עניין הציפייה וההכנה לגאולה השלמה מבצבץ ועולה, אולי יותר מכל נושא אחר, בכל שיחותיו ואיגרותיו והנהגתו הקדושה של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו * ניצוצות לרגל כ"ח בניסן, היום שבו זעק הרבי מקירות ליבו הטהור - "עשו כל אשר ביכולתכם והביאו משיח צדקנו בפועל ממש!"
מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר
נפתח בהתבטאותו הידועה של הרבי, במכתבו הנדיר אל מר יצחק בן-צבי (ז"ל) שבו פותח הרבי צוהר אל עולמו בימי ילדותו. וכך הוא כותב (איגרת מיום י"א בניסן תשט"ז, אגרות-קודש, כרך יב, עמ' תיד):
מיום הלכי ל"חדר" ועוד קודם לזה התחיל להתרקם בדמיוני ציור גאולה העתידה - גאולת עם ישראל מגלותו האחרון, גאולה כזו ובאופן כזה שעל ידה יהיו מובנים יסורי הגלות הגזירות והשמדות. וכחלק מעתיד מזהיר זה וכחלק מגאולה זו יהיה "נשיא זה מלך, לא נשיא שבט - אלא שאין על גביו אלא ה' אלוקיו" (הוריות יא, סוף עמוד א). והכל יהיה באופן אשר בלבב שלם ובהבנה מלאה - "יאמר ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי".
דגם של בית המקדש
בנעוריו בנה הרבי דגם של 'בית-המקדש' מקרטון ומחומרי עזר נוספים, והוא היה עומד בחדרו הפרטי ('ימי מלך' כרך א עמ' 149).
חיים ברוחה של גאולה
בבית אביו, הגאון הצדיק והמקובל רבי לוי-יצחק זצ"ל, היו החיים ספוגים ברוחה של הגאולה. כך הזכיר הרבי כמה פעמים את פירוש אביו לדברי המשנה "כל ימי חייך להביא לימות המשיח" - שכאשר חיים ברוחה של הגאולה, מביאים את "ימות המשיח" בעולם הזה עכשיו, עוד לפני שהגאולה באה בפועל (ראה שיחת ליל ב' דחג הפסח תשי"ט וספר-השיחות תשנ"ב, כרך א, עמ' 249 והערה 45).
"הרי משיח כבר מגיע!"
את אמונתו הלוהטת של הרבי בכך שהמשיח נמצא "אחר כותלנו" ובכל רגע ורגע מוכן ומזומן לגואלנו, אפשר היה לראות על כל צעד ושעל.
באחת ה'יחידויות' שזכה להן הרה"ח ר' אברהם-דוד (ב"ר משה-אריה ע"ה) וילהלם (לרגל שמחת הבר-מצווה של בנו הגדול, משה ארי' שיחי'), שאל את הרבי אם כדאי ללמד את בנו לימודי חול, מכיוון שהבן לומד בישיבת אהלי-תורה, שכולו על טהרת הקודש, וכמה מחברי כיתת הבן החלו ללמוד בשעות שלאחרי סדרי הישיבה, אנגלית. הרבי ענה לו: "למה צריך אנגלית? הרי משיח כבר מגיע!" וכמובן שהנושא ירד מהפרק ('תשורה', כ"ד באדר ב' תשס"ה עמ' 25).
"הרי בכל יום אנו מחכים!"...
בקיץ תשכ"ט נכנס ל'יחידות' אל הרבי הת' אליהו סויסא (כיום בקריית-גת) ושאל את הרבי: "עד מתי אשאר בישיבה?".
הרבי השיב לו בין השאר: "עדיין יש שהות לדון בנושא בעוד שמונה חודשים".
בסיומה של ה'יחידות' ביקש השואל לברר את פשר המשפט "בעוד שמונה חודשים"? ונענה על-ידי הרבי שהגביה עיניו הק' ובחיוך תוך תנועת פליאה בידיו הק': "הרי בכל יום אנו מחכים למשיח!" ('משבחי רבי' עמ' 205-204).
הרבי והתלמידים
בז' באדר תשי"ב נכנס לרבי מר גאזעליס ואמר: הרבי הוא הגואל, הרבי יביא את משיח.
בתגובה אמר הרבי: "אתם רואים (הראה כלפי תלמידי הישיבה) את הבחורים שיושבים ולומדים? הם יביאו את הגאולה!".
