חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:39 זריחה: 6:28 כ' באלול התשע"ט, 20/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

קבלת-עול מתוך להט וחיות
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 555 - כל המדורים ברצף
קבלת-עול מתוך להט וחיות
"לאלתר" הפירוש תיכף ומיד!
"כולם אהובים"
פרשת פקודי
עניית 'לעומתם' 'ובדברי' בקדושה * 'ברכת הבנים'
הלכות ומנהגי חב"ד

בטבע בני-אדם, בשעה שעושים עניין מצד הרגש, יש בזה חיות והתלהבות, אך כשעושים מצד קבלת-עול - אין בזה להט וחיות * צריך להיות "מטבע של אש" - מצד אחד קבלת-עול ומצד שני שיהיה בהתלהבות ובלהט * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בשבת זו קורין פרשת שקלים - זכר לנתינת מחצית השקל.

על1 הפסוק2 "זה יתנו גו'", איתא בירושלמי3: "אמר ר' מאיר, כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כיסא כבודו והראהו למשה ואמר לו זה יתנו, כזה יתנו - דכיוון שמשה נתקשה בו, שהוקשה למשה העניין דמחצית השקל, לכן הראה לו הקב"ה כו'.

ומבואר בתוספות בחולין4, שלמשה לא הוקשה מה פירוש "מחצית השקל", "אלא שתמה על הדבר"5 שאמר הקב"ה שיתנו "כופר נפשו"6: איך שייך ליתן כופר נפשו, הרי "עור בעד עור וכל אשר לאיש ייתן בעד נפשו"7, ועדיין לא נגע8.

ועל-פי זה צריך להבין: כיצד נתיישב למשה רבינו העניין, איך שייך "כופר נפשו" - על-ידי זה שהקב"ה הראה לו "מטבע של אש" מתחת כיסא הכבוד?

ב. כדי להבין עניין זה9, יש לבאר תחילה את העניין ד"מטבע של אש" מתחת כיסא הכבוד, שיש בזה ג' עניינים: א) מטבע. א) אש. ג) כיסא הכבוד.

מטבע: איתא בגמרא10 ש"מטבע" הוא - חריף לצאת. זהו החילוק בין מטבע לשווה כסף: שווה כסף אינו נערך אצל כולם בשווה, שכן, האחד זקוק לחפץ זה יותר, ולכן הוא שווה בעיניו יותר, השני זקוק לחפץ זה פחות, ולכן הוא שווה בעיניו פחות, והשלישי אינו זקוק לו כלל. אבל מטבע הוא חריף לצאת, דהיינו שמטבע יש לו שווי קבוע, והוא שווה אצל הכול.

אש: ידוע החילוק בין אש לשאר היסודות. שאר היסודות יורדים למטה, ואפילו רוח שאינו יורד למטה, אבל מכל-מקום נשאר במקומו שבו נמצא, והרי מקומו למטה, "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים"11, ובאותו מקום נשאר הוא; אבל אש - בטבעו עולה למעלה, עד שצריכים לחפש תחבולות שונות כיצד להמשיך את האש ולהחזיקו למטה שיאיר שם12.

כיסא הכבוד: בכיסא הכבוד עצמו ישנם שני עניינים: א) כיסא. ב) כבוד. "כיסא" הוא מלשון כיסוי, כמו שכתוב בספרים13. "כבוד" פירושו שהכיסא מוסיף כבוד. ועל-דרך משל במלך בשר ודם, שעל-ידי זה שיושב על כיסא כבודו הרי זה מוסיף כבוד.

לכאורה הרי הם עניינים הפכיים, כי כבוד בא על-ידי התגלות דווקא. בשעה שהמלך מגלה את גדולתו, הרי הוא מטיל פחד על כולם, וכולם נותנים לו כבוד. מה-שאין-כן בשעה שהוא נחבא ונסתר, אין זה פועל כבוד כלל, ואדרבה. ואם-כן, מהו החיבור ד"כיסא הכבוד", הרי אלו עניינים הפכיים?

