נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת לך לך | הלוואי שהיו מנצלים את הכוחות
	למה לחכות לתזכורת?
	מי השכן שלך?
	מתכוננים לקניין הארץ בשלימות
	'תומכי תמימים' בעיר שדרות
	פרשת לך לך
	בן כמה אתה?
	שלום של אוהבי התורה
	עת לדעת
	תש"נ
	הלכות ומנהגי חב"ד

כיצד מגדירים את תחשיב שנות חייו של האדם - האם לפי השנה הנכנסת או לפי היוצאת • 'רשימה' מרתקת שחיבר הרבי ועוסקת בסוגיה תוך הבאת מקורות רבים • אברהם אבינו, משה רבנו, הפיכת סדום ועמורה, יציאת מצרים, דין ערלה, רש"י, תוספות, רמב"ם, רבי עובדיה מברטנורא - כל אלו מהווים ראיות לשני הצדדים, בשאלת פירוש המשנה במסכת אבות "בן חמש למקרא" • מעובד בידי מערכת 'התקשרות'

 רשימה זו כתב הרבי "ליום מלאות לך ט' שנה, אשלח לך ברכותי חמות". תוכן הרשימה עוסק בהגדרת התחשיב הגילאי של האדם – האם לפי השנים שמלאו לו או לפי השנה הנכנסת. את הרשימה חותם הרבי ללא הכרעה – "וצריך עיון". עוד יצויין, כי בכמה מקומות הותיר הרבי חללים תחומים בסוגריים כדי להשלים בהם מראי מקומות (נוספו בידי עורכי 'ועד הנחות בלה"ק במהדורה המפוענחת).

שנינו במשנה (אבות ה, כב): "בן חמש למקרא, בו עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות בן חמש עשרה לגמרא בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף".

נחלקו הראשונים כיצד לפרש את דברי המשנה: "בן חמש למקרא":

מחלוקת הראשונים

רבי עובדיה מברטנורא ורש"י (אבות שם) פירשו את דברי המשנה, כי משעה שנכנס הילד לשנתו החמישית, מחויב הוא בלימוד המקרא. כלומר, אין להמתין עד שימלאו לו חמש שנים, אלא שימלאו ארבע שנים בלבד.

פירושם מבוסס על דברי מדרש תנחומא (קדושים יד) על הפסוק: "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים... ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'":     

"ונטעתם וערלתם, הכתוב מדבר בתינוק. שלוש שנים יהיה לכם ערלים, שאינו יכול לא להשיח ולא לדבר, ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש, שאביו מקדישו לתורה... ובשנה החמישית תאכלו את פריו, משעה שהוא מתחייב לקרות בתורה... מכאן שנו רבותינו בן חמש שנים למקרא כו'".

כלומר, כשם שלגבי דין ערלה מונים את שנות העץ לפי השנים הנכנסות ולא השנים שמלאו, כך גם במשנה דנן.

ברם, בעלי התוספות פרשו ש"בן עשר למשנה" היינו מי שמלאו לו עשר שנים שלמות. כלומר, לאחר שהשלים הילד עשר שנות חיים מחויב הוא בלימוד משנה.

ובלשון התוספות (סנהדרין דף נ עמ' א): "ההוא דמסכת אבות דהתם הוי בר עשר ויום אחד, דומיא דבן שלוש עשרה למצוות".

בהלכות אישות (טו, ב) כתב הרמב"ם: "האיש מצווה על פריה ורביה… מבן שבע עשרה". ה'מגיד משנה' מבאר כי לפי גרסה זו, בהכרח לומר שאת דברי המשנה "בן שמונה עשרה לחופה" מפרש הרמב"ם משיכנס לשנת שמונה עשרה, ולפיכך פסק שאדם חייב בפריה ורבייה משימלאו לו שבע עשרה שנה.

נמצא (לפי גרסה זו), שהרמב"ם מחזיק כדעת כרש"י וברטנורא, ו"בן חמש למקרא בן עשר למשנה... בן שמונה עשרה לחופה" היינו בתוך השנה החמישית, העשירית והשמונה עשר.

דעת אדמו"ר הזקן, והוכחת הרבי לעמדה זו

גם אדמו"ר הזקן פסק בהלכות תלמוד תורה כרש"י רמב"ם וברטנורא, וזה לשונו (א, א): "...מלמדו מעט מעט פסוקים פסוקים בעל פה עד שיהא בן חמש שנים דהיינו בשנה חמישית  שאז מלמדו לקרות תורה שבכתב" (בקונטרס אחרון (ס"ק א) מתייחס אדמו"ר הזקן לדעות הראשונים בעניין).

