מדורים נוספים
	התקשרות 555 - כל המדורים ברצף
	קבלת-עול מתוך להט וחיות
	"לאלתר" הפירוש תיכף ומיד!
	"כולם אהובים"
	פרשת פקודי
	עניית 'לעומתם' 'ובדברי' בקדושה * 'ברכת הבנים'
	הלכות ומנהגי חב"ד

עניית 'לעומתם' 'ובדברי' בקדושה

ב'התקשרות' גיליון תקט"ו עמ' 17 נדפס על-דבר אמירת ההוספות בקדושה בימי החול: 'לעומתם...' 'ובדברי...' - וכתב הרב גינזבורג שיחי', שמכיוון שיש אומרים שהרבי היה אומר זאת, לכן כך צריכים להתנהג.

שאלתי אצל כמה מזקני החסידים, ואמרו שלא זכור להם כלל שאצלנו מוסיפים זה.

ומזה שיש אומרים שהרבי נהג כן - הלא הרבי אמר שאין ללמוד מזה, ועל-דרך מה שהרבי היה אומר 'אקדמות' ביום א' דחג-השבועות ואמר בפירוש שהציבור לא יאמרוה, ועל-דרך זה עוד דברים, ולזה הדפיס ספר-המנהגים.

הרב יהודה-לייב גרונר, ברוקלין, נ.י.

הערת המערכת:

א. אודות 'אקדמות': הנה הרבי פרסם הוראה לרבים שלא לאומרו (ב'היום יום' א' דחג-השבועות ["כ"ק מו"ח אדמו"ר גילה אז - לקראת הדפסת 'היום יום' - כי 'אין אומרים אקדמות'", 'המלך במסיבו' ח"א עמ' קעב, עיי"ש], ומשם לספר-המנהגים עמ' 44), ובמכתב ליהודי שהתקרב לחב"ד וכתב לרבי ש"פעם ראשונה בילה ליל חג שבועות... בבית הכנסת חסידותי דליובאוויטש..." והביע פליאתו על מנהגים שונים, עונה הרבי בין השאר: "במה שכתב בהנוגע לאי-אמירת אקדמות - לפלא פליאתו, בהימצאו באה"ק ת"ו, שכנראה לא נודע לו שאצל כל הספרדים אין מנהג האמור, וגם בליובאוויטש לא נהגו לאומרם (אף שלא שמעתי טעם בזה*, ועיין סוכה מ"ד ב [צ"ל: לב, ב] דכיוון דנפק מפומיה וכו' - דקדקו לנהוג כן אף לקולא, עיין שם)" (אג"ק כרך חי עמ' תכז). ואכן היה ברור לרבי שכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בעצמו לא אמר 'אקדמות' (ריגא, תרצ"א. 'רשימות' חוברת ח עמ' 14).

ואף שהרבי נהג לומר זאת בפני-עצמו לפני התחלת קריאת-התורה, ובהמשך בין גברא לגברא ('אוצר מנהגי חב"ד - שבועות', מהדורת תשס"ד עמ' רסג), הודיע הרבי במפורש, שהנהגתו בזה אינה עניין לרבים. כשאמר הרש"ג לרבי בסעודת ליל ב' דחג-השבועות תשכ"ז, שהרבי סיפר שאביו הרה"ק ר' לוי יצחק נ"ע נהג לומר אקדמות, והוסיף שאומרים שגם הרבי עצמו נוהג כך, אמר הרבי: "בכלל, אצל חסידים לא נהגו לומר אקדמות. אך ביקטרינוסלב - כן נהגו לאומרם...", ושוב שאל הרש"ג: אולם איך נוהג כ"ק אדמו"ר שליט"א בעצמו? והרבי סיפר, שהרב ר' אליהו חיים מייזל רבה של לודז' שאל את הרוגצ'ובי כיוון שהוא יודע מי צודק בעניין התפילין, רש"י או ר"ת, איזה תפילין הוא מניח? והשיב לו הרוגצ'ובי "'פעטאח', כאשר אתה בא לשאלני שאלה בדבר הלכה - מחוייב אני להשיבך. כיצד אני עצמי נוהג - אינני מחוייב להשיב!" ('המלך במסיבו' ח"א עמ' קעא).

