נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת במדבר | ראשית העבודה - הכיור
	גם נשים מגוייסות להפצת היהדות
	ראשית העבודה – "מדבר סיני"
	הדרת פנים זקן
	פסיקת דינים בעזרת מופתים שמימיים
	"אלא במקום תורה"
	חשבתי דרכי
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

לפני מניין בני ישראל ולפני קבלת התורה צריך להיות "סיני" – שנאה לענייני העולם * תחילה יש לשבור את הנפש הבהמית, רק אחר כך ניתן לזככה ולשנותה * פרשת במדבר כוללת הן "סור מרע" והן "עשה טוב", לפיכך היא הכנה לחג השבועות

א. בהתחלת הפרשה מדובר אודות הציווי למנות את בני ישראל, והכתוב מדגיש שציווי זה נאמר "במדבר סיני".

ועל דרך זה מצינו בכמה פרשיות שהכתוב מציין את המקום שבו נאמרה פרשה זו, אף שלכאורה אין הדבר נוגע.

ובפרט בנדון דידן אינו מובן מדוע נאמר בכתוב "במדבר סיני":

פרשה זו באה בהמשך לפרשיות בהר ובחוקותי, והרי בתחילת פרשת בהר נאמר כבר "וידבר גו' בהר סיני", ובינתיים לא מצינו עוד מסע בהליכת בני ישראל.

ונמצא, שמה שכתוב בהתחלת פרשתנו "וידבר גו' במדבר סיני" – לא זו בלבד שלכאורה לא נוגע המקום שבו נאמרה פרשה זו, אלא יתירה מזה, שתיבות אלו מיותרות, כיון שיודעים כבר שבני ישראל היו במקום זה.

ב. ועל דרך זה מצינו בפרשת יתרו¹ בנוגע לקבלת התורה – "בחודש השלישי גו' ביום הזה (ראש חודש) באו מדבר סיני":

לכאורה אינו מובן: (א) למאי נפקא מינה לידע המקום שבו ניתנה התורה? (ב) כיון שבלאו הכי צריך להזכיר בהמשך הפרשה אודות הר סיני – "כי ביום השלישי ירד ה' .. על הר סיני והגבלת את העם .. הגבל את ההר וקדשתו"², אם כן, מהו הצורך להזכיר מיד בהתחלת הפרשה "באו מדבר סיני"?

ועל כורחך צריך לומר, שנוגע להדגיש את העניין של "במדבר סיני" בשייכות לקבלת התורה, שלכן מדגישים זאת מיד בהתחלת ההכנה לקבלת התורה, עוד לפני שלשת ימי הגבלה, תיכף בראש חודש, כיון שזוהי ההכנה העיקרית לקבלת התורה.

ג. השם "סיני" הוא אחד מחמשה שמות³. וכיון שנקרא בכתוב בשם "הר סיני", מובן, שעיקר ההכנה לקבלת התורה מתבטאת בעניין של "סיני" דווקא.

אודות השם סיני אמרו חז"ל⁴ "שירדה שנאה לעכו"ם עליו". ומזה מובן, שהתחלת ההכנה לתורה היא – השנאה לעניני העולם⁵.

ושלא כדעת הטועים שיכולים להיות שני העניינים: גם "געשמאַק" (נועם ועריבות) בעולם, וגם "געשמאַק" בתורה. – האמת אינו כן, אלא כפי שמביא כבוד קדושת מו"ח אדמו"ר⁶ בשם ספרי מוסר⁷: כאשר לא תשכון אש ומים בכלי אחת, כן לא תשכון בלב המאמין אהבת ה' ואהבת עולם הזה.

