אחד המוטיבים המרכזיים בפעילותה של החסידות הוא קירוב היהודים הפשוטים, שרבים מהם התרחקו מעבודת ה'. פעילות זו החלה למעשה עוד קודם התגלותה של החסידות. זה היה השלב שבו פעלו הצדיקים הנסתרים, שנדדו מעיר לעיר ומעיירה לכפר. הם נראו והתנהגו כאנשים פשוטים, וכך יכלו להתחבר אל היהודים הללו ולהשפיע עליהם.
כידוע, התחלק העולם היהודי באותם ימים לשתי קבוצות מרכזיות: לומדי תורה ואנשים פשוטים. בין שתי הקבוצות הללו נפערה תהום. לומדי התורה חיו בתוך מעגל משלהם, והאנשים הפשוטים נדחו החוצה והרגישו נחותים. תחושה זו גרמה לרבים מהם ירידה רוחנית. נוסף על בורותם אפילו בעניינים יסודיים ביהדות, הרגישו דחויים ובלתי ראויים להתקרב אל ה', וכך התרחקו עוד יותר ומצאו נחמה בחברת הגויים שסביבם.
הצדיקים הנסתרים
מציאות זו הייתה איום ממשי על עצם הישארותם יהודים. השילוב של בורות ודחייה מצד הלמדנים, דחקו את היהודים הפשוטים לשוליים. הם החלו להתבולל בקרב הגויים. במקביל ראו בהם הכמרים טרף קל, וניסו לפתותם להמיר את דתם ולהתנצר.
בתוך מציאות זו החלו לפעול הצדיקים הנסתרים. הם היו תלמידי-חכמים גדולים, צדיקים וקדושים, אבל חשו אחריות גדולה למצב אחיהם. הם הציבו להם מטרה לקרב את היהודים הפשוטים, לרומם את רוחם, להעניק להם את התחושה שתפילתם, מידותיהם הטובות ומעשי הצדקה והחסד שהם עושים – יקרים בעיני ה' לא פחות מתורתם של הלמדנים.
הצדיקים הנסתרים נהגו להתערב בקרב היהודים הפשוטים, ולנצל הזדמנויות טבעיות לספר באוזניהם סיפורים מדברי חז"ל על גודל האהבה שהקב"ה אוהב כל יהודי, ועל היוקר שהוא מייקר את התפילות, פרקי התהילים והמצוות שיהודי פשוט עושה, מתוך ליבו הטהור.
אף הבעש"ט עצמו היה חלק מאותם צדיקים נסתרים, ורבים הסיפורים המספרים על פעילותו זו, בתקופה שקדמה להתגלותו. לאחר שנתגלה והחל להפיץ את תורת החסידות, המשיך לקרב את היהודים הפשוטים ולעורר את ליבם להתקרב לה' ולתורתו. מצד אחד הפיץ את אור החסידות וגילה עומקים חדשים ומופלאים בפנימיות התורה, ובה-בשעה הדריך את תלמידיו לפעול להצלתם הרוחנית של המוני היהודים הפשוטים.
הבעש"ט לא הסתפק בכך שקיבל את היהודים הפשוטים, התמסר אליהם וקירבם. הוא אף יצא למסעות מיוחדים כדי לעודד את רוחם של אותם יהודים. בכך היה שונה מגדולי-ישראל האחרים באותה תקופה. הללו ישבו במקומם, וגם מי שעסקו בהרבצת תורה, עשו זאת למי שבא אליהם וביקש ללמוד מפיהם, אך הם לא הלכו אליו. לעומתם, הבעש"ט יצא ממקומו ונסע למקומות שבהם נמצאו יהודים שהיו זקוקים לעזרה רוחנית. הוא לא המתין שיבואו אליו, אלא טרח ויצא אל היהודים הזקוקים לקירוב.
סנהדרין גולה
כמו כל חידושיה של החסידות, אין כאן חידוש במובן של דבר חדש שלא היה מעולם, אלא חידוש במובן של חידוש הישנות. פעילות זו של ראשוני החסידות באה כמתחייב מדברים מפורשים שנאמרו בתורה ובדברי חז"ל. בתנא-דבי-אליהו (רבה פרק יא) נאמר ש"היה להם לסנהדרי גדולה... לילך ולקשור חבלים של ברזל במותניהם ולהגביה בגדיהם למעלה מארכובותיהן, ויחזרו בכל עיירות ישראל... וילמדו את ישראל".
הרבי מליובאוויטש מדייק מכאן (לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 378) שהחובה לקרב יהודי שני לתורה חלה גם במצב שפעילות זו תגרור ירידה בדרגתו של המקרב. ההלכה היא שסנהדרין שגלתה ממקומה אינה יכולה לדון דיני נפשות. נמצא אפוא, שכאשר חברי הסנהדרין מחזרים בעיירות ישראל, נגרמת ירידה בכוחה ובתוקפה של הסנהדרין. ובכל-זאת חבריה חייבים לעשות זאת, כדי להציל את המוני בית-ישראל. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
