נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	להפוך את הכלים!
	לייקר כל רגע
	לימוד התורה הנעלה של תינוקות של בית רבן
	טוענים וזועקים: "עד מתי"?!...
	"ספר.. מוגה כדבעי"
	פסוקי "אתה הראת"
	שמחת-תורה בצל רבותינו נשיאינו
	נתינת צדקה כמניין ימי השנה
	עת לדעת
	"אמת, מה נהדר"
	הלכות ומנהגי חב"ד

ממה הוכיח הרבי עד כמה חשוב להגיה לפני שמביאים דבר לדפוס? * מתי קבע הרבי: אין צורך להגיה בי"ג נפות? ולמי כתב "ואסמוך על הגהתו" או "הגהתם" למרות שעשרות פעמים תבע להגיב היטב עד להקביעה "הגהה נוספת תמיד תועלת בה"!?

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

החסיד בדרגה הגבוהה ששמח ב'לקוטי-תורה' לא מוגה

במספר הזדמנויות ('המלך במסיבו' כרך ב' עמ' רכט; שיחת ט"ו בשבט תשל"ט – 'שיחות-קודש' תשל"ט כרך ב' עמ' 129-128) סיפר הרבי על החסיד המפורסם ר' דוד צבי חן (הרד"ץ) שהצביע על המעלה בלימוד ה'לקוטי תורה' טרם הגהתו מטעויות-דפוס, שכן הדבר תבע יתר התעמקות ועיון בהבנת הנלמד, דבר שחסר כאשר הספר נדפס מחדש כשהוא מוגה מטעויות ע"י החסיד ר' אנשיל אראנאוויטש!...

אבל אחר-כך כתב הרבי בחודש שבט תשל"ט ('לקוטי שיחות' כרך כד עמ' 540 נעתק (גם) ב'המ"ב' שם הערה 12):

אף שסיפרתיו ברבים, מובן שבכלל זוהי עבודה [עבודת ה'] בדרגתו [=הגבוהה] של [חסיד כמו הרד"ץ] הרב דוד הירש מטשערניגאוו, מה-שאין-כן על-דרך הרוב, נוסף [על כך] שאסור להיות ספר שאינו מוגה (כפסק-דין השולחן-ערוך [ראה יורה-דעה רעט סעיף א]) – כוונת סיפורי בעיקר שלא ליפול בעצבות (גם קודם ההגהה) כי גם בזה קצת מעלה על-כל-פנים.

לדייק בהגהה

בתאריך ט' סיון תש"ח כותב הרבי ('אגרות-קודש' כרך ב' עמ' שנ):

נא ונא לדייק בהגהה

הפליגו חז"ל בגודל ענין הגהת ספר

מכתב הרבי להרה"ח ר' שמואל זלמנוב בי"א ניסן תשל"ב (נעתק ב'התקשרות' גליון א' קכו עמ' 8):

ולהצלחה בעניני הלקו"ש [ה'לקוטי שיחות'] שכותבם – והפליגו חז"ל בגודל ענין הגהת ספר ותיקון דבר וכו'

הוספה בהגהה

לרב החסיד ר' נחום שמרי' ששונקין כותב הרבי בשנת תשל"ד ('אגרות-קודש' כרך כט עמ' קצב):

חבל שלא הוסיף במ"מ [= מראי מקומות] ובהגהה

מגיה טוב

בשיחה-טלפונית בתקופת י"ד מנחם-אב תש"מ ('ימי תמימים' כרך ז' עמ' 373) מסר הרב חדקוב את דברי הרבי להרב אפרים וולף:

למסור לר' אברהם-ברוך פבזנר שיתקשר עם מגיה טוב עבור הספר שעומד להוציא-לאור [='חידושים וביאורים בש"ס' כרך ראשון], המגיה הקודם שלו הי' טוב ולזרז על-דבר-זה עוד-הפעם.

א-ב לפני הדפסה

כך ביקש הרבי בשיחת ש"פ שופטים תשכ"ז (תורת מנחם כרך נ' עמ' 332):

אמרתי וביקשתי כמה פעמים בנוגע לרשימת ההנחות, שבכל אופן... כשמעתיקים פסוק או מאמר רז"ל, יסתכלו בפנים ויעתיקו את הלשון בדיוק.