מר גאזעליס חזר על דבריו: "אני אומר את האמת בפנים; הרבי יביא את הגאולה!".
והרבי חזר ואמר: "...התלמידים שיושבים ולומדים יביאו את הגואל-צדק".
סוף-סוף יהיה דידן נצח
כך כותב הרבי בחיי חותנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע אל אחד מזקני החסידים (לקוטי-שיחות, כרך כד, עמ' 417):
הרי מובטחים אנו שסוף-סוף יהיה דידן נצח ויפוצו המעיינות חוצה, וכל זה ייעשה על ידי בני-אדם דווקא ומעבודותינו אלו דימי הגלות דווקא.
"אשרי חלקי"
בביקור הגאון רבי פינחס-מנחם אלתר (לימים האדמו"ר מגור זצ"ל) בשנת תשמ"ב, אמר הרבי ('בצל החכמה' עמ' 156 ואילך):
זוהי השאיפה והתקווה של כלל ישראל - לצאת מהגלות ולבוא לארץ-הקודש, ביחד עם משיח-צדקנו.
לאחרונה הנני מדגיש ומכריז שביאת משיח צדקנו צריכה להיות "היום" - "משיח נאו".
ישנם כאלו שבאים בטענות אודות עניין זה - ואשרי חלקי שזכיתי שהטענה נגדי היא על זה שהנני מדבר אודות ביאת משיח צדקנו מיד!
מחפשים עצות להיפטר מהגלות
בשבת פרשת שמות תשי"ג אמר הרבי (שיחות-קודש תשי"ג, עמ' 153):
הרי מחפשים את כל העצות כיצד 'להיפטר' מהגלות ולהביא את המשיח, ואחת העצות היא לומר דבר בשם אומרו, כפי שנאמר: "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"... היום כאשר מדברים על משיח, אומר אני דבר בשם אומרו.
עבודתנו כבזמן גאולה
בי"ג תשרי (יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע) תשי"ג, אחרי תפילת ערבית, נתן הרבי למשפיע הישיש הרה"ח ר' שמואל לוויטין ז"ל מעות עבור קניית משקה, שחסידים יתוועדו בבית-המדרש. הרש"ל (שנקרא על שם בעל ההילולא) סיפר סיפורים אחדים אודות בעל ההילולא ולאחר מכן אמר הרבי (שם עמ' 405):
היום מלאו שבעים (תרמ"ג-תשי"ג) מאז ההסתלקות [של המהר"ש], צריך אפוא שיהיה "הקיצו ורננו שוכני עפר".
ובסיום אמר:
בכלל עבודתנו היא כמו בזמן גאולה ("בכלל איז אונזער ארבעט איז אזוי ווי א זמן גאולה").
"אני עוסק בגאולה"
"איך טו דאך אין גאולה - איז בעסער צו מקרב זיין" ("הרי אני עוסק בגאולה, מוטב אפוא לזרז"), כך הגיב הרבי לתמיהת אחד המסובים, ביום א של חג-הפסח תשכ"ט, מדוע נוהג הרבי למזוג את כוסו של אליהו תמיד קודם ברכת המזון. והרבי הוסיף: "הרי תיכף אחר אכילת אפיקומן מתחילים ענייני הגאולה דלעתיד לבוא" ('המלך במסיבו', כרך א, עמ' רפה).
משיח כבר עומד לבוא
בכ"ה בתשרי תש"ל עלה הרבי לביתו של גיסו הרש"ג ז"ל, שישב שבעה על אמו. באותו מעמד התייחס הרבי לעניין ההקלות בענייני אבלות, ואישר את הנאמר בשמו כי על-ידי הקלות בעניינים אלו (במסגרת ההלכה, כמובן) מקילים לנפטר. הרבי ציין שזה "על דעת עצמי". אחר-כך הוסיף ('המלך במסיבו', כרך ב, עמ' סד-סה):
בכלל, אין צורך לחפש חומרות בעניינים כאלה. ובפרט שמשיח כבר עומד לבוא, ולא צריך להשאיר לו כל-כך הרבה עבודה.
משיח יבקר בכל בית יהודי
אחרי חודש תשרי תשל"ה, שבמהלכו שהה הרה"ח ר' ראובן דונין (ז"ל) בחצר הרבי, נכנס הלה ל'יחידות' ואמר כי רצה לבוא אל הרבי עם כל בני המשפחה. הרבי הגיב:
כשיבוא משיח הרי אלך עמו לארץ-ישראל (וועל איך דאך גיין מיט אים אין ארץ-ישראל).
