נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	להשפיע על הסביבה
	שעה גורלית
	עניינים הנפעלים מאליהם
	לבקש מהקב"ה את המשיח
	הוא יבוא לכאן על 'כנפי נשרים'
	ברכה לשנה החדשה
	התפילה החשובה ביותר
	תפילות ראש-השנה
	שש אנכי על אמרתך
	עת לדעת
	תש"נ
	הלכות ומנהגי חב"ד
	הלכות ומנהגי חב"ד

מתוך: 'כפר חב"ד'.

ליל כ"ט אלול תשמ"ט

עם שוב הרבי מהאוהל בשעות הערב, נכנס לבית-הכנסת הגדול ופנה לעבר מקומו שעל-גבי הבימה המיוחדת שהוכנה לחודש תשרי. באותה שעה היה כבר בית-הכנסת מלא וגדוש מפה-לפה, כאשר עיני כולם נשואות לפינה בה עומד נשיא-הדור ומתפלל מנחה-מעריב. אחרי התפילות, התסובב הרבי כלפי העם וניגש לעבר הסטנדר המיוחד, והחל בהשמעת שיחת-קודש לכבוד היום, יומו האחרון של שנת תשמ"ט ויום-הולדתו המאתיים של ה"צמח-צדק" נ"ע - שהוא קורא לנצלו בתכלית, בתור השלמה לשנה העומדת על הסף וכהכנה זו שבפתח.

במהלך השיחה הופתע הציבור לשמוע כי הרבי יחלק, בעצמו, לכל אחד מהנוכחים, ספר "קיצורים והערות לספר התניא" מה"צמח-צדק", שהודפס זה-עתה בהוצאה מיוחדת. הרבי הסביר, שמגמתו היא שהספר ישמש ל"מזכרת-נצח" לעורר על לימוד פנימיות-התורה בכלל ותורת-החסידות בפרט. במשך שעות ארוכות עמד הרבי וחילק לכל אחד - אנשים, נשים ואפילו תינוקות - את הספר האמור, כשבתוכו מצורף שטר של דולר לצדקה.

הציבור שמח על המתנה שבאה לידו, ואף שבשעות הלילה המאוחרות עדיין ניתן היה להבחין ב-770 קבוצות-קבוצות היושבות ועוסקות בדפים הטריים - של הספר החדש, וגם במאמר-חסידות של הרבי, שכותרתו "יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת", שהופיע גם הוא זה-עתה.

ערב ראש-השנה תש"נ

כך חולף חיש מהר הלילה ה'קצר', שהרי בשעות המוקדמות של הבוקר כבר נכנס הרבי לבית הכנסת לאמירת ה"סליחות" (כשהוא אוחז בידו הק' את הספר שחילק אמש).

לאחרי סיום תפילת שחרית ואמירת נוסח "התרת-נדרים" לפני עשרה מנכבדי וזקני החסידים, כנהוג - החל הרבי לקבל פ"נים (פדיון-נפש). יצוין, שהשנה קיבל הרבי פ"נים במשך השבוע של 'סליחות' כמה-פעמים כך שהיום, ערב ר"ה, עברו רק אלו שלא הספיקו למסור בימים הקודמים ובעיקר האורחים שהגיעו ביממה האחרונה.

כרגיל בכל שנה, מסרו זקני החסידים "פדיון נפש כללי" לרבי, והרבי השיב להם בברכה מיוחדת, בת עשר דקות, ותוכנה שהקב"ה ימלא משאלות לבב כל אחד ואחת לטובה, בברכת כוח"ט בכל הענינים הכלליים והפרטיים גם-יחד.

במהלך ברכה זו, עמד הרבי שוב על ייחודו של היום השתא, יום-הולדת המאתיים של ה"צמח-צדק", ועורר להוספה בתורה ובצדקה לזכותו של בעל יום-ההולדת, ומה טוב - צדקה במספר של מאתיים (פרוטות, מטבעות או שטרות).

בשעות הצהריים נסע לאוהל הק' (זו הפעם החמישית השבוע), ועם שובו - כשעה לפני הדלקת הנרות - הודיע, להפתעת כולם, שברצונו לחלק צדקה. חיש-מהר עברה השמועה, ומאות אנשים החלו לנהור לעבר 770. הרבי נתן לכולם, אנשים ונשים, 2 דולר לצדקה, באומרו: "לכבוד מאתיים שנה של הצמח-צדק".

