נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת קורח | גאווה וכישרונות
	אין הפסק בהתקשרות לרבי
	רועי ישראל מוציאים מהמקום הנחות ביותר
	ירידת הגלות עצמה היא תחילת העלייה
	תמימות בטוב טעם
	"תואנה הם מבקשים"
	פרשת קורח
	כיצד הציל אדמו"ר הזקן את בעל ה'הפלאה'?
	"איזהו חכם – הלומד מכל אדם"
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

רועי ישראל ממשיכים הכוח לכל, גם הנמצא במצב הנחות ביותר וכלל אינו מודע כי שרוי הוא במאסר וחושך, מקבל כוח מרועי ישראל, וזה פועל עליו לדעת ולהכיר בכך שנמצא במאסר, ומסייע לו לצאת מן המאסר לחירות. * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. דובר כמה פעמים אודות דיוק הלשון "פתח"¹ – שמצינו הן בנוגע למאמר ופירוש חדש בתורה והן בנוגע לעובדא ומעשה חדש בעניין שבעולם – שזהו עניין של פתיחת דרך (לא רק עבור בעל המאמר או המעשה, אלא) גם עבור אלו הבאים אחריו, ואפילו אלו שאינם כמותו ואינם בערכו כלל, כי, לאחרי שפתח וסלל את הדרך, הרי זה שייך כבר לכל אחד, שגם הוא יכול לילך בדרך זו.

ומהדוגמאות לזה:

בנוגע לתורה – כפי שמצינו כמה פעמים אצל רבי שמעון בר יוחאי הלשון "פתח רבי שמעון", כיון שפעל עניין של פתיחה בנוגע להתגלות פנימיות התורה ורזין שבתורה, ועל ידו נעשתה פתיחת דרך לכל אחד מישראל, שכאשר "יגעת" ("עמלים בתורה"²) יקויים ה"מצאת"³ גם בנוגע לפנימיות התורה, ועד שפנימיות התורה תהיה אצלו בהבנה והשגה, ובאופן של התחברות עם נגלה דתורה, סתים וגליא, או בלשון הזוהר⁴: נשמתא דאורייתא עם גופי תורה, וכמבואר בדרושי ל"ג בעומר⁵ בעניין "מחצתי ואני ארפא"⁶.

ובנוגע למעשה – כפי שמצינו באברהם אבינו, שעל ידי עבודתו במסירות נפש בעשרה ניסיונות פתח את הדרך של מסירות נפש לכל הבאים אחריו¹.

ב. [...] בפרטיות יותר:

עניין הפתיחה הוא לכל לראש בנוגע לעצם המציאות של העניין שבו נפעלה פתיחת הדרך – אם זה עניין בתורה ועבודה, או בעולם, שתוכל להיות מציאות זו בעולם למטה.

ונוסף לכך, יש גם נתינת כוח לכל אחד מישראל שיוכל לפעול עניין זה, אשר, להיותו עניין חדש נעלה יותר, לא מספיקה נתינת הכוח שהייתה לו אתמול בנוגע לכללות עניין העבודה, אלא יש צורך בנתינת כוח מיוחדת לעבודה זו, שנמשכת על ידי נשיא ורועה ישראל.

זאת ועוד:

בדרך כלל הסדר הוא ש"הבא ליטהר מסייעין אותו"⁷, היינו, שתחילה צריך להיות המעמד ומצב של "הבא ליטהר", ואז "מסייעין אותו". אמנם, כשמדובר אודות רועה ישראל, ורועה נאמן – הנה דרכו של רועה נאמן, שאינו ממתין שהצאן ירעבו ויבואו ויספרו לו שהם רעבים, ואז ייתן להם מזון, אלא מלכתחילה הולך אליהם ונותן להם מזון. ודוגמתו בנמשל – שרועה ישראל עצמו פועל אצל צאן מרעיתו את התנועה של "הבא ליטהר" (שזוהי האתערותא דלתתא הקודמת לאתערותא דלעילא), ואז נותן להם גם את המזון. – ללעוס את המזון, צריכים הם בעצמם, אבל כל ההכנות הדרושות עד ללעיסת המזון, נעשים על ידי הרועה.

