).

תפילת שחרית. בחזרת הש"ץ בשחרית, אחרי פיוט "אתה הוא אלוקינו", אומרים "תעיר ותריע" "מלך ממלט", "מלך זכור... נורא וקדוש". "שמו מפארים... שומרי... שפרו... שבטי... שבותנו... שבח מגדול... כל יושבי... קדוש". "אדר והוד (כל החרוזים בסדר הא"ב)... הללוהו בתקע שופר, כל יושבי... קדוש". "אדון אם מעשים... הן לא יאמין...  קדוש", וממשיכים "ובכן ויהי בישורון מלך", מלך עליון..."¹³⁶.

רבותינו נשיאינו נהגו להזכיר נשמות בלחש ביום השני¹³⁷, אחר קריאת התורה לפני התקיעות¹³⁸.

סדר תקיעות, תפילת מוסף, סיום התפילה, קידוש וסעודת יום-טוב – כדאתמול.

תפילת מנחה.

סיום החג:

לשון כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "ואני בהצעתי, אשר גם כל אחד ואחד ינהוג כן, לחבר שעות דראש-השנה והתחלת מוצאי ראש-השנה בלימוד החסידות, ובשביל אשר סללו לנו נשיאינו - יומשך גם לנו בכל ענייניו אור החסידות עד למטה מטה⁴. כ"ק אדמו"ר בעצמו (החל משנת תשי"ב) נטל ידיו לסעודה הוא והקהל בכל ראש-השנה לעת ערב, במשך ההתוועדות הורה לנגן ניגונים מכל הנשיאים, ואמר מאמר דא"ח נוסף לשיחות וכו', ובו הזכיר מדברי כל הנשיאים (והחל משנת תשד"מ גם מדברי האריז"ל)¹³⁹.

מוצאי החג¹⁴⁰:

"ידוע אשר בלילה – החל מצאת-הכוכבים עד אחרי חצות לילה – אין אומרים תהילים (ובכלל זה – שיעור תהילים החודשי)... לבד מראש-השנה, עשרת-ימי-תשובה, יום-הכיפורים והושענא-רבה"¹⁴¹.

סעודות: ישנו מאמר של אדמו"ר הזקן: "להבין עניין אכילת הדבש עם המוציא בראש-השנה עד אחר הושענא רבא¹⁴², והעיר על זה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "צריך עיון אם הכוונה רק לסעודות שבת ויום-טוב... וסעודות ערב יום-הכיפורים ומוצאי יום-הכיפורים, או גם בימי השבוע¹⁴³.

* בקריאת-שמע על המיטה הערב, לכאורה יש לומר תחנון גם לפני חצות הלילה¹⁴⁴.

* לעניין עריכת נישואין בעשרת-ימי-תשובה, הנה בזמנו הזכיר ועורר הרבי לקיים "מנהג ישראל שאין נושאין נשים בעשי"ת"¹⁴⁵, אבל לאחר שזירז הרבי לקיים נישואין "בהקדם הכי אפשרי"¹⁴⁶, גם בתאריכים שלא נהגו אצלנו, מסתבר שאין מקום להקפיד על זה.

* בעניין סיוע לצורכי החגים - אף-על-פי שנתנו כבר לכבוד ראש-השנה, יש לבדוק שוב לאחריו, שמא כעת (לאחר שנתעלה בראש-השנה) עומד יהודי - בדרגתו עתה - במצב של "אין נכון לו", ולהשלים את כל החסר לו לצורכי החגים בימים הבאים¹⁴⁷.

* בעשרת-ימי-תשובה אין אומרים סליחות, מלבד בצום גדליה שהוא תענית-ציבור¹⁴⁸.

יום חמישי
ג' בתשרי - צום גדליה

עלות השחר¹⁴⁹ באזור המרכז לדעה המקדימה – 4:39.

בתפילת שחרית אומר הש"ץ "עננו" בברכה בפני עצמה, בין ברכת "גואל ישראל" ל"רפאנו", גם אם התפללו רק שלושה מתענים. אם אין כנ"ל - אומר הש"ץ "עננו" בתוך ברכת "שומע תפילה"¹⁵⁰.

מי שאינו מתענה גם לא ישמש כבעל-קורא ואינו נעשה ש"ץ, ואם נעשה ש"ץ אומר "עננו" בברכת "שומע תפילה" כיחיד בתפילת מנחה³.

אומרים תחנון, נפילת-אפיים, 'והוא רחום' עד (לפני) 'שומר ישראל'. אחר-כך - אמירת סליחות. מתחילים "דרשו ה' בהימצאו"¹⁵¹, ומדלגים 'אשמנו' ו"ויאמר דוד אל גד". בפיוט 'הורית' נהג הרבי לחזור את כל ה'פזמון' בין כל בית ובית, וכמובן גם בסיום הפיוט. לאחר סיום הסליחות אומרים 'שומר ישראל', 'מתרצה ברחמים', 'אבינו מלכנו' הארוך (ואומרים בו 'חדש עלינו' 'כתבנו', כבכל עשי"ת), "ואנחנו לא נדע", וחצי קדיש¹⁵².

בכל עשרת ימי תשובה אומרים 'אבינו מלכנו' הארוך בשחרית ובמנחה אחר נפילת אפים, קודם "ואנחנו לא נדע"¹⁵³.

מוציאים ספר-תורה וקוראים "ויחל משה" לשלושה קרואים, גם אם יש רק שלושה מתענים¹⁵⁴.

מי שאינו מתענה לא יקראוהו לתורה. ואם קראוהו לתורה וצר לו להודיע שאינו מתענה מפני חילול השם – יעלה¹⁵⁵.

את הפסוקים "שוב מחרון אפך", "ה' ה' אל רחום", "וסלחת לעווננו" - אומר הציבור בקול רם ואחריהם אומרם הקורא בתורה. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, כשעלה לתורה, התחיל לאומרם עם הציבור, וסיימם עם הבעל-קורא¹⁵⁶.

פרשת היום בתנ"ך¹⁵⁷ - מלכים-ב כה,כב-כו. ירמיה מ,ז עד ס"פ מא.

צדקה

בימי התעניות נוהגים לתת לצדקה לפני תפילת מנחה 'אגרא דתעניתא', ויש נותנים לפי עלות הסעודות שהיו אוכלים היום¹⁵⁸.

תפילת מנחה

בתפילת מנחה מוציאים ספר-תורה וקוראים "ויחל" כבתפילת שחרית, והשלישי הוא המפטיר. אין אומרים חצי קדיש אחר קריאת התורה. מגביהים וגוללים את ספר-התורה.