ושוב בהוראה-בכתב מכ"א אלול תש"ל ('ימי תמימים' כרך ד' עמ' 389):

שעל-כל-פנים פסוקים, מאמרי חז"ל, מראה מקומות וכו', יבדקו אותם במקומם לפני הדפסתם, ובשימת לב לזה אשר בכהנ"ל אפשרית בנקל טעות אם מצד לפום ריהטא וכו', פליטת הקולמוס, טעות המעתיקים וכדומה.

ושוב כתב הרבי בשנת תשל"ו ('אגרות-קודש' כרך לא עמ' קנ):

כמה פעמים בקשתי אנ"ש שי' (ובכלל) שכשמביאים פסוק, מחז"ל וכיו"ב – יראו מקום בפנים

[אולי הכוונה יראו מקודם בפנים].

"ידוע לי זה ע"י שמגיה אני"

בחודש אדר-ראשון תשי"ד ('אגרות-קודש' כרך ח' עמ' רמט) כותב הרבי:

בטעיות התלויות רובם ככולם באות ותיבה אחת, ולפעמים השמטת תיבות וכו'. והנה מי שעסק פעם בהעתקת מכתבים ובפרט כשנעשות בהחפזה (לדאבוני ידוע לי זה ע"י שמגיה אני חלק חשוב של המאמרים וספרים הנדפסים ע"י הוצאתנו) הרי גם במעתיק טוב – לכל-הפחות 5 אחוז של השורות יש בהם טעיות אחרי העתקה הראשונה ומגיהים פעם שני' ושלישית. וכנ"ל – זהו במעתיק היותר טוב.

"קודם ההגהה ישנו אחוז גדול של שגיאות"

ומוסיף על-כך בי"ג אייר תשי"ד (שם כרך ט' עמ' לב):

אם רק נכונה ההשערה שנעתקו המכתבים מגוף כתבי-היד בשביל פקידי הממשלה הצארית, ובמילא נעשה הדבר בחפזון, ולאו דוקא ע"י מעתיקים מומחים.. הרי אין פלא על רובא דרובא של השגיאות שנפלו. ובמכל-שכן ממעתיק עתה מכתב-יד, שקודם ההגהה ישנו אחוז גדול של שגיאות, ובפרט אם מעתיק מכתב-יד מסולסל שאות אחת נמשכת לחברתה וכו', ובפרטי פרטיות אם המעתיק רוצה לפרש את הראשי-תיבות וגם זה עושה בחפזון, אשר על-ידי-זה יגדל לא רק מספר השגיאות אלא גם סוג השגיאות (ויבקשו נא את מי שהוא שאינו מומחה להעתיק מבלי אריכות זמן אחד מגוף כתב-יד-קודש דזמן ההוא.. ויבחנו נא אחר-כך את השגיאות שיהיו אצלו!)

"שיבדקו היטב ויגיהו"

בקשר לפרסום דברי הרבי לכלל הציבור נמסרה הוראה טלפונית לארץ-הקודש כמתועד ברשימות הרב אפרים וולף:

בשיחת הטלפון מאמש [ג' אייר תשל"ב] נאמר ('ימי תמימים' כרך ה' עמ' 304):

קודם שיכניסו השיחה לפרסום

שיבדקו היטב ויגיהו,

וכן שישמע הטייפ ויבדקו

כל הפרטים קודם שיפרסמו

הוראה טלפונית ברוח זו נמסרה גם בשנת תש"מ ('ימי תמימים' כרך ז' עמ' 373) לגבי פירסום בעיתונות של מברק שכתב הרבי לכנס נשי חב"ד שהתקיים בצפת:

"ולהגיה היטב לפני ההדפסה".

תרגום והגהה ע"י שניים

בחודש ניסן תשל"א ציין הרבי:

"בנוגע לתירגום עניני תורה – עפמש"נ [= על פי מה שנאמר] טובים השנים מן האחד, נכון שיעסקו שנים בתירגום".

[וראה גם 'ימי תמימים' כרך ה' עמ' 154].

הוראה כזו ניתנה כבר בחודש טבת תשכ"ז ('היכל מנחם' כרך א' עמ' קה) שאז כותבת מזכירות הרבי למערכת בטאון חב"ד:

כשמתרגמים איזה ענין בהלכה או בדא"ח, וכדי להיות בטוחים שהתרגום מכוון בדיוק לכוונת המדובר, חשוב מאד אשר טרם יובא התרגום לדפוס, יגי' אותו עוד למדן אחד (או יתדבר אתו גם לפני התרגום) שאפשר לסמוך עליו בהנ"ל שיוציא דבר מתוקן.

וראה עוד בגליון א'רפ עמ' 8-10.