ר' ראובן ביקש מהרבי שכאשר יגיע, יבקר בביתו. הרבי השיב:
משיח ישהה בכל בית יהודי (משיח וועט זיך אפשטעלען אין יעדער אידישער שטוב).
הנה זה בא
בחנוכה תשמ"א שהה יהודי מארץ-ישראל ב'יחידות' אצל הרבי וסיפר כי ברצונו להעתיק את מקום מגוריו לארצות-הברית. הרבי שלל זאת באומרו שזו טירחה גדולה ובעיקר - "הרי משיח עומד בקרוב לבוא!".
שכינתא בגלותא
באותה שנה הקים הרבי את 'צבאות השם'. בהתוועדות ט"ו בשבט התייחס ל'מסר' שאותו יש להעביר לילדים בכינוסי יום זה:
אם ישאל הילד מה ה'רעש' בזה שרוצים שמשיח יבוא 'נאו' מיד, ומה יקרה אם יבוא בעוד רגע? על כך התשובה היא, שכאשר היהודים נמצאים בגלות, נמצא עמם גם הקב"ה וכל מלאכיו בגלות... וכאשר הילד יתבונן בעובדת הימצאם של כל אלה בגלות - הוא ישאף שתבוא הגאולה מיד ממש.
הרבי הוסיף אז, שילד כלל לא ישאל את השאלה הזאת, אלא שיש לחשוש שמא מבוגר ישאל זאת, אך לא רצוי לדבר במעלתם היתרה של הילדים על הוריהם, כי הדבר עלול לפגוע בכיבוד אב של הילדים... ('יומן שנת הקהל' תשמ"א, עמ' 84).
להתעמק בענייני הגאולה
בביקור הרבנים הראשיים מארצנו הקדושה - הרבנים שפירא ואליהו שליט"א - בשנת תשמ"ט, התייחס הרבי ללשונו של הרמב"ם בהלכות מלכים בעניין הגאולה, כשהוא מבאר את הדברים, והוסיף ('התוועדיות' תשמ"ט, כרך ג, עמ' 138):
לעת עתה לא מצאתי במפרשי הרמב"ם שעמדו על דיוק זה, אבל כיוון שספר הרמב"ם הוא חלק מהתורה שנאמר בה "הפך בה והפך בה דכולא בה", הרי בכל פעם ופעם יש להוסיף בהלימוד עוד פרט, עוד דיוק וכו', ובפרט כשנמצאים בעקבתא דמשיחא, ואם לא עכשיו אימתי!
פסקי-דין רבניים שמשיח יבוא
בסעודת מוצאי יום-הכיפורים תשכ"א, במהלך סעודת החג בדירת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, בנוכחות זקני הרבנים והחסידים, נסבה השיחה על ימי ראש-השנה ויום-הכיפורים שבהם משתווים בני ארץ-ישראל ובני חו"ל. הרבי התבטא לפתע ('המלך במסיבו', כרך א, עמ' נט):
הרי נכתב בעיתונים שהגיעו לכאן רבנים חשובים מארץ-ישראל - מן הראוי שיאמרו (יסכימו?) שמשיח יבוא!
אחד הנוכחים הגיב: וכי אנו צריכים להסכים? מי אנו שנסכים? שהרבי יסכים!
פני הרבי הרצינו, אך לא הגיב באותה שעה על הדברים.
בליל ראשון של סוכות באותה שנה, שאל אחד הרבנים את הרבי לגבי ההנהגה ביום-טוב שני של גלויות. הרבי הגיב:
יום טוב שני של גליות? הרי יכולתם לחסוך זאת לגמרי!
אותו רב התנצל, אך הרבי לא הגיב שוב על הנושא.
ושוב בתשמ"ו ביקש הרבי - כשביקרוהו רבני ארץ-הקודש, הרבנים שפירא ואליהו שליט"א - שרבנים יפרסמו פסק-דין שמשיח צדקנו יבוא תיכף ומיד ('התוועדויות' תשמ"ט, כרך ג, עמ' 305; 'בצל החכמה' עמ' 304).
