חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:08 זריחה: 6:39 י"א בשבט התשפ"א, 24/1/21
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

חילוץ והבטחה
מעשה שהיה

מדורים נוספים
שיחת השבוע גיליון 1756
עשו לכם מבחן עצמי
יש חדש
'לא תחסום' כלפי הקב"ה
בית חדש
הסבר לאנשים פשוטים
הרצון האמיתי
חילוץ והבטחה
גאולה מיידית
חגיגה מרגשת בקיבוץ אורטל
כלאיים באדנית

בעיצומה של תקופת הקורונה מחליט צעיר ישראלי ירושלמי, עמית מנדל, לצאת להרפתקת שיט סביב העולם.

בזמן שהמדינות החלו סוגרות את שעריהן, בניסיון להתגונן מפני המגיפה המתפשטת, יצא עמית לדרכו. הוא לא היה מודע להיסטריה הגוברת והולכת בעולם, ולתוצאות שהיא צופנת בעבורו.

המסע שלו התחיל במערב הודו. באמצעות טרמפים ימיים מזדמנים הצליח להגיע לאי ס' לוסיה שבקריביים. יש בו הרי געש, גנים בוטניים, יערות גשם ועוד אתרי תיירות פופולריים. עמית נהנה מטיול באחד האזורים היפים בתבל. נופי הבראשית לא השביעו אותו, והוא תכנן את היעד הבא: האי מרטיניק, גם הוא בים הקריבי.

אלא ששם התחיל הטיול להסתבך. עמית פגש ימאי איטלקי, וזה הבטיח לו שיביא אותו לקובה. השניים יצאו לדרך. רק בעתיד יגלה עמית ששגה בבחירת שותפו למסע.

בהיותם בלב ים פרצה סערה עזה. מזג האוויר התקדר, רוחות חזקות יצרו גלים גבוהים והסירה טולטלה אנה ואנה. השייט האיטלקי לא הצליח להשתלט על הסירה.

ימים קשים עברו על השניים, אך בסופו של דבר היו מאושרים לגלות את אורות הנמל הנוצצים של קובה. הם היו מלאי שמחה על ששרדו את תלאות המסע הימי, וכבר ייחלו לרגע שבו יניחו את כף רגלם על אדמה מוצקה.

אלא שאז התחוור להם כי שלטונות קובה נעלו את שערי הכניסה למדינה. משמר החופים סירב בתוקף לבקשתם לעגון בנמל. כל תחנוניהם עלו בתוהו. יש מגיפה, אין כניסה.

השניים נותרו אובדי עצות. באין ברירה סובבו את חרטום הסירה וחזרו אל הים הגדול. הם החליטו להתדפק על שעריה של הרפובליקה הדומיניקנית. אבל גם כאן ציפתה להם אכזבה מרה: חיילים חמושים שהוצבו לאורך קו החוף כיוונו לעברם את רוביהם והניסו אותם בחזרה אל הים.

תשובות שליליות קיבלו גם מסנטו דומינגו ומג'מייקה.

עמית ושותפו האיטלקי נותרו בלב ים, על סירה קטנה שלא יועדה למסעות מפרכים כאלה, ואף החלה נשחקת וסובלת מליקויים. בעיקר הטרידה את השניים מצוקת המזון, שהחריפה והלכה. מלאי המזון והשתייה שלקחו עימם אזל במהירות, וכאשר ביקשו עזרה ממשמר החופים של הרפובליקה הדומיניקנית, נענו לתדהמתם בסירוב.

השניים לא ידעו את נפשם. הם במרחק קצר מחוף מבטחים, אבל עזובים לגורלם במכוּון. במקום שתישמע זעקתם וגורמי ההצלה יחלצו אותם, השלטונות עוצמים עין ומפקירים אותם לרעב ולחסדי הים הסוער.

ומדוע? הסיבה שנמסרה להם הייתה: "אין לכם כסף לשלם". לרוע מזלם, כרטיסי האשראי שלהם חדלו מלפעול.

הרעב גבר. השניים היו תשושים וחסרי אונים. עמית גילה תושייה: הוא קפץ למים הקרים ושחה לאי קטן שלחופו עגנו בהיחבא. על אדמת האי הזה מצא מטעי בננות שופעים, ושפע של עצי קוקוס ומנגו. הוא אסף פירות ככל יכולתו, ובהם השיבו השניים את נפשם. הוא אף בנה על האי רפסודה מאולתרת, והשניים שטו עליה הלוך וחזור כדי לחדש את מלאי הפירות שקיימו אותם.

הזמן חלף בעצלתיים. השניים המתינו בסירה להתפתחויות כלשהן, ובינתיים הקדישו את זמנם הרב למחשבות. במוחו של עמית הבזיק פתאום רעיון יצירתי: בית חב"ד! איך לא חשב על זה עד עתה? הוא יפנה אל המשטרה המקומית ויבקשה לאתר את בית חב"ד בג'מייקה, כדי שאנשיו יסייעו לאזרח הישראלי האבוד!

כאן חל סוף-סוף מפנה. המשטרה המקומית יצרה קשר עם הרב יעקב רסקין, ששהה באותה עת בניו-יורק, והיה מנוע מלחזור לג'מייקה בשל הקורונה. כששמע על המקרה לא היסס והפעיל את קשריו בג'מייקה. ראשית, ביקש שידאגו לאספקת מזון שוטפת לישראלי ולחברו הכלואים בסירה.

בינתיים התקרב חג הפסח. הוריו הדאוגים של עמית ניסו להפעיל את שגריר ישראל בג'מייקה, אך ידיו של זה היו קצרות מלהושיע. באותה עת הידרדר מצבם הנפשי של עמית וחברו האיטלקי. הוריו הבינו כי עליהם לחלצם קודם שיהיה מאוחר מדיי. הם התחננו לפני הרב רסקין שימצא פתרון לסבך.

הרב רסקין הבין את חומרת המצב, והכניס לתמונה מכר עורך דין, וזה החל לפעול בכלים משפטיים כדי לשכנע את רשויות ג'מייקה לקלוט את צמד השייטים. בסופו של דבר נשאו המאמצים פרי. השניים הורשו לרדת מהסירה ולהיכנס לבידוד, עד שיתברר כי אינם נושאים את נגיף הקורונה ויוכלו להגיע ארצה דרך ניו-יורק.

סוף-סוף יכלו המעורבים בפרשה לנשום לרווחה.

כאשר טיסתם נחתה בניו-יורק החליט עמית לצאת מנמל התעופה ולפגוש את הרב רסקין, כדי להודות לו פנים אל פנים על פועלו למענו, אחרי חודש וחצי של שהייה בסירה בלב ים. כאשר נפגשו השניים, הציע לו הרב רסקין להניח תפילין לאות תודה לקב"ה על ההצלה.

עמית נענה בהתרגשות, ואף הצהיר כי מעתה יקפיד להניח תפילין בכל יום כדי לגמול תודה לבורא, כלשונו.


עמית מתפלל בציונו הקדוש של הרבי מליובאויטש


עמית מנדל מניח תפילין לאחר ההצלה

(על-פי 'חב"ד.אורג')


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)