נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	אַ בעל-שם'סקע הנהגה
	על איכות לא מתפשרים
	המשכת המקיף בפנימיות – על ידי השבת
	ההוספה בשמחה, תזרז את הגאולה
	'כי יצפנני בסוכה'
	חג-הסוכות
	ביאור מנהגי סוכות
	עת לדעת
	זמן שמחתינו - תש"נ
	הלכות ומנהגי חב"ד
	הלכות ומנהגי חב"ד

בהתוועדויות שמחת בית השואבה שבהן השתתף במצוות חותנו, אורו הגדול של הרבי החל מתגלה לחסידים • דמותו הכבירה והענוותנית נחשפה ועמה הגאונות האדירה בכל מקצועות התורה וקדושתו הנשגבה • עדי ראייה שנכחו ברגעים הנדירים הללו במחיצת 'הרמ"ש' תיארו את רשמיהם מאותן שעות יקרות מפז

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

"יושב בסתר עליון"

תקופה קצרה לאחר חתונת הרבי עם הרבנית חיה מושקא ע"ה, בי"ד כסלו תרפ"ט, התגוררו הרבי והרבנית בריגא, בסמיכות לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אולם במשך השנים הבאות, תרפ"ט-תש"א, בחר הרבי לגור בריחוק מקום ממרכז חסידות חב"ד (עד לשנת תרצ"ג התגוררו הרבי והרבנית בברלין, ולאחר מכן עברו להתגורר בפריז), כאשר מדי פעם הם מבקרים בחצר הרבי מוהריי"צ. הסיבה לכך היתה, כפי הנראה, הרצון להסתיר את עצמו ואת עבודתו בקודש מעיני קהל החסידים.

עם זאת, ידוע לנו כיום מעדויות רבות (נאספו והובאו בהרחבה בספר "ימי מלך") כי את מרבית שעות היממה בשנים אלה הקדיש הרבי ללימוד התורה (את חלק מחידושיו אף העלה על הכתב ונדפסו בסדרת ה"רשימות"), תוך צומות רבים והקפדות נדירות בכשרות.

ברשימה זו ייסקר הידוע לנו על חגי הסוכות של שנים אלה במחיצת הרבי (חלק מן הדברים – מתוך המהדורה החדשה של "ימי מלך" המצויה בשלבי עריכה).

תשע שעות של גילויים

עדי ראיה מספרים על התוועדויות "שמחת בית השואבה"

סיפר הרה"ח ר' מאיר בליז'ינסקי ע"ה (ימי מלך עמוד 337):

הרבי היה שקט ומופנם מאוד, ומאז חתונתו השתוקקו אנ"ש והתמימים לשמוע אותו מתוועד כי הבחינו בכך שהוא משהו מיוחד.

בחודש תשרי תרצ"א שהיתי בריגא. באחד מלילות חג הסוכות התפרסם בחצר הרבי מוהריי"צ כי הרבי ("דער איידים [= חתנו של הרבי, ה]רמ"ש" – כך כונה אז) יתוועד לרגל שמחת בית השואבה. הידיעה התפשטה אז במהירות וגרמה שמחה רבה בין אנ"ש והתמימים.

בחוץ שרר אז קור אדיר, אך הרבי ישב שעות ארוכות והתוועד בטוב טעם, והכל ראו כי הוא פה מפיק מרגליות. בין השאר הוא ביאר אז בהרחבה חן ודעת את מאמרו של חותנו, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, שנאמר במוצאי יום הכיפורים של אותה שנה, שפתח בפסוק "ויגד לך תעלומות חכמה כפלים לתושיה" (נדפס בקונטרס יו"ד, ספר המאמרים קונטרסים כרך א' עמודים 272-278)".

ברוך, אמור לחיים!

טעמה של ההתוועדות המיוחדת של שמחת בית השואבה תרצ"ב לא מש שנים רבות מפי משתתפיה. כך, למשל, היה מספר הרה"ח ר' משה אליהו גרליצקי ע"ה בערגה על אותה התוועדות שנמשכה תשע שעות ברציפות שבהן שפע הרבי ביאורים מכל חלקי התורה, נגלה וחסידות, פשט, רמז, דרוש וסוד.

על התוועדות נוספת של שמחת בית השואבה בין השנים תרצ"ג-ט מסופר מפי עד ראיה (ימי מלך עמוד 397):

"התוועדות זו ערך הרבי על פי הוראת חותנו, הרבי מוהריי"צ. הוא אמר "לחיים" על כוסות מלאים ולקח הרבה "משקה". בהתוועדות דיבר הרבי באריכות בענין עבודתם של גרשון קהת ומררי והרחיב את הביאור על פי מדרש, קבלה וחסידות.

