מדורים נוספים
	התקשרות 574 - כל המדורים ברצף
	כל אחד ואחד צריך לרשת את ה"חלק" שלו בארץ-ישראל
	על-ידי אהבת הזולת זוכים לגאולה
	ארגון האומות המאוחדות
	פרשת פינחס
	"אלא במקום תורה"
	הלכות ומנהגי חב"ד

יחסו של הרבי כלפי האו"ם היה מורכב * עודד נציגים יהודים להשמיע שם את דעת התורה באופן ברור וגאה, ובמקביל התנגד למעורבות הארגון בנעשה בארץ-ישראל * בשנת תשנ"ב בירך על החלטת האו"ם לפירוק הנשק ולהגברת השלום בין מדינות העולם

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

שיחה שלימה הקדיש הרבי לתפקיד האו"ם. זה היה בשבת-קודש פרשת משפטים, כ"ז בשבט תשנ"ב. הרבי התייחס אז לפגישת ראשי-המעצמות, שהתקיימה בערב שבת ושבה הוחלט על פירוק נשק והגברת השלום בין האומות, לצד עזרה למצוקות אנושיות בעולם.

באותה שיחה היו התייחסויות רבות להקמת האו"ם. בין השאר אמר הרבי (ספר השיחות תשנ"ב, כרך א, עמ' 365, הערה 26):

ולהעיר, שארגון חבר העמים למטרת אחדות ושלום בין העמים הוקם בחצי כדור התחתון לאחרי ובסמיכות לבואו של נשיא-דורנו לחצי כדור התחתון (החל מההחלטה שנתקבלה באמצע המלחמה, בשנת תש"ב לערך, ובעיקר בסיומה של המלחמה, בשנת תש"ה לערך), ונקבע מקום מושבה בעירו של נשיא דורנו, ועד לבניית הבניין המיוחד (בשנת תשי"א לערך) - שבזה מודגש שהאחדות והשלום בין העמים היא כתוצאה מפעולתו של נשיא דורנו בבירור העולם (על-ידי הפצת התורה והיהדות וצדק ויושר בכל העולם), וככל שניתוסף בבירור העולם על-ידי נשיא הדור ניתוסף גם בקיומו וביסוסו של הארגון שמטרתו לפעול אחדות ושלום בעולם, ועד לגמר ושלימות בירור העולם בקיום הייעוד "וכיתתו חרבותם לאיתים" שהוא היסוד של ארגון זה ועד שפסוק זה מתנוסס על גבי כותל הבניין.

בהמשך ציין הרבי כי ההחלטה בעניין פירוק הנשק נובעת מכך שמתקרבים לתקופה שעל-פי תורה ("מסיני") צריך להיות "וכיתתו חרבותם לאיתים". הרבי הדגיש (כמצוטט בהע' 55):

ומרומז גם בכך שהחלטה והכרזה זו נתקבלה במקום שבו מתנוסס ובכותל הגלוי דהבניין, הפסוק "וכיתתו חרבותם לאיתים" - שבזה מודגש שהחלטה והכרזה זו (שהיא תכלית ומטרת קיומו של מקום זה) מיוסדת על פסוק בתורה, "מסיני".

מפשטות הדברים הנ"ל ניתן, לכאורה, ללמוד על יחס חיובי של הרבי לארגון. אולם מצד שני, ייתכן כי דווקא מבין הדברים אפשר להבין מדוע במשך שנים הייתה גישתו של הרבי כלפי ארגון זה ביקורתית מאוד. שכן, הרבי אומר כי מדובר בתהליך ו"ככל שניתווסף בבירור העולם... ניתווסף גם בקיומו וביסוסו של הארגון". משמע אפוא כי כאשר חסר ב"בירור העולם", לוקה הארגון בחסר.

אין תוכו כברו

בהתוועדות יום שמחת-תורה תשל"ו ('קראתי ואין עונה', כרך א, עמ' 113) התבטא הרבי:

אומרים שעשו הסכם-שלום... אין כל ערך להבטחות אלו, והראיה - שעל קיר הבניין כתוב הפסוק "לא ישא גוי אל גוי חרב", ולמרות זאת - בפנים מתכננים אומות-העולם תוכניות כנגד ישראל...

ועוד התבטאות חריפה (שם, עמ' 292):

יושבים מאה וארבעים גויים (באו"ם)... הנכדים של אלה שהלכו במסעות הצלב... והם הולכים בדרכי אבותם... גם במעשה בפועל ממש!...

