העם זקוק לכוהנים
״ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותיי״ (במדבר יח,ח). רש"י מפרש: "לפי שבא קורח וערער כנגד אהרון על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ״ד מתנות כהונה״. קורח טען ש"כל העדה כולם קדושים", ועל כן אינם זקוקים להשפעת הכוהנים ולהדרכתם. באה התורה ונתנה לאהרון את מתנות הכהונה, כדי להדגיש את תלותו של העם בכוהנים, שבני העם זקוקים לכוהנים כדי להעלות את ענייניהם הגשמיים לקדושה.
(הרבי מליובאוויטש)
המחלוקות נכשלות
יש כאן מוסר השכל, שכל הדיבות על הצדיק והמחלוקות נגדו אינן משיגות את המטרה, אלא להפך, בסופו של דבר הוא נוחל כבוד ומתנות מן השמיים.
(עיטורי תורה)
רמז בפסוק
״אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה״ (במדבר יח,טו). הדין הוא שהמפריש פדיון פטר חמור ומת, אין חייבים באחריותו (בכורות יב), ואילו המפריש פדיון בנו ואבד, חייב באחריותו (בכורות נא). יש לזה רמז בפסוק ״אך פדה תפדה את בכור האדם״: בבכור אדם אתה צריך לפעמים לפדות פדיון אחר פדיון ("פדה תפדה"), ואילו בבהמה טמאה נאמר ״תפדה״ פעם אחת בלבד.
(עיטורי תורה)
החיסרון מוסיף
״כל תרומת הקודשים... ברית מלח עולם היא״ (במדבר יח,יט). כמו המלח, אף שמחסר את הדבר שנמלח בו, הוא מקיימו ומחזיקו ויוצא הפסדו בשכרו, כך תרומות ונדבות הקודשים, אף שהנותן נחסר, אבל הן מקיימות את נכסי הנותן.
(רבי יהושע טרונק)
דבקות בתוך העם
״ויאמר ה׳ אל אהרון... אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל״ (במדבר יח,כ). ידוע שקשה מאוד להיות דבק בה׳ ובה בעת להיות מעורב עם הבריות. אך אהרון הכוהן, אף-על-פי שהיה תמיד עסוק עם בני-אדם ומעורב עימם, לעשות שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, בכל-זאת לא סר מדבקותו בה׳.
(תורת משה)
כוחם של יהודים
״ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן״ (במדבר יח,כז). אפילו כשישראל מרימים וממנים עליהם לראש מי שאינו צדיק, משפיעים מן השמיים שיהיה צדיק, כמו שמועיל דיבורו של אדם באומרו 'הרי זו תרומה', שהתבואה מתקדשת והאוכלה נענש.
(תכלת מרדכי)
מצוות הלוויים
הקב״ה רצה לזכות את ישראל והרבה להם מצוות. לכן נתן לישראל את מצוות תרומות ומעשרות. לכוהנים נתן מצווה שיאכלו אותה בטהרה ולא בטומאה, ועוד פרטים של מצוות תרומה המוטלת על הכוהנים. אבל המעשרות שניתנים ללוויים מותר להם לאוכלם כחולין גמור. אם כן, במה יזכה אותם? נתן להם הקב״ה את מצוות תרומת מעשר. לכן נחשבים להם המעשרות כדגן מן הגורן שיש לישראל בו מצוות תרומה.
(דברי שאול)
הדרך להשיג קדושה
״מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה׳, מכל חלבו את מקדשו ממנו״ (במדבר יח,כט). "מכל חלבו" – יותר משהאדם יכול להשיג קדושה ומדריגות על-ידי מיעוט חלבו, היינו על-ידי תעניות וסיגופים; "את מקדשו ממנו" – הוא יכול להגיע למעלות הקדושה על-ידי הסתכלות בגדולת הבורא ״ממנו״, מתוך עצמו.
(נועם מגדים)
צדיקים חיים
"ואת קודשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו" (במדבר יח,לב). "ולא תמותו" – צדיקים אף במיתתם קרויים חיים.
(רבי משה מפשוורסק) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
