נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	להשפיע על הסביבה
	שעה גורלית
	עניינים הנפעלים מאליהם
	לבקש מהקב"ה את המשיח
	הוא יבוא לכאן על 'כנפי נשרים'
	ברכה לשנה החדשה
	התפילה החשובה ביותר
	תפילות ראש-השנה
	שש אנכי על אמרתך
	עת לדעת
	תש"נ
	הלכות ומנהגי חב"ד
	הלכות ומנהגי חב"ד

51)    ודלא כמנהג העולם, 'אוצר' עמ' קד.

52)    שער-הכולל כו, ה. 'אוצר' שם, ודלא כנדפס במחזור תשמ"ט. ועצ"ע מדוע מזכירים בר"ה יום הדין ולא ביום הכיפורים, כמו שהקשה שם בעמ' רכא (וצ"ע אם יש אישור כלשהו מהרבי לנוסחאות אלו).

53)    יש נוהגים שהש"ץ אומר את התיבות "הנני... ממעש", "ונא... אהבו" בלחש, וצ"ב מנהגנו בזה.

54)    לענין כיסוי הפנים – כסף-משנה הל' ע"ז פ"ו ה"ו, וראה להלן הערה 57.

55)    'אוצר' עמ' קלא.

56)    ידוע הפתגם, שה'עולם' נוהגים להרעיש ב'ונתנה תוקף' באמירת "ותשובה תפילה וצדקה, מעבירים...", ואילו בבתי-כנסת חב"ד מרעישים ב"ואתה הוא מלך..." (אף שהרבי מלמד זכות על ה'עולם', בלקוטי-שיחות כרך יט עמ' 296 ד"ה ואדרבה). וראה כיו"ב בס' 'המלך במסיבו' ח"ב עמ' כה.

סדר האמירה חזן וקהל, כרגיל בכ"מ: החזן מתחיל בקול, והקהל אומר עד "את גזר דינם". החזן חוזר מ"כבקרת" עד שם. הקהל מתחיל "בראש-השנה... ומי ירום", ובסיימו אומר החזן את כל הקטע בקול רם. אח"כ אומר הקהל בקול רם "ותשובה... הגזירה"  (והחזן חוזר), ובקול רגיל "כי כשמך... וכחלום יעוף", והחזן אומר זאת (עכ"פ את הסיום) בקול רם. אח"כ אומר הקהל בקול רם "ואתה... וקיים" (והחזן חוזר), ובקול רגיל "אין קצבה" בקול רגיל עד גמירא, וכשמסיימים, מתחיל החזן "כתר".

57)    'אוצר' עמ' קלב, וש"נ.

אין רוקקין כאן כלל כמנהגנו ב'עלינו' (ראה 'רשימות' קפג עמ' 10) – שמא מפני שהוא באמצע שמו"ע, ע' בשו"ע אדמוה"ז סי' צז ס"ב.

מנהגנו ליפול על פנינו גם בראש-השנה (דלא כמ"א וא"ר סו"ס קלא), כמפורש במנהגי מהרי"ל עמ' רצז, הובא גם באלף-המגן למטה-אפרים שם. ולכאורה מתאים למבואר בחסידות שבראש-השנה הביטול הוא מוחלט.

רגילים שהנשים אינן כורעות, ואולי משום צניעות. (וראה בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב או"ח סו"ס ער).

58)    [וכן בריצפה המצופה שטיח בד או פלסטיק]. ע"ד ריצפת אבנים – מציין הרבי לשו"ע הב"י או"ח סו"ס קלא, רמ"א ונו"כ – ספר-המנהגים. למעשה, רגילים להיזהר גם במרצפות המצויות בארצנו הק' כיום, אף שהן עשויות אבן מרוסקת עם מלט לבן ואינן בגדר 'אבן משכית' (ראה ערך זה באנציקלופדיה התלמודית).

59)    מט"א סי' תקצ"ב ס"א.

60)    ראה הלשון בסידור, ובשעה"כ סי' מג ס"ק יג.