ומזה מובן, שהפעולה היא גם על מי שנמצא במעמד ומצב של חושך, ועד כדי כך, שמצד ריבוי הזמן שנמצאים בחושך, "שמים חושך (גם חושך כפול ומכופל עד "וימש חושך"⁸) לאור"⁹, שלכן אינו מתעורר בעצמו, אלא צריך שיבוא מישהו ויעורר אותו; וזוהי פעולת הרועה (ובלשון הש"ס: הנשיא) – שגם הוא יכיר ויזעק שהחושך הוא חושך, ורוצה לצאת ממנו!

ג. עניין זה קשור עם ג' תמוז:

בג' תמוז היה עניין הגאולה באופן של אתהפכא – ש"הפה שאסר הוא הפה שהתיר"¹⁰, שאלו שתחילה דנו אותו להיפך החיים, הם בעצמם אמרו שיישאר בחיים¹¹. 

ואף על פי שבתחילה שלחו אותו לגלות (לעשר שנים או לשלוש שנים), ועש שכ"ק אדמו"ר קרא זאת בשם "קאַטאָרגע" (עבודת פרך)¹², הרי המצב בקאַסטראַמאַ היה שלא בערך לגבי המאסר ב"שפאַליערקע". ובפרט שימים ספורים לאחרי השילוח לקאַסטראַמאַ, בי"ב תמוז, יצא לחיות לגמרי, ועד שעל ידי זה הגיע אחר כך לארצות הברית, כך, שלא זו בלבד שנשאר בחיים, אלא שעניין החיים היה באופן נעלה יותר.

וזוהי ה"פתיחה" לכל הבאים אחריו, שגם אצלם יהיה עניין "הפה שאסר הוא הפה שהתיר":

ישנם כאלו שנמצאים בתנועה של "הפה שאסר" – מלשון בית האסורים – לא רק בהכרח (על ידי אחרים), אלא באופן שהם הכניסו את עצמם למעמד ומצב של "קשור ואסור בידי החיצונים" (כמבואר בתניא¹³).

וכמו כן ישנם כאלו שנמצאים במעמד ומצב של "אסור" ב"בית האסורים" כפשוטו – בית האסורים של ארבע אמות על ארבע אמות, או בית האסורים של ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, שאף עליו שייך לומר הלשון "בית האסורים", כמו שכתוב "נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר", ופירש רש"י "כלואים כו'" (מלשון בית הכלא¹⁴), והיינו שאף על פי שארץ מצרים כוללת שטח גדול ביותר (כמבואר בגמרא ובמדרש¹⁵), הרי היא נחשבת לבית האסורים, ועד כדי כך, שאפילו עבד אינו יכול לברוח משם¹⁶.

וכמו כן ישנם כאלו שנמצאים בבית האסורים ברוחניות – כלשון בכתוב המובא במאמרי הגאולה¹⁷: "רשע מכתיר את הצדיק", דקאי על היצר הרע שאינו מניח ליצר הטוב והנפש האלוקית ללמוד תורה, ולמשול על ה"עיר קטנה זה הגוף"¹⁸.

ובכן: הסדר הוא – שלכל לראש צריך להכיר בכך שזהו מעמד ומצב של "מאסר", ולאחרי זה יכולים לצאת ממנו.

ועל זה יש נתינת כוח מנשיא הדור – החל ממשה רבינו, הרועה הראשון, ואתפשטותא דמשה בכל דרא¹⁹, עד לדורנו – כ"ק מו"ח אדמו"ר, שפתח את הצינור, ונותן כוח לכל אחד מהשייכים אליו, ולכל איש ישראל, וגם אשר בשם ישראל יכונה (כמו שכתוב במכתבו²⁰), שאצל כולם תהיה היציאה מהמאסר, כולל ובמיוחד אחינו בני ישראל הנתונים בצרה ובשביה כפשוטו, שיצאו מן המיצר אל המרחב כפשוטו, ומן המיצר אל המרחב עם כל הפירושים²¹, ועד ליציאה מכל המיצרים וגבולים, בחסד וברחמים, ובטוב הנראה והנגלה.

וזו תהיה הכנה ליציאה מן הגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו.

ד. כאמור, גם אלו הנמצאים בחושך, חושך כפול ומכופל עד "וימש חושך", ואף על פי כן "שמים חושך לאור" – גם הם צריכים להכיר את האמת, ויכריזו שזהו חושך כו'.