הן אמת שהתורה יש לה מקום גם בשכל אנושי, שהרי "היא חכמתכם ובינתכם (גם) לעיני העמים"⁸, וכמו כן בעניין קיום המצוות, שגם שכל אנושי מסכים על זה,

– לא מבעי המצוות מסוג "משפטים", שגם אלמלא ניתנה תורה היה השכל מחייבם, אלא אפילו המצוות מסוג "עדות", ואפילו המצוות מסוג "חוקים" שאין עליהם טעם על פי שכל, הרי כיון שבנוגע לחלק מן המצוות מסכים השכל שהם דברים ישרים, הנה ביודעו שכולם "ניתנו מרועה אחד"⁹, מוכרח הוא להודות שגם המצוות שאינו מבין אותם הם בודאי חוקים ישרים, ומה שאינו מבין אותם, עליו לתלות שזהו מצד קוצר המשיג –

אבל אף על פי כן, ראשית ההתחלה בתורה היא – היציאה משכל אנושי ו"הנחות העולם".

וכמבואר בתניא¹⁰ בנוגע לנפש האלוקית ונפש הבהמית, שהם באופן של "לאום מלאום יאמץ"¹¹, "כשזה קם זה נופל כו'"¹², ולכן צריכה להיות הנפילה של נפש הבהמית.

ואף על פי שגם הנפש הבהמית יש לה מוחין, ואם כן, יכול השכל של הנפש האלוקית להסביר לשכל של הנפש הבהמית, ועל ידי זה לפעול גם על המדות של נפש הבהמית, ואכן התכלית היא לא לבטל את הנפש הבהמית, אלא לבררה ולזככה, כמו שכתוב¹³ "בכל לבבך", "בשני יצריך"¹⁴ – הנה כל זה הוא לאחרי שפועלים תחילה ביטול ושבירה כללית בנפש הבהמית, שכן, הבניין של נפש הבהמית הוא עניין בלתי רצוי, כמאמר רז"ל "לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים", ולכן, לכל לראש יש לפעול בנפש הבהמית ביטול ושבירה כללית, ולאחרי זה יכולה להיות עבודת בירור הנפש הבהמית, ועד לעבודה של "בכל לבבך", "בשני יצריך".

ד. בכל ענין, הרי לתלמידי התמימים נאמרים הדברים בגלוי.

ובנדון דידן – ידועה השיחה¹⁵ שאמר כבוד קדושת אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, המייסד של תומכי תמימים, לתלמידי התמימים, ובנו, כבוד קדושת מו"ח אדמו"ר, נתנה להעתיקה ולפרסמה, בעניין "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו"¹⁶, היינו, שצריך להתנתק ("אָפּזאָגן זיך") מכל עניני העולם.

ולהעיר:

גט כריתות אינו עניין של שנאה, ואדרבה – ישנה מצות אהבת ישראל לכל אחד מישראל, ובפרט לאשתו שנתגרשה, וכסיפור הידוע במדרשי חז"ל¹⁷, אבל אף על פי כן, הרי זה מצב של כריתות לגמרי, "אינגאַנצן אָפּגעשניטן דערפון", כך, שאין שייכות ביניהם כלל.

ועניין זה דורשים מתלמידי התמימים:

יש עניינים שאמנם לא צריך לשנוא אותם, אבל אף על פי כן, בזמנים שיוצא למלחמת בית דוד, שאז צריך להקדיש את עצמו לגמרי למלחמה זו, עליו לכתוב "גט כריתות" לכל עניינים אלו, לנתק עצמו מהם.

ובלשון הכתוב¹⁸: "האומר לאביו ולאמו גו' ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע", אף על פי שעל פי תורה צריכה להיות אהבה אליהם. ועל דרך שמצינו בשלחן ערוך¹⁹ שאסור לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת ובית המדרש, והיינו, שכאשר נמצאים במקום שבו צריכים להיות עסוקים באהבת ה', אין מקום לערב בזה אהבת בניו הקטנים.

אמנם, יש עניינים שבנוגע אליהם לא מספיק לכתוב "גט כריתות", אלא צריכה להיות שנאה אליהם – שזהו עניין "סיני", "שירדה שנאה לעכו"ם עליו", שנאה לענייני העולם.

וכאמור, זהו אחד העניינים העיקריים – התנאי הראשון בהתחלת ההכנה לקבלת התורה.

