קטרוג חמור התהווה על בעל ה'הפלאה', מתלמידי הרב המגיד ממעזריטש * אדמו"ר הזקן מצא 'פתרון' תלמודי שהצליח להמיר את גזר הדין במחלה * מה מקורו של אדמו"ר הזקן, דברי רש"י או דברי הרמב"ם? - סוגיה מרתקת מתורת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מעובדת בידי מערכת 'התקשרות'
בספר 'תורת שלום' לכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (עמ' 85) מסופר כיצד הציל אדמו"ר הזקן את חייו של רבי פנחס בעל ה'הפלאה' מקטרוג שהתרגש עליו בבית דין של מעלה:
"כבוד קדושת רבינו הגדול... בהיותו במעזריטש הציל את הרב ר' פנחס בעל הפלאה.
פעם אחת נכנס הרב המגיד להמתיבתא מקום מושב כל התלמידים, וביקש שימצאו איזה ענין במה להציל את הרב ר' פנחס, כי ראה עליו קטרוג גדול, רחמנא ליצלן, שלהיות שחידש איזה ענין גדול בתורה ונהנה מזה על כן פסקו בבית דין של מעלה עליו שיסתלק מן העולם, וחפשו כל התלמידים לימוד זכות עליו על פי דין התורה להסיר הגזר מעליו ולא מצאו.
עד שקם רבינו הגדול ואמר שעל פי דין תורה יש לו לימוד זכות על הרב ר' פנחס, בהיות כי הרמב"ם פוסק את ההלכה דגוסס חשיב כמת על כן אם נגזר עליו מיתה הוא באופן כך, ואחר-כך יתרפא, והסכימו כל החברים התלמידים הקדושים ורבם מורינו בראשם דההלכה כהרמב"ם דגוסס חשיב כמת, ושאחר יתרפא ברפואה שלימה, וכן היה שחזר לבריאותו.
והצלת הר' פנחס היה על ידי רבנו. עד כאן.
הרבי מעיר על פרטי המעשה (שם בהערה 7) שלא מצא את הדין שגוסס חשוב כמת ברמב"ם, ואדרבה – בכמה מקומות ברמב"ם משמע שדעתו להפך (ראה הלכות שבועות פ"י הט"ו, טומאת מת סוף פרק א, הלכות שגגות פ"י ה"י, ועוד).
על כן, מוסיף הרבי, יש לגרוס שזו דעת רש"י (ושגגה נפלה אצל המעתיק) המובאת בגמרא קידושין (עח, ב) שגוסס חשוב כמת (ולכן אינו יכול להקנות את נכסיו במתנה). ורבנו הזקן ביטל את הקטרוג על בעל ה'הפלאה', בכך שהוא יחלה ויהיה גוסס שחשוב כמת, ובזה יתקיים בו פסק בית דין של מעלה שימות, ולאחר מכן יבריא. וכן היא דעת רבנו חננאל, והבית שמואל (אבן העזר סקכ"א).
הרב החסיד ר' משה דובער ריבקין (ז"ל), שהיה ראש ישיבת 'תורה ודעת' בניו-יורק, כתב לרבי שלדעתו ניתן להעמיד את הדברים בכל זאת כפי שיטת הרמב"ם. לדבריו, מה שמסופר ב'תורת שלום' אינו שייך למחלוקת הפוסקים אם גוסס חשוב כמת או לא לעניין יכולת הפעולה שלו, אלא לערכו וחשיבותו של הגוסס בפני עצמו.
כלומר, אומנם לשיטת הרמב"ם גוסס אינו חשוב כמת לעניין יכולת הפעולה שלו, אך לעניין חשיבותו בפני עצמו – הוא חשוב כמת, ועניין זה מפורש בדברי הרמב"ם בהלכות ערכין (א, יג) שלגוסס אין ערך דמים: "הגוסס אין לו לא ערך ולא דמים הואיל ורוב הגוססין למיתה הרי הוא כמת" משכך, אין צורך להגיה את ההנחה, והדברים מסתדרים כדעת הרמב"ם.
גדרו של גוסס
הרבי דוחה את הצעתו מכמה סיבות:
א) מסגנון הסיפור בכללותו משתמע שרבנו הזקן חיפש ומצא דעה שיש בה דבר חידוש, ולאחר הסכמת הרב המגיד ותלמידיו שההלכה אכן נפסקת כדעת הפוסק הזה, רק אז אפשר היה להחיל את הפסיקה הזו על בעל ההפלאה ולהצילו. ואם נתכוון אדמו"ר הזקן לדין הנזכר ברמב"ם בערכין – הרי מקור הדין הוא 'סתם משנה' המקובל על הכול, ומדוע להזדקק לדעת הרמב"ם ולהכרעת המגיד?