הפטרה: "דרשו ה' בהימצאו" (ישעיה נה,ו - נו,ח). לאחרי אמירת ההפטרה אומר שלוש ברכות עד מגן דוד. יהללו, חצי קדיש¹⁵⁹, שמונה עשרה, ואומרים עננו בברכת "שומע תפילה", והש"ץ כבתפילת שחרית. הנוהגים לשאת כפיהם בכל יום, נושאים כפיים בתפילה זו¹⁶⁰, וכשאין נשיאת כפיים - אומר הש"ץ 'אלוקינו ואלוקי אבותינו, ברכנו...'.

אחרי חזרת הש"ץ - תחנון, אבינו מלכנו הארוך, קדיש תתקבל, לדוד ה' אורי, עלינו, קדיש יתום, אל תירא, אך צדיקים.

הרבי חידש את המנהג הישן (שמקורו במשנה) לומר "דברי כיבושין" אחרי מנחה דתענית-ציבור: "כדאי לעורר על המנהג הנ"ל, שבמקומות שאפשר לפעול זאת, יאמרו אחרי מנחה (כמה מילים, לכל הפחות) 'דברי כיבושין', או מזמור תהלים המתאים לעניינים אלו, ובמקומות שמצד טירחא דציבורא [או מצד ביטול מלאכה, וכיוצא-בזה] אי אפשר לפעול זאת – על-כל פנים יהרהרו במחשבה עניין של 'דברי כיבושין', ומאחר ש'רחמנא ליבא בעי' – ובפרט עניינים הקשורים בתשובה, ש'עיקר התשובה בלב' – הרי 'מחשבה טובה, הקדוש-ברוך-הוא מצרפה למעשה'"¹⁶¹.

סיום התענית באזור השפלה בשעה 4:46.

יום שישי,
ד' בתשרי

לפי הנהגת רבותינו נשיאי חב"ד, מעבירים את הסדרה שמו"ת אור ליום שישי פרשה או שתים ('פרשה'=עלייה, דהיינו עד שני או שלישי), ובערב-שבת אחר חצות מתחילים שוב מההתחלה ומעבירים את כל הסדרה עם ההפטרה. בשבת בבוקר לפני התפילה מעבירים שוב מ'שביעי' עד גמירא¹⁶².

----------

1) ספר-המנהגים עמ' 30.

2) לבוש ר"ס תכא. מטה-אפרים סי' תקפ"א סעיף מז.

3) לוח כולל-חב"ד.

4) ספר-המנהגים (מנהגי ר"ה).

5) 'התוועדויות' תש"נ ח"ד עמ' 299.

6) התוועדויות תשמ"ח ח"ד עמ' 376.

7) סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 222 ובהערות.

8) ראה בגיליון תקפ"ב, שהמנהג הישן, שהזכיר הרבי בשנת תשמ"א, היה לומר את המשנה שלפני הפרק ואת הברייתא שלאחריו רק פעם אחת.

9) לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז סי' רצה ס"ג.

10) כנראה שהרבי לא התענה בער"ה - 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' מח, עיי"ש.

11) סידור אדה"ז, לפני 'למנצח . . יענך' (מאחר שאינו נוהג כיו"ט מיום שלפניו, אלא מעלות השחר, כיוון שאומרים הרבה סליחות באשמורת, שלא כשאר עיו"ט, ואף לא כערב יו"כ – ראה שו"ע אדה"ז סי' תר"ד ס"ד-ה).

12) מטה-אפרים סי' תקפא סכ"ב.

13) תח"י סליחות 'קודש הילולים' הוצאת לוין-אפשטיין, ירושלים תשכ"ה. וייתכן שאצלנו נעתק מתפילת נעילה, ששם מבקשים רק חתימה, ולא שמו לב לתקן, גם לא בהוצאה החדשה דארה"ק.

14) התיקונים בפנים בפיוט 'שלוש עשרה מידות' הם בכמה שינויים מהנסמן ב'ליקוט טעמים ומקורות', וכנראה הוגה שוב. ושמעתי שלראשונה נדפס פיוט י"ג מידות מתוקן בשילהי תשכ"ד בדף בודד (הוצאה קודמת של הסליחות היתה שנה לפני-כן, בשילהי תשכ"ג).

15) כיו"ב, לפי מנהגי אשכנז אחרים אומרים בקטע "שמע קולנו" את הפסוקים "אמרינו האזינה" ו"יהיו לרצון" כפסוק אחד (כמדומני שהש"ץ אינו אומר את הפסוק השני בקול), וצ"ב מה הטעם לכ"ז.

16) לוח כולל-חב"ד, מרמ"א תקפ"א ס"ג.

17) השלמה לשו"ע אדה"ז סו"ס תקפא, עמ' 1364.

18) לוח כולל-חב"ד, ובסידור אדה"ז: 'קודם חצות'.

19) בנוסח התרת נדרים, תיבת "בכולהון (אני מתחרט)" נמשך לפניו - כן אמר הרבי, וידיאו ער"ה תשמ"ט (וכן הוא בסידור 'בית יעקב'. מאידך בסידור אוצר התפילות, וכן בסידור יעב"ץ הוצאת 'אשכול' נמשך לאחריו).

בסידורינו מנוקד: "ולא יעשה שום רושם כלל" הש' בקמץ. ואולי הוא טה"ד.

20) בסידור הלשון "וטוב שיהיה עדה שלמה", ובספר-המנהגים ובלוח כולל-חב"ד – "ובעשרה". כנראה, לא הקפיד הרבי שהמתיר יהא מי שהותר לו כבר ('כפר חב"ד', גיליון 779 עמ' 138).

21) ראה אלף-המגן למטה-אפרים סי' תקפ"א ס"ק קא.

מדינא, קטן 'מופלא סמוך לאיש' אינו מצטרף למתירים, אבל מבקש התרה (ראה הלכות והליכות בר-מצווה פי"א סי"ד. חנוך לנער ס"פ לג). וב'אוצר' עמ' לט כתב שאין נוהגים בזה.

במטה-אפרים שם סוס"ב כתב שלא יאמרו כמה מבקשי התרה ביחד, אלא בשעת הדחק.

לעניין נשים, לפי הנפסק בשו"ע (יו"ד רלד סנ"ו-נז) הבעל נעשה שליח לשאול על נדרי אשתו, אך אינו מצטרף להמתירים, ולכאורה יכול לומר הנוסח גם בשמה (אך לאחרים, אף לבתו, לא ניתן להתיר ע"י שליח  -  שם סי' רכח סט"ז. וע' פת"ש שם ס"ק ט לעניין בקשת התרה בכתב). ולעניין מודעה על לעתיד - לכאורה די להן ב'כל נדרי'.

22) לקוטי-שיחות חי"ד עמ' 369.

23) ראה ספר-המנהגים ס"ע 95. ב'לוח השבוע' לג' תמוז, גיליון תקע"ב הערה 12, פורטו כמה מנהגים בקשר לכתיבת פ"נ.

24) רמ"א סי' תקפ"א ס"ד, וראה מטה-אפרים שם ס"נ.

25) שו"ע אדה"ז סי' תקפ"ג ס"ב.

