פרשת תזריע
מהו הקשר בין שם פרשתנו, שתוכנו הולדת חיים חדשים, לבין הנושא המרכזי של הפרשה - נגעים, שתוכנם היפך החיים, כמאמר רז"ל (נדרים סד) "מצורע חשוב כמת"?
א) על הנגעים נאמר שהם "אות ופלא בישראל כדי להזהירן מלשון-הרע", וכן הסגרת והחלטת המצורע נועדו להבטיח "שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון-הרע" (רמב"ם סוף הלכות טומאת צרעת). הרי שגם עצם הופעת הנגע וגם דרך הטיפול בו, לא באו אלא כדי לתקן את המצורע ולהביא לידי כך שאדם זה שחשוב 'כמת' יתחיל חיים חדשים ונעלים יותר - "תזריע".
ב) "תזריע" רומז לעבודה בזמן הגלות, שהיא בבחינת 'זריעה' והכנה ל'צמיחת' הגאולה. כידוע שהגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו בזמן הגלות והם 'פירות' זריעתנו עכשיו.
העובדה שפרשתנו, שעוסקת בדיני נגעים (הרומזים לגלות) נקראת תזריע, מלמדת, שהעבודה האמורה צריכה להיות חדורה ב'תזריע' - כבר בעת העבודה צריך להרגיש שבפעולה זו 'זורעים' את הגאולה העתידה ואת הגילויים הנפלאים של ימות המשיח.
(לקוטי-שיחות כרך כב עמ' 70)
אשה כי תזריע (יב,ב)
"אשה" - רומז לתשוקתה של הנשמה לחזור לשורשה האלוקי. שכן השם 'אשה' הוא על שם מקורה של האשה, "כי מאיש לוקחה זאת" (בראשית ב).
"כי תזריע" - הזריעה אינה אפשרית אלא בארץ. לומר לך: למרות התשוקה האמורה, אין אדם רשאי 'לברוח' מן העולם, אלא עליו לעבוד עם העולם ובתוכו כדי לבררו ולהעלותו.
(לקוטי-שיחות, כרך א, עמ' 237)
אשה כי תזריע וילדה זכר (יב,ב)
מפרש ה'אור-החיים':
"אשה" - זו כנסת-ישראל שנמשלה לאשה.
"תזריע" - היינו קיום המצוות, כדכתיב (הושע י) "זרעו לכם לצדקה".
"זכר" - רומז לגאולה העתידה, שתהיה גאולה נצחית - בחינת "זכר".
"אשה כי תזריע וילדה זכר" - על-ידי מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות, נזכה לגאולה אמיתית, גאולה שאין לאחריה גלות.
על כך מוסיף אדמו"ר הצמח-צדק ומבאר, מדוע נמשלו המצוות לזריעה:
א) על-ידי זריעת גרעין בארץ צומחת כמות גדולה של תבואה, וכך גם על-ידי קיום מצווה 'צומח' גילוי אלוקות בעולמות העליונים.
ב) הגרעין אינו צומח אלא במקום הראוי לזריעה (ולא במדבר, לדוגמה), וכך 'זריעת' המצוות אינה אפשרית אלא בישראל; דווקא מעשה המצוות של ישראל פועל 'צמיחת' האור והגילוי למעלה.
(אור-התורה ויקרא, עמ' תצז)
* * *
ועוד יש להוסיף על כך:
מאחר שהגאולה העתידה תהיה בבחינת 'זכר', מובן שגם העבודה שתביא את הגאולה צריכה להיות בבחינת 'זכר'. פירוש: 'זכר' מורה על תקיפות ואומץ, כמאמר רז"ל (קידושין לה), "איש דרכו לכבוש". יש 'לכבוש' את העולם וענייניו ולהכניסם לתחום הקדושה מתוך תקיפות, מבלי להתרשם מפני המלעיגים למיניהם.
(לקוטי-שיחות, כרך א, עמ' 238)
אישה כי תזריע וילדה זכר (יב,ב)
איש מזריע תחילה - יולדת נקבה, אשה מזרעת תחילה - יולדת זכר (ברכות ס)
בתוך ה'שלושים' להסתלקותו של כ"ק אדמו"ר הזקן הופיע, בחזון הלילה, אצל נכדו, הרבי ה'צמח-צדק' ואמר לפניו מאמר חסידות. עם סיום המאמר אמר: "איש מזריע תחילה יולדת נקבה" - זו אמך (הרבנית דבורה-לאה, בתו של אדמו"ר הזקן); "אישה מזרעת תחילה יולדת זכר" - זה אתה.
(היום-יום עמ' נז)
וביום השמיני ימול בשר ערלתו (יב,ג)
ידוע שמצוות מילה ממשיכה גילוי של שם הוי', כנרמז בפסוק, "מי יעלה לנו השמימה" (דברים ל) - ראשי-תיבות מילה וסופי-תיבות הוי'. לכן נקבעה מצווה זו ביום השמיני, כי המספר שמונה רומז לגילוי שם הוי' שיהיה לעתיד:
מספר זה רומז לארבעת האותיות של שם הוי' כפי שהם בגלוי (הקרי, באל"ף דל"ת) וכפי שהם בהעלם (הכתיב, ביו"ד ה"א); ולעתיד-לבוא יאירו ויתגלו האותיות הנעלמות באותיות הגלויות, "כפי שאני נכתב, אני נקרא" (פסחים נ).
(לקוטי-תורה ויקרא, עמ' כא)
תשב בדמי טהרה, בכל קודש לא תיגע ואל המקדש לא תבוא (יב,ד)
בדמי טהרה: אף על פי שרואה טהורה. בדמי טהרה:... הוא שם דבר, כמו טוהר (רש"י)
"אף-על-פי שרואה טהורה" - זו העבודה של 'אתכפיא' (ביטול הרע ושבירתו). אדם חייב לטהר את עצמו למרות ה'דם'.
"הוא שם דבר כמו טוהר" - זו העבודה של 'אתהפכא' (הפיכת הרע לטוב). יש לטהר את ה'דם' עצמו ולהפוך אותו לטוב.
עלינו לשקוד בעבודת ה'אתהפכא' גם בזמן הגלות, אף-על-פי שאז אנו שרויים במצב של "בכל קודש לא תיגע ואל המקדש לא תבוא".
(לקוטי-שיחות, כרך ז, עמ' 90) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
