זה היה בשבת פרשת נח תק"ב. הבעל-שם-טוב, שאך כמה שנים קודם לכן נתגלה אורו בעולם, בא להתארח בעיר שאריגרד באוקראינה. רבה של העיר היה רבי יעקב-יוסף כ"ץ, שנודע לימים כבעל ה'תולדות', אך באותו זמן היה מסויג מדרך החסידות.
באותה עת יצא שמו לתהילה כאחד מגאוני דורו. שקדנותו הבלתי-רגילה בלימוד התורה הייתה מפורסמת לכול. הוא גם הִרבה בתעניות ובסיגופים. השמועות על הבעש"ט הגיעו לאוזניו, אך לא משכו את ליבו.
בימים ההם פילגה ההתייחסות לתנועת החסידות את המרכזים היהודיים במזרח אירופה, ונוצרה החלוקה של 'חסידים' לעומת 'מתנגדים'. שאריגרד נחשבה מעוז 'מתנגדי' מובהק. רק יחידים מתושבי העיר נעשו חסידיו של הבעש"ט. ואולי דווקא משום כך ביקש הבעש"ט לחזק את הקהילה החסידית הקטנה שהתפתחה בעיר.
במוצאי השבת ישב הבעש"ט מוקף בחסידיו. מנהגו היה לעשן את מקטרתו ולספר דברים שמימיים שראה בשבת. אמר הבעש"ט: "השבת ראיתי את הגאון רבי אלעזר רוקח, רבה של אמסטרדם, שעלה לארץ הקודש בשנה שעברה והתיישב בצפת. הוא סיפר לי כי בשבת הקודמת, פרשת בראשית, החזיר את נשמתו ליוצרה".
החסידים נדהמו, והבעש"ט הוסיף לספר: "שאלתי את רבי אלעזר לסיבת הסתלקותו. השיב לי, כי במהלך ההקפות של שמחת תורה קמו כנגדו שני פוחזים שעלו לארץ מפולין, ואף הייתה להם זיקה לכת השבתאות. הללו השמיעו דברי בלע כנגדו, על שמוּנה להנהגת תושבי צפת. 'אצלנו, בפולין, לא היית ראוי להיות אפילו רבם של חייטים', הטיחו בו.
"רבי אלעזר ראה את חוצפתם של השניים בחומרה רבה. בעיניו זו הייתה פגיעה בכבוד התורה וגם בכבודם של בני ארץ ישראל. הוא פנה אל השמיים ותבע שהשניים ייענשו מייד ויוכו בדֶבֶר ובחרב, וזה יהיה אות וסימן שבית דין של מעלה מוחה על הדברים החמורים. מן השמיים השיבו לו כי אם השניים יוכו מייד, הדבר עלול לפגוע בחופש הבחירה של בני-האדם.
"רבי אלעזר הביע את הסכמתו להיפטר אף הוא מן העולם, ובכך להקהות את הרושם החריף של העונש, ובלבד שהשניים יבואו מייד על עונשם. כך נסתלק בשבת בראשית".
הוסיף הבעש"ט וסיפר: "שאלתי את רבי אלעזר, ומה יהיה על רעייתך הרבנית, שתיוותר לבדה? השיב לי: אקח אותה מתוכם. לא שאלתי אם כוונתו לקחתה עימו לעולם האמת, או שתיוותר בחיים והוא ידאג להעבירה למקום אחר".
הבעש"ט סיים את דבריו והותיר את החסידים משתאים. הדברים התפרסמו במהרה בעיר שאריגרד, ובעבור מתנגדי הבעש"ט זה היה בדיוק מה שחיפשו. הללו לעגו לבעש"ט, וכינו את סיפוריו דמיונות וכזבים. בעיניהם זו הייתה עוד הוכחה חותכת שמצדיקה לרדוף את החסידות.
באותו זמן ערך רבי צבי כ"ץ, אביו של רב העיר, מסע לארץ הקודש ובין השאר שהה בצפת. כעבור כמה שבועות שב רבי צבי לעיר. בנו, רבי יעקב-יוסף, יצא לקבל את פניו, ובמהלך שיחתם נזכר בסיפורו של הבעש"ט בביקורו בעיר בשבת פרשת נח.
הוא פנה אל אביו בשאלת תם: "מה שלום הרב מאמסטרדם, שעלה לארץ ישראל?".
פני האב קדרו. "הוא נסתלק פתאום לבית עולמו!", השיב בקול עגום.
רבי יעקב-יוסף נדרך. "מתי אירע הדבר, שמא בשבת בראשית?".
"אכן", אישר האב ותהה: "כיצד כבר הגיעה אליכם הידיעה המעציבה, והלוא איש מלבדי לא בא לעיר מארץ ישראל?".
"שמענו זאת מפי הבעש"ט, ששבת בעיר בשבת שלאחר מכן!", השיב רבי יעקב-יוסף, מתוך סערת רגשות גדולה, ושִחזר באוזני אביו את סיפורו של הבעש"ט.
"הכול אמת לאמיתה!", נרעש האב, "הסיפור לפרטי פרטיו אכן התרחש בדיוק כך".
הבן הנדהם הוסיף לשאול: "ומה עלה בגורלה של הרבנית האלמנה?".
השיב האב: "היא נלקחה לירושלים על-ידי הרב אברהם שוורדליק, שבא במיוחד לצפת. הסברה אומרת שרבי אלעזר נתגלה אליו בחלום וציווה עליו לעשות כן".
רבי יעקב-יוסף הוסיף ושאל: "ומה היה סופם של שני המלעיזים שפערו את פיהם כנגד רבי אלעזר?".
ארשת פניו של רבי צבי הרצינה מאוד. "נורא ואיום!", אמר, "השניים חלו בדֶבֶר. הדבר נודע לשלטונות, והללו מיהרו להוציא את החולים אל מחוץ לעיר, כדי שלא ידביקו אחרים במחלה. למחרת נמצאו השניים הרוגים, וההשערה היא כי ערבים רצחו אותם".
"בדֶבֶר ובחרב!", נרעש רבי יעקב-יוסף, בעודו משחזר את מילותיו של הבעש"ט, שהתבררו כמדויקות להפליא.
סיפור המופת הותיר רושם עז על רבי יעקב-יוסף, אך עדיין הוא נותר מסויג מדרכו של הבעש"ט. לימים, בזכות מפגש פלאי עם רבי אריה-לייב, 'המוכיח' מפולנאה, החל את דרכו לחיק החסידות, עד שנעשה מגדולי תלמידיו של הבעש"ט וממפיצי תורתו.
(על-פי 'שבחי הבעש"ט') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
