שאלה: מה השלב המועדף להפרשת חלה – בתום הלישה / אחרי ההתפחה / אחרי האפייה?
תשובה: המועד המועדף להפרשת חלה הוא אחרי הלישה, כשהעיסה נעשית גוף אחד, שאז היא מתחייבת בחלה. אם מתכוונים להוסיף קמח בשעת הרידוד, יש לומר בהפרשה: "הרי זו חלה על העיסה ועל השאור ועל הקמח שנשתייר, ולכשתיעשה כולה עיסה אחת – תקדש מה שבידי לשם חלה", ואז יש להיזהר שלא לשרוף את החלה עד גמר עריכת דברי המאפה.
אם לא הפרישו חלה בשלב הזה, יש להפריש אחרי האפייה. אחרי שהעיסה כבר התחייבה, אין צורך להכניס את כל דברי המאפה לכלי אחד או לכסותם בכיסוי אחד, אלא אפשר להפריש מאחד על כולם.
שיעור ההפרשה הוא סמלי, ודיי בכמות כלשהי. האשכנזים נוהגים להפריש 'כזית'. יש לשרוף את ה'חלה'. אם לא מתאפשר לשורפה, אפשר לעטוף אותה בשקית ולהשליכה לאשפה.
השיעור המחייב בהפרשת חלה:
למנהג האשכנזים זה יותר מ-500 שנה, מפרישים בברכה מעיסה שבה קמח בשיעור 1230 גרם.
ה'צמח צדק' הזכיר זאת בתשובותיו, ואף הרבי הדפיס זאת בסידור 'תהלת ה''. וכן מנהג חב"ד. למנהג הספרדים כמות העיסה המחייב בחלה היא זו שיש בה 1666 גרם קמח, וכן פסק הגרא"ח נאה בספרו 'שיעורי תורה' (ומ-1230 גרם ועד שיעור זה פסק להפריש בלי ברכה). לפי החזו"א, השיעור לברכה הוא 2250 גרם קמח (ומ-1200 גרם ועד שיעור זה יש להפריש בלי ברכה).
מקורות: שו"ע יו"ד סי' שכז ס"ב. לקט העומר ספ"ב, ופ"ח ס"ה-ו. שיעור החיוב: שו"ת מהר"י וייל סי' קצג. רמ"א וש"ך יו"ד שכד ס"א. שו"ת צמח צדק, יו"ד סו"ס רכג. שיעורי תורה סי' ג ס"א-ה. קובץ רז"ש עמ' 77. קיצור הלכות משו"ע אדה"ז, במילואים עמ' טו. 'התקשרות' גיליון תשלא. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