26) ע"פ המובא בפסקי תשובות שם ס"ק ה.

27) שו"ע אדה"ז שם ס"ד.

28) מדינא מותר גם אחר חצות, שו"ע אדה"ז סי' רנא ס"ד (אך האריז"ל היה נזהר - כל השנה - להסתפר קודם חצות דווקא, כף-החיים שם ס"ק יט ומטה-אפרים סי' תקפ"א ס"ג. וכנראה אין מקפידין בזה, וכמדומה שגם הרבי לא הקפיד בזה).

29) מחצות היום, לקוטי-דיבורים ח"ג עמ' 865. ועיין אלף-המגן למטה-אפרים סי' תקפ"א ס"ק קכא. ליקוטי מהרי"ח ח"ב דף ז,ב.

30) ספר-המנהגים. אמנם במקור הבא, וברוב המקורות שהובאו ב'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' קנג-ד מדובר בר"ה עצמו, ובחלקם - לאחריו.

31) ספר המאמרים - קונטרסים לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, ח"א עמ' קלב. לקוטי-שיחות חלק ב עמ' 348.

32) אודות תוכן ההתבוננות וחשבון הנפש שצ"ל בתפילה זו, ראה ספר המאמרים תש"ג ס"ע 41, ואוצר מנהגי חב"ד עמ' נד.

33) הוראת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שערי-צדקה עמ' קמב.

34) לוח כולל-חב"ד, משע"ת סי' תקפ"א ס"ק ו, ומטה-אפרים שם סנ"ה.

35) כי לדעת אדה"ז (תר"י ס"ט) עיקר הטעם שלובשים קיטל, הוא "כדי להיות דוגמת מלאכי השרת", וזה שייך רק ביום-הכיפורים - 'המלך במסיבו' ח"א עמ' קטו.

36) לקוטי שיחות כרך כד עמ' 297 הערה 69, ע"פ מטה אפרים סי' תרכ"ה סל"ג, וראה קיצור דיני נש"ק עמ' לו הע' 5 וש"נ.

37) שו"ע אדה"ז סי' רסג ס"ח.

38) שם, מנהג בית רבינו, כמו בקידוש ובהפטרה - אג"ק ח"ו עמ' קכה. [בירכה שהחיינו - קיבלה עליה קדושת יו"ט, ואינה יכולה להתנות בזה, מובא מעירובין מ,ב].

39) "המברך 'שהחיינו' בהדלקת הנרות, אין לברך ברכה זו בקידוש" (ספר המנהגים עמ' 60. ויש לעיין האם ניסוח זה בלשון זכר מותיר מקום לאיש המדליק לברך זאת בהדלקה, בניגוד להאמור בפנים).

40) אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"י עמ' תכה.

41) לעניין נגינת 'אבינו מלכנו' לפני תפילת ערבית, ראה 'אוצר' עמ' נח.

42) מט"א סי' תקצ"ז ס"א. וראה שע"ת סי' תקי"א ס"ק ד. ובפרט בזמננו, שנחקר ונודע בבירור גמור גודל הנזק שהעישון מסב לבריאות, צע"ג איך ניתן להחשיב זאת כ'שווה לכל נפש' (שו"ת מעשה חושב ח"ג סי' כ אות ח, עמ' רנו. תשובת בעל ה'אגרות משה' בנדון, שהתפרסמה בקובץ 'צהר' ירושלים, תמוז תשס"א עמ' תרפ. וע"ע). וע"ע בזה בקובץ 'היכל מנחם' ג, עמ' צז.

43) הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ - אג"ק (של הרבי) ח"ז עמ' שסג. וראה 'אוצר' עמ' סא. קי.

44) בשו"ע אדה"ז (סי' קא ס"ג), ובקונטרס ומעין (מאמר יא ספ"א) איתא, שבר"ה ויו"כ נהגו להשמיע קול אף בתפילת לחש כדי לעורר הכוונה ביותר, מכיוון שצריכים להיות בהתעוררות פנימיות הלב ובקול גדול (אמנם בשו"ע מסיים "ואעפ"כ יותר טוב להתפלל בלחש אם יכול לכוון". ומקונטרס ומעין אינה ראיה מוחלטת, כמו שהובא בלקו"ת (במדבר, דף עב טור ב) המנהג לומר במוצש"ק "אל תירא עבדי יעקב" שאינו נהוג בחב"ד כמ"ש במפתחות הרבי ללקו"ת, פרק 'ביטויים בלתי רגילים', ערך מנהגים, ובלקוטי שיחות ח"ג עמ' 799). מאידך בכף החיים (שם ס"ק טו) מביא הסתייגות מזה מגדולי האחרונים (ומהרה"צ מרימינוב) לפי המבואר בזוה"ק וכתבי האריז"ל וכו', ומסיק שמנהג ירושלים שלא לומר שום תפילת עמידה בקול בכל זמן. וכן הוא בס' דרכי חיים ושלום סי' קמח, עיי"ש. ובס' 'הליכות עולם - ר"ה' (סי' תקפ"ב בפתחי עולם ס"ק ט) מביא הסתייגויות אלו ולא הביא כלל את האמור בקונטרס ומעין. ואכן, לא ידוע מרבותינו ומגדולי החסידים שנהגו בזה  [להוציא את המסופר ע"י כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ב'ס' התולדות – ר"י בעש"ט' ח"ב עמ' 481 אודות תפילת נעילה של ר' מרדכי הצדיק].

לגבי כפל "מקרא קודש" בנוסחנו [כבנוסח הספרדים, בר"ה ויו"כ ושלוש רגלים בתפילה ובקידוש, וכ"ה בסידור רע"ג בקידוש חג הפסח וחג הסוכות, ובאבודרהם (שחרית של שבת ד"ה ומיהו כשחל) בברכה אחרונה של המפטיר בר"ה ויוה"כ], כבר שאל בשו"ת יוסף אומץ להחיד"א סו"ס יג מה טעם הכפל, אך לא השיב. וע"ע.

45) מחזוה"ש - הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, הובאה בהתוועדויות תשד"מ ח"א עמ' 28.

46) סידור אדה"ז. ספר המנהגים. מחזור השלם. וראה 'אוצר' עמ' סז.

47) סה"ש תרפ"ז עמ' 112.

48) 'אוצר' עמ' סח.

49) לקו"ד כרך א מג,א. ספר המנהגים.

50) 'אוצר' עמ' סט.

51) ראה ב'התוועדויות' תשמ"ג ח"ד עמ' 1838, שכדי למנוע עניין 'פרש חגיכם' צריך בכל סעודה ביו"ט שתהיה 'הכנסת אורחים', עיי"ש. וכיוון שפסק אדה"ז (בסי' תקכ"ט ס"ה) דין כבוד ועונג יו"ט גם בר"ה, הרי שגם עניין זה שייך בו לכאורה. ע"כ.