ב. אודות 'לעומתם' ובדברי': הנה בשו"ע אדמו"ר הזקן (סי' קכה ס"א) פסק, ש"מצות הקדושה לכתחילה" היא לשמוע מהש"ץ את כל נוסח הקדושה, ולענות רק 'קדוש', 'ברוך' ו'ימלוך', וסיים: "ויש נוהגין כן מטעם הידוע להם, אפילו שלא מדוחק, לומר כל נוסח הקדושה עם הש"ץ מלה במלה בלחש, ותיב[ו]ת 'נקדישך ונעריצך' ו'קדוש קדוש קדוש' בקול רם", והיא הנהגת האריז"ל**. ועל-פיה נהגו העולם בכל העדות (להוציא מנהג הגר"א) שהקהל אומר גם נקדישך ושאר ההוספות (אף שאומרים זאת בקול). וכנראה משום כך הורה כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ להפסיק בפסוקי-דזמרה ולענות "כל נוסח הקדושה (וכן ההוספה שמוסיפין בשבת וביו"ט בשחרית ובמוסף)" (ספר-המנהגים עמ' 9). עקב כל האמור, כבר תמהו על מנהג העולם  בזה ברוסיה שלא לומר 'לעומתם' 'ובדברי', אף שאומרים נקדישך וההוספות דשבת ויו"ט (ערוך-השולחן שם ס"ב. גם במשנ"ב סוס"ק א ברור שנהגו כן. וכן נהגו גם אנ"ש עד היום, כידוע וכמובא בקצות-השולחן סי' יט בבדה"ש ס"ק ה, אבל לא ידועה הוראה מרבותינו בזה, ומנלן שזהו 'מנהג חב"ד'?). ועל-כל-פנים, כיוון שהרבי נהג לומר זאת, יש מקום לנהוג כמוהו ולקיים את מנהג האריז"ל בשלימותו.

 הרב יוסף-שמחה גינזבורג

*) וצ"ע מהמסופר ב'המלך במסיבו' (ח"א עמ' מז. נדפס גם ב'תורת-מנחם - התוועדויות' (ח) תשי"ג ח"ב עמ' 194), שבסעודות חג-השבועות תשי"ג אמר הרבי "שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שאינו יודע הטעם שבליובאוויטש לא אמרו אקדמות. ייתכן שכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע רצה שכן יאמרו - אך בכלל הוא לא התערב בענייני ה'גבאות' בבית-הכנסת. כן ישנם כמה מנהגים שר' יצחק גרשון החזן הנהיג מעצמו".

**) 'פרי עץ חיים' שער חזרת העמידה פ"ב. וראה בכף החיים ס"ק ב שהביא לשון שער-הכוונות דרוש ג' דחזרת העמידה - הוראתו בזה.

'ברכת הבנים'

בקשר להמובא ב'התקשרות' גיליון תקמ"ט עמ' 17 וגיליון תקנ"ג עמ' 18 בקשר ל'ברכת הבנים' בערב-שבת:

במשפחות יוצאי מדינת אשכנז מקובל מנהג זה ביותר, וכן גם אצל הרה"ג הרה"ח ר' עמנואל שיחי' שוחט מטורונטו, שמוצאו משם. בנו, הרה"ח ר' יצחק שי' (מנהל מרכז חב"ד-ליובאוויטש באדג'וור, לונדון) התוועד פעם בביהכ"נ 'צמח צדק' בירושלים העתיקה ת"ו, וסיפר:

בהיותי ילד בן 4-3 הכינו אותי הורי שי' להיכנס ל'יחידות', והסבירו לי שהרבי יברך אותי. לתומי סברתי, שהרבי יניח ידיו הק' על ראשי ויברכני, כפי שנהג אבי בכל ערב שבת-קודש עם כל אחד מהילדים. לקראת סוף ה'יחידות', כאשר עמדו לצאת, התחלתי לבכות, והתיישבתי על הרצפה ולא רציתי לקום. הרבי שאל מדוע אני בוכה, וההורים לא ענו. כנראה חשבו שהעניין יסתדר מעצמו, אך לא נרגעתי. שוב שאל הרבי את אבי, ואמי אמרה שהילד חושב שלא קיבל את הברכה, כיוון שבבית הוא רגיל שהאבא מניח את ידיו על ראשו ומברכו. הרבי חייך, לקח אותי ובירכני כשידיו הק' על ראשי, ואמר לאבי: "לא (או: אין צריך) להכניס מנהגים חדשים בחב"ד!".

הרב יצחק-יעקב רוזנשיין, ירושלים ת"ו