ר' יצחק-אייזיק היה נחוש: "לא אעבוד בשבת!". חבריו נדו בראשם בחוסר אמון. הרי זה בלתי-אפשרי.
הימים ימי מלחמת העולם השנייה. ר' יצחק-אייזיק הכוהן רוט, שוחט בקהילה היהודית בבוכניה שבגליציה, נמלט עם בני משפחתו מהכובש הנאצי לברית-המועצות. אך במהרה גילו הפליטים כי המנוחה רחוקה מהם. הם שולחו לסיביר הקפואה, למחנות עבודה.
העבודה הייתה מפרכת. מחסור וקור היו לחם חוקם. רבים נפחו את נשמתם מרעב וממחלות. יהודים שומרי מצוות נקלעו למצוקה כפולה ומכופלת. הגולים נדרשו לעבוד בכל ימי השבוע. הימנעות מעבודה בשבת משמעותה הייתה – חבלה במאמץ המלחמתי.
ר' יצחק-אייזיק וחבריו הגולים הועסקו בכריתת עצים, עבודה מפרכת ומסוכנת במיוחד, ומפקחים קשוחים קבעו את הספקי העבודה. כל הפרה של התקנות וההוראות גררה עונשים קשים.
באה השבת הראשונה. ר' יצחק-אייזיק כינס סביבו פועלים יהודים, והרצה לפניהם שיעור מיוחד בהלכות שבת – כיצד להימנע מלעבור על מלאכות שבת האסורות מן התורה.
בזכות עצותיו ועידודו של ר' יצחק-אייזיק הצליחו כל חברי הקבוצה להימנע מחילול השבת. במשך השבוע התאמצו, על אף החולשה והרעב, לחטוב כמות עודפת של עצים, שהוטמנו במקום סתר. בשבת הוציאו את העצים למתחם העבודה, ואלה הוצגו כאילו נכרתו כעת. עוד פתרונות אילתר ר' יצחק-אייזיק בתושייתו הרבה, והוכיח כי אתגר שמירת השבת ניתן לביצוע.
ואז בא החורף. הקור התעצם. הררי שלג כיסו את המרחבים. הרוחות העזות הקפיאו את גופם של הפועלים. הם עטו על עצמם את כל הבגדים שהביאו עימם, אך הטמפרטורות הגיעו לחמישים מעלות מינוס. הקור העז לא איפשר שהייה מחוץ לבית בלי ביגוד מתאים, והגולים נצטוו להישאר בבתיהם ולהמתין למשלוח מיוחד של בגדי חורף חמים.
יום אחד נמסרה הודעה: חלוקת הביגוד תתקיים ב... שבת. הכול נקראו להמתין בתור ארוך, ולחתום על קבלת הציוד. ר' יצחק-אייזיק השתבץ בתור המשתרך, אך שפתיו לחשו לחבריו: "לא אחתום ויהי מה". הללו החליפו מבטים דאוגים. "ר' יצחק-אייזיק", התריעו לפניו, "זו סכנה גדולה. חתום בשינוי וכלאחר יד. קשקש משהו. אל תצרף שתי אותיות יחד".
דוק של חיוך נמסך בפניו של האיש ההחלטי. "לא!", השיב במילה אחת.
תוך כדי ניסיונות שכנוע התייצב ר' יצחק-אייזיק לפני המפקח הממונה. "חתום פה", הורה לו האיש. "אינני יודע לחתום", השיב ר' יצחק-אייזיק.
המפקח הרים את עיניו מהמסמכים ונעץ מבט חשדני ביהודי העומד מולו. "חתום בשפה שאתה מבין, העיקר חתום", ציווה. דבריו נותרו באוויר. היהודי לא הושיט את ידו אל העט. "לחתום אפשר גם אחרי השבת", חשף ר' יצחק-אייזיק את המניע האמיתי לסירובו.
זעמו של המפקח בער בו. "ככה?", רטטו שפתיו בכעס, "הריני להודיע לך שאם לא תחתום מייד – רע ומר יהיה גורלך". ר' יצחק-אייזיק לא נע ולא זע.
"לך מכאן!", צרח עליו המפקח בחימה שפוכה. "עוד תראה כי תבוא על עונשך במהרה".
חרדה נפלה על בני משפחת רוט למשמע האיום המפורש. "מה יהיה?", הזדעקו האישה והילדים. אך ר' יצחק-אייזיק היסה אותם. "שבת היום! הבה נשיר זמירות!".
מוצאי שבת, שלוש לפנות בוקר. בני המשפחה הקיצו למשמע דפיקות על דלת הבית. משמעותן הייתה ברורה. בבכי סוער נפרדו הילדים מן האב. גם ר' יצחק-אייזיק עצמו הכין עצמו לגרוע מכול. בקול רועד מסר לילדיו את צוואתו: "הבטיחו לי, ילדיי, שתהיו תמיד יהודים טובים. וכשתסתיים המלחמה, לכו ללמוד בישיבות קדושות!".
את המתח אפשר היה לחתוך בסכין. האב ניגש אל הדלת ופתחהּ לרווחה. עמד שם מכר יהודי, שהתגורר בשכנות למפקח הראשי. הוא התפרץ פנימה נרגש ונסער, וקרא בקול גדול: "ר' אייזיק, יש בורא לעולם!".
והוא פתח וסיפר:
"הערב, קודם ששכבתי לישון, עדכן אותי שכני המפקח כי מחר בבוקר יבוא סופך, עונש מהדהד על שהמרית את פיו ומיאנת לחתום בשבת.
"באמצע הלילה הקצתי למשמע דפיקות עזות על דלת ביתי. להפתעתי, בפתח עמד המפקח, שערו סתור ומבטו מבוהל. הוא סיפר לי בהתרגשות כי סבתו המנוחה באה אליו בחלום ופקדה עליו שלא להפיל שערה מראשו של היהודי. הוא הקיץ משנתו וביטל את הדברים בליבו. ואולם החלום שב ונשנה.
"בפעם השלישית לא היה יכול עוד. קרע עצמו ממיטתו החמה, לבש את מעילו, ובא לבקשני לגשת אליך כעת, ולהודיע לך כי הפעם יבליג על המעשה שעשית, ולא יעניש אותך כלל, אך מעתה – הקפד לציית להוראות...
"ר' יצחק-אייזיק, ניצלת! יש בורא לעולם!".
(על-פי 'פניני עין חמד') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
