חטא בלי מעשה
"וציווה הכהן ולקח למטהר... ועץ ארז ושני תולדת ואזוב" (ויקרא יד,ד). מפרש רש"י: "לפי שהנגעים באים על גסות-הרוח. מה תקנתו ויתרפא? ישפיל עצמו מגאוותו כתולעת וכאזוב". כל חטא אחר יכול להתקיים רק על-ידי מעשה כלשהו - תנועת יד או רגל, תנופת ראש או עקימת שפתיים - מלבד גאווה. שוכב אדם במיטתו, אינו מניע אפילו אצבע קטנה, וחושב בליבו: כמה גדול אני...
(רבי פינחס מקוריץ)
אין סיבה להתגאות
רבי מנחם-מנדל מוורקי אמר: מהגאווה עצמה אפשר ללמוד שלא להתגאות, שכן הגאווה אינה נמצאת אצל הגדולים בלבד, אלא היא קיימת גם אצל הנחותים ביותר.
גאוותן שאינו מתגאה
יש בעל-גאווה שאינו מתגאה, אינו מדבר במעלות עצמו. הוא אף מתנהג בהנהגה רכה, כטבע הענווה. אך בינו לבין עצמו הוא מגזים במעלות עצמו, יקר הוא מאוד בעיני עצמו ומצטער שאין מכבדים אותו כראוי.
(ספר המאמרים תרצ"ט)
רוחניות גסה
מי שהוא גס-הרוח בעצם מהותו, גם הרוחניות שלו היא בגסות. לכן גאווה בגימטרייה חמש-עשרה, כי הגאווה פוגמת באותיות י-ה של שם הוי'.
(ספר המאמרים תש"ט)
אפשר לנצל
יש אדם שמנצל את הגאווה לטוב - הוא עושה מצוות רבות, בבחינת "ויגבה ליבו בדרכי ה'" (דברי-הימים-ב יז,ו); ויש מי שמנצל את הענווה לרעה - הוא חש שפל בעיני עצמו מכדי לקיים מצוות.
(כתר-שם-טוב)
מיהו עניו
העניו אינו מחזיק את עצמו פחות ושפל. הוא יודע את מעלות עצמו, אך בגלל עוצם ביטולו לקב"ה, הוא מרגיש שמעלה זו היא כאין וכאפס.
(אור התורה)
מת מגאווה
סיפרו לרבי מנחם-מנדל מקוצק על יהודי שמת ברעב. שאל הרבי, וכי לא היה מי שייתן לו צדקה ויאכילהו? אמרו לו, שבגאוותו התבייש האיש לבקש עזרה. אמר להם: אם-כן, לא מרעב מת האיש, אלא מגאווה.
סממנים מיותרים
נאמר (אבות א,י): "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". לו קיימו זאת הכול, מי היה מלמד תורה? אלא יש לשנוא את הסממנים שמתלווים לעיתים לרבנות, שזו הגאווה וההתפארות, אבל את הרבנות עצמה ודאי שאין לשנוא.
(רבי מנחם-מנדל מקוצק) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