ב) על בעל ה'הפלאה' נפסק בבית דין של מעלה דין מיתה. אדם "היוצא ליהרג" על פי דין תורה אין לו חשיבות והרי הוא כמו מת, מאחר והתורה ממיתה אותו. וכלשון הרמב"ם (פהמ"ש ערכין פ"א ה"ג): "והיוצא ליהרג, רוצה לומר מיתת בית דין שהוא ענין שאינו תלוי ברצוננו אלא התורה ממיתה אותו". אם אדם שנגזר עליו בבית דין של מעלה להיהרג דינו כמת, אם-כן, מה מיתוסף בכך שרבי פנחס יחלה ויהיה גוסס, די בכך שהיה עליו קטרוג, והוא בגדר של 'יוצא ליהרג' ודינו כמת – וממילא יינצל!
ויתרה מזו: ה'יוצא ליהרג' קרוב למיתה יותר מאשר גוסס, מאחר שרק רוב הגוססים למיתה, ואילו מי שנפסק דינו בבית דין של מעלה למיתה הוא מת ודאי בכוח. ומזה שרבנו הזקן נדרש לחדש שיהיה חולה וגוסס דווקא, מוכח שאינו מסתפק בכך שייחשב מת בכוח מצד הדין בערכין, וחייבים להעמיד שזהו דווקא כדעת רש"י שסובר שגוסס לא יכול במצבו לפעול בעולם מאחר והוא נחשב כמת בפועל.
[כמו כן, אין לחלק ולומר שרק ה'יוצא ליהרג' בדיני אדם נחשב כמת (וזה מייתר את הצורך בגסיסה) מפני שאין דרך חזרה מהמיתה הצפויה, מה-שאין-כן במי שנפסק עליו בבית דין של מעלה ליהרג שם התשובה מועלת ואז יכול לחזור מלכו של עולם מדיבורו (ולכן אין זה חמור מגסיסה, ויש מקום לדברי אדמו"ר הזקן שרבי פינחס צריך להיות במצב של גסיסה), כי אם הייתה התשובה מועלת לביטול הקטרוג על רבי פנחס – לא היה צורך בגסיסה כלל, והיה נפטר מהקטרוג על-ידי תשובה בלבד!]
זו באמת הסיבה שרבנו הזקן לא הסתפק שרבי פנחס יהיה כדין 'יוצא ליהרג' לאחר הפסק בבית דין של מעלה ודקדק שיהיה גוסס דווקא - שלכאורה די שיהיה 'יוצא ליהרג' וייחשב כמת כדי שהקטרוג יתבטל?
וההסבר פשוט: שיטת רש"י היא שגוסס אינו רק מת בכוח אלא מת בפועל (ולשיטת החולקים עליו הוא מת רק בכוח). מה-שאין-כן 'יוצא ליהרג' נחשב רק כמת בכוח.
לכן נזקק רבנו הזקן לפסוק כשיטת רש"י דווקא שהגוסס נחשב כמת בפועל, ורק כך יוכל הקטרוג להתבטל: רבי פנחס יהיה חולה וגוסס, ורק במצב כזה, שלשיטת רש"י הוא מת בפועל, אפשר לבטל את הקטרוג בשמיים, ולהציל אותו ממיתה.
ייסורים
ואם תאמר, שאכן די היה בכך שרבי פנחס יקבל דין מיתה בכוח בכך שייגזר דינו למיתה בבית דין של מעלה והקטרוג יתבטל, ומה שפסקו דינו שיהיה גוסס זה רק מפני הצורך שיקבל ייסורים ככפרה על חטאו?
אין לומר כך. שכן, בכדי לקבל ייסורים אין כל הכרח שיהיה גוסס, מאחר ואין כל הכרח שלגוסס יהיו ייסורים, ומדוע הקפיד רבנו הזקן שיהיה גוסס דווקא? הלוא הוא יכול היה להיות סומא ולהתפקח וסומא חשוב כמת (נדרים סד, ב), ובזה בוודאי יש ייסורים (שיכפרו על חטאו). ומכיוון שפסקו שיחלה ויהיה גוסס משמע שדווקא בדין זה הוא נחשב כמת בפועל, ורק כך יבוטל הקטרוג.
במאמר המוסגר:
סיפור דומה התרחש עם גיסו של הבעל שם-טוב ר' גרשון מקיטוב, עליו נגזר דין מיתה, והבעל שם-טוב פעל שיהיה סומא לחודש אחד, וסומא חשוב כמת. יש לומר, שהסיבה שבגללה אצל הר"ג מקיטוב הוחלפה המיתה בעיוורון ואצל רבי פנחס בגסיסה היא, כי הר"ג מקיטובער נענש על כבוד תלמידי חכמים שהם "עיני העדה", ובמעשה של רבי פנחס דובר על כבוד התורה שהיא החיות הפנימיות של כל רמ"ח איברים, ולכן פסקו אצלו שיהיה גוסס, עניין שהשפיע על כל הגוף (נדפס בגנזי נסתרות, ובטעמי המצוות לצמח-צדק)].
(מעובד ממכתב באגרות קודש חלק ב' עמוד שלו ואילך) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