וכך כתב הרב חדקוב להרב מרדכי-שמואל אשכנזי (ז"ל) בר"ח שבט תש"ל ('ימי תמימים' כרך ח' עמ' 549) בענין כתיבת המראי-מקומות לשו"ע אדמו"ר הזקן:

"טוב אשר לאחר שיגיהם הוא ועוד מי שהוא מהמתאימים לזה.. ימסרם לדפוס".

הגהה של לפחות עוד אחד

הרב אברהם חנוך גליצנשטיין ('היכל מנחם' כרך ב' עמ' קעג) קיבל בשנת תשמ"ט מענה מהרבי "אודות ספר 'היחידות'":

באם תהי[ה] הגהה דע[ל] כ[ל] פ[נים] עוד א[חד] – [אפשר להוציא הספר] בחותמת קה"ת.

הגהת חומר תורני

טרם הדפסת קובץ חידושי-תורה ע"י אברכי כולל חב"ד בכפר חב"ד כתב הרבי באדר ראשון תשל"ג (אג"ק כרך כח עמ' קמב) כותב הרבי:

פשוט שצ"ל [= שצריכה להיות] הגה"ה טובה שם על אתר בנוגע: 1) התוכן והוא עיקר מוכרח. וכן 2) בנוגע לסגנון וכיו"ב..

5) בנוגע לההערות הוא כנ"ל, ועיקר – מוכרחת הגהה קפדנית על אתר ושיהיו אחראים הן בנוגע לנגלה והן בנוגע לחסידות, וק"ל.

ושוב כתב הרבי באותו נושא באותו חורף (שם עמ' קמג):

להודיע ברור שכאן אין מגיהים היו"ל [= היוצא לאור] במקום אחר

...ופשוט שצריך-להיות ביקורת כדבעי.. על-כל-פנים שנים (בנגלה, חסידות כו').

בשמי לא ידפיסו רק.. שעל-כל-פנים ברור שהגהתי בעצמי".

הוראות נוספות ברוח הדברים

במכתבו מכ"ד מרחשון תשל"ז ('אגרות-קודש' כרך לב עמ' נה) תובע הרבי:

כמה-וכמה פעמים העירותי ובקשתי והפצרתי שקודם שמוציאים-לאור מה שהוא שנוגע לכבוד חב"ד ימצאו אדם שיגיהו כדבעי.  ובאם לאו – יחכו עד שימצא איש כזה, וכמובן שצריך שיבין (על-כל-פנים – שטחית) מה שמגי[ה].

לקראת חודש תשרי תשל"ז הכין תלמיד מישיבת "תפארת בחורים" חב"ד בניו-ג'רזי חוברת לדפוס בשם 'נפש' ושיגרה לרבי. בתגובה כתב לו הרבי ('אגרות קודש' כרך לא עמ' שז-ח):

 1) בטח הוגה זה (ובפרט – התוכן) ע"י עוד מומחים בכיוצא-בזה (והנהלת ישיבתם, - כיון ששמה הוזכר כמה פעמים ובמילא נושאה באחריות). וק"ל. ועל פי מה-שנאמר ותשועה ברוב יועץ.

2) בכלל טוב ונכון וכו', בכל זאת, כיון שנועד לרבים כדאי שיוגה עוד-הפעם.

...לצרף עלון "לוח התיקון" וכיוצא-בזה.

...בראש כל טופס ב"ה.

...שישמרו על קדושת הע[לון] כיון שבו פסוקים וכו'.

מכאן ולהבא – מוכרחת הגהת משפיע דדא"ח [=של לימוד חסידות], התדברות עם שאר המתעסקים בכיוצא-בזה, בכדי למנוע כפילות וכו'.

ורב חב"די שביקש להוציא חיבורו נענה ע"י הרבי (שלהי סיון תנש"א):

כדאי לסדר כולל הגהה סופית.

במכתב מזכירות הרבי לועד נחלת הר חב"ד ('אגרות-קודש' כרך לא עמ' רמו):

הננו להעיר אשר בהמודעה מהרבנות המקומית [= דקרית מלאכי] בדבר הפסוקים והמאמרים וכו' [= די"ב הפסוקים], בהמובא מתניא פרק ל"ג (סעיף י"א "וזה כל האדם וכו'"), במקום "ובריאות" צריך-להיות "ובריאת" כל העולמות, וכמו שנתקן כבר בלוח התיקון בתניא.