"אפילו חרב של שלום"

יברכהו ה' ואת כל אשר לו בכל המצטרך, ובפרט בהצלחה מרובה במילוי תפקידו הרם והכי אחראי. ויהי-רצון אשר בקרוב ממש נזכה כולנו יחד לקיום הייעוד ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו' וחרב לא תעבור בארצכם ("אפילו חרב של שלום" - כגון משקיפי האו"ם) גו' ועד לסיום וחותם ברכת אדון הנביאים: וישכון ישראל בטח גו' אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך גו'.

- כך השיב הרבי בי"ג בניסן תשל"ז ('כפר חב"ד', גיליון 991, עמ' 176) למר שמעון פרס על איחוליו לי"א ניסן של אותה שנה ("הנני להביע לו בזה תודתי הלבבית בעד שימת לבבו ומירב ברכותיו בקשר עם יום ההולדת"), וגם במספר הזדמנויות בהתוועדויות ברבים (ראה 'קראתי ואין עונה', כרך א, עמ' 473 ועוד).

נחת רוח מהנאום באו"ם

בב' באייר תשמ"ח ('זורע צדקות' עמ' 75) התייצב מר בנימין נתניהו בחלוקת הדולרים ואמר לרבי: "סיימתי עתה את תפקידי כשגריר ישראל באו"ם, ונכנסתי לתפקיד חבר-כנסת".

הרבי לחץ את ידו ואמר:

הצלחה רבה. היתה לי נחת רוח רבה מהנאום שלך. ויהי-רצון שתמשיך בקו זה, והקב"ה מסייע לכל הרוצה לטהר אחרים, על-אחת-כמה-וכמה כשמתחילים ב'קשוט עצמך'. ואל תקפיד עלי שאני מדבר ברבים על עניינים כאלו.

(בהמשך הודה מר נתניהו לרבי על ההזדמנויות שנתן לו בשנים האחרונות לבוא אליו ולקבל את הסיוע הנפשי, וכן לכל עם ישראל).

עם נציג אגודת-ישראל באו"ם

מכתבים רבים ו'יחידויות' היו מנת חלקו של הרב ד"ר יצחק לוין (בנו של הגאון רבי אהרון לוין הי"ד, אב"ד רישא) נציג אגודת-ישראל באו"ם. רק חלק זעיר מהם נחשף עד עתה ('כפר חב"ד' גיליון 335, עמ' 19, 38). כך, למשל, אנו קוראים ב'תורת-מנחם - מנחם-ציון' עמ' 238 כשבא לנחם את הרבי על פטירת הרבנית הצדקנית מרת חיה-מושקא ע"ה:

כ"ק אדמו"ר: מהפעילות שלכם - להרעיש בוואשינגטון לפעול לטובתם של ישראל, יהי-רצון שתוכלו לחסוך את הפעילות בוואשינגטון - מכיוון שהקב"ה בעצמו יעשה ויתן הכול "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה".

הר"י שיחי' לוין: אמן, שהשם-יתברך יעזור גם בפעילות באו"ם.

כ"ק אדמו"ר: אמן, ומתוך שמחה וטב לבב, ובבריאות הנכונה.

באו"ם מאמינים בתנ"ך

"אפילו גויים קוראים לה "הארץ הקדושה" לא משום שהאו"ם סובר כן! אלא משום שכך נאמר בתורתנו הקדושה שכרכה את ארץ-ישראל עם שמירה על קדושת השבת" - מתבטא הרבי באיגרת מכ"ה באייר תשכ"ד (אגרות-קודש, כרך כג, עמ' קצא) בנושא אי נסיעת אוניות ישראליות בשבת קודש.

מאידך גיסא, ציין הרבי באוזני האדמו"ר מסדיגורה שליט"א (ביום ד' בתמוז תש"מ), כי באו"ם מאמינים בתורה: "הם מאמינים ב'בייבל', והוכחה לכך ב"יו-ען" (או"ם) פותחים את הישיבות בציטוטים מה'בייבל'... מדוע מתביישים לומר להם שכך כתוב ב'בייבל'?!...".