ליל א' דראש השנה תש"נ

שעה קצרה מאוחר יותר, בערוב היום, כאשר קהל-האלפים, כ"י, שר בהתלהבות קודש "השנה תהא שת נסים, אי-אי-אי, אי-אי-אי, נסי נסים", הופיע הרבי בפתח ביהכנ"ס הגדול, כשארשת-רצינות נסוכה על פניו הק', וצעד לעבר מקומו. יותר ממחצית השעה ארכה אמירת התהילים שלפני התפילה ואח"כ החלה תפילת ערבית. בתום התפילה פנה הרבי לעבר הקהל ואיחל: "גוט שבת, גוט יו"ט, לשנה טובה ומתוקה תיכתב ותיחתם".

יום ראשון של ראש-השנה

עם היכנס הרבי לתפילת שחרית, הודיע שכחצי שעה אחרי התפילה תתקיים התוועדות ויצויי, שזו הפעם הראשונה שהרבי מתוועד גם ביומו הראשון של החג, ומכאן לשמחה המיוחדת שהורגשה אצל כולם, מייד עם היוודע בשורה מפתיעה זו.

קריאת התורה. הרבי עולה למפטיר. חרדת-קודש מיוחדת משתררת בביהכנ"ס בעת אמירת ההפטרה. בקול ערב קורא הרבי את פסוקי הנביא "ואשפוך את נפשי לפני ה'"... כשקולו הטהור רווי-הדמעות נפסק מפעם לפעם בבכי...

קרוב לשעה שלוש אחה"צ, כחצי שעה לאחר סיום התפילה, נכנס הרבי להתוועדות. ובשיחה הראשונה הסביר את סיבת התוועדות "פתאומית" זו, כשהוא מקשר זאת בעובדה שהשנה חל היום הראשון של ר"ה ביום השבת, ועל סמך דברי חז"ל עה"פ "ויקהל משה", "כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת".

בהמשך היה הסבר מאלף על העובדה, שלכאורה מצינו סתירה בעניינו של ראש-השנה: מצד אחד - הרי עבודת עם-ישראל ביום זה היא "שתמליכוני עליכם" על-ידי ביטולם המוחלט של ה"ממליכים" אל המלך, ומאידך - רואים שה"ממליכים" כלל לא שכחו בר"ה את מציאותם, ואדרבה, הם מבקשים: "כתבנו בספר פרנסה וכלכלה". הרבי ביאר את הנושא בהרחבה.

אחרי חזרה זריזה על דיברות הקודש ולאחר שרוב-רובו של היום עבר בתפילה ובדברי-תורה, פונים ל"לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים כי קדוש היום לאדונינו" - הקהל הענק מתפזר לסעודת החג, אף כי ללא שהיות מיותרות, שהרי בעוד שעה קצרה יש לחזור לתפילת ערבית.

ליל שני של ראש-השנה

עם צאת הכוכבים נכנס הרבי לביהכנ"ס כשהוא מעודד את השירה בידיו הק'. תפילת ערבית. באיחולי "גוט יום-טוב" לקהל ובעידוד השירה הוא יוצא ועולה לחדרו הק'.