61)    משו"ע אדמוה"ז סי' קכח סנ"ח מוכח, שגם המתפלל במניין שאין מנגנים, אומר 'רבש"ע', עיי"ש.

62)    'רשימות' יד עמ' 28. ולכאורה צ"ל היום גם חלק מהפסוקים בפרק של כאו"א בתהילים עם רש"י, כמנהגנו בכל ר"ח.

63)    ספר-המנהגים שם. המקור לאמירת 'תקעו' (בלבד) הוא ב'מנהגים' (טירנא) ובלבוש.

64)    סידור אדמוה"ז. ואם שכח 'רצה', יאמר הנוסח דש"ק לבד. ואם נזכר בזה אחר שאמר 'ברוך', פשוט שלא יחזור, כיוון שלהסוברים שמצווה להתענות ביום ראש-השנה ה"ז גם כשחל בשבת.

65)    שו"ע אדמוה"ז סי' תקפ"ג ס"ח. לוח כולל-חב"ד (ונשמטה דעת המקילין שבשו"ע לישן אחר חצות היום).

66)    וגם כשחל בחול, ובכל יו"ט, הדין כן – שו"ע אדמוה"ז סו"ס תצה וסי' תקי"ג.

67)    שו"ע אדמוה"ז סי' תר ס"ב.

68)    ספר-המנהגים עמ' 62. וראה 'אוצר' עמ' קמ.

69)    משיחת ו' תשרי תש"ל – ראה המובא ב'אוצר' עמ' קמו.

70)    מט"א סי' תקצ"ז ס"א. וראה שע"ת סי' תקי"א ס"ק ד.

71)    משנ"ב סי' תקי"ד ס"ק לה.

72)    משמעות שו"ע אדמוה"ז סי' רסג ס"ח, דלא כמט"א סי' תרכ"ה סל"ג, ראה 'קיצור דיני נש"ק' פרק ו' הערה 2.

73)    מט"א סי' תקצ"ט ס"ט.

74)    במחזוה"ש כאן לא הובא 'ויתן לך'. והטעם, כמ"ש באבודרהם סוף סדר מוצ"ש שאומרים זאת כדי "שיתברכו במעשה ידיהם", וכן מובא מס' כל-בו, וא"כ אין זה שייך ביו"ט.

75)    ספר-המנהגים עמ' 39.

76)    סה"ש תש"ה עמ' 4, ועוד, 'אוצר' עמ' פב.

77)    'אוצר' שם.

78)    'המלך במסיבו' ח"ב עמ' קמד (לכאורה בגלל שאז אין מחליפים את 'לחם הפנים' במקדש, ראה שו"ע הזהר ו'אבן השהם' סי' עדר). וצ"ע בהבדל שבין ליל שבת ויומו (שערי הל' ומנהג ח"א סו"ס קמג) אם שייך גם ביו"ט. וראה גם ברמ"א שם ס"א ובשו"ע אדמוה"ז שם ס"ב ובנסמן במהדורה החדשה שם.

79)    שם עמ' צ, והטעם מובא משדי-חמד בשם הרוקח, כיוון שחביבה מצווה בשעתה. ולהעיר, שבישיבת תו"ת בבית-חיינו לא הקפידו שלא לשתות בבוקר ראש-השנה קודם התקיעות, וכן פסק שם המרא-דאתרא הגרז"ש דבורקין ע"ה ('כפר חב"ד' גיליון 733 עמ' 66. גיליון 734 עמ' 74). ואולי מחשיבים את הכל כחלשים לעניין זה.

80)    ולכאורה כל זה (וכש"כ ידיעת ההנהגה בפועל באם חלה טעות כלשהי, וכמובן – מבעוד מועד) חל גם על כל התוקעים ב'מבצע שופר', ובפרט המוציאים רבים י"ח. אגב, יש להימנע מלתקוע לפני התפילה כדי להוציא נשים וזקנים כאלה שניתן לתקוע להם אחרי ג' שעות ביום (ע"פ שו"ע אדמוה"ז סי' תקצ"א סו"ס יד), משא"כ ב'מבצעים', שאין לדעת אם ימצאו שוב אותו אדם לתקוע לו במשך היום, כמובן.