ה. על פי זה יובן גם מה שנאמר בפרשתנו "וידבר גו' במדבר סיני":

בעניין הפקודים, מניין בני ישראל – נכללים כל בני ישראל, אפילו הפחות במדרגה, ועד שאפילו נושא פסל מיכה²⁰ נכלל גם הוא במניין בני ישראל²¹.

ואף על פי שבשביל מנין בני ישראל אין צורך במדרגה נעלית, וכנ"ל שאפילו הפחות שבפחותים נכלל במניין בני ישראל, מכל מקום, ההכנה לזה היא – "במדבר סיני", "שנאה לאומות העולם", ולאחרי שישנו ענין השנאה לאומות העולם, אזי מונים אותו בין בני ישראל.

והעניין בזה: מניין בני ישראל הוא התחלת העבודה של "עשה טוב", ואילו השנאה לאומות העולם עניינה "סור מרע". וסדר העבודה הוא – תחילה "סור מרע", שהוא עניין היציאה מענייני העולם, ואחר כך "עשה טוב", שהוא עניין מניין בני ישראל.

ו. וזהו גם תוכן כללות הפסוק – "וידבר גו' במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני גו'":

"מדבר סיני" ו"אוהל מועד" – הם שתי מדרגות (כמבואר בליקוטי תורה²²), שהם דוגמת ענינם של ב' החדשים ניסן (חודש הראשון) ואייר (חודש השני), שניסן עניינו "סור מרע", ואייר עניינו "עשה טוב"²³.

וזהו גם מה שנאמר "בחודש השני" – שכולל גם חודש הראשון.

ועל ידי זה באים לחודש השלישי – קבלת התורה.

וזהו שקורין פרשת במדבר קודם חג השבועות²⁴ – כיון שבה כלולים שני אופני העבודה של חודש הראשון וחודש השני, שעל ידם באים לחודש השלישי²⁵.

ז. ויש להוסיף, שהאמור לעיל בעניין השנאה לאומות העולם ושבירת נפש הבהמית כו', מתאים גם לתוכן המאמר²⁶ "תוקפא דגופא חולשא דנשמתא, חולשא דגופא תוקפא דנשמתא".

ואין זה בסתירה לתורת הבעל שם טוב²⁷ על הפסוק²⁸ "עזוב תעזוב עמו", כי²⁹:

ידוע שבכל דבר יש שני עניינים: גוף ונפש. וכמו כן ישנם שני עניינים אלו בגוף האדם: גוף הגוף ונפש הגוף.

גוף הגוף היינו מציאות הגוף כפשוטו, רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו כו'; ונפש הגוף היינו החיות והלהט ("דער קאָך") שבעניין הגופניות – לא מצד התועלת שבדבר למציאות הגוף, אלא מצד הגשמיות עצמה, שהחיות שלו היא בגשמיות כשלעצמה.

ומצד הנפש שבגוף – נעשית ההנהגה שמקלקלת לא רק לרוחניות, אלא גם לבריאות הגוף, ובאופן של ירידה מדחי אל דחי כו', ועל דרך מאמר רז"ל³⁰ הידוע בעניין בן סורר ומורה שזולל וסובא, ש"נידון על שם סופו".

ועל זה אמרו "תוקפא דגופא" – התוקף בהחיות של הגוף, נפש הגוף – "חולשא דנשמתא"; מה שאין כן בנוגע לגוף הגוף – הנה על זה נאמרה תורת הבעל שם טוב שצריכה להיות ההנהגה באופן של "עזוב תעזוב עמו"³¹.

(משיחת ש"פ במדבר, מברכים החודש וערב ראש חודש סיון, ה'תשי"ט.

תורת מנחם חלק כה עמ' 312. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

_________________________________

1)    יט, א. ובפירוש רש"י.

2)    שם, יא ואילך.

3)    שבת פט, סע"א ואילך. שמות רבה פ"ב, ד.

4)    שבת שם.

5)    ראה ליקוטי תורה פרשתנו ב, ג. טו, ג. וראה גם תורת מנחם חלק יד עמ' 80 ואילך.