יום שני של ראש-השנה

כבר בשעות הבוקר המוקדמות החלו רבים לנהור לעבר 770 כדי לתפוס מקומות לתקיעת-שופר. כידוע, הרבי הוא בעצמו ה"בעל-תוקע", וכל אחד רוצה להיות קרוב יותר אל הקודש, לבימה עליה הרבי עומד, כדי שיוכל לחזות בעבודת קודשו ברגעים גדולים אלו של "תמליכוני עליכם". משעה לשעה הולך בית-הכנסת הגדול ומתמלא מבפנים, ומאוחר יותר - גם מבחוץ... כל שטח ביהכנ"ס, אורך וברוחב - ואף בגובה... - מנוצל כולו עד תומו. גם על ה"עמודים" ניתן לראות מפרחי-הצאן. תפילת שחרית, קריאת-התורה, "מפטיר" והנה מגיע הרגע המיוחל הזה, שכל-כך הרבה זיעה-של-מצוה ניגרת למענו, ודומיה מוחלטת של חרדת-קודש משתררת בביהכנ"ס. הרבי עולה לבימה כשבידו השופרות, עטופים במטפחות, ומסדרם. לידן מונחות כמה שקים, ובהם, כך אומרים, חלק מהפ"נים שנמסרו לו בימים אלו. צדיק-הדור, כרועה נאמן, שופך לבבו הטהור בצקון לחש לפני אלקי מרום, למען עם-ישראל, ומתכסה בטליתו הפרושה גם על השקים, ומעתיר לטובת הכלל והפרט. פניו הק' מורמות והקול נשמע "למנצח, לבני קורח מזמור"... פניו הק' מתכסות שוב, וכעבור זמן שוב הוא מרים את טליתו, וממעמקי לבבו הקדוש והטהור פולח ויוצא קולו הערב, מרטיט ומעורר הלב: "מן המיצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה".

הרבי מברך את הברכות ומתחיל את התקיעות. עם סיום התקיעות ואמירת הפסוקים שלאחריהן חוזר הרבי למקומו, וכעבור דקה הוא מסתובב לעבר הקהל כשמט-עיניו החודר תר כל יחיד מקהל-הענק. רגע זה, שעת "החזרת הפנים" הוא בוודאי אחד הרגעים המיוחדים ב"בית חיינו".

כשעה קלה לאחרי סיום תפילת מוסף, מתמלא ביהכנ"ס שוב. והפעם, לתפילת מנחה, שלאחריה יצא הרבי אל בריכת המים המיוחדת שבחצר 770 ל"תשליך". מפני ריבוי הקהל, כ"י, הרי בשעה שהלך הרבי ל"תשליך", נסגרו כל מבואות החצר.

בערוב היום, נכנס הרבי להתוועדות, וכרגיל נטל את ידיו הק' לסעודה, וציווה להכריז שכל אלו שעיין לא נטלו ידיהם שיזדרזו לעשות כן לפני השקיעה. כעשר דקות אמר הקהל "לחיים", ואח"כ פתח הרבי בשיחה הראשונה בעניין מנהג הרבי מהורש"ב נ"ע להזכיר ביום השני של ר"ה את כל ה"נשיאים", "החל מהבעש"ט עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא-דורנו". הרבי הסביר שמכיוון ש"הנשיא הוא הכל", הרי שעל-ידיהם נמשכות ברכות מלמעלה-מעלה עד למטה-מטה בגשמיות ממש.

בסיימו את השיחה ציווה הרבי לנגן את ניגוני רבותינו, נשיאי חב"ד, ומובן שהדבר נמשך זמן רב. כמעט כל אותה העת ישב הרבי כשראשו הק' מורכן, עיניו סגורות, ופניו הקדושות הביעו רצינות-שמימית מופלאה...

בשיחה השנייה הזכיר הרבי את דברי הרבי מהוריי"צ נ"ע, שאביו היה נוהג לקבל על-עצמו הידור נוסף לפני כל ר"ה, ואמר, כי בהתאם ל"תהא שנת נסים" - על הוספה זו בעבודת ה' להיות ב"אופן נסי", היינו, שלא-בערך לעבודתו בשנה הקודמת. בסיום השיחה התחיל הרבי לנגן "ניגון ההקפות" לאביו רלוי"צ נ"ע, והקהל כולו המשיך בהתלהבות עצומה כשהוא מעודד את השירה בתנועות ראשו הק'.

בסיום ההתוועדות הזכיר הרבי את דבר אמירת ברכת-המזון וברכה אחרונה, באומרו שיה"ר שתהיה כבר ה"ברכה אחרונה" על הגלות, "אודך ה' כי אנפת בי".

לאחר ברכת-המזון ותפילת ערבית הבדיל הרבי בעצמו על הכוס, ומייד התחיל בחלוקת "כוס של ברכה", כשקהל אלפים רבים עובר במשך כמה שעות, ולכ"א מוזג הרבי יין מכוסו, כשהוא מוסיף ברכת "לחיים" בחיוך לבבי. במהלך החלוקה עודד הרבי רבות את השירה בתנועות נמרצות בידיו ק'. לאחר המעמד יצא הרבי את ביהכנ"ס בשירת: "כי בשמחה תצאו".