לעניין נשים ששומעות קידוש, האם יענו אמן גם על ברכת 'שהחיינו', ראה הדעות בס' 'הליכות עולם' סי' תקפ"ב בפתחי עולם ס"ק ד. 'קיצור דיני ומנהגי נש"ק ויו"ט' עמ' לח הערה 14. ולמעשה נפוץ המנהג לענות.

52) שו"ע אדה"ז סי' תקצ"ז ס"א. בר"ה, כבכל יו"ט,  "צריך לקבוע כל סעודה על היין, דהיינו שישתה [ולכאורה שיעורו ברביעית] יין באמצע סעודתו אם ידו משגת [ויש לדון באם קשה לו לשתות יין אם יכול להקל בזה], וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו" (שם סי' תקכ"ט ס"ד וס"ה -  מצד מצות עונג יו"ט, כדלהלן שם ס"ה, "עונג שיש בו שמחה" קו"א סי' רמב ס"ב, אבל מצות שמחה גלויה אין בר"ה כמבואר שם ס"ו, ואף בכלל יש שמחה בר"ה, אלא שהיא באופן ד"וגילו ברעדה" (סה"ש תשמ"ח ח"ב עמ' 613 הערה 13).

53) בשו"ע אדה"ז סי' קסז ס"ח, שנהגו להניח מלח על השולחן, לפי שהשולחן דומה למזבח, וברית מלח מגן עליהם; ושע"פ הקבלה יש לטבל פרוסת המוציא ג"פ במלח. ולדעת הכה"ח (סי' תקפ"ג ס"ק ד, ועיי"ש בפסקי תשובות ס"ק ג) אין לבטל בשום סעודה טבילת הפרוסה במלח, למיתוק הגבורות.

הדיוק בלחם-משנה, שיהיו הלחמים דבוקים מאחוריהם זל"ז וכו' – לא נאמר ביו"ט (המלך במסיבו ח"ב עמ' קמד).

54) הרה"ח ר' יוסף-יצחק שי' אופן, וב'אוצר' עמ' עה, עיי"ש ובעמ' שט שהיו מנהגים שונים בזה, ואולי גם בקשר להנחת מלח על השולחן.

55) 'אוצר' עמ' עה. הטעם נתבאר בסידור עם דא"ח (עמ' 202 ד"ה להבין) שמלח אותיות לחם, ומלח הוא גימטריא ג"פ שם הוי"ה (ומקורו מס' אור צדיקים למהר"ם פאפרש סכ"ג אות יז ובדרך סעודה אות נ), עיי"ש.

56) כן צ"ל, ולא כמובאבס' השיחות תש"ה עמ' 4 שבליובאוויטש היו אוכלים התפוח בדבש מייד לאחר הקידוש (מענה הרבי - כי"ק, נדפס לאחרונה בס' מאוצר המלך ח"א עמ' 267. ראה גם 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' עז).

טעימה מ'המוציא' - ראה שו"ע אדה"ז סי' רעד ס"ג וסי' קסז ס"ד וסכ"ב. אולם אם עלול מסיבה כלשהי לצאת מהחדר, חייב לאכול תחילה כזית, כמבואר בסי' קעח ס"ג, אלא אם נשאר שם עכ"פ אחד מהמסובים, שם ס"ב.

57) שו"ע אדה"ז סי' רו ס"ח וסדר ברה"נ פ"ט ס"ד. ע"פ הנפסק בשו"ע שם ס"ג, הפרי צ"ל שלם בשעת הברכה, וחותכו אח"כ לפני טבילתו בדבש (וע"ע 'אוצר' עמ' עח).

58) מנהג והוראה לרבים דכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, דלא כנפסק בשו"ע אדה"ז סי' תקפ"ג ס"ג. הטעם נתבאר בארוכה במכתבו של הרבי הנדפס בספר-המנהגים עמ' 104: "כדי שיהיה היהי-רצון סמוך לברכת הפרי, ותהיה הפתיחה דברכת פרי-העץ שייכת גם אליו . . שיהיה לו מעין תוקף ברכה", עיי"ש.

59) לוח כולל-חב"ד, ע"פ הוראת הרבי במכתב, וכן 'מעשה רב', המלך במסיבו ח"ב עמ' יג, 'אוצר' עמ' עט (לכאורה הוא ע"פ מש"כ בסדר ברה"נ פ"י ס"ב).

60) 'רשימות' חוברת ד עמ' 8. ס' השיחות תש"ה עמ' 4. 'המלך במסיבו' ח"א עמ' נד,קיא, ודלא כמובא בס' המנהגים עמ' 56 - ראה 'אוצר' עמ' עח.

כמובן, שהברכה חלה על התמרים והרימונים וכו' שהיו לפניו על השולחן באותה שעה (כנהוג), גם אם לא כיוון עליהם בפירוש (ראה סדר ברה"נ פ"ט ה"ד).

*60) בליל א' דר"ה תשכ"ד לא בירך הרבי 'שהחיינו' על הרימון, והסביר כי כיוון להוציאו בברכת 'שהחיינו' שבקידוש (המלך במסיבו ח"א עמ' עה. וכנראה לא היתה זו הנהגה קבועה). מי שרוצה לברך שהחיינו על הרימון וכיו"ב בנפרד, ייזהר שלא יהיה הפרי בפני המקדש בשעת הקידוש.

כמובן, אשה שכיוונה ב'שהחיינו' דהדלקת-נרות על הפרי, והפרי היה אז לפניה, או כל מי ששמע קידוש וכיוון לצאת ב'שהחיינו' דקידוש על הפרי (אפילו אם המקדש לא כיוון להוציאו על הפרי אלא על היום בלבד) - יצא, ואינו מברך שהחיינו באכילת הרימון.

61) יל"ע אם הכוונה לכל המינים שנזכרו בגמ' ובטושו"ע סי' תקפ"ג, כמ"ש בלוח כולל-חב"ד, וכן "כל אנשי מדינה ומדינה כלשונם" (שו"ע אדמוה"ז ר"ס זה), או שהכוונה רק למינים אלו. ויש לברר אם אכל הרבי תמרים וכו' (לא מצאתי ע"ז ביומנים, ולפי הפירוט דליל ב' וכו' יש לשער שהיו מזכירים זאת. כנראה אכל ראש דג, ואולי הוגש "צימעס" (=גזר ממותק בדבש, שנהוג לאוכלו לסימן טוב מפני ששמו באידיש "מעהרין" מורה על ריבוי) עם אחת המנות.

אכילת ראש אחר במקום ראש איל, מקורה בשו"ע אדה"ז שם ס"ה, מהמג"א.

62) סה"ש תש"ב עמ' 5. הרבי אמר 'לחיים' רק בהתוועדויות, אך לא על שולחן כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ -  'אוצר' עמ' פט.

63) סה"ש תש"ב שם.