אך העניין הוא, כלשון המגיד14, שאם היה מאיר רוב וגודל הבהירות שלמעלה, לא היו נבראים יכולים לקבל ממנו. ולכן מוכרח להיות כיסוי המעלים ומסתיר על הבהירות, אבל אין זה העלם והסתר לגמרי, אלא רק מעלים ומסתיר על האור שלמעלה ממה שהנבראים יכולים לקבל, ועל-ידי זה מתגלה האור שבערך הנבראים, וגילוי זה פועל בהם שיתנו כבוד להקב"ה.

וזהו גם-כן עניין הכיסא כפשוטו: על כיסא יושבים, וידוע שישיבה הוא עניין השפלה. כשאדם עומד הרי הוא גבוה יותר, וישיבה היא השפלה. וזהו עניין כיסא הכבוד, שהקב"ה מצמצם ומשפיל את עצמו לנבראים15.

על כך מורים גם האותיות "כיסא" ב"כיסא הכבוד" - כס אל"ף16: האל"ף - אור אין-סוף ברוך הוא, אלופו של עולם - מתכסה בה"כס", ועל-ידי זה מתגלה לנבראים.

וזהו עניין כיסא הכבוד - החיבור דהקב"ה עם נבראים, ראשית התגלות אור אין-סוף ברוך הוא בנבראים (כידוע דכיסא הכבוד הוא בבריאה17, עולם הכיסא18).

ג. הגילוי דכיסא הכבוד מעורר בנבראים שתי תנועות שונות - רצוא ושוב.

רצוא: כיוון שהנבראים מרגישים הפלאת אלוקות ("די רייכקייט פון ג-טלעכקייט"), שאינם יכולים להכילה בהכלים שלהם, לא בשכל ולא בהרגש הלב, הרי זה מעורר אצלם רצוא וכיליון, שיוצאים מהכלים וההגבלות שלהם, ורוצים להיכלל באלוקות.

המדריגה שלמעלה לגמרי מכיסא הכבוד, לא שייך שתעורר כלות הנפש, דמכיוון שהיא באין-ערוך לגמרי, לא שייך להרגיש אפילו הפלאה בזה, אבל המדריגה דכיסא הכבוד, שייך שיורגש, על-כל-פנים, ההפלאה שבזה -

שוב: ביודעם את הרצון והכוונה דהקב"ה, ש"נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים"19, שלכן העלים עצמו על-ידי כיסא הכבוד, כדי להיות נמשך בנבראים20 - הרי זה מעורר תנועה של שוב, לעמוד בקבלת-עול ולקיים תורה ומצוות כאן למטה.

ד. שתי התנועות דרצוא ושוב הן גם שני העניינים ד"מטבע" ו"אש":

רצוא הוא העניין ד"אש", שטבעו לעלות למעלה - רצוא וכיליון לעלות למעלה. שוב הוא העניין ד"מטבע", שחריף לצאת - מתקבל אצל הכול ושווה אצל הכול.

כי, החילוק בין רצוא ושוב הוא:

רצוא הוא מצד הרגש הנברא. הוא מרגיש את ההפלאה דאלוקות כפי שהוא למעלה ומופלא מהכוחות שלו, וזה מעורר בו כלות הנפש. ובמילא ישנם בזה חילוקי מדריגות, כי הרצון והכיליון תלוי לפי גודל ההבנה וההרגש בהעילוי וההפלאה דאלוקות לגבי רצונו, שכלו ומידותיו.

מה-שאין-כן העבודה דשוב - אינה מצד השערת הריחוק והפלאת אלוקות לגבי ההגבלות שלו, אלא מצד קבלת-עול מלכות שמים, שרצונו למלא את רצונו של הקב"ה, וממילא הרי זה שווה אצל הכול.

עוד טעם לכך ש"מטבע" מורה על "שוב": "מטבע" הוא מלשון טבע.