להחלטת האו"ם אין תוקף

בענייני הלכה: בשנת תשי"ז כותב הרבי (איגרות-קודש, כרך טו, עמ' תנב) לגבי "הרואה ערי יהודה בחורבנן כו' הרואה את ירושלים בחרבנה כו' וכשרואה בית המקדש כו'" - "שכמה ברכות נמנו בשולחן-ערוך אורח-חיים סימן תקס"א ועתה נוגע עוד יותר - להוציא מדעת האומרים שהחלטת U.N. בשנת 1948 ביטלה ברכות אלו".

אין להסתמך על החלטת האו"ם

 במכתב ארוך למר שז"ר משנת תשכ"ט (איגרות-קודש, כרך כו, עמ' קסו-קע) מסביר הרבי את הטעות בהשקפת הגישה הישראלית של "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" - וכותב בין השאר (עמ' קסט):

אני אומר, כופל ומשלש, שהעם היושב בציון - יושב בארץ-ישראל, ארץ מיוחדת שאין דוגמתה... ותובע ולא "במעט התרגשות" ככותבו, כי אם בהתרגשות רבה - שהבאי-כוח בואשינגטון ובאו"ם יכריזו על-זה ובדפיקה על השולחן...

כבר בתחילת המכתב (שם עמ' קסז) שולל הרבי את הגישה לפיה "מדינת ישראל שנתייסדה באישור האו"מ בשנת תש"ח". הוא מדגיש שהגישה האמיתית צריכה להיות ש"בני ישראל חזרו לארץ ישראל, ארץ ירושתם מזמן יהושע בן נון - ירושה שאין לה הפסק, ואף אם גזלוה בחוזק יד". כלומר, "אין הנ"ל עניין חדש וכו' כי-אם אשר בשנת תש"ח שחררו חלק חשוב מארץ-ישראל (ודרך-אגב - כבשו שטח פלוני מחו"ל שיצרפו אותו כהוספה וטפל להעיקר - ארץ-ישראל)"

הרבי מוסיף ומסביר כי, "דבר שנתייסד בשנת תש"ח ברצון או באישור אומות-העולם - אין בו כל תוקף ותוכן לענות על טענות... האו"מ וכו': ...לסטים אתם שכבשתם ארצות כו'".

הרבי מציין את חולשת הדעת של אנשי השלטון בארץ - "וכשפעמיים פקע כוח סבלנותו של הבא-כוח באו"מ ואמר מקצת 'שבחם' בפומבי - אזי במשך כ"ד שעה יצאה והגיעתו נזיפה חמורה מירושלים: הייתכן כו', והכריחוהו לחזור בו בפומבי".

גישה זו, ממשיך וכותב הרבי, מעודדת את התגרות הערבים והמחבלים כו'.

לא תלוי בהסכמת אומות העולם

אחת-עשרה שנים לאחר-מכן, בעת ביקורו של האדמו"ר מסדיגורה שליט"א ('בצל החכמה' עמ' 102-101) דובר בנושא החלטת האו"ם, והדברים הובהרו על-ידי הרבי.

האדמו"ר מסדיגורא שאל: האם עתה, לאחר הכרזת האו"ם על הקמת שלטון יהודי בארץ-ישראל, קיימת השאלה של איסור ג' שבועות  (של איסור העלייה לארץ-ישראל ומרידה באומות העולם)? הרבי השיב שהדבר אינו רלוונטי כלל.

ושוב שאל האדמו"ר מסדיגורא מה נשתנה החלטה זו של האו"ם ממה שהיה בימי כורש, אשר (לדברי המהרש"ל) לא היה זה אז בגדר עלייה בחומה מכיוון שזה היה ברשות האומות. ולכאורה, הוא הדין אפוא גם בזמן הזה?

הרבי: עתה חל שינוי - אם ישאלו את האומות לא יתנו רשות.

האדמו"ר מסדיגורא: כיוון שנתנו רשות פעם אחת, די בכך.

הרבי: גוי איננו יכול לתת לצמיתות ולכן יכולים לטעון שברצונם לחזור בהם מהחלטתם. גם תוקף הצהרת בלפור היתה מוגבלת לימי חייו בלבד (ואף אז כבר החלו בעיות).

לומר את האמת בלי דיפלומטיה

עם זה, בהזדמנויות נוספות, כמו בליל שמחת-תורה תשל"ז (ראה 'התקשרות', גיליון ט, עמ' 17 בהרחבה) דיבר הרבי ברבים על-כך שיש להסביר לגוי את שייכותה של ארץ-ישראל לבני ישראל. והגוי - אמר הרבי - אף הוא יודע שזו האמת, ושום לשון דיפלומטית לא תעזור.