64) סידור אדה"ז. ואם כבר אמר שם ה' שבברכת 'בונה ירושלים', י"א שעדיף לסיים "למדני חוקיך", לומר 'יעלה ויבוא' ולהמשיך על הסדר (ראה כה"ח סי' קפח ס"ק כז, ומש"כ ב'התקשרות' גיליון תכח עמ' 18 הע' 24, וש"נ).

65) מחזוה"ש, וכן הורה הרבי, 'אוצר' עמ' פו.

66) 'אוצר' עמ' פה, עיי"ש.

67) מחזוה"ש. הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ - התוועדויות תשד"מ ח"א עמ' 28.

68) מטה-אפרים סי' תקפ"ד ס"ב. וראה 'אוצר' עמ' צ.

69) שם עמ' צ, והטעם מובא משדי-חמד כיוון שחביבה מצווה בשעתה. ולהעיר, שבישיבת תו"ת בבית-חיינו לא הקפידו שלא לשתות בבוקר ראש-השנה קודם התקיעות, וכן פסק שם המרא-דאתרא הגרז"ש דבורקין ע"ה ('כפר חב"ד' גיליון 733 עמ' 66. גיליון 734 עמ' 74), וצ"ע המקור לזה.

70) ולכאורה כל זה (וכש"כ ידיעת ההנהגה בפועל באם חלה טעות כלשהי, וכמובן - מבעוד מועד) חל גם על כל התוקעים ב'מבצע שופר', ובפרט המוציאים רבים י"ח.

אגב, יש להימנע מלתקוע לפני התפילה כדי להוציא נשים וזקנים כאלה שניתן לתקוע להם אחרי ג' שעות ביום (ע"פ שו"ע אדה"ז סי' תקצ"א סו"ס יד), משא"כ ב'מבצעים', שאין לדעת אם ימצאו שוב אותו אדם במשך היום, כמובן. תודה להרב שבתי שי' פרידמן.

71) לקוטי-שיחות כרך כט, עמ'  536.

72) סה"מ תש"ג עמ' 11, מא"ר סי' מו ס"ק טו בשם מהרש"ל.

73) 'אוצר' עמ' צב. לא נהוג כהאשכנזים שהש"ץ מתחיל את הניגון, כולל תיבת 'המלך', במקומו הפרטי, ורק בהגיעו לעמוד ממשיך לומר מתיבת 'יושב' ואילך.

74) שם עמ' צג.

75) ספר-המנהגים עמ' 61, וראה קצוה"ש יט בבדה"ש יז. 'אוצר' עמ' צה. ס' הפסק בתפלה (תשס"א) עמ' לז, נב,נד ו'התקשרות' תפט, 17. תצח,19. תצט,15, וש"נ. וע"ע.

מלשון הוראה זו (שהש"ץ מסיים 'גאל ישראל' בקול רגיל, ולא חשש שבזה מכניס את הציבור לספק חיוב עניית אמן. ובפרט שבברכת אהבה כן הורה לסיים בלחש) ברור לכאורה שגם המחמיר אינו צריך לכוין לסיים זאת עם הש"ץ כדי "לצאת כל הדעות" כאמור בהלכות שבסידור (ולא כמ"ש בסידור החדש באנגלית שזה "מנהגנו", כי הן מהידוע על המנהג בעבר בין אנ"ש והן מהידוע על הנהגת הרבי לא נראה כך), והטעם כיוון שסומכים לגמרי על דעת הזוהר שאין לענות שם אמן כלל (ונוהגים כן "בכל ימות השנה", גם בשבת, כדעת האריז"ל שבכף החיים סי' קיא ס"ק ו,ט, ולא כדעת "יש מי שאומר" בשו"ע אדה"ז שם ס"ב). משא"כ ברכת אהבה מסיים הש"ץ בלחש, כי אם יסיימנה בקול נצטרך לענות אמן, כדעת השל"ה שלכתחילה צריך "שלא להפסיק בין האהבה לקבלת עול מלכות שמים" אבל "אם סיים קודם הש"ץ, יש לענות אמן" (שע"ת סו"ס נט, כי פסק שהעיקר כדעה הראשונה בסתם וכמנהג מדינות אלו שבשו"ע אדה"ז שם ס"ה).

76) אג"ק ח"ג עמ' ה. ומבאר הטעם, ד'מי כמוך' הוא שבח ולא בקשה, ו"זכרנו לחיים" היא בקשת דבר מועט לאחר שכבר אמרו הציבור בתפילת לחש "וכתוב לחיים טובים", ולכן הם אינם אומרים אותו.

77) מנהגנו כל השנה עד לאחרי הא-ל הקדוש, ס' המנהגים עמ' 12. הרבי התיישב במקומו בר"ה ויו"כ במקום זה, יומן תשרי תשל"ב, 'התקשרות' גיליון ריז ס"ע 8.

78) מחזוה"ש, 'אוצר' עמ' צח.

79) שם עמ' צו.

80) שם עמ' קו.

81) 'אוצר' עמ' קב.

82) ניגון זה הוא בבירור מעשרת הניגונים של אדמו"ר הזקן - ספר הניגונים ח"א ניגון ו.

83) 'אוצר' עמ' קא.

84) שו"ע אדה"ז סי' תקפ"ד ס"ט.

85) ודלא כמנהג העולם, 'אוצר' עמ' קד.

86) שער הכולל כו,ה. 'אוצר' עמ' קד.

87) 'אוצר' עמ' קו.

88) לקוטי שיחות כרך לט עמ' 43, 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב סי' רמב.

89) דיוקים באמירתם: הרבי היה אומר 'במרחב' (ב' דגושה, ח' בפתח)'; 'האמנתי' (ח' בפתח) - כנדפס במחזור, 'אוצר' עמ' קיז, עיי"ש.

90) לקוטי-שיחות כרך לט עמ' 44 הע' 7, ודלא כמ"ש ב'אוצר' עמ' קיח.

91) 'אוצר' עמ' קיג, קיט, וש"נ. במטה אפרים תקפ"ה ס"ג ובאחרונים משמע שאין צריך להחזיק השופר בידו בשעת הברכה. וכמדומה שכך נהג הרבי.

92) כי אז יש חשש הפסק אפילו בדיעבד על הברכה, שו"ע אדה"ז סי' קכד סו"ס ב.

93) שו"ע אדה"ז סי' תקצ"ב ס"ז.

94) 'אוצר' עמ' קיט.

95) אג"ק כ, עמ' לט. המלך במסיבו ח"א עמ' נה באריכות, שזו הוראה לרבים. 'אוצר' עמ' קכא, וש"נ. המקור בשו"ע אדה"ז סי' תקצ סו"ס ד (מהב"ח ע"פ מנהגי מהרא"י טירנא): "ויש עושין בסוף הג' שברים קול פשוט, כעין תקיעה" (=עכ"פ יותר מכוח אחד, דאל"כ הוא כתרועה, דלהלן שם סט"ו).