גם הימים הבאים, ימי ה"חול" של עשרת ימי תשובה, היוו שרשרת ארוכה של חווית נפלאות ושפע שיחות-קודש מידי יום ביומו. [אם נצטרך להביא כאן אפילו תמצית דתמצית מכל אותם ביאורים ארוכים ומאלפים של הרבי , בשלל הנושאים המגוונים, תארך היריעה הרבה יותר על המידה אך פטור בלא כלום - אי אפשר, לכן נמסור רק את ה"נקודות" - על קצה המזלג].

יום שני ג תשרי – צום גדליה

אחרי תפילת מנחה, השמיע הרבי "דברי-כיבושין", כרגיל בכל ימי התעניות. הפעם הייתה שיחה מיוחדת שיוחדה למעלתה של השנה, תש"נ, בהזכירו שוב את ראשי-תיבותיה: - תהא שנת נסים - ואת העבודה ה"נסית" הנדרשת בה. הרבי קישר את העניין לשיעור היומי בחומש: "ורכיבהו על במתי ארץ", דהיינו, גם כאשר האדם נמצא כבר על "במתי ארץ" ועבודתו היא באופן נעלה, אין הוא מסתפק בכך, אלא אדרבה, הוא נמצא במעמד ומצב של על במתי ארץ. הרבי גם קרא לשנה שנת נחלה ושנת נשמה, והסביר את משמעות הדברים האלו.

יום שלישי, ד' בתשרי

גם ביום זה, אמר הרבי שיחה והפעם - ל"קבוצת ידידי ליובאוויטש". מדובר בקבוצה של נדיבי-עם שנאספו ובאו לתרום לטובת המוסד "מחנה-ישראל". בשעה 17:00 אחה"צ נכנס הרבי לביהכנ"ס, שסודר במיוחד לכבוד המעמד. שיחה שאה אופי מיוחד, והוקדש בה חלק חשוב לתפקידו רב-האחריות של ה"ביזנס-מן". בין השאר, הזכיר את דברי חז"ל אל רבינו הקדוש, "רבי מכבד עשירים", בהסבירו כי הנהגתו זו - לתת אימון מיוחד בעשירים - נבעה מכך שהקב"ה עצמו גם הוא נותן בהם אימון מיוחד, והעניק להם כוחות וכישרונות מיוחדים, למלא את החלטותיהם בכל העניינים הטובים.

בתום השיחה, שארכה למעלה ממחצית השעה, נתן הרבי לכל אחד פרסת עוגת דבש, "לעקאח", תוך שהוא מאחל להם "שנה טובה ומתוקה". טרם צאתו, פנה ל"שלוחים" שליוו את האורחים, ואיחל להם גמר חתימה טובה, כשהוא מפרט ברכות לפי סדר האלף-בית, החל מ"שנת אורה שנת ברכה" וכו', עד "שנת שמחות גדולות תשועה ותשובה עילאה".

יום רביעי, ה' בתשרי

לפנות-ערב, היה בית-הכנסת מלא עד אפס מקום, שכן מחר הוא יום-השנה להסתלקות הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה, ובנה, הרבי, יעבור לפני התיבה לתפילת ערבית. כולם משתדלים להצטופף סמוך למקום ה"עמוד" כדי להאזין לתפילתו הזכה של הרבי.

בסיום התפילה עולה הרבי לבימתו המיוחדת ופותח בשיחה לכבוד עשרת ימי תשובה. "כבר עבר רובו של עשי"ת, ורובו ככולו", אומר הרבי. בהקשר זה הוא מסביר בהרחבה את עניינם של ימים אלו, שהוא, בלשון הכתוב, "שובה ישראל עד ה' אלוקיך".

בסיום השיחה חילק הרבי כרגיל, שטרות של דולר לצדקה לכל אחד ואחת מהנוכחים, במשך שעה ארוכה. לכבוש היום הופיע תדפיס "ליקוטי-שיחות" מיוחד, הכולל "הדרן" מאלף על מסכת ר"ה ושקו"ט בסוגיית "התקיעות והברכות מעכבות" ובמחלוקת רש"י ותוספות (וכן רמב"ם והראב"ד) בנושא, נושא שמסתעף לביאור מופלא ב"משלי התקיעות" של הבעש"ט ורבי לוי"צ מברדיטשוב, זיע"א.