אם אנו נשתפר - הוא יבוא
קיץ תשל"ה. הפרופסור ירמיהו שיחי' ברנובר נכנס אל הרבי ל'יחידות' עם בנו [ר' דניאל שיחי']. הנער שאל את הרבי בדבר השמועות שבכתבי האריז"ל יש רמזים שבשנת תשל"ו יבוא משיח, האם זה נכון?
הרבי השיב: "מפסק הרמב"ם מוכרח שכבר היו כמה הזדמנויות שהמשיח היה צריך להגיע, ומשום דברים קטנים ("פכים קטנים") שבני-ישראל לא עשו - הוא לא הגיע. אין צורך להמתין עד תשל"ו שאז יגיע. המשיח יכול להגיע גם בתשל"ה, וכמו שדיברתי בהתוועדות, שיום ג' הוא יום שטוב להתחיל בו בדברים טובים מכיוון 'שהוכפל בו כי טוב'. אך אין צורך להמתין עד יום ג' אלא אפשר וצריך להתחיל ביום ב'. ואם אני [הרבי הצביע על עצמו] אשתפר, אביך ישתפר ואתה תשתפר - אז הוא יבוא", סיים הרבי.
להדגיש את הצד החיובי
על 'יחידות' אחרת הכרוכה בנושא הגאולה סיפרה מעל דפי ה'די אידישע היים' אשה מאנ"ש, בת למשפחה חרדית, שנקשרה לחב"ד בנעוריה, עם קבוצת נשים נוספות. בקיץ אחד שהתה בקייטנה חרדית, שם היה לה עימות עם המדריך הרוחני ששמר על אווירה מתנגדית, ואילו היא הפגינה בעוז את רוח החסידות. בסופו של דבר נאלצה להתנצל והתקרית עברה בשלום. אך הסיפור לא נגמר. להלן המשכו [תורגם לעברית ב'באהלי חנה' גיליון 3 (תמוז תש"מ) עמ' 20]:
"כשבועיים אחר-כך זכיתי ל'יחידות' עם הרבי שליט"א. אחרי תשובות לשאלותיי, שאל אותי הרבי אם אני מוסרת שיעורים בקייטנה. עניתי בחיוב. הרבי נתן לי הוראה למסור שיעור ביום הולדתי, שחל בערב תשעה באב, ולספר לא רק על חורבן בית-המקדש, אלא על הטוב, שהמשיח נולד בתשעה באב, וכו'.
"יצאתי מבולבלת. לא אמרתי מילה לרבי על ה'קרב' הקודם. ידעתי איזו התנגשות תהיה בגלל שליחות חדשה זאת, במיוחד לאחר 'חוזה השלום' הטרי.
"אחד ההבדלים הבולטים בין שיטות המוסר והחסידות הוא כובד-הראש והעצבות במוסר, מול השמחה והאמונה האופטימית בחסידות. שיא העצב וכובד-הראש הוא בתשעה באב. גם החסיד בוכה ומתאבל, אבל הוא מחזיק באמונה ובתקווה שבקרוב בזמנו שוב יבנה בית-המקדש. חשבתי שהרבי בקש ממני להכניס השקפות חב"ד בנקודה עדינה מאוד.
"לא ששתי לחזור לקייטנה. לשם מה? שאתכבד בסילוק? האם עליי לספר למנהיג הרוחני על שליחותי, או למסור שיעור ולהגניב את דעותי?
"בסוף החלטתי לעשות הכול בצורה הנכונה והגלויה. לא היה לי במה להתבייש. אבל בכל זאת, ומה אם?... הייתי מתוחה. אם המדריך הרוחני יסרב לבקשתי, הוא ישמור עליי בשבע עיניים, ולא אוכל בכלל למלאות את שליחות הרבי... חששותיי נראו על פניי כאשר ניגשתי אליו. נראה שארשת-פניי זאת הייתה לטובתי. הוא הקשיב ברצון לפרטי שליחות הרבי, ולא היתה לו שום התנגדות לכך כלל.
"נהניתי מהכנת השיעור והבנות נפגשו עם היבט חדש. מפגישה זו הגעתי למסקנה שהיתה לי מאוד חשובה - נוכחתי שההתנגדות לחסידות, שכל כך לחמתי בה, היא למעשה שטחית בלבד. כל המקורבים לחב"ד למדו את זה במשך הזמן מההערכה והכבוד שקיבלו מהוריהם. עולמה של חב"ד היה חדש ושונה להם, וזיכרונותיהם של רבניהם היו יקרים להם מדי, אבל אט-אט חדרו גם לליבם היופי וגדלות החסידות".