במהלך ההתוועדות פנה הרבי אל המשפיע של הישיבה, הרה"ח ר' ברוך פרידמן (פוילישער), שהיה חסיד אמיתי, מופשט מגשמיות, ואמר לו: "ברוך, אמור לחיים!". המשפיע, שהיה מבוגר מהרבי וגם לא הכירו, לא התייחס כל כך לדברים.

הרבי החל לדבר באריכות אודות האחריות שנושא על עצמו משפיע בתומכי תמימים ובסיום דבריו חזר שוב ואמר: "ברוך, אמור לחיים!", משפיע שוב לא התייחס לבקשתו. אז אמר הרבי: "אני הנני מי שאני, אך אתה אמור לחיים!" ואז עשה המשפיע כבקשתו...". 

"ולכן מתקשרים ברבי – שהוא יורנו ונלכה באורחותיו"

בעוד שאת התוועדות "שמחת בית השואבה" בשנת תר"צ (ראה ברשימה הקודמת) לא העלה הרבי על הכתב, הרי שאת זו של שנת תרצ"א זכינו והרבי העלה על הכתב באוצר רשימותיו ("רשימות" חוברות קטו-קיז) תחת הכותרת: "ראשי פרקים. חול-המועד-סוכות [ת]רצ"א ריגא באולם צעירי-אגודת-ישראל".

להלן "טעימה" מהרשימה: הסוכה רומזת על כל כחות ולבושי הנפש: רצון, מוחין, מדות ומחשבה דיבור ומעשה, שכן המלה "סוכה" היא מלשון ראיה (כנאמר (מגילה יד, א): "יסכה – שהכל סוכין ביפיה") ושמיעה (מלשון "הסכת ושמע ישראל" (דברים כז, ט)), שהם שני אופנים בהבנה והשגה בשכל, כידוע. האורך והרוחב המינימלי של סוכה הם 7 טפחים על 7 טפחים – כנגד 7 מדות, גובהה המקסימלי של הסוכה הוא כ' אמה – כ' ראשי תיבות כתר, הרומז על הרצון, וצורת הסוכה יכולה להיות שתי דפנות מחוברות ודופן נוספת המנותקת מהן – הרומזים על מחשבה ודיבור וכח המעשה המנותק מהם.

והענין בזה – שמצוות סוכה היא באופן שהאדם נכנס בתוך הסוכה בכל בחינותיו ולכן גם בסוכה נמצאים כל עניני האדם, כאמור.

"אך אחר כל זה ישנם ענינים כאלו שאין ביכולת האדם, יהיה מי שיהיה, להגיע אליהם בכח עצמו, גם בבחינה היותר גבוה שלו – כתר . . ולכן מתקשרים ברבי – שהוא יורנו ונלכה באורחותיו".

חלק נוסף של הרשימה מבאר בהרחבה, כמובא לעיל מדברי ר' מאיר בליז'ינסקי, את מאמרו של הרבי מוהריי"צ נ"ע, אלא שקצרה היריעה. 

*

גם את ההתוועדות "שמחת בית השואבה תרצ"ב. אטוואצק" זכינו שהרבי העלה על הכתב ("רשימות" חוברת ז'), וגם את זו של שנת תרצ"ג, "שמחת בית-השואבה [תר]צ"ג ריגא. באולם הישיבה. (מקצתו)" ("רשימות" חוברת טו).

שתי רשימות ההתוועדויות, של תרצ"ב ותרצ"ג, הן רשימות ארוכות במיוחד הגדושות בביאורים רבים.

מעניין שאת הרשימה של תרצ"ב פתח הרבי בסיפור ששמע מהרבי מוהריי"צ וגם סיים אותה בסיפור נוסף. הרשימות עצמן כוללות שפע של ביאורים בכל מקצועות התורה, פשט רמז דרוש וסוד משולבים יחדיו. בין השאר הרחיב הרבי ברשימת תרצ"ב על ענינו של "הקהל", שכן אותה שנה היתה שנת "הקהל".

הנושא המרכזי של ההתוועדות בשנת תרצ"ג היה לימוד התורה מתוך התבטלות לקדוש-ברוך-הוא נותן התורה. כבסיס לנושא של לימוד תורה מתוך התבטלות מפרש הרבי את מאמר חז"ל "מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה" -  "מבטלין" תרתי משמע: א) "מבטלין מלשון ביטול" ש"צריך להיות הלמוד בבטול והנחת עצמותו". ב) וההוכחה שלימודו הוא מתוך ביטול הוא בכך ש"מבטל תלמוד תורה אף שנהנה ומתענג בההשכלה והשגה שבזה, גם קורין לו על זה חכם ורבי, ובכל זה מבטלה לעשיית מצוה".