לכאורה, דרישה כזו היא עניין של מסירות נפש, והיכן הוא המקור בשולחן ערוך לדרוש זאת, בה בשעה שהחיוב של מסירות נפש על פי שולחן ערוך הוא רק על שלושת העניינים שעליהם אמרו "יהרג ואל יעבור"²², ולא על שאר העניינים.

אך האמת היא – שיכולים לדרוש גם עניין של מסירות נפש, וכפי שראו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, שתבע מסירות נפש לא רק על שלושת העניינים הנ"ל, אלא אפילו על עניינים שעל פי השולחן ערוך ("דער טרוקענער שולחן ערוך") אין בהם חיוב של מסירות נפש, כמו "ושיננתם לבניך", וכללות עניין הרבצת התורה והיהדות.

וכידוע הסיפור²³ שכ"ק אדמו"ר אמר אודות אביו, כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, שכיון שבשולחן ערוך אין סימן שבו מדובר אודות מסירות נפש, הרי זה עניין שאין לו שיעור, ולכן קיים זאת ללא מדידות והגבלות...

ונקודת העניין – שמכל יהודי יכולים לדרוש עניין של מסירות נפש, כיון שיש בו כוח, המסירות נפש, וצריכים רק לעורר זאת, והיינו, שמעוררים חוש שישנו אצלו.

ה. וכל זה הוא בהדגשה יתירה אצל אלו²⁴ שבהיותם במדינה ההיא היה אצלם בפועל עניין המסירות נפש בנוגע לכמה פרטים, אלא שבבואם לארצות הברית שכוחו לגמרי על זה... כיון שהשקיעו את עצמם לגמרי בענייני ארצות הברית, ועד כדי כך, שכאשר מבקשים ממנו לעשות טובה לחברו, הרי זה אצלו דבר קשה ביותר, וטוען, שיש אחרים שיכולים לעשות זאת, ואין זה שייך אליו כו', כיון שאינו יכול לנתק את עצמו מהעניינים שמונח בהם.

הוא אמנם יודע אודות עניין המסירות נפש (שהרי זהו עניין שהיה אצלו בפועל, כנ"ל), ולכן, כשיש צורך לדבר עם פלוני אודות עניין המסירות נפש, הרי הוא מדבר על זה באריכות גדולה ומסביר זאת היטב בכל הפרטים, ובדברים אמיתיים, ביודעו שעל ידי זה ממלא את שליחותו, אבל, כל זה אינו שייך אליו; הוא חושב שדברים אלו אינם מכוונים אליו.

[ולהעיר, שגם כאשר מדברים עתה על עניין זה, ישנם כאלו שישנים ולא שומעים כלל את הדברים!... דלכאורה: כשמדברים אודות עניין המסירות נפש עם יהודים כאלו שהיה אצלם עניין המסירות נפש, היה זה צריך לעורר זעזוע ("אַ טרייסל טאָן")... אלא שלא שומעים דברים אלו גופא].

אך יש לקוות שכולי האי ואולי יחוס ה' וירחם, שיתפוס שמדובר גם אודותיו ("עס רעדט זיך וועגן אים אליין"), אלא האופן שמדברים אליו הוא – על ידי זה שהוא מדבר עם פלוני אודות עניין המסירות נפש, וירבה לדבר עמו כל כך, עד שיתפוס שמספיק לשכב עם עיניים סגורות... אלא להתחיל לראות שאכן אליו מכוונים הדברים, ובפרט אלו שכבר היה אצלם עניין המסירות נפש בגלוי, כך, שלא צריך לחדש אצלם עניין המסירות נפש, אלא רק לעורר אותם על זה.

ו.  ועל זה יש נתינת כוח מכ"ק אדמו"ר, שהתחילה מהמאורע דג' תמוז, שאז נפעל עניין של אתהפכא, כנ"ל – שלא להתפעל מהחושך (לאחרי שמכירים זה חושך), ולילך מתוך שמחה ובטחון חזק שבוודאי תהיה היציאה מן החושך, כיון שנפתחו שערי הרחמים והחסד הגלוי.

וכאמור לעיל – שתהיה היציאה מן המיצר אל המרחב, הרחבה בעניינים פרטיים, ובפרט בנוגע לעניין החינוך, לגדל את הילדים לתורה לחופה ולמעשים טובים, והרחבה בכללות.