"התוועדות חסידים" כשמשיח יבוא
בשנת תשמ"א הקדיש הרבי (בשבת-קודש פרשת בחוקותי) שיחה מיוחדת לכתיבת ספר-התורה של ילדי ישראל ובסיומה אמר (לקוטי-שיחות, כרך כג, עמ' 241):
כשיבוא משיח בוודאי הדבר הראשון שיעשה יהיה התוועדות ד"קהל גדול ישובו הנה", התוועדות של דוד מלכא משיחא (האומר "שמרה נפשי כי חסיד אני" ו"תהילתו בקהל חסידים גו' יעלזו חסידים"), הקשורה ב"שטורעם" (עתה, ובעיקר - אז) בהפצת המעיינות חוצה - על-ידי "יעלה הפורץ לפנינו" עם שמחה למעלה ממדידה והגבלה, ששמחה פורץ גדר, ובפרט שמחת הגאולה - במהרה בימינו ממש.
"בגד חדש"
בביקור הנ"ל של הרבנים הראשיים בתשמ"ט נסובו (בין השאר) הדברים על עניין ברכת 'שהחיינו', והרבי אמר בחיוך ('התוועדויות' תשמ"ט, עמ' 134):
אשתדל להביא עמי בגד חדש, ואז אצא מכל ספק, ולא אצטרך לשאול זה אצל אליהו הנביא. מוטב לנצל את זמנו של אליהו הנביא על שאר שאלות וספקות שאי-אפשר לפתרן על-ידי לבישת בגד חדש...
אליהו הנביא בברוקלין
ועוד התייחס (שם, עמ' 139) ללשון הנביא ישעיהו "ובא לציון גואל" (נט,כ) באומרו:
"ובא לציון גואל" - נאמר בלשון עתיד, וצריך שיהיה כבר בלשון עבר, על-כל-פנים רגע אחד לאחרי זה!
במדרשי חז"ל מצינו שמשיח צדקנו (אליהו הנביא) יתגלה תחילה בגליל... אבל איש לא יקפיד אם אליהו הנביא יבוא בחוץ-לארץ, אפילו בברוקלין, ולמחרתו יבוא משיח לטבריה.
הכול קשור בגאולה
מאז המאמר הראשון "באתי לגני" תשי"א, שבו הכריז הרבי כי נמצאים אנו בעקבתא דמשיחא ובסיומא דעקבתא ותפקידנו 'לסיים' את המשכת השכינה למטה, ואת עיקר השכינה - אפשר לראות בבהירות איך כל עניין ונושא שבעולם קשור ומתקשר עם עניין של משיח וגאולה.
אם הדברים אמורים בענייני עולם גרידא - קל-וחומר בענייני תורה, חגי-ישראל, והלאה.
הדרושים בסידורו של אדמו"ר הזקן ב'שער התקיעות' - המיוחסים לאדמו"ר האמצעי - נחתמים במשפט הבא: "ולא יתארך זמן בירורים כל-כך ויבא משיח במהרה בימינו אמן וד"ל".
שורות סיום אלה, המדברות על ביאת המשיח, אינן חיוניות להבנת עניין תקיעת שופר המתבאר בהרחבה לפני-כן. מה פשר הכללתם כאן?
מבאר הרבי (שיחות-קודש תשי"ד, עמ' מד-מה):
עניין התקיעות הוא כדברי הרמב"ם בבחינת "עורו ישנים משנתכם" - דבר העולה בקנה אחד עם ביאור הקבלה, שבראש-השנה הוא עניין דורמיטא דז"א, שעל-ידי התקיעות מעוררים זאת. כדי שתהיה אפוא התעוררות מלמעלה - דרושה התעוררות מלמטה. וזהו גם הקשר של תקיעות ומשיח - שכן על-ידי ההתעוררות שבתקיעות מגיעים אחר-כך, בחג הסוכות במאני-קרבא ש"דידן נצח" - מנצחים את המלחמה הפרטית עם הנפש-הבהמית, וממילא גם את המלחמה הכללית של הקדושה והלעומת-זה, ועל-ידי-זה באה הגאולה האמיתית במהרה בימינו על-ידי משיח-צדקנו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