נתיב דקיק

חותנו שכנראה הגיעו לאוזניו משהו מהדברים שדיבר חתנו, ביקשו לחזור בפניו על הדברים שאמר ואף הסכים וסמך ידו עליהם! כך מתאר זאת הרבי ביומנו במילים קצרות:

בוקר יום ד' דחול המועד ספרתי, עפ"י שאלתו, ראשי פרקים ממה שאמרתי באולם הישיבה. אמר:

לפנים הי[ה] זה [לפרש מאמרי רז"ל - מ"מ] אלא שאד[מו"ר] נ[שמתו] ע[דן] לקח לו דרך זו, וילך בנתיב דקיק, נתיב הל"ב, שעליו איתא בזהר "נתיב דקיק".

דברים אלו מרמזים על אחת הדרגות הנעלות ביותר בלימוד התורה אשר רק מעטים מגיעים אליה, דרגא עליה אומר הזהר אשר "נתיב לא ידע עיט".

 "טוב הדבר שאמרת"

הרבי נהג בקביעות לשלוח לאביו הרבה מהגיגיו וחידושיו ולדון עמו עליהם. כך נהג גם הפעם כאשר העלה בפני אביו כמה קושיות וספיקות בדברים שאמר בהתוועדות זו. כך אנו קוראים באגרתו של האב שנכתבה ככל הנראה בקשר להתוועדות זו:

"טוב הדבר שאמרת... ויתן לך השי"ת כח ועצמה והצלחה שתחדש לאמתתה של תורה, ואם חכם בני ישמח לבי גם אני, והי' לי לענג מה שהיית במסיבה בשמחה ואמרת דברים טובים ונכונים, וטהור ידים יוסיף אומץ גם על להבא".

בשמחת בית השואבה תרצ"ה רשם הרבי לעצמו תוכן של "הדרן" על סיום מסכת ביצה, תוך שהוא מבאר את הסוגיא שבסיום המסכת על פי פנימיות התורה ("רשימות" חוברת כג).

רשימה נוספת על חג הסוכות נושאת את הכותרת "סוכות תרצ"ו. מקצתו בביהכנ"ס" ("רשימות" חוברות סו, מח). נראה שאת חג הסוכות של שנת תרצ"ו עשה הרבי בפריז, ואת הדברים נשא בדברותיו בבית הכנסת בפריז.

רשימה נוספת מ"שמחת בית השואבה, תש"ב" מצויה בידינו ("רשימות" חוברת סב), אלא שבסוכות תש"ב כבר התגורר הרבי ב"חצי כדור התחתון", בארצות הברית. התוועדויות אלה, בשנים תש"ב-תש"י, בחלק הבא של רשימותינו שיבוא בהזדמנות אחרת בעז"ה.

הידור במצוות במסירות נפש

יהודי פריז זכרו לספר גם כעבור שנים על התמונה שנצרבה בזכרונם כאשר הרבי סחב בעצמו כמות גדולה של סכך בערב חג הסוכות, כפי מנהגנו להרבות בסכך (ימי מלך עמוד 461).

בחודש תשרי תש"א (ימי מלך עמוד 520) ניגש הרבי אל הרב רובינשטיין והחל לברר אתו יחד את אפשרויות ההיתר ומדת החבה של מסירות נפש על מצוה בכלל והידור מצוה בפרט, כדרכו בקודש שטח הרבי בשיחה זו שפע של מקרות וראיות לכאן ולכאן, ובסיום נראה הדבר כבלתי מוכרע, בימים הקרובים הרב רובינשטיין שם לב לאי הימצאותו של הרבי בשטח, עד שכעבור מספר ימים הופיע הרבי אצל הרב רובינשטיין כשפניו קורנות כזוהר החמה ובידיו שני אתרוגים מהודרים, האחד – שי להרב רובינשטיין, מסתבר כי הרבי נסע בדרכים-לא-דרכים אל עבר המטעים הקרובים לקווי המלחמה, ליד גבול איטליה, שם השיג הרבי, בסיכון עצמי, אתרוגים מהודרים לקיום מצוות נטילת ד' מינים.