96) שו"ע אדה"ז סי' תק"צ ס"ז. (אף שבחידושי הצמח-צדק על הש"ס עמ' עו משמע שא"צ להאריכו כ"כ, אלא די שיהא ארוך יותר מכוח אחד, עיי"ש).

97) 'אוצר' עמ' קכב, וש"נ.

98) שו"ע אדה"ז סי' תק"צ ס"ט (כנראה נהוג גם בלחש בב' נשימות, למרות שבא"א להרה"צ מבוטשאטש שם סוס"ב לא כ"כ). המובא ב'אוצר' עמ' קכב, שכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע הפסיק בנשימה גם במיושב, והרבי סיפר זאת והסתפק "אם הוא מצד הבריאות או מצד העניין" - לכאורה מובן מכך שלא קיבל זאת כהוראה לרבים (למרות שגם המסופר ב'רשימות' קיג עמ' 20 תואם זאת). ובפרט שע"פ המובא ב'הערות וביאורים - אהלי תורה' גיליון תתל"ה עמ' 99, בפועל תקע הרבי במיושב בנשימה אחת. וע"ע.

אם תקע קול כלשהו בשתי נשימות, לא יצא (שו"ע אדה"ז שם ס"ח. וראה הנסמן בשבח-המועדים עמ' 27 הע' 9).

99) הכוונה לוידוי במחשבה. ועניינו - לא וידוי על חטא ועוון, אלא געגועים פנימיים. וי"א דהיינו 'ציור פני הרבי' - 'אוצר' עמ' קכד, עיי"ש, וש"נ.

100) כבסידור עם דא"ח, בסידור תו"א ובמחזור (וראה ב'אוצר' עמ' קכו, ובהערה הבאה).

101) התוועדויות תש"נ ח"א עמ' 26.

102) לקו"ש שם. וראה 'אוצר' עמ' קכו.

103) בקונטרס לימוד החסידות עמ' 11 נאמר: "על-פי הנהגות הקבלה, הנה אחר התקיעות צריך הבעל תוקע לילך למקומו, לשבת ולשאת פניו אל העם, והם יסתכלו בו", אך הרבי הדגיש שאי"ז ממנהגי חב"ד אלא סתם מנהג ישראל –  מענה להרה"ח ר' דוד שי' קרץ מעפולה, ועד"ז ב'המלך במסיבו' ח"א  עמ' קיג, 'אוצר' עמ' קכז. [ונוהגין בזה בפועל, כולל רבותינו נשיאינו והרבי עצמו ('המלך במסיבו' ח"ב עמ' קצא), ע"ד אכילת 'קרעפכין' שנזכרה בספר המנהגים רק בקשר לערב יוהכ"פ, עמ' 58, כיוון שע"ז ניתן טעם במאמר של אדה"ז, ואילו אכילתן בפורים ובהו"ר נזכרה רק בהערה שם ולא במנהגי סוכות ופורים, ואעפ"כ נוהגין בזה גם בימים הללו כ'מנהג ישראל' שגם נשיאי וחסידי חב"ד נכללים בו, כמובן ופשוט].

וראה הלשון ב'שערי המועדים' ר"ה סי' ס, משיחות קודש תשנ"ב ח"א עמ' 19, בלתי מוגה (וב'התוועדויות' ח"א עמ' 27 יש שינויים): "וכשם שהדין בפשטות הוא שצריכים להסתכל בפני התוקע (כמו שהוא צריך להסתכל בפני הציבור), אשר, הסתכלות מורה על ראיה פנימית ("אריינקוקן") שלמעלה מסתם ראיה, אפילו ראיה דחכמה...".

104) מובא ב'אוצר' עמ' קכו.

105) יש נוהגים שהש"ץ אומר את התיבות "הנני . . ממעש", "ונא . . אהבו" בלחש, וצ"ב מנהגנו בזה.

106) לענין כיסוי הפנים - כסף-משנה הל' ע"ז פ"ו ה"ו, וראה להלן הערה 114.

107) שו"ת מנחת-אלעזר ח"ד סי' לז (ובלוח כולל-חב"ד כ' שמשמיעין לציבור קודם תפילת-לחש, שמי שעומד באמצע הברכה יפסיק מתפילתו וישתוק כדי לשמוע התקיעות).

108) 'אוצר' עמ' קלד. התוקע במעומד עומד על הבימה (י"א שכך הורה הרבי לתוקע הרב טננבוים. וראה במטה אפרים סי' תקצ"ב ס"ט).

109) שו"ע אדה"ז סי' תקצ"ב ס"ז.

110) 'אוצר' עמ' קלא.

111) ידוע הפתגם, שה'עולם' נוהגים להרעיש ב'ונתנה תוקף' באמירת "ותשובה תפילה וצדקה, מעבירים...", ואילו בבתי-כנסת חב"ד מרעישים ב"ואתה הוא מלך..." (אף שהרבי מלמד זכות על ה'עולם', בלקוטי-שיחות כרך יט עמ' 296 ד"ה ואדרבה). וראה כיו"ב בס' המלך במסיבו ח"ב עמ' כה.

סדר האמירה חזן וקהל, כרגיל בין אנ"ש: החזן מתחיל בקול, והקהל אומר את שני הקטעים הראשונים -  עד "ומי ירום" (דלא כמנהג העולם שמתחילים קטע שני בפ"ע). החזן חוזר בקול מ"כבקרת", עד שם. אח"כ אומר הקהל בקול רם "ותשובה... הגזירה" והחזן חוזר זאת בקול רם, והקהל אומר: "כי כשמך... וכחלום יעוף", והחזן חוזר בקול מ"אמת..." ואילך עד "כחלום יעוף", ואז אומר הקהל בקול רם "ואתה... וקיים" והחזן חוזר זאת בקול רם, הקהל אומר "אין קצבה" עד גמירא, והחזן מסיים זאת בקול ומתחיל "כתר".

112) רגילים שהנשים אינן כורעות, ואולי משום צניעות. (וראה בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב או"ח סו"ס ער).

113) 'אוצר' עמ' קלב, וש"נ.

אין נוהגים כלל ברקיקה אחרי התיבות 'להבל ולריק' ב'עלינו' שבתפילה זו, וכן ביו"כ, אף שעניין הרקיקה והטעם ש"אין רוצים ליהנות מרוק זה" (היום יום, ט טבת) נאמרו על אמירה זו ('רשימות' קפ"ג עמ' 10). שמא מפני שהוא באמצע שמו"ע, ע' בשו"ע אדה"ז סי' צז ס"ב.