שני הפירושים ב"מטבע" קשורים זה בזה, כי, מה שמטבע הוא חריף לצאת, ויש לו שווי קבוע - אין זה תלוי בהרגש כל אדם המשתמש בו, אלא זהו "טבע" ותוצאה מתכונות חומר המטבע וכיוצא בזה, ולכן הרי זה בשווה לריבוי בני-אדם השונים זה מזה בכל שאר ענייניהם. וזהו העניין ד"שוב" וקבלת-עול - השוואה בכל אחד ואחד, ובאה מההכרה שהקב"ה רוצה, כביכול, "דירה בתחתונים" בעולם, בגשם ובלבושי הטבע.

ה. התכלית היא, שיהיה "מטבע של אש" - החיבור ד"מטבע" ו"אש" יחד.

בטבע בני-אדם, בשעה שעושים עניין מצד ההרגש - יש בזה חיות והתלהבות (שזהו טעם נוסף על כך שרצוא נקרא בשם "אש", מצד החיות וההתלהבות שבאש), אבל בשעה שעושים עניין מצד קבלת-עול - אין בזה להט ("קאך") וחיות21.

אבל צריך להיות "מטבע של אש", שני העניינים יחד, שיהיה "מטבע", קבלת-עול, ויחד עם זה שיהיה בזה התלהבות ולהט. הלהט יהיה לא בעניינים שהוא רוצה, אלא בעניינים של קבלת-עול מלכות שמים.

ו. כיצד פועלים שיהיו שני ההפכים יחד? - הנה בכוח הנברא אין זה אפשרי, אלא עניין זה הוא מצד התגלות האלוקות בנבראים, שהוא נושא הפכים.

וזהו פירוש "מטבע של אש" מתחת כיסא הכבוד: מנין בא: ה"מטבע של אש" - מתחת כיסא הכבוד, שהוא ראשית התגלות אלוקות בנבראים, כנ"ל.

בפרטיות בנשמות ישראל - הנה כיסא הכבוד הוא עצם הנשמה החצובה מתחת כיסא הכבוד22, שבה הוא ניצוץ שבבורא23. ומצד זה ישנה העבודה ד"מטבע של אש".

ז. על-פי זה יובן, שהראה לו הקב"ה מטבע של אש מתחת כיסא הכבוד, היה מענה לתמיהתו של משה רבינו איך אפשר שיהיה "כופר נפשו".

כי, עניין החטאים והפגמים, אפילו חטא העגל, אינם נוגעים אלא בגילויים, אבל עצם הנשמה הרי היא תמיד בשלימות, "וגם בשעת החטא היתה באמנה אתו יתברך"24. ועל-ידי העבודה ד"מטבע של אש", חיבור רצוא ושוב, שבאה מתחת כיסא הכבוד, עצם הנשמה - הרי היא פועלת גם בהגילויים, שנעשה כפרה מלשון קינוח25, שמסיר את כל הפגמים, ויתירה מזה, עד שנעשה רצוי כמו קודם החטא26.

ח. על-פי הביאור האמור בעניין מחצית השקל, יובנו כמה פרטי דינים שהיו במחצית השקל27:

א) הדין במחצית השקל הוא - "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט"28. לכאורה, להיותו עשיר, מדוע באמת "לא ירבה"? ויתירה מזה אינו מובן: כיוון שממחצית השקל לקחו קורבנות ציבור, והדין בקורבנות הוא ש"עשיר שהביא קורבן עני לא יצא"29 - מדוע "העשיר לא ירבה"?

אבל לפי המבואר לעיל מובן: החילוק בין עשיר לעני הוא רק בכוחות הגלויים, אבל מצד למעלה מכוחות הגלויים, ועל-אחת-כמה-וכמה מצד העצם - הרי "כולן מתאימות ואב אחד לכולנה וכו'"30, ובשעה שיש צורך בעבודה שמצד העצם - הכל הם בשווה.

ב) מחצית השקל היו צריכים ליתן כסף דווקא, ולא שווה כסף31 - כי עבודה שמצד עצם הנשמה, שבזה אין שום חילוקים, צריכה להיות מכסף דווקא, מטבע שחריף לצאת שווה אצל הכול.