יום חמישי, ו' בתשרי

לאחר תפילת שחרית - כאשר הרבי יורד לפני התיבה, כאמור - נסע לאוהל. בשעות הערב הוא חוזר, ולאחרי התפילות שוב הוא מזכה אותנו בשיחת-קודש. הפעם היא אורכת יותר מהרגיל, ומוקדשת ל"יובל העשרים וחמש" להסתלקות אמו הצדקנית, הרבנית חנה נ"ע. הרבי מפליג בגדלותה, כמי שעמדה במסירות-נפש לימין בעלה הרב, הגה"ק רבי לוי יצחק, ועודדה והמריצה אותו לעמוד איתן בעבודתו ברבנות ובהרבצת התורה ויהדות בתקופת האימים במדינת רוסיה. באריכות נפלאה סיפר אודות אביו הגדול, שלא נכנע להפחדות ולאיומים של מלכות הרשעה, ובכוח עליון הצליח להעביר גזירות על אפייה ואספקה של מצות שרות לפסח לכל מרחבי רוסיה, ועוד.

הרבי מעלה לזכותה את השתדלותה - בהצלחה - להעברת חידושי התורה של בעלה מרוסיה לארה"ב [ועוד קודם לכן - כשסיפקה לו נייר ודיו לכתיבת החידושים] - דבר שאפשר להדפיסם אח"כ ולזכות בהם עם רב בכל תפוצות הגולה. כאן נשמעות מילים נרגשות על מאות דפי החידושים שעדיין נשארו ברוסיה, ועד היום לא יודעים היכן הם נמצאים. הרבי סיים בהבעת תקווה שבוודאי ימצאו אותם בקרוב, כשהוא מתבטא שיקויים "ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים", "מצרים" לשון מיצר, והרי חידושי התורה האמורים נכתבו "מן המיצר", בהיות 'אבא' ב"גלות" בפניה נידחת אי-שם ברוסיה.

כאן שוב ציפתה לקהל הפתעה. בסוך השיחה קיבל כל אחד ואחת "חבילה" מיוחדת. אמנם הכריזו כבר ביום אתמול שהלילה יוכל כל אחד לבקש ולקבל פרוסת "לעקאח" (עוגת דבש) מהרבי (כמנהג ישראל בכל עריוהכ"פ), אך עכשיו, (ליתר דיוק: שוב) נוכחו לדעת שיותר ממה שמבקשים - מקבלים. יחד עם הפרוסה האמורה קיבל הציבור עוד: שטר-של-דולק לצדקה, מאמר חדש מה"צמח צדק" ד"ה "ושאבתם מים בששון", איגרת-קודש מהרבי מהיום, ו... ברכת "לשנה טובה ומתוקה" וכל זה - ב"מעטפה" אחת, כאמור.

במשך שעות ארוכות עמד הרבי וחילק לכ"א, בעצמו, את ה"חבילה המתוקה", שכללה, בלשון הרבי, "זיסע תורה" עם "זיסע לעקאח", כאשר קהל של רבבות מכל רחבי העיר בהם האורחים הרבים, עוברים לפניו, להתברך מפיו הק' בהתקרב יום הקדוש. כך נמשך המעמד הנשגה הזה כחמש שעות, עד קרוב לשעה שתים לפנות-בוקר!

באיגרת-הקודש המיוחדת שחילק הרבי הוא עמד בהרחבה על סימנה של השנה, תהא שנת נסים, ההולך ומתפשט בתפוצות ישראל, ומעורר להוספה באהבת ה' ויראתו בהקשר "שליחות" מיוחדת זו. הרבי מסביר את עניינן של ההנהגה הניסית והטבעית של הקב"ה, ואיך ע"י "הנהגה נסית" בעבודת ה' מעוררים - "מידה כנגד מידה" - הנהגה כזו למעלה, ומתקיימים בפשטות ראשי-תיבותיה של השנה "שתהיה בוודאי - וכבר התחילה כן בפועל - שנת נסים".