כהן: להבין את שפת-הקודש דרך השורשים
בעלוני התדמית של האקדמיות בארץ ובעולם לא תמצאו את המקצוע הזה. גם הסבירות שצעיר מן השורה יחליט להקדיש לו את מיטב שנותיו נמוכה למדיי. מספר אנשי המחקר בכל העולם, העוסקים בתחום, מגיע לכמה עשרות בלבד. אבל איש-שיחנו ינסה לשכנע אתכם בלהט כי זה אחד הנושאים המרתקים ביותר. זהו הרב ד"ר שלמה כהן מפילדלפיה, מומחה לשפות שמיות ולכתב-יתדות. כבר יותר מארבעים שנה הוא חוקר את הנושא, ובקיץ הקרוב ירצה עליו ב'כנס עולמי למדעי היהדות' שיהיה בארץ.
כהן (65), איש חביב ונעים-שיחה, נולד בברוקלין ולמד בישיבת ר' חיים ברלין ובישיבה-יוניברסיטי. על תעודת הסמכתו לרבנות חתומים הרב יוסף-דב סולובייצ'יק והרב משה שאצקס מלומז'ה. מעודו נמשך, לדבריו, לדקדוק ולבלשנות, ובמיוחד לכל הקשור לשפת-הקודש.
רב צבאי אמריקני
בשלב מסויים הבין שכדי לעשות עבודה מושלמת יש להכיר את שפת-הקודש מן השורש. כך הגיע לחקר השפות השמיות ולכתב היתדות. יש לו תואר ראשון ביוונית עתיקה ובלטינית של רומא. הוא שולט היטב בארמית על ניביה השונים. גם ערבית ופרסית עתיקה הוא קורא, ואפילו בסנסקרית (השפה ההודית העתיקה) אי-אפשר 'למכור' אותו.
הד"ר כהן לא נטש את תחום עיסוקו גם כאשר שירת כשנתיים כרב צבאי אמריקני בגרמניה, ובמשך כל שנות שירותו כרב במילואים (בדרגת אל"מ) בפנמה. התזה המרכזית שלו ושל חבריו (כמה מהם שומרי מצוות גם-כן) היא, ששפת-הקודש המקורית שאבה מילים ומונחים מהשפות שהקיפו אותה (קרי, השפות השמיות) והתפתחה במקביל אליהן.
מהו 'בן-משק'
לראיה מציג כהן את דברי רבי עקיבא בגמרא, שחלוקת התפילין של ראש לארבעה תאים נלמדת מהמילה 'טוטפות', המורכבת למעשה משתי מילים: "'טט' בכתפי (שם ארץ) - שתיים, 'פת' באפריקי (גם ארץ) - שתיים". על בסיס עיקרון זה החוקרים מנסים להסביר מילים ומושגים בתנ"ך שהמפרשים התקשו בביאורם.
דוגמה מעניינת מביא כהן מהפסוק (בראשית טו,ב) "ובן משק ביתי". רש"י פירש: "כתרגומו, שכל ביתי ניזון על פיו, כמו 'ועל פיך ישק', אפוטרופא שלי". הסברו של כהן ממתיק את הדברים: "המילה 'משק' מקורה ב'מאשק', כדרך הגייתה בפי התימנים. מצאתי בספרות העתיקה של שנער את המושג 'משגים'. זה תפקיד שבדרך-כלל מילא נאמן-הבית, העבד הבכיר. לכן נקרא אליעזר 'בן-משק', וזה גם פשר ההשוואה ליוסף, המשנה למלך מצרים".
שלא ישכתבו
דוגמה מרתקת עוד יותר מציג כהן מלשון הכתובים בפרשת האזינו - "אמרתי אפאיהם, אשביתה מאנוש זכרם; לולי כעס אויב אגור, פן ינכרו צרימו, פן יאמרו ידנו רמה ולא ה' פעל כל זאת". מסביר כהן: "יש כאן שתי מילים נדירות - 'אפאיהם' ו'ינכרו'. בערבית דרומית המילה 'שפאי' משמעותה להשמיד מן השורש על-ידי גרידה. הקב"ה אומר, חשבתי 'אפאיהם', להשמיד את עם-ישראל מהשורש, אך איני עושה זאת 'פן ינכרו צרימו'. באכדית (שפת בבל העתיקה) המושג 'נכר' הוא לשכתב נוסח מחדש, על-ידי קילוף הכתב הקודם. הקב"ה אינו רוצה שהגויים ישכתבו את ההיסטוריה ויספרו לכולם כי 'ידנו רמה ולא ה' פעל כל זאת'".
כך, בעזרת כתבים מלפני אלפי שנים, מבינים את התורה טוב יותר. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