81)    'אוצר' עמ' צח. אגב, מסיבה טכנית (כתוצאה ממה שהורגלו שהן הציבור והן הש"ץ אומרים הכל), מורגל בקהילות האשכנזיות (וגם בין אנ"ש) באמירת הפיוטים, לקשר את חציו השני של כל חרוז עם חציו הראשון של החרוז הבא, וזאת כמובן בניגוד למשמעות הפיוט (ע' בזה בקובץ 'בית אהרן וישראל' גיליון קט, עמ' קלג-ה), וק"ו בפיוט זה האחרון, שלא לבוא לידי חירוף ח"ו באמירת: "לעדי עד – מלך אביון".

82)    ניגון זה הוא בבירור מעשרת הניגונים של אדמו"ר הזקן – ספר הניגונים ח"א ניגון ו.

83)    'אוצר' עמ' קב.

84)    'אוצר' עמ' קא.

85)    שו"ע אדמוה"ז סי' תקפ"ד ס"ט.

86)    התוועדויות תשמ"ג ח"א עמ' 56, ומסיים שאינה הוראה לרבים, אלא כל אחד יחליט בעצמו כיצד להתנהג בזה, ע"כ. וכיוון שאומרים זאת בלחש, לא נהגו אלה שיש להם אב ואם לצאת מביהמ"ד של הרבי.

87)    שבח-המועדים (תשנ"ג) ס"ע 23.

88)    'אוצר' עמ' קו.

89)    'שערי הלכה ומנהג' או"ח סי' רמב, מלקו"ש כרך לט עמ' 43 ואילך.

90)    דיוקים באמירתם: הרבי היה אומר 'בּמרחָב'; 'האמַנתי' – כנדפס במחזור, 'אוצר' עמ' קיז, עיי"ש.

91)    ליקוטי-שיחות, כרך לט, עמ' 44 הע' 7, ודלא כמ"ש ב'אוצר' עמ' קיח.

92)    'אוצר' עמ' קיג, קיט, וש"נ.

הרבי לא אחז השופר בידו בשעת הברכה, כמשמעות המטה-אפרים תקפ"ה ס"ג ונו"כ, ולא כמובא בפסקי-תשובות שם אות ד.

93)    כי אז יש חשש הפסק אפילו בדיעבד על הברכה, שו"ע אדמוה"ז סי' קכד סו"ס ב.

94)    שו"ע אדמוה"ז סי' תקצ"ב ס"ז.

95)    'אוצר' עמ' קיט.

96)    אג"ק כ, עמ' לט. המלך במסיבו ח"א עמ' נה באריכות, שזו הוראה לרבים. 'אוצר' עמ' קכא, וש"נ. המקור בשו"ע אדמוה"ז סי' תקצ סו"ס ד (מהב"ח ע"פ מנהגי מהרא"י טירנא): "ויש עושין בסוף הג' שברים קול פשוט, כעין תקיעה" (=עכ"פ יותר מכוח אחד, דאל"כ הוא כתרועה, דלהלן שם סט"ו).

97)    שו"ע אדמוה"ז סי' תק"צ ס"ז. (אף שבחידושי הצמח-צדק על הש"ס עמ' עו משמע שא"צ להאריכו כ"כ, אלא די שיהא ארוך יותר מכוח אחד, עיי"ש).

98)    'אוצר' עמ' קכב, וש"נ.

99)    שו"ע אדמוה"ז סי' תק"צ ס"ט (כנראה נהוג גם בלחש בב' נשימות, למרות שבא"א להרה"צ מבוטשאטש שם סוס"ב לא כ"כ). המובא ב'אוצר' עמ' קכב, שכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע הפסיק בנשימה גם במיושב, והרבי סיפר זאת והסתפק "אם הוא מצד הבריאות או מצד העניין" – לכאורה מובן מכך שלא קיבל זאת כהוראה לרבים (למרות שגם המסופר ב'רשימות' קיג עמ' 20 תואם זאת). ובפרט שע"פ המובא ב'הערות וביאורים – אהלי תורה' גיליון תתל"ה עמ' 99, בפועל תקע הרבי במיושב בנשימה אחת. וע"ע.