הגהת מומחים באותם תחומים

מכיון שבכמה חוברות – של עניני טהרת הבית היהודי – חסרים לדאבון-לב כמה פרטים, מן הראוי, איפוא, שיגיהום מחדש. ההגהה תיעשה ע"י מומחים באותם תחומים (כולל הגהה לשונית בשפה יפה וברורה כו') ויוסיפו בהם הידורים" ציין הרבי בשיחתו בי"ד כסלו תשל"ט.

('שיחות-קודש' תשל"ט כרך א' עמ' 368).

"אי אפשר כלל – שדווקא אני אגיה כל-הנזכר-לעיל"

לקראת פרסום הכרך הראשון של ספר השלוחים כתב הרב, בין השאר, למזכיר הרב חיים יהודה קרינסקי שי' (אור לכ"ף תמוז תנש"א):

כשיהיו כל הפרופס [=עלי ההגהה] דכרך המו"ל [=המוציאים-לאור] עתה כדאי להגי' [=להגיה] עוה"פ [=עוד הפעם] המבוא והשער וכו' הצ"ל [=האם צריכים להיות] שינויים

אי אפשר כלל – שדוקא אני אגי' כהנל [כל הנזכר לעיל] לאידך גיסא הספר אחריות בו כפשוט.

וצ"ל [וצריך להיות] מוגה כדרוש וה' יצליחם...

בסדרת "לא הוגה"

לפעמים, גם בשנים שכבר הרבה הרבי להגיה מאמרי חסידות היו מאמרים שהרבי הורה להוציאם-לאור בסדר[ת] "לא הוגה"!

כשעלה על הפרק נושא הוצאת אלבום מכנס נשי חב"ד בארץ-הקודש ציין הרבי ('ימי תמימים' כרך ח' עמ' 148):

כמדומה שעניתי אז שצריך להיות בהגה"ה מעולה (ועוד הסתייגות מכיון שהאחריות מרובה, צע"ג [= צריך-עיון-גדול] אם מקה"ת).

בדומה לזה כתב הרבי (שם עמ' 72) כשעלה רעיון הפקת הספר "מגבעות אשורנו" [ליקוט משיחות ומכתבים של הרבי  אודות נשי חב"ד]:

באם כל הנ"ל ההוצאה תהי' כדבעי, בטיב ההעתקה וההגה"ה, ויהי' אחראי לכ"ז [לכל זה] על אתר באה"ק ולא לסמוך על כאן, אפשר להו"ל.

בשנת תשמ"ח אישר הרבי את הוצאת כרכי "יין מלכות" (ביאורי הרבי להרמב"ם – מאז תחילת התקנה – ברעיון ד"לתקן הדעות") אחרי שועד הנחות בלה"ק ציינו: "הספר כבר מעומד (לאחרי הגה"ה) ומוכן לדפוס".

הרב+י מתח שני קווים תחת המילים "לאחרי הגה"ה".

בערב ראש חודש מנחם-אב תנש"א ביקשו הנהלת "שיחות באנגלית" להוציא-לאור חוברת בענייני משיח בהוצאת קה"ת, והרבי ציין:

לאחרי שיוגה (ובאם צריך לתקן) ע"י הנהלת קה"ת.

הגהה נוספת תמיד תועלת בה

ובכל אופן – הגהה נוספת תמיד תועלת בה

כך כתב הרבי בשנת תשמ"ח ('היכל מנחם' כרך א' עמ' קד).

והוסיף:

ואם גדולה היא [כלומר: חומר רב נוסף בהגהה]  – מו"ל [= מוציאים לאור] קונטרס [= הוספות] וכיו"ב [= וכיוצא-בזה].

באותה הזדמנות הראה הרבי להמזכיר הריל"ג טעות במצות-עשה האחרונה – שצריך-להיות "נבעלה" במקום "נבלעה".

בתחילת המענה כתב הרבי:

על-פי-מה-שנאמר – אל תהי דן יחידי, ותשועה ברוב יועץ – בטח נהג כן...