בדברו על סיפורי מסירות-נפש  אלה, כעבור שנים, אמר הרב רובינשטיין: מסירות נפש גדולה מזו היא העובדה שלמען טובת כלל ישראל ניאות הרבי בסופו של דבר לצאת מהתבודדותו, ולוותר על ספוקו הרוחני, על מנת לשמש כרבם של ישראל...   

"ראויין כל ישראל לישב בסוכה אחת"

הסוכה המופלאה ברובע הלטיני של פריז

מספר יהודים סיפרו שזכו שהרבי אירח אותם בסוכתו בפריז (ראה ימי מלך עמוד 461-462). עדות חיה ומרתקת מחיי הרבי והרבנית ע"ה בפאריז, מצויה בסיפורו של צבי שפר בבטאון "למרחב" (עיתון שהופיע בארץ ישראל).

אנו מביאים אותו בלשונו (ימי מלך עמודים 456-460):

"היה זה בפריז, בתקופה שבין עליית היטלר לשלטון לבין פרוץ מלחמת העולם. הייתי סטודנט. אל תדמה בנפשך ש"עשיתי חיים" בעיר האורות. הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסי...

...כשהגיע חג הסוכות, מובן שרציתי לקיים מצוות סוכה; הרי, כאמור, "מצוה קלה" היא: ברם, בשבילי בפריז לא היה זה קל כלל וכלל, כסף לאכול במסעדה לא היה לי, והיה עלי להזקק לסוכה ציבורית. גרתי ברובע הלטיני ולא רחוק ממלוני היה בית כנסת של יהודים, יוצאי מזרח-אירופה, ולידו סוכה, לסוכה זו הייתי מביא אתי אוכל.

...כידוע לך, נצר ממשפחה חסידית אנכי, ועוד יותר ממה שהיו חשובות לי מצוות ממש היו יקרים לי המנהגים החסידיים של בית אבא. אחד מהם היה אכילה בסוכה ביום שמיני עצרת (זכור לך בודאי שבחוץ לארץ שני ימי חג, שמיני עצרת לחוד ושמחת תורה לחוד). ואילו ה"מתנגדים" וה"אשכנזים" מסתפקים בשבעת ימי סוכה כמצווה בתורת משה. לרוע מזלי, בית הכנסת שעל יד סוכתי, של "מתנגדים" היה, ונודע לי שבשמיני עצרת תהא הסוכה סגורה, וכל הפצרותי לפתחה היו לשווא. גם מסעדה עם סוכה לא היתה מצויה בסביבתי. במידה שנערמו הקשיים בדרכי, באותה מידה גדל רצוני לאכול בסוכה בשמיני עצרת דווקא, ובהתקרב היום הזה ועדיין לא מצאתי פתרון למה שחשקה בו נפשי, נפלה רוחי והתהלכתי קדור ועצוב. במצב רוח זה פגשתי במקרה את מנדל ש. ומאז נתחזקה אמונתי בהשגחה פרטית.

ירא שמים בגלוי ובסתר

"מענדל ש. גם הוא בפריז היה; יחיד במינו ומיוחד בכל המובנים הטובים. מסופקני אם אי-פעם נראה באחד מבתי האולפנה בפריז, או בכל מקום אחר, אברך מסוגו של מענדל, חתנו של אדמו"ר היה, רבי מפורסם וידוע, עם חסידים הרבה. היו בחצר הרבי שלא הביטו בעין יפה על שאיפותיו של האברך ללמוד חכה "חיצונית" בעיר הבירה של אירופה; ואילו הוא לא שת ליבו לכך, בעל אופי חזק היה והשקפת עולם קבועה וסדורה לו. והצמאון לדעת לא מחוסר אמונה בא לו, נהפוך הוא, בעל אמונה היה ר' מענדל, בקי בש"ס ובפוסקים, בזוהר ובתניא, ירא שמים בגלוי ובסתר, וכל חייו קודש לעבודת הבורא. סבור היה, כמוהו כרמב"ם, שייטיב לעבוד את קונו אם ירכוש לו גם השכלה כללית, ובעקביות המאפיינת אותו הגשים את מטרתו ואחר טלטולים בערים אחדות הגיע לפריז, שם למד הנדסה ופיזיקה. בטוחני שגם בבחירת מקצוע זה דווקא, היה מושפע ע"י שיקולים הקשורים באמונה, חייו בפריז לא נבדלו במאומה, פרט ללמודים בבית האולפנה, מחייו בבית. לא קסמו לו מקומות העינוג והבידור, לא הרציניים ולא הפריבוליים; רגלו לא דרכה על סף תיאטרון, קולנוע ומכל שכן לא קברט, לא אדם כמותו יקבע עתים לתורה; אצלו כל היום כולו, וחלק גדול מהלילה, היה קודש לתורה, אלא שהוא קבע עתים גם ללימודי הנדסה ופיזיקה, יפה תואר ואציל רוח, בעל פנים מעודנים, חיוורים, עטורי זקן שמספריים לא נגעו בו.