במ"א וא"ר סו"ס קלא כתבו, שבראש-השנה רק כורעים ומשתחווים אבל אין נופלים על פניהם, וכן משמעות הרמ"א שם, וכ"כ המטה אפרים סי' תקצ"ב ס"א; אבל מנהגנו ליפול גם בראש-השנה, כמפורש במנהגי מהרי"ל [הוצאת מכון ירושלים תשמ"ט עמ' רצז, ולפלא שהמהדיר לא ציין שם מאומה], ולא כמ"ש בלוח עץ-חיים "שאין מבחינים [בין ראש-השנה ליוהכ"פ]". וכן הביא מנהג זה באלף המגן למטה אפרים שם. ולכאורה מתאים למבואר בחסידות שבראש-השנה הביטול הוא מוחלט.

114) [וכן בריצפה המצופה שטיח בד או פלסטיק]. ע"ד ריצפת אבנים - מציין הרבי לשו"ע הב"י או"ח סו"ס קלא, רמ"א ונו"כ - ספר-המנהגים. למעשה, רגילים להיזהר גם במרצפות המצויות בארצנו הק' כיום, אף שהן עשויות אבן טחונה עם מלט לבן ואינן בגדר 'אבן משכית' (ראה ערך זה באנציקלופדיה התלמודית).

115) מט"א סי' תקצ"ב ס"א.

116) ראה הלשון בסידור, ובשעה"כ סי' מג ס"ק יג.

117) משו"ע אדה"ז סי' קכח סנ"ח מוכח, שגם המתפלל במניין שאין מנגנים, אומר 'רבש"ע', עיי"ש.

118) 'רשימות' יד עמ' 28. ולכאורה צ"ל היום גם חלק מהפסוקים בפרק של כאו"א בתהילים עם רש"י, כמנהגנו בכל ר"ח. ואף שנמנעים להזכיר ר"ח בראש-השנה, כנפסק בשו"ע אדה"ז סי' תקצ"א ס"ו, הרי אין לימוד זה דבר השווה לכל נפש כמו אמירת ברכי-נפשי וכיו"ב, שהרי כל אחד לומד פסוק אחר מחבירו.

119) שלא יקטרג אחר התפילה שהולכים ואוכלים ושותים ושמחים לומר שאין יראים מאימת הדין - לבוש סי' תקצ"ו ס"א, מחזור השלם (אם כי אדה"ז שם הביא טעם אחר, שמא מקצת הציבור לא שמעו כל התקיעות כראוי).

ה'שברים-תרועה' דתקיעות אלו תוקעים בנשימה אחת, כמו בתקיעות דמיושב (כך תקעו באוטבוצק אצל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע וכן אצל הרבי, שבח-המועדים עמ' 30 בשם התוקע דמעומד אצל הרבי הרה"ח ר' יוסף-מנחם-מענדל טננבוים).

120) לשון שו"ע אדה"ז סו"ס תקצ"ו.

121) שו"ע אדה"ז סי' תקפ"ט ס"ב.

122) לא מצאתי מקור מפורט ע"ז בשיחות ומכתבי הרבי (ראה אג"ק חי"ח עמ' יג). ולכאורה הכוונה גם לזכות את הנשים בשמיעת קול שופר, כשם שעושים כן בנטילת לולב (בס' המנהגים עמ' 67: "בני ובנות ישראל"), וכמובן שיברכו לעצמן, או שישמעו מאיש שיברך עבורו או עבור איש אחר.

123) סידור אדה"ז.

124) שו"ע אדה"ז סי' תקפ"ג ס"ח. לוח כולל-חב"ד (ונשמטה דעת המקילין שבשו"ע לישן אחר חצות היום). כן העירו, שבמבוא לס' חקרי זמנים להרה"ח ר' אלתר הילביץ ח"ב עמ' 14 מוכח שלא הקילו בזה. וראה בלוח דבר בעתו.

125) גם כשחל בחול, ובכל יו"ט, אסור להכין ליו"ט שני - שו"ע אדה"ז סו"ס תצה וסי' תקי"ג.

126) שו"ע אדה"ז סי' תר ס"ב, וסי' תקט"ו ס"ט.

127) במקום שיש דגים - משתדלים לראותם. כשאין באר וכדומה, עדיף לדחות אמירת תשליך ל'י"ג מדות', כדלהלן. אולם אם לא נראה שיגיעו לבאר וכד' בעשי"ת, או כשחייבים להיות בראש-השנה בתשליך ללא באר - ראה ב'כפר חב"ד' גיליון 536 עמ' 14 הוראת הרבי להרה"ח ר' יעקב-יהודה הכט ע"ה שבלית ברירה די אפילו בברז פתוח.

128) סידור אדה"ז.

129) ספר-המנהגים עמ' 57.

130) מטה אפרים סי' תקצ"ח ס"ד.

131) המלך-במסיבו ח"ב עמ' כ ('אוצר' עמ' קמה). שם הביא שהתאריך הוא ח' תשרי, ואכן פיוט "ה' ה' א-ל רחום..." נאמר ביום 'ה' דעשי"ת' (היום האחרון שלפני עיו"כ). ואף שב'רשימות' ד' עמ' 14 הע' 2 מדובר על ו' תשרי, אך זהו לפי המנהג בשנה שיום-הכיפורים חל ביום שני בשבוע, שאז מקדימים (הנוהגים לומר) את פיוט 'י"ג מידות' ליום ה' שלפניו – ו' תשרי (אלף המגן למטה אפרים סי' תר"ג ס"ק י).

מובא שם על כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ שהלך ב' וג' פעמים לתשליך (מצד הזמן או מצד המקום, עיי"ש).

132) משנ"ב סי' תקי"ד ס"ק לה.

133) מט"א סי' תקצ"ט ס"ט.

134) סה"ש תש"ה עמ' 4, ועוד, 'אוצר' עמ' פב.

135) 'אוצר' שם.

136) 'אוצר' עמ' צח. אגב, מסיבה טכנית (כתוצאה ממה שהורגלו שהן הציבור והן הש"ץ אומרים הכל), מורגל בקהילות האשכנזיות (וגם בין אנ"ש) באמירת הפיוטים, לקשר את חציו השני של כל חרוז עם חציו הראשון של החרוז הבא, וזאת כמובן בניגוד למשמעות הפיוט (ע' בזה בקובץ 'בית אהרן וישראל' גיליון קט, עמ' קלג), וק"ו בפיוט זה האחרון, שיש להיזהר שלא לבוא לידי חירוף ח"ו באמירת: "לעדי עד - מלך אביון".

137) התוועדויות תשמ"ג ח"א עמ' 56, ומסיים שאינה הוראה לרבים, אלא כל אחד יחליט בעצמו כיצד להתנהג בזה, ע"כ. וכיוון שאומרים זאת בלחש, לא נהגו אלה שיש להם אב ואם לצאת מביהמ"ד של הרבי.

138) שבח המועדים (תשנ"ג) ס"ע 23.

139) ראה 'אוצר' עמ' קמז-קנג.

140) "במוצאי ראש-השנה היו אומרים 'א גוט יאר' [=שנה טובה] - המשכה חדשה" (סה"ש תש"ז ס"ע 61).