יש להביא סימוכין לפירוש זה ממאמר חז"ל במדרש (בראשית רבה פ"ל, ח): "רבי חנינא ורבי יוחנן תרוויהון אמרין בן ארבעים ושמונה הכיר אברהם את בוראו".

כאן יש לפרש את דברי חז"ל (לא משחלפו ומלאו מ"ח שנים, אלא) בשנתו הארבעים ושמונה הכיר אברהם את בוראו, כלומר (בשפה המקובלת) כשהיה בן 47 שנה:

מבואר בגמרא (שבת י, ב) כי ערי סדום הוקמו בשנת הפלגה. שנת הפלגה היא השנה בה הכיר אברהם את בוראו (ראה סדר הדורות א'תתקנח: "ולדעתי בן מ"ח שנה הכיר לפי שאז הייתה הפלגה") (וראה פירוש רש"י בגמרא שם). כלומר, שנת הפלגה, שנת הקמת ערי סדום ושנת הכרת אברהם את בוראו – היא אותה השנה.

בגמרא (שבת, שם) מבואר כי מהקמת ערי סדום עד חורבנן חלפו חמישים ושתים שנה.

בעת הפיכת סדום היה אברהם בן תשעים ותשע, כמפורש בפסוק (לך לך יז, כד) "ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהימולו גו'". ימים ספורים אחר כך נהפכה סדום, כמסופר בהמשך הפסוקים.

נמצא, שהקמת ערי סדום הייתה חמישים ושתיים שנה לפני שהיה אברהם אבינו היה בן תשעים ותשע (47=99-52), ומוכח אם כן, שהכיר את בוראו לאחר שמחייו חלפו ארבעים ושבע שנים ועמד בשנתו הארבעים ושמונה.

גם על משה רבינו נאמר שהיה בן 80 בדברו אל פרעה. לאחר מכן החלו המכות, שנמשכו שנה אחת. בני ישראל יצאו ממצרים ושהו במדבר ארבעים שנה שלמות (פחות ימים ספורים), שהרי יצאו בט"ו בניסן ובעשירי בניסן חצו את הירדן בכניסתם לארץ. בז' אדר בשנה ה-40 היה משה רבינו בן מאה ועשרים שנים שלמות, כדברי הגמרא במסכת ראש השנה (יא, א): "היום מלאו ימי ושנותיי". נמצא, שגיל 80 המדובר כאן בדברו אל פרעה הינו בתוך שנת ה-80, ומנקודת זמן זו סופרים 41 שנים עד הכניסה לארץ.

קושייה מ"בן עשרים"

ברם, לפירוש זה יש לעיין מהמשך לשון המשנה "בן עשרים לרדוף", אשר יש מבארים (הובא בברטנורא) כי הכוונה היא שכאשר נעשה בן עשרים הרי הוא ראוי להיות "נרדף" ונענש בבית דין של מעלה.

לפי זה, בהכרח לפרש את דברי המשנה "בן עשרים לרדוף" משימלאו "עשרים" שנה, שכן מלשון הגמרא (שבת פט, ב) מוכח שרק כאשר מלאו לאדם עשרים שנה מענישים בית דין של מעלה:

"כמה שנותיו של אדם? שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו – פשו להו חמשין". כלומר, משך הזמן שבו אין מענישים אדם הוא עשרים שנים שלמות.

מדברי המשנה נראה כי לכל אדם תקופה של חמש שנים של לימוד גמרא, שרק לאחריהן מתחילה תקופת "בן עשרים לרדוף".

ואם כן, בהכרח לפרש כי "בן חמש עשרה לגמרא" היינו משמלאו חמש עשרה שנה, ולא ניתן לפרש שכוונת התנא היא לתוך שנה החמישית העשירית והחמש עשרה.

גם דברי הגמרא (בבא בתרא קנה, ב ואילך) "איתמר קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו?... רב הונא בר חיננא אמר רב נחמן מבן עשרים שנה", תומכים בפירוש בעלי התוספות, שכן כוונתם משימלאו עשרים שנה, וכלשון הגמרא שם (קנו, א): "והלכתא תוך זמן (תוך שנתו ה-20) כלפני זמן.

ובכל זה ראו גם: ליקוטי שיחות כרך כ עמ' 25.

(מעובד מתוך 'רשימות' חוברת נה)