באותו לילה שוחח הרבי עם מר חיים הרצוג (אז שגריר ישראל באו"ם) על שייכותה של העיר חברון ללוויים (מר הרצוג היה לוי). הרבי הורה לו להכריז באו"ם כי חברון שייכת לו ולבנו, ואין הוא מוותר עליה כמו שמפורש בתנ"ך. הרבי הוסיף: ואם יאמרו לך, קח חזרה את ארבע-מאות שקל הכסף, תאמר להם שישיבו זאת בריבית של שלושת-אלפים שנים...

הדים חיוביים לדברי השגריר

בד' בתמוז תש"מ סיפר הרבי על-כך בעצמו לאדמו"ר מסדיגורא והוסיף, כי חיים הרצוג אכן עשה כפי שנצטווה, ואל הרבי הגיעו הדים מדבריו.

ביום שמחת תורה תשל"ז אמר הרבי שוב בהתייחסות לאו"ם:

זה צריך לספר באו"ם ולכל הגויים, שה' העניק זאת לאברהם והוא גם שילם תמורת זה ארבע-מאות שקל כסף לו ולזרעו אחריו - ואין לערבים ולבני ישמעאל שום חלק בה.

החלטת האו"ם - נייר...

בי"ט במרחשוון תשכ"ח (22.11.67) התקבלה באו"ם החלטה המכונה "242", בעקבות מלחמת ששת הימים אשר במרכזה "נסיגה של כוחות מזויינים ישראלים משטחים שנכבשו במלחמה" ועוד פרטים רבים.

במשך השנים התייחס הרבי פעמים רבות להחלטה זו, שבמרכזה קביעת האו"ם כי על ישראל לוותר על "שטחים תמורת שלום". הרבי ציין כי "אין מה להתחשב בהחלטה זו - מכיוון שאין מדובר אלא בנייר, שמי שניסח אותו לא היתה לו סמכות כלל לוותר" (פורים תשל"ח - 'קראתי ואין עונה', כרך א, עמ' 257).

ו"אין כל נפקא-מינה מה הוא פירושו של מסמך זה! הרי מדובר כאן על סכנת-נפשות ופיקוח-נפש ממשי של כמה פעמים שישים ריבוא מישראל" (מוצאי שבת-קודש פרשת שמיני תשל"ח - שם עמ' 276).

בשיחת שבת-קודש פרשת תישא תש"מ (שיחות-קודש תש"מ, כרך ב, עמ' 416) ציין הרבי את חלקם של שני יהודים בעלי רגש-נחיתות והתבטלות כלפי גויים - שהיו מעורבים בניסוח החלטה אומללה זו: האחד יליד רוסיה, שלא הצליח להשתחרר מהפחד שדבק בו בהיותו ברוסיה גם כאשר הגיע לארצות-הברית. השני, תינוק שנשבה, התרגש מכמות הגויים שכנגד בני ישראל, ואף הוא התכופף בפניהם!

שגם האו"ם יתהפך לטובה

בחודש תשרי תשל"א התאמץ הרבי לפעול נגד החלטות האו"ם נגד ארץ ישראל ויושביה. החלטות האו"ם התקבלו בעצרת שנתכנסה באותם ימים במלאות עשרים וחמש שנים להקמתו. הרבי תבע לערוך כינוסים של בני-ישראל (ראה ברשימה שהופיע במדור זה בגיליון קט"ו - "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל", עמ' 11-9). בין השאר אמר הרבי ביום ב' דחג-הסוכות:

את זמן הכינוס האחרון של האו"ם קבעו לחג-הסוכות, ודבר זה נקבע מלמעלה (למרות שהם עצמם לא התכוונו לכך) שהרי בחג-הסוכות הקריבו בבית המקדש ע' פרים כנגד שבעים אומות העולם.

עניין הקרבת הע' פרים היתה כדי לפעול ששרי מעלה שמהם נמשכים שרי האומות כאן למטה, יתבטלו בפני עם ישראל. וממילא, גם עתה, יתבטלו השרים שלמעלה כלפי ישראל, וזה יגרום שגם האומות שלמטה יתבטלו כלפי ישראל. מכל-מקום - קבע הרבי - כיוון שהם עושים כינוס, הרי צריכים לעשות כנגד זה כינוס של קדושה... וזה יהיה מנגד לכינוס שלהם, וישפיע שגם האו"ם יתהפכו לטובה.