ועד שבאים לשלימות ההרחבה שתהיה בגאולה האמיתית והשלימה, ובדוגמת גאולת יציאת מצרים, שהייתה "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"²⁵, ועד ש"לא ישאר פרסה"²⁶, וכך יהיה גם בגאולה העתידה לבוא בביאת משיח צדקנו, יבוא ויוליכנו קוממיות לארצנו.

(משיחת שבת פרשת קורח, ג' תמוז, ה'תשכ"ח.

תורת מנחם חלק נג עמ' 163 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

__________________________

1)    ראה ליקוטי שיחות חלק כ' עמ' 74 ואילך. וש"נ.

2)    תורת כהנים ופירוש רש"י ריש פרשת בחוקתי.

3)    מגילה ו, ריש ע"ב.

4)    חלק ג קנב, א.

5)    ראה המשך חייב אדם לברך תרל"ח פרק כ"ה (ספר המאמרים תרל"ח סוף עמ' קנב ואילך).

6)    האזינו לב, לט.

7)    שבת קד, א. וש"נ.

8)    בא י, כא.

9)    ישעיה ה, כ.

10)  לשון חז"ל – כתובות טז, ריש ע"א (במשנה).

11)  ראה גם תורת מנחם חלק מד סוף עמ' 88. וש"נ.

12)  שיחת ג' תמוז תרפ"ז (ספר השיחות תרפ"ז עמ' 170).

13)  פרק ז.

14)  ראה גם ליקוטי שיחות חלק יב עמ' 27 הערה 41 ובשולי הגיליון.

15)  פסחים צד, א. שיר השירים רבה פ"ו, ט (ג). ועוד.

16)  מכילתא יתרו יח, יא. פירוש רש"י שם, ט.

17)  ספא המאמרים תרפ"ז עמ' רטז.

18)  נדרים לב, ב.

19)  תיקוני זוהר תיקון סט (קיב, ריש ע"א. קיד, ריש ע"א).

20)  אגרות קודש שלו חלק ב עמ' פ ואילך. וש"נ.

21)  ראה ספר השיחות תרצ"ט עמ' 315.

22)  יורה דעה ריש סימן קנ"ז.

23)  ראה גם תורת מנחם חלק מז עמ' 348 הערה 92.

24)  ראה גם תורת מנחם חלק נא עמ' 194. וש"נ.

25)  בא י, ט.

26)  שם, כו.

סיכום:

כמה פעמים מופיע בדברי חז"ל הלשון "פתח": "פתח רבי שמעון בר יוחאי ואמר" וכיוצא בזה.

מבואר בחסידות שהלשון "פתח" מורה על המשכה חדשה בעולם שלא הייתה כמותה קודם לכן – הצדיק "פתח" צינור השפעה חדש. על ידי שהצדיק "פותח" וממשיך השפעה חדשה לעולם, מתאפשר ללמוד בתורה עניינים שלא היו גלויים עד כה, או לעבוד את ה' באופן נעלה יותר.

מלבד עצם האפשרות להגיע להישגים חדשים בעבודת ה', פתיחת הצדיק גם מעניקה לכל אחד את הכוח הנדרש בכדי לממש אפשרות זו. 

ביום ג' תמוז "פתח" הרבי הריי"צ עניין חדש:

ביום ג' בתמוז, אלו שגזרו את גזר דין המוות ביטלוהו ופסקו כי הרבי הריי"צ יישאר בחיים, "הפה שאסר – הוא הפה שהתיר".

בכך "נפתח" עניין חדש: הנמצאים במאסר – הן הנמצאים במאסר כפשוטו (יהודי רוסיא), והן הנמצאים במאסר בידי יצרם – יכולים לצאת ממאסרם לחירות עולם!  

רועי ישראל ממשיכים הכוח לכל, גם הנמצא במצב הנחות ביותר וכלל אינו מודע כי שרוי הוא במאסר וחושך, מקבל כוח מרועי ישראל, וזה פועל עליו לדעת ולהכיר בכך שנמצא במאסר, ומסייע לו לצאת מן המאסר לחירות.

עניין זה, יציאה ממצב כה נחות אל ה"מרחב" זהו עניין של מסירות נפש. לכל יהודי ישנו הכוח למסירות נפש וניתן לתבוע זאת ממנו. בג' תמוז נמשכת נתינת כוח מיוחדת לכך.