אם תקע קול כלשהו בשתי נשימות, לא יצא (שו"ע אדמוה"ז שם ס"ח. וראה הנסמן בשבח-המועדים עמ' 27 הע' 9).

100)  הכוונה לוידוי במחשבה. ועניינו – לא וידוי על חטא ועוון, אלא געגועים פנימיים. וי"א דהיינו 'ציור פני הרבי' – 'אוצר' עמ' קכד, עיי"ש, וש"נ.

101)  לקו"ש שם. וראה 'אוצר' עמ' קכו.

ב'לוח השמטות ותיקונים' ל'סידור אדמוה"ז עם ציונים והערות' (לונדון תשס"ה, עמ' עב) מסיק שיש לבטא הר"ת קשר"ק וכו' כצורתם הקצרה (קשר"ק וכיו"ב) ולא במילואם.

102)  בקונטרס 'לימוד החסידות' עמ' 11 נאמר: "על-פי הנהגות הקבלה, הנה אחר התקיעות צריך הבעל תוקע לילך למקומו, לשבת ולשאת פניו אל העם, והם יסתכלו בו", אך הרבי הדגיש שאי"ז ממנהגי חב"ד אלא 'מנהג ישראל' [כללי] –  מענה להרה"ח ר' דוד ז"ל קרץ מעפולה, ועד"ז ב'המלך במסיבו' ח"א  עמ' קיג, 'אוצר' עמ' קכז. [ונוהגין בזה בפועל, כולל רבותינו נשיאינו והרבי עצמו ('המלך במסיבו' ח"ב עמ' קצא)].

103)  מובא ב'אוצר' עמ' קכו.

104)  שו"ת מנחת-אלעזר ח"ד סי' לז (ובלוח כולל-חב"ד כ' שמשמיעין לציבור קודם תפילת-לחש, שמי שעומד באמצע הברכה יפסיק מתפילתו וישתוק כדי לשמוע התקיעות). התוקע מעומד עומד על הבימה, וי"א שכך הורה הרבי לתוקע דמעומד הרה"ח ר' יוסף-מנחם-מענדל טננבוים ע"ה, וראה במטה-אפרים סי' תקצ"ב ס"ט.

105)  'אוצר' עמ' קלד.

106)  שו"ע אדמוה"ז סי' תקצ"ב ס"ז.

107)  שלא יקטרג אחר התפילה שהולכים ואוכלים ושותים ושמחים לומר שאין יראים מאימת הדין – לבוש סי' תקצ"ו ס"א, מחזור השלם (אם כי אדמוה"ז שם הביא טעם אחר, שמא מקצת הציבור לא שמעו כל התקיעות כראוי).

ה'שברים-תרועה' דתקיעות אלו תוקעים בנשימה אחת, כמו בתקיעות דמיושב (כך תקעו באטבוצק אצל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע וכן אצל הרבי, שבח-המועדים עמ' 30 בשם התוקע דמעומד).

108)  לשון שו"ע אדמוה"ז סו"ס תקצ"ו.

109)  שו"ע אדמוה"ז סי' תקפ"ט ס"ב.

לא מצאתי מקור מפורט ע"ז בשיחות ומכתבי הרבי (ראה אג"ק חי"ח עמ' יג). ולכאורה הכוונה ב'מבצע שופר' היא גם לזכות את הנשים בשמיעת קול שופר, כשם שעושים כן בנטילת לולב (בספר-המנהגים עמ' 67: "בני ובנות ישראל").

110)  כשאין באר וכדומה, עדיף לדחות אמירת תשליך ל'י"ג מדות', כדלהלן. אולם אם לא נראה שיגיעו לבאר וכד' בעשי"ת, או כשחייבים להיות בראש-השנה בתשליך ללא באר – ראה ב'כפר חב"ד' גיליון 536 עמ' 14 הוראת הרבי להרה"ח ר' יעקב-יהודה הכט ע"ה שבלית ברירה די אפילו בברז פתוח.