6)    אגרות קודש שלו חלק ב סוף עמ' רפח. ספר המאמרים ת"ש עמ' 76.

7)    ראה חובת הלבבות שער ח פרק ג אופן כה.

8)    ואתחנן ד, ו.

9)    חגיגה ג, רע"ב.

10)  פרק יג.

11)  תולדות כה, כג.

12)  פירוש רש"י על הפסוק. וראה פסחים מב, ב.

13)  ואתחנן ו, ה.

14)  ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופירוש רש"י על הפסוק.

15)  שיחת שמחת תורה תרס"א (ליקוטי דיבורים חלק ד תשפז, ב. ספר השיחות תש"ב סוף עמ' 141 ואילך.

16)  שבת נו, א.

17)  ירושלמי כתובות פרק יא הלכה ג. בראשית רבה פי"ז, ג. ויקרא רבה פל"ד, יד.

18)  ברכה לג, ט. וראה גם תורת מנחם חלק כב עמ' 291.

19)  רמ"א ושלחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים ריש סימן צח. וראה גם תורת מנחם חלק יד סוף עמ' 285 ואילך.

20)  ראה שמות רבה פכ"ד, א.

21)  ראה גם תורת מנחם חלק כב עמ' 316.

22)  פרשתנו ב, ד.

23)  ראה גם ליקוטי תורה שם ג, א.

24)  רמב"ם הלכות תפילה פרק יג הלכה יב. טור ושלחן ערוך אורח חיים סימן תכח סעיף ד.

25)  חסר קצת (המו"ל).

26)  ראה זוהר חלק א קפ, ב. קמ, ב. ספר המאמרים תש"ט סוף עמ' 63.

27)  ראה כתר שם טוב בהוספות סימן כא. נעתק ב"היום יום" כח שבט.

28)  משפטים כג, ה.

29)  ראה גם תורת מנחם חלק ז עמ' 300 ואילך.

30)  סנהדרין עא, סע"ב (במשנה).

31)  ראה גם ליקוטי שיחות חלק ג עמ' 806. ועוד.

סיכום:

בתחילת פרשתנו מדובר אודות מניין בני ישראל. התורה מציינת שמניין זה נערך ב"מדבר סיני".

גם בפרשת יתרו, כשמדובר אודות ההכנה למתן תורה מציינת התורה כי היה זה במדבר סיני –  "בחודש השלישי... ביום הזה באו מדבר סיני".

צריך להבין: מדוע יש צורך להדגיש שאירועים אלו התרחשו ב"מדבר סיני"?

הביאור בזה:

אמרו חז"ל: "למה נקרא שמו סיני? שירדה שנאה לעכו"ם עליו".

בכדי להיות כלי לקבלת התורה, יש לפתח שנאה ותיעוב לענייני העולם. זהו תנאי הכרחי, אהבת ה' ואהבת העולם אינן שורות במקום אחד.

אף על פי שמצד הנחות העולם יש מקום לתורה, מכל מקום, בכדי לקבל את התורה יש לזנוח ולתעב הנחות אלה.

כך הדבר גם בעבודה עם הנפש הבהמית: על אף שניתן להשפיע על המוחין של הנפש הבהמית ובכך לזככה ולשנות את מידותיה, הנה תחילה יש לשוברה ולפעול בה ביטול, רק אחר שבירתה ניתן "לדבר" עמה בהתאם להנחותיה ולנות את פנימיותה.

זו הסיבה שבתורה בסיפור ההכנה לקבלת התורה מודגש בכתוב כי היה זה ב"מדבר סיני", משום שהשנאה לענייני העולם – "סיני" – היא הכנה הכרחית לקבלת התורה.

זוהי גם כן הסיבה שבפרשתנו מציין הכתוב כי מניין בני ישראל נעשה ב"מדבר סיני" – מניין בני ישראל הוא עניין "עשה טוב", לפיכך מציין הכתוב שהיה זה במדבר סיני שקדם לכך עניין "סור מרע" שנאה לענייני העולם.