ג) ממחצית השקל לקחו קורבנות ציבור, ולא קורבנות יחיד32. בקורבנות יחיד ישנה התחלקות, ו"עשיר שהביא קרבן עני לא יצא". קורבנות ציבור הם עניין מצד התאחדות וכללות ישראל, שכל ישראל יחד הם "קומה שלימה"33.

ד) ממחצית השקל עשו את אדני המשכן דווקא, ולא יריעות וקרשים. יריעות וקרשים היו איש כפי נדבת לבו, כיוון שיריעות וקרשים שייכים לכוחות הגלויים שיש בהם התחלקות, מה-שאין-כן אדני המשכן, יסוד המשכן, עניינם בעבודת ה' הוא עניין דקבלת-עול34.

ט. לאחר חורבן בית-המקדש הוחלפה מצוות מחצית השקל בצדקה35. מצינו שנתינת הצדקה היא בבוקר קודם התפילה, כמאמר רז"ל36 "יהיב פרוטה לעני והדר מצלי".

השייכות דתפילה וצדקה היא: א) "תפילות כנגד תמידים תקנום"37, ותמידים הם קורבנות ציבור. ב) תפילה היא יסוד ה עבודה דכל היום (שהרי זוהי התחלת כללות עבודת היום)38, ותופסת את כל האדם "עד מיצוי הנפש", כלשון הספרי39. ובמילא מובנת השייכות דצדקה, שכוללת "כל נפשו החיונית כו' חיי נפשו כו'"40, לתפילה41.

י. כשם שמחצית השקל הוא החיבור ד"מטבע ו"אש", כן הוא גם בצדקה.

צדקה פירושה שנותן את כספו לעני. השגת הכסף נמשלת לאש, שהרי על כסף זה התייגע או, על-כל-פנים, היה יכול לקנות בכסף זה חיי נפשו, ובמילא הרי הוא שקוע בו בלהט ("פארקאכט אין דעם") מתוך התלהבות וחיות42.

והוא נותן זאת לעני דלית ליה מגרמיה כלום43, דהיינו שאין לו שום סיבה וטעם44 על הנתינה (שהרי אם נותן מצד טעם, אין זה עניין של נתינת צדקה לעני בטהרתה, וגם הלה כבר אינו עני "דלית ליה מגרמיה כלום", שהרי יש בו איזה עניין שמצד זה מגיע לו שיתנו לו), אלא מצד קבלת-עול בלבד.

ונמצא שזהו עניין של "מטבע של אש" - הוא נוטל את ה"אש", החיות שלו, ועושה ממנו "מטבע", קבלת-עול.

ויתירה מזו - הקבלת-עול גופא היא מתוך חיות והרגש, שהרי צריך להיות "מפייסו"45, ההרגש. אלא שההרגש אינו מצד עניין שמגיע להזולת, אלא מצד קבלת-עול.

וזהו שצדקה נקראת "מטבע של אש", מצד שני טעמים: א) הוא נותן את חיותו בשביל קבלת-עול. ב) הקבלת-עול גופא היא בחיות.

וכיוון שהחיבור דשני ההפכים בא מצד קבלת-עול ועצם הנפש כנ"ל, הרי זה נעשה "כופר נפשו", "וחטאך46 בצדקה פרוק"47, שנעשה כפרה על כל החטאים, וגם חטא העגל שהוא דוגמת חטא עץ הדעת48, וגרם סילוק השכינה49, ועל-ידי צדקה מכפרים על כל החטאים, עד שיתרצה לו לראות פני המלך, "אחזה פניך"50, השראת השכינה, כמו שכתוב51 "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"52, בתוך כל אחד ואחד מישראל53.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת פקודי פרשת שקלים, מברכים החודש וערב ראש-חודש אדר שני ה'תשי"ז; 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"ז, חלק שני (יט), עמ' 126-120 - בלתי מוגה)

----------

1) מכאן עד סוס"י - הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"א עמ' 178 ואילך. במהדורה זו ניתווספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) תשא ל,יג.