141) הוראת הרבי, ספר המנהגים עמ' 20. והיא דלא כדעת הבן-איש-חי שנה א' פרשת פקודי ס"ז, שניתן לקרוא מקרא (בכלל) בלילי שבת ויום-טוב (וצ"ע מקריאת שמו"ת ע"י רבותינו שהתחילו בה אור ליום ועש"ק, כדלעיל הע' 99. וכיוון שהיא הוראה לרבים, לא מסתבר לומר שקראו רק לאחר חצות ולא הזכירו זאת).

142) מאה-שערים לג,א.

143) לקוטי-שיחות חי"ד עמ' 372. וראה היום יום ח"ב מס' 21, ספר-המנהגים עמ' 67, סה"ש תש"ד עמ' 24, תרצ"ט עמ' 304. 'אוצר' עמ' עה. קס. קובץ 'לכבודו של מלך' (קרית-גת, תשנ"ה) ח"ב עמ' 194.

144) ע"פ האמור ב'שערי המועדים - פסח שני' סי' ע, שבמוצש"ק א"א תחנון (רק) בגלל העניין של 'מלווה מלכה', וביו"ט (רק) מפני שהוא אסרו חג.

145) אג"ק ח"ט עמ' רה (ממטה אפרים סי' תרב ס"ה, קיצור שו"ע סי' קל ס"ד) ומבאר שם שזה נעשה כדי לקיים אח"כ את המצוה מן המובחר.

146) שערי הל' ומנהג ח"ה ר"ס קנח (ועד"ז ב'צדיק למלך' ח"ז עמ' 227. 'התקשרות' גיליון קסא עמ' 18). וראה שו"ת יחוה דעת ח"א סי' מה.

147) שיחת יום ב' דראש-השנה תש"מ סי"ג (בלתי מוגה).

148) ספר-המנהגים עמ' 58. והטעם ב'התוועדויות' תש"נ ח"ב עמ' 367 (=סה"ש תש"נ ח"א עמ' 351) מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בשם הצמח צדק, לפי ש"עד כאן (עד ר"ה) - מצות אמירה, ומכאן ואילך - מצות עשיה".

149) בסידור אדה"ז, 'סדר ספירת העומר', מפורש שמותר לאכול בת"צ עד עה"ש.

150) ס' המנהגים עמ' 45. אג"ק חט"ז עמ' שיג. לוח כולל-חב"ד תענית אסתר, מהערות הרבי ללוח תשט"ז.

ש"ץ ששכח 'עננו': נזכר לפני השם של חתימת רפאנו – חוזר ל'עננו', ואח"כ אומר שוב 'רפאנו'. נזכר אח"כ – אומרה בש"ת וחותם העונה בעת צרה ושומע תפילה. נזכר אח"כ – אומרה ברכה בפ"ע אחרי 'שים שלום' (לוח כולל חב"ד, וראה סי' תקס"ה ס"א-ב ובאחרונים).

151) למרות שמהרשימה שבספר-המנהגים משמע שיש להתחיל "כי על רחמיך", הרי למעשה כשהתפלל לפני התיבה הרה"ח ר' שניאור-זלמן דוכמן ע"ה במניין של הרבי התחיל כנ"ל. ואף מצד העניין אין מקום להתחיל בתיבת "כי" שהיא נתינת-טעם על מה שנאמר תחילה.

במהדורות קה"ת כפר-חב"ד (אלה שראיתי), הדפיסו בעמ' 131, 133 בשולי הדף כ'נ"א' את תיקוני הרבי ב'ליקוט טעמים ומקורות' (במקום לשנות הנוסח בפנים כפי שעשו בפיוט י"ג מדות בעמ' 115. אבל כד דייקת – התיקונים בפנים בפיוט י"ג מידות הם בכמה שינויים מהנסמן ב'ליקוט טעמים ומקורות', וכנראה הוגה שוב. ושמעתי שלראשונה נדפס פיוט י"ג מידות מתוקן בשילהי תשכ"ד בדף בודד, והוצאה קודמת של הסליחות היתה שנה לפני זה, בשילהי תשכ"ג).

152) ספר המנהגים עמ' 53.

153) טושו"ע או"ח סי' תרב ס"א ושו"ע אדה"ז שם ס"ב. ס' המנהגים שם בהערה (ב'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' קנט לא ציין את המקורות לזה).

154) ספר המנהגים עמ' 45.

155) משנה ברורה סי' תקס"ו סוף ס"ק כא.

156) ראה 'התקשרות' גיליון מ ס"ע 18.

157) ראה ס' השיחות תשמ"ח ח"ב עמ' 547 הערה 63. וראה עד"ז בן-איש-חי שנה א' הל' חנוכה אות כג (מס' מועד-לכל-חי למוהר"ר חיים פלאג'י).

158) והטעם, כדאיתא בספרים [מטה משה סי' תשנ"ו, אליה רבא סי' תקס"ו ס"ק ב] שביום התענית יש ליתן סכום הסעודות לצדקה, כדי שמה שאינו אוכל ושותה באותו יום אכן יעלה לקדושה ממש - 'שערי המועדים' אדר, עמ' קמה.

159) י"א שבשנת תשמ"ח וכו' מיהר הרבי בסיום ברכות ההפטרה לומר הקדיש, ובמקביל הזדרזו בהכנסת הס"ת להיכל, ע"ד מנהגנו במנחת ש"ק.

160) לוח כולל חב"ד (שלא כמנהג חסידי פולין וכו' בארה"ק כיום שאינם נושאים כפיים כלל בתפילה זו, לוח דבר בעיתו, ומסתמא הטעם כיוון שרגילים להתפלל מנחה באיחור. וראה כף החיים סי' קכט ס"ק ד). ולכאורה יש לנוהגים כך להקפיד עכ"פ כהספרדים שלא לשאת כפיהם אלא תוך חצי שעה שלפני השקיעה (כף-החיים סי' קכט ס"ק ז, ע"פ הב"ח. וראה לוח דבר בעתו – צום גדליה, 'ילקוט-יוסף – מועדים' עמ' 550 ונטעי-גבריאל הל' בין-המצרים פי"ג ס"ו ופסקי תשובות סי' קכט סק"א וש"נ). ולהעיר מהאמור בס' המנהגים עמ' 47, שלמנהגנו, גם בלא נ"כ, מתפללים מנחה בת"צ "בשעה מאוחרת", אף שבמניין של הרבי התפללו כתמיד בשעה 3:30.

161) לקוטי-שיחות כרך כ' עמ' 352, וש"נ. וחבל שככל הידוע, טרם הונהג הדבר בפועל אפילו בין אנ"ש (מלבד הצפייה בדברי הרבי בווידיאו במקום שאפשר).

162) היום יום, ד טבת. לא נעתק בס' המנהגים (עמ' 25), אבל ראה באג"ק סוף כרך ח"י.