בזמן הגאולה תשלוט מידתו של יצחק אבינו, ועל כך אומרת הגמרא (שבת פט,ב), שלעתיד לבוא ייאמר ליצחק "כִּי אַתָּה אָבִינוּ" (ישעיה סג,טז) – כלומר, מידתו תהיה אז המידה העיקרית והשלטת. שמו של יצחק אבינו קשור לשמחה, כפי שמפורש בתורה בעניין לידתו של יצחק (בראשית כא,ו): "וַתֹּאמֶר שָׂרָה, צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים". בשמו של יצחק טמון גם רמז, שהשמחה הקשורה בו תפרוץ רק לעתיד לבוא, בזמן הגאולה, שכן 'יצחק' הוא בלשון עתיד – אז, בבוא הגאולה, הוא יצחק וישמח.
זמן הגאולה הוא אכן זמן של שמחה גדולה. על כך נאמר (תהילים קכו,ב): "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ" – אז, בבוא הגאולה (כפי שנאמר קודם לכן: "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן"), יפרוץ ה'שחוק' החוצה, מרוב השמחה.
התוכי המשעשע את המלך
ה'שחוק' והשמחה של הגאולה יתגלו מכוח עבודתו של עם ישראל בתקופת הגלות. צחוק ושמחה פורצים על-ידי חידוש כלשהו. הטוב עצמו, אפילו טוב עילאי, אינו מביא כל-כך צחוק ושמחה. מתי הצחוק פורץ? כשיש משהו מפתיע, דבר שיש בו משום חידוש.
בתורת החסידות מובא על כך משל מ"ציפור המדברת" (תוכי), שמשעשעת את המלך. יש להניח שלמלך אין מחסור בבני-אדם שמדברים, ויש לו דיי והותר אנשים חכמים שמשמיעים דברי חוכמה. ואולם הצחוק והתענוג שלו באים מציפור דווקא, שמשמיעה כמה מילים. מדוע? משום שכאשר אדם מדבר אין בכך חידוש, אבל כשציפור מדברת – זה מפתיע, בלתי-צפוי, ולכן הדבר גורם צחוק ותענוג.
כך יש להבין את שמחת הגאולה. דווקא מפני שהגאולה באה אחרי הגלות, היא מביאה עימה שמחה גדולה לאין ערוך מאשר אילו הייתה קיימת מלכתחילה. הגאולה באה אחרי שעם ישראל היה שרוי בעולם שיש בו הסתר פנים והעלם האמת, ואף-על-פי-כן נלחם בחשיכה הרוחנית והביא את אור ה' לעולם. לכן זה גורם שמחה לאין-קץ, שכן זה דבר חידוש, שמביא 'צחוק' ושמחה למלך עצמו.
זו הייתה גם מידתו של יצחק אבינו, שעסק בחפירת בארות. גם בחפירת באר במדבר יש שמחה הנובעת מהחידוש שבדבר – באים למקום יבש וצחיח, ואין מביאים מים ממקום אחר, אלא הופכים את המדבר עצמו לגן רווה, על-ידי שחופרים באר בתוך המדבר, ומוצאים את המים החבויים בו. כך הגאולה – היא באה לאחר שעם ישראל 'חפר' ומצא בתוך הגלות את האמת האלוקית, ולכן הדבר מביא שמחה רבה ביותר.
הריקוד העתידי
איך מבטאים שמחה? כמובן, על-ידי ריקוד שמח. וגם זה יבוא בזמן הגאולה, כפי שהגמרא מתארת (סוף תענית): "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם". זו תהיה שמחה כפולה, של הקב"ה ושל עם ישראל – הקב"ה ישמח בעמו ועם ישראל ישמח בה', והם יבטאו שמחה זו על-ידי 'מחול' משותף.
ה'שחוק' והשמחה הללו יתבטאו בצורת 'מחול'. על 'מחול' אומר רבנו בחיי (תרומה כה,לא), שזה עיגול הרומז לבלי-גבול "שאין לו סוף". משמעות הדבר, שהשמחה שתהיה לצדיקים ב'מחול' הזה תהיה שמחה אין-סופית ובלתי-מוגבלת (וזו גם הגימטרייה של 'שחוק' – שעולה 414, בדיוק כגימטרייה של 'אור אין-סוף'). אלה יהיו שמחה ועונג אין-סופיים ובלתי-מוגבלים.
וההכנה לשמחה עצומה זו של הגאולה היא על-ידי שכבר עכשיו, ערב הגאולה, אנו מתחילים לשמוח בשמחה הגדולה הצפויה לנו בקרוב ממש. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