3) שקלים פ"א ה"ד.

4) מב,א ד"ה זאת החיה.

5) ובמדרש (במדב"ר פי"ב ג) איתא ש"הרתיע לאחוריו" (מהנחה בלתי מוגה).

6) תשא שם, יב.

7) איוב ב,ד.

8) ראה במדב"ר שם.

9) ראה גם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים תשי"ב ס"ג (תו"מ ח"ד עמ' 336). וש"נ.

10) ב"מ מד,ב.

11) בראשית א,ב.

12) ראה תניא פי"ט. במדב"ר פי"ד, יב.

13) ראה או"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) מה,ד. ובכ"מ.

14) או"ת בתחילתו. וראה גם תו"א לרבינו הזקן בתחילתו.

15) ראה תו"א שם,ב. משפטים עז,א. ובכ"מ.

16) ראה תו"א משפטים שם.

17) שהרי למעלה מבריאה - אין שום מציאות, שהרי באצילות "איהו וחיוהי וגרמוהי חד" (תקו"ז בהקדמה (ג, סע"ב)), ורק בבריאה היא התחלת הישות, אפשרות המציאות (מהנחה בלתי מוגה).

18) ראה ע"ח שער כסה"כ (שמ"ו). הובא בלקו"ת האזינו עד, סע"ד. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ה עמ' רלח הערה 39.

19) ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

20) כלומר: תוכנו של כיסא הכבוד הוא - ההעלם שעל ידו מתגלית הכוונה הפנימית דדירה בתחתונים. אבל מצד מדריגות נעלות יותר - לא נרגשת כוונה זו (מהנחה בלתי מוגה).

21) ראה גם לקו"ש ח"ב עמ' 426 ואילך. תו"מ חי"ג עמ' 22 ואילך.

22) ראה זח"א קיג,א.

23) ע"ח שער דרושי אבי"ע פ"א. הובא בלקו"ת פ' ראה ושמתי כדכוד (השני) פ"ב (כז,א).

24) תניא ספכ"ד.

25) תניא אגה"ת פ"א (צ, סע"ב).

26) שם רפ"ב.

27) ראה גם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים תשט"ו ס"ה (תו"מ חי"ג עמ' 280 ואילך).

28) תשא ל,טו.

29) נגעים פי"ד מי"ב.

30) תניא רפל"ב.

31) בכורות מט,ב.

32) ראה גם לקו"ש ח"א עמ' 164.

33) ראה לקו"ת ר"פ ניצבים. ובכ"מ.

34) ראה גם לקו"ש שם עמ' 165 ואילך.

35) ראה שע"ת לשו"ע או"ח סתרצ"ד.

36) ב"ב י,א.

37) ברכות כו,ב.

38) ע"ד אדני המשכן שהם יסוד המשכן (מהנחה בלתי מוגה).

39) עה"פ ואתחנן ו,ה.

40) ראה תניא פל"ז (מח, סע"ב).

41) ראה גם תו"מ חי"ח עמ' 99.

42) ראה יומא פה,ב.

43) ראה זח"א קסח,ב. ועוד.

44) ראה גם לקו"ש ח"ב עמ' 396 ואילך. תו"מ ח"ט עמ' 187 ואילך.

45) ראה ב"ב ט,ב.

46) דניאל ד,כד.

47) ראה תניא אגה"ת פ"ג. ועוד. ולהעיר ג"כ ממכילתא משפטים (כא,ל).

48) זח"א נב ב.

49) ב"ר פי"ט, ז - לעניין חטא עה"ד, וממילא מובן גם לעניין חטא העגל.

50) תהילים יז,טו. וראה ב"ב שבהערה 36.

51) תרומה כה,ח.

52) בדוגמת מחצית השקל שממנה עשו את אדני המשכן (מהנחה בלתי מוגה).

53) ראה אלשיך עה"פ. של"ה סט,א ועוד.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)