אור ליהודים

"הייתי אומר אז, וחזרתי על כך במשך כל אותן השנים הרבות שחלפו מאז, שחייו של מענדל בפריז גבלו עם קידוש השם. מה הרבותא שבניהם וחתניהם של אדמו"רים הסמוכים על שולחנם, הולכים בדרך הישר? אלא מה יעשו? רוב האנשים קונפורמיסטים ולא פורצי גדר ומה פלא שנוהגים גם אלה, הבנים והחתנים, בהתאם למקובל בסביבתם. ואילו סטודנט החי עם אשתו בפריז, בחדר קטן שברובע בלטיני, והנוהג כרבי א כל"ו-ניק, זה מעורר כבוד, הערצה , התפעלות, אדם כזה הוא "אור ליהודים", כך היה לפחות בעיני סמל ומופת, הוכחה מוחשת שחיים יהודיים שלמים ואפילו עילאיים, אינם קשורים, לא בעיירה ולא בסביבה מסורתית, כי אם אפשריים גם... בפריז. הכרתי את ר' מנדל אצל מכרים משותפים, ומאז היינו נפגשים לעתים שם או ברחוב ומחליפים דברים, ידידות לא צמחה בינינו, איזו הילה של קדושה ואצילות עטפה את האיש אשר מנעה אינטימיות, אם כי התנהג בפשטות, הצניע לכת ולא הראה כל "עליונות".

"כשפגשתיו באותו יום, בחוה"מ סוכות, שאל אותי לשלומי, הביע תמהון על דכאוני וספרתי לו את אשר בלבי. הרהר קמעא ואמר: הקימותי לי סוכה קטנה, אשמח אם תהיה אורחי בשמיני עצרת. הודיתי על ההזמנה אך היססתי לקבלה, כי ידוע ידעתי שבמשק הבית הצנוע של סטודנט ואשתו בפריז, מהווה אורח לארוחת צהרים בעיה, אך ר' מנדל לא הרפה, ואם כי כדרכו דיבר באדיבות ובנימוס, נשמעה הזמנתו באזני כמין ציווי וקיבלתיה. לעולם לא הצטערתי על כך.

גם כל האושפיזין באו לבקר...

"במצב רוח מרומם הגעתי למלונו של מנדל ש. ללא קושי מצאתי את הסוכה בחצר הבית, צמודה לחלון חדרו שבקומת הקרקע. הסוכה היתה קטנה מאד, ממש ד' על ד', ובה שני מקומות בלבד. הבינותי שהזמנתי מנעה מרעיתו של ר' מנדל לסעוד את סעודת החג יחד עם בעלה. הייתי נבוך ולא הסתרתי את מבוכתי, אך ר' מנדל הצליח לפזרה, בדברי נימוסין מקובלים, מהולים בדברי תורה, אף הם "מקובלים". ומיד שוב היתה הרגשתי טובה עלי. רואה אני לפני את דמותו של מנדל כאילו היה זה רק אתמול, היה לבוש בגדי משי, לא קפוטה ארוכה, כי אם בגד עד לברכיים, גזור לפי האופנה שהיתה קיימת בתחילת המאה לבגדי גברים, פעם הסביר לי שבשבת ומועד יש ללבוש משי, זה העיקר והצורה של הבגד אינה חשובה. פניו קרנו באור מיוחד והאור מלא את הסוכה הקטנה, הצנועה והנקיה, ופתאום היה נדמה לי כאילו הולכים קירות הסוכה ומתרחבים והסוכה הופכת להיכל מפואר. מולי יושב ר' מנדל, ופיו מפיק מרגליות וממעלה לו מרחפות דמויותיהם של שבעת האושפיזין, שכל אחד מהם אורח בכל אחד משבעת ימי הסוכות בסוכותיהם של יהודים, כל יום – צדיק אחר, ואילו ביום שמיני עצרת נתפנו כולם לבקר בסוכתו של ר' מנדל ולהנות משיחו ומשיגו.

"שעה ארוכה ישבנו בסוכה, לא אזכור את תוכן דבריו, אך לעולם לא אשכח את התרוממות הרוח והנפש, את העונג העמוק, את שמחת החג האמיתית, שהיו מנת חלקי באותה שמיני עצרת, בסוכתו של ר' מנדל ברובע הלטיני של פריז".