לא צריך י"ג נפות

בשלהי שנת תשד"מ יצא לאור הספר מראי מקומות על הרמב"ם [ראה בהרחבה ברשימתנו בגיליון תתקצד עמ' 13-9]  – והרבי בש"פ תבוא אמר ('לקוטי שיחות' כרך כט עמ' 288 ואילך):

מפני גודל התועלת שבדבר, ובפרט עבור לומדי שיעור היומי ברמב"ם – היתה השתדלות שלא לעכב את ההוצאה-לאור עד שהספר יהיה "מנופה בי"ג נפות" [לשון חז"ל – מנחות סו, סוף עמוד א. ושם עו, ב – שזהו בדוקא ולא לשון גוזמא. זהר חלק ג' צו, ריש עמוד ב. רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ז' הלכה יב] כי אם בהגה"ה אחת [ראה שולחן-ערוך יורה דעה ריש סימן רעט (מכתובות יט, ב. ושם-נסמן)]... ובמשך הזמן – ישלימו ויתקנו את הדורש תיקון והוספה.. ואדרבה: ...בכך שכבר נדפסה מהדורא קמא, מפני שמלאכת התיקון וההגה"ה היא בנקל יותר לאחר שישנו דבר מוכן (באופן של מהדורא קמא על-כל-פנים) כפשוט [ולכן, אין בזה סתירה לגודל הענין דספר מוגה].

ובזה פונים בבקשה לכל המעיינים בספר זה, אשר אם ימצאו טעות כל-שהיא, ישלחו את הערתם-הארתם ל"מערכת"... על מנת לתקן ולהשלים זאת ב"מילואים" או ב"מהדורא שניה" כנ"ל".

הרבי סומך על הגהת אחרים

"ואסמוך על הגהתו" כתב הרבי בט"ו כסלו תשל"ט ('אגרות-קודש' כרך ל"ד – נמצא בדפוס) להרה"ג ר' אלתר הילביץ שביקש שהרבי יואיל להגיה את שיחותיו מי"א ניסן תשל"ג ובהתוועדויות שלאחר מכן בענין ימות המשיח כדי לצרפם לספרו 'חקרי זמנים'.

הנה מענה הרבי (שנדפס גם ב'יום מלכנו' קה"ת תשד"מ עמ' 336):

בנוגע להגהת הר"ד שלי ע"מ [= על מנת] לצרפם לספרו ח"ב [חלק ב'] – כבר אמחז"ל [= אמרו חז"ל] שקשה עתיקא כו' [= מחדתא – ראה יומא כט, א] ובפרט שהטרדות מתרבות וכו'. ובודאי לא יעכב עוד ההו"ל [= ההוצאה-לאור] דספרו ואסמוך על הגהתו.

הוראה דומה נמסרה למערכת "די אידישע היים" בטאון נשי חב"ד בנ.י. בקיץ תנש"א:

...אין הזמן גרמא כלל להגי' ואסמוך על הגהתם וה' יצליחם.

[הכוונה לחומר במדור באנגלית שהרבי הגיהו שנים רבות לעומת החומר ביידיש שהרבי הפסיק להגיהו כבר בשנת תשכ"ד (בערך)].

"ומספיק, כפשוט"

כשהכניס הרה"ח הרה"ת ר' יוסף יצחק גרינברג (שליח הרבי באלסקה) את המבוא לספר 'ימי בראשית' (תקופת תש"י-תשי"א) וכתב שהוגה על ידי כמה מומחים ואושר על ידי הנהלת קה"ת

נענה ע"י הרבי:

ומספיק, כפשוט.

למרות קביעתו-בקשתו של הרבי שאין הוא צריך להגיה כל דבר הרי למעשה הרבי לא פסק מלהעיר על טעויות – כנראה מפני החיוב שלא להשהות משהו שאינו מוגה...

בחורף תשנ"ב אירעו שני מקרים לפחות בהן תיקן הרבי תיקונים פשוטים.

הפעם הראשונה – כשהכניסו לרבי את גליון 'במחנה צבאות השם' של חודש שבט (גליון 33 המענה נדפס ב'בית חיינו' גליון 125) ציין הרבי:

אין פסיק אחרי תיבה גפן תיבת תאנה צ"ל ותאנה...

וקובץ של סדר לימוד משניות ביום כ"ב שבט (יום פטירת הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא) שבטעות נרשם בשערו: "שנת חמשת אלפים שבע מאות חמשים ואחת לבריאה" ציין הרבי בעיגול אחת?! [הרי מדובר בתשנ"ב - שלכן צריך להיכתב 'ושתים'].

והורה לתקן זאת בחותם גומי.

כאשר בשנת תשנ"ב הוכנס לרבי (ע"י קהת) קובץ "קיצור דיני ומנהגי שבת ויו"ט והרבי הגיב:

לא צריך להיות מוגה על ידי

וכבר שנים רבות לפני כן בשנת תשכ"ג שמע הרה"ח ר' טובי' שי' בלוי מהרבי דברים ברוח זו – לגבי 'בטאון חב"ד'; ראה לקט ופרט חוברת א' עמ' פו.