במט"א (תקצ"ח סו"ס ד) כ' שנוהגים לילך גם אם כבר שקעה החמה, עד הלילה.

111)  סידור אדמוה"ז.

112)  ספר-המנהגים עמ' 57.

113)  המלך-במסיבו ח"ב עמ' כ ('אוצר' עמ' קמה).

114)  ראה 'אוצר' עמ' קמז-קנג.

115)  כן דייק הפרמ"ג במש"ז ר"ס תצ"א מל' הלבוש, וכ"מ במנהגי מהרי"ל (הוצאת 'מכון ירושלים' עמ' רכד), שעוסק גם בפרטי הבדלה במוצאי יו"ט ואינו מסייג את אמירת הפסוקים רק למוצ"ש (ולא כמנהג העולם המובא במט"א תר"א ס"י, שלא לאומרם).

116)  'אוצר' עמ' קנה, מסה"ש תש"ז ס"ע 61.

117)  מאה-שערים לג,א.

118)  לקוטי-שיחות, כרך י"ד, עמ' 372.

119)  הוראת הרבי, ספר-המנהגים עמ' 20.

120)  אג"ק ח"ט עמ' רה (ממטה-אפרים סי' תרב ס"ה, קיצור שו"ע סי' קל ס"ד) ומבאר שם שזה נעשה כדי לקיים אח"כ את המצווה מן המובחר.

121)  'שערי הל' ומנהג' ח"ה ר"ס קנח (ועד"ז ב'צדיק למלך' ח"ז עמ' 227. 'התקשרות' גיליון קסא עמ' 18), וראה שו"ת יחווה-דעת ח"א סי' מה.

122)  שיחת יום ב' דראש-השנה תש"מ סי"ג (בלתי מוגה).

123)  ראה 'התוועדויות' תשמ"ג ח"ג עמ' 1414. במוצאי יו"ט מוזכר שם רק עניין אסרו חג, וא"כ לכאורה הפעם דינו כמו ר"ח וכדומה, שנטיית הרבי שם היא להכריע שבמוצאיהם אומרים תחנון, וא"כ הפעם צ"ל תחנון גם לפני חצות.

124)  ספר-המנהגים עמ' 58. והטעם ב'התוועדויות' תש"נ ח"ב עמ' 367, מוגה, בשם הצמח צדק, לפי ש"עד כאן (עד ר"ה) – מצות אמירה, ומכאן ואילך – מצות עשיה".

125)  בסידור אדמוה"ז, 'סדר ספירת העומר', איתא שמותר לאכול בתענית-ציבור עד עה"ש. וראה ב'סידור רבינו הזקן עם ציונים והערות' עמ' תרכו, וש"נ. מאידך ראה הנמסר בשם הרבי ב'התקשרות' גיליון קא ס"ע 17, שבת"צ אין להחמיר בזה.

126)  ספר-המנהגים עמ' 45. אג"ק חט"ז עמ' שיג. לוח כולל-חב"ד תענית אסתר, מהערות הרבי ללוח תשט"ז.

ש"ץ ששכח 'עננו': נזכר לפני השם של חתימת רפאנו – חוזר ל'עננו', ואח"כ אומר שוב 'רפאנו'. נזכר אח"כ – אומרה בש"ת וחותם העונה בעת צרה ושומע תפילה. נזכר אח"כ – אומרה ברכה בפ"ע אחרי 'שים שלום' (לוח כולל חב"ד, וראה סי' תקס"ה ס"א-ב ובאחרונים).

127)  משנה-ברורה סי' תקס"ו ס"ק יג.

128)  למרות שמהרשימה שבספר-המנהגים משמע שיש להתחיל "כי על רחמיך", הרי למעשה כשהתפלל לפני התיבה הרה"ח ר' שניאור-זלמן דוכמן ע"ה במניין של הרבי התחיל כנ"ל. ואף מצד העניין אין מקום להתחיל בתיבת "כי" שהיא נתינת-טעם על מה שנאמר תחילה.

