היהודים שאינם שומרי תורה ומצוות בימינו רובם ככולם הם בגדר 'תינוקות שנשבו'. הם לא זכו לקבל חינוך יהודי, לא ספגו מילדותם ערכים של יראת-שמים וקיום מצוות, ואך טבעי הוא שאינם מרגישים מחוייבות לקיום התורה ומצוותיה. למעשה, אי-אפשר לבוא אליהם בטענות. התביעה הגדולה מופנית אל כל שומרי התורה והמצוות – מה אנחנו עושים כדי לקרב את לב אחינו לעולמה של יהדות.
כ"ק אדמו"ר הריי"צ כותב (היום יום כ"ו באדר ראשון): "צעיר בן-תורה צריך לגשת לעבוד בכרם ה' צבאות, לקרב לב אחיו לקיום מצוות מעשיות וקביעות עיתים לתורה, בשלושה כלי-שרת - אהבת ה', אהבת התורה, אהבת ישראל. לב ישראל הוא מעיין מקור מים חיים, וברית כרותה לעבודה ולתעמולה שאינן חוזרות ריקם".
"אתה יכול להצילו"
הרבי מליובאוויטש הרבה להדגיש חובה זו בשיחותיו ובאיגרותיו. כך, למשל, כשעמד על פירוש רש"י לפסוק "לא תעמוד על דם רעך" – "לראות במיתתו, ואתה יכול להצילו", אמר (שבת פרשת קדושים תשמ"ו):
הדם הוא הנפש. עניינו של הדם ברוחניות הוא – תורה ומצוות, ש"הם חיינו ואורך ימינו". מצווה התורה "לא תעמוד על דם רעך" – כשאתה רואה יהודי שנמצא בסכנת מוות ברוחניות, יהודי שאיבד את החיות האמיתית, אסור לך "לראות במיתתו", מכיוון ש"אתה יכול להצילו". בידך להשיב את נפשו ולהחיותו, על-ידי שתעסוק בהפצת התורה והיהדות.
זאת ועוד: עצם העובדה שראית (בהשגחה פרטית) יהודי שנמצא במצב כזה ("לראות במיתתו") היא הוכחה ש"אתה יכול להצילו". כי אם לא-כן, לשם-מה הראו לך אותו? הרי לא ייתכן שהראו לך יהודי רק רק כדי לגרום לך צער. בהכרח ש"אתה יכול להצילו", ולכן הראו לך אותו, כדי שתצילנו, על-ידי פעולתך בהפצת התורה והיהדות.
וממשיכה התורה: "אני ה'" – "נאמן לשלם שכר ונאמן להיפרע". ייתכן שהיצר הערמומי ינסה להניא את היהודי מעבודה זו, ויטען שאינו חייב לסכן את עצמו בעבור יהודי שני. לכן צריכים להזכיר ליצר הרע שיש גם 'מקל' – "נאמן להיפרע", שזה ירתיעו מלבלבל את היהודי שצריך לעבוד בהצלת רעהו על-ידי הפצת התורה והיהדות.
אנחנו ואבותינו
פעמים רבות נדרש הרבי לטענה, שדרך זו, לקרב יהודים לתורה ולמצוות, היא "שיטה חדשה" ש"לא ראינוה אצל אבותינו". משיב הרבי (מוצאי שמחת-תורה תשכ"ח):
וכי בענייני עצמך אתה אכן נוהג בכל דבר כאבותיך?! סבך הסתפק בדירה של ארבע אמות על ארבע אמות, אכל בשר רק משבת לשבת, וכך בנוגע לבגדים שלבש. כשסבך תפר 'סרטוק' חדש לחתונתו, היה לובשו עד מאה ועשרים. כשבעלת-הבית הייתה תופרת בגד לחתונה, הייתה מניחה אותו בתיבה גם בעבור חתונת הבת והנכדה. גם הבת והנכדה הלכו באותו בגד.
ואילו אתה – האם אתה מסתפק באותו מספר חדרים שהיו בדירת סבך? בשר מוכרח אתה לאכול בכל יום, והבגדים – לבוש אתה בשמונה-עשר בגדים בבת-אחת. בכל דרכי הנהגתך השתנה המצב, ורק כשהדברים מגיעים להושטת עזרה ליהודי שני פתאום רוצה אתה לנהוג כאבותיך?! נהג תחילה כאבותיך בכל ענייני הגוף, ואז יהיה מקום לנהוג כאבותיך גם בענייני הנשמה.
ובפרט בדורנו, דור יתום, שהוא 'יתום' כל-כך שיהודים זקוקים לעזרה. אין הם 'אפיקורסים' ולא 'מינים'. הם אינם אלא בבחינת 'תינוקות שנשבו', שנחשבים בגדר 'אנוסים', כדברי הגמרא במסכת שבת (סח,א), ואם-כן ודאי שיש לעזור להם. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