העירונו בנוסח הסליחות [עמ' 162, שו"ה ביראתך]: "כי זה כל האדם. כי חנון ורחום אתה" חסר כאן רובו של חרוז [וכדמוכח ממה שהחרוז כאן הוא של 4 צלעות, בניגוד לכל הסליחה שהיא של שלש שלש. וגם – ה'סליחה' היא ע"פ א"ב, וחסרה אות ח'], וצ"ל [אחר "כי זה כל האדם" שהוא סיום החרוז המתחיל באות ז]: חוקות העמים תהו. חשוקיך אחריך ינהו. כי חנון ורחום הוא.

שם, הורית דרך תשובה [עמ' פג, שו"ה עד למעלה]: "תִּתַּךְ חזון הפיכתם" צ"ע אם יש פירוש לזה. ובנוסחאות ישנות [ומתוקנות]: "תִּתְּךָ". והפירוש מובן [כאשר נתת].

129)  ספר-המנהגים עמ' 52.

130)  'אוצר' עמ' קנט. 'משנה אחרונה' של הרבי שאמירת א"מ תלויה באמירת תחנון, 'אוצר' עמ' קסו ס"ל, 'התקשרות' גיליון שכט עמ' 19 וגיליון שלא עמ' 18 (וראה משנה ראשונה שם עמ' קס ס"ט. ס' 'דרכי חסד – מנהגי ח"ק חב"ד', ברוקלין תשל"ה – עמ' קסב, עיי"ש וש"נ). ולמרות שהיו גם אח"כ מקרים שנהג אחרת – הרי כך נדפס בסידור בהסכמתו.

131)  'אוצר' עמ' קס.

132)  ספר-המנהגים עמ' 45.

133)  משנ"ב סי' תקס"ו סוף ס"ק כא.

134)  ראה 'התקשרות' גיליון מ ס"ע 18.

135)  ולכאורה יש לנוהגים כך להקפיד עכ"פ כהספרדים שלא לשאת כפיהם אלא תוך חצי שעה שלפני השקיעה (כף-החיים סי' קכט ס"ק ז, ע"פ הב"ח. וראה לוח דבר בעתו, ילקוט יוסף ח"ה – מועדים עמ' 550 וש"נ, ונטעי-גבריאל – בין-המצרים פי"ג ס"ו וש"נ).

136)  לקוטי-שיחות כרך כ' עמ' 352, וש"נ. וחבל שככל הידוע טרם הונהג הדבר בפועל אפילו בין אנ"ש (מלבד הצפייה במראות-קודש מדברי הרבי במקום שאפשר).

137)  מזכרונותיה – בספר 'אם בישראל', הוצאת קה"ת, כפר-חב"ד תשמ"ג. תולדותיה בספר 'עטרת מלכות', חיפה תנש"א, עמ' 225 ואילך.

138)  ספר-המנהגים עמ' 88.

139)  כיוון שההפטרה השייכת (יותר – ע' לקוטי-שיחות, כרך ט עמ' 61 הע' 5) לפ' האזינו היא 'וידבר דוד', אלא שבשבת שבין ר"ה ליוה"כ מפטירין תמיד 'שובה', כמבואר בטושו"ע סי' תכח. וע"פ מנהג רבותינו (היום יום ד' טבת, וראה אג"ק סוף כרך ח"י שהאמור שם הוא "בהנוגע לפועל") לומר את הפטרת הפרשה בעש"ק ואת ההפטרה שאומרים בפועל בש"ק – צ"ל גם כאן כך.

140)  שם עמ' 58.

141)  בסה"ש תש"ד דלהלן מספר אדמו"ר מוהריי"צ, שהניחו גם עבורו פתילה בילדותו. וראה הנסמן ב'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' קסז.

142)  סה"ש תש"ד עמ' 7, תש"ה עמ' 14.

143)  שיחת ו' תשרי תשמ"ב סל"ג ('התוועדויות' תשמ"ב ח"א עמ' 67, בלתי מוגה). וע"ע ב'כפר חב"ד' גיליונות: 1165, 